הכל שוחטין פרק ראשון חולין
ד.
מסורת הש"ס
גליון הש"ס
דקוריא.
דקוריא. מחרוזות של צפרים שחוטין. רייש"ט בלע"ז: אביי. דאמר
סל כמו דקוריא דפרק השוכר את הפועלים
א)
גמ' שהיי' דרסה וכו'.
ודמפנין : מכניס איזמל בזכרים.
לעיל יוצא ונכנס לכתחלה לא שרינן גבי שחיטה דייק מרישא: ורבא.
ב)
דשרי דייק מסיפא דלא מצריך תנא בדיקה אלא היכא דבא ומצאו:
סימני שמעתתא דרב מנשה ז] דהא מכילתא הן הך דמכניס תחת
כעומד על גביו דמי. ועומד על גביו דקתני תנא היינו יוצא ונכנס:
כנפיו ולקמן בפרק שני איזמל שאין לו קרנים ובפרק
ג)
ד)
האי הוא דהוי שחיט שפיר. אותו עוף
אלו טרפות הנהו דיכרי
ה)
לבדו שחוט יפה וזה היה מכירו ואכלו
דגנבי גנבי אין חוששין לריסוק אברים
דקוריא של צפרים קוטע ראשו של אחד מהן
ו)
ואנן היכי נסמוך לאכול האחרים:
מיהו גם במקומות אחרים יש
ז)
ונותן לו אכלו מותר לאכול משחיטתו ואם
ח)
במכניסן תחת כנפיו. ישראל זה
כדאשכחנא בפרק ב' דיבמות
לאו אסור לאכול משחיטתו אביי דייק מרישא
ט) י)
הבודקו מכניס כל הצפרים תחת כנפי
דאמר רב מנשה גזלן דדבריהם
כ)
רבא דייק מסיפא אביי דייק מרישא טעמא
ל)
כסותו ואין הכותי מכיר איזה נתן
כשר לעדות אשה ובפרק מי שהחשיך
❖
דישראל עומד על גביו אבל יוצא ונכנס לא
לו: ממסמס. ממעכו ומכתשו:
אמר רב מנשה חדא קמי
❖
מ)
רבא דייק מסיפא טעמא דבא ומצאו ששחט
אין שחיטה לעוף מן התורה. משום
חדא תרי קמי תרי שפיר דמי:
מצת כותי מותרת. וא"ת והלא
אבל יוצא ונכנס שפיר דמי ולאביי קשיא
דלא כתיב זביחה בהדיא אלא בבקר
לעזי רש"י
הגהות הב"ח
סיפא אמר לך יוצא ונכנס נמי בא ומצאו קרי
וצאן דכתיב ח) וזבחת מבקרך ומצאנך
גזרו על פתן ל)לפי שהיו מבטלין בנין
ריש"ט. ציפורים שחוטות
❖
ואנן ילפינן בהקישא לקמן
בית המקדש בימי עזרא (א) כדאמר
(א) תוס'
ליה ולרבא קשיא רישא אמר לך יוצא ונכנס
מושחלות על חבל.
כדאמרי'
בפירקין דר"א וליכא למימר
מזאת תורת הבהמה והעוף : ולטעמיך.
מ)
ט)
נמי כעומד על גביו דמי כיוצא בו מצא בידו
בפירקי
❖
הך זביחה דכתיב בבקר ובצאן מי
דהיינו בכותים ראשונים דכתיב בהם
דקוריא של צפרין קוטע ראשו כו' אמאי
שיטה מקובצת
מפרשן הלכותיה בתורה ואפ"ה סמכי
ואת אלהיהם היו עובדים דהא קאמר
ב]
ליחוש דלמא האי הוא דהוה שחיט שפיר
א] מותרת לאכילה ולא
התם מכאן אמר ר"א כל האוכל פת
עלייהו משום דאחזיק י) להו דאחזיקו
חיישינן לחמץ: ב] דתניא
הגהות מהר"ב
אמר רב מנשה (סימן מכני"ס איזמ"ל
בה: ואחזוק ולא אחזוק בדלא כתיבא
כותי כאילו אוכל בשר חזיר ותנינא
הקמחין ובצקות: ג] דהא
רנשבורג
בזכרי"ם) במכניסן תחת כנפיו ודלמא סימנא
תנאי היא. מצוה שאינה כתובה
נמי לקמן שחיטת צדוקי
באין בקיאין בדקדוקי
א] רש"י
מצות תליא טעמא והם
הוה יהיב ליה בגויה אמר רב משרשיא
בפירוש בתורה וראינו שהחזיקו בה אי
לעבודת כוכבים פתו פת כותי ואומר
אינם כו' ורבן שמעון בן
אמרינן כיון דאחזוק לדידהו אחזוק
ר"ת דמיירי הכא בעיסה דישראל
דממסמס ליה מסמוסי ודלמא קסברי כותים
גמליאל אתא: ד] ולאו
נמי לדידן לסמוך עלייהו כי עבדי
שעשה הכותי ממנה מצה וא"ת והיאך
היינו תנאי דאמרי' לעיל
אין שחיטה לעוף מן התורה ולטעמיך
אחזוק ולא אחזוק תנאי
לצורך עצמן או אי אמרינן אע"ג
יוצא בה ושמא הוא לא שמר לשם מצה
$ שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור מי
היא אלא עד מסקנא:
דאחזוק לדידהו לא אחזוק לדידן כלומר
דהא חשידי אלפני עור לא תתן מכשול
ה] וכיון דאוקמינן דאהנך
כתיבן אלא כיון דאחזיקו בהו אחזיקו בהו
לא חשבינן ליה חזקה למסמך עלייהו
וי"ל כגון שלא אכל הכותי מצה אחרת
דאיירי בהו לעיל קאי
כל הלילה: איכא בינייהו דלא
ה"נ כיון דאחזיקו אחזיקו ואחזוק ולא אחזוק
דהיינו בדכתיבן למעוטי
תנאי פליגי בה. אחזוק ולא אחזוק
אתא היכא דלא אחזוק:
בדלא כתיבא תנאי היא דתניא מצת כותי
כתיבא ואחזיקו בה כו'. בפ"ק
כלומר חזקה או אינה חזקה: א]מותר.
ו] ואיכא היתרא ואיסורא
מותרת ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח ר"א
קמיה לא שביק: ז] דרב
לאוכלה ולא חיישינן לחמץ בפסח:
דגיטין מוכח דכתיבא ולא
❖
מנשה דהך מכילתאן הן:
ואדם יוצא ידי חובתו. שהכתוב קבעו
אוסר לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות
אחזיקו בה נמי איכא בינייהו דלת"ק
חובה לאכול מצה בלילה ראשונה
מהני ולרשב"ג לא מהני והכא לא
כישראל רשב"ג אומר כל מצוה שהחזיקו
דכתיב בערב תאכלו
נקט אלא לא כתיבא ואחזיקו בה משום
רבינו גרשום
בה כותים הרבה מדקדקין בה יותר מישראל
ב] תוס'
מצות ואם ישב ולא אכל עבר בעשה.
דאשחיטת כותי בעי לאתויי תנאי א"נ
אמר מר מצת כותי מותרת ואדם יוצא בה
דקוריא של צפורין. קישור
ולקמן פריך כיון דתנא מותר פשיטא
דלא אתא לשנויי אלא מה שהקשה
של עופות שחוטין מצא
ידי חובתו בפסח פשיטא מהו דתימא לא
❖
בידו של כותי: אמר רב
דיוצא בה: אסור. אפילו לאוכלה:
אם החזיקו בה מבעי ליה ושם פירשנו:
אשי במכניסן תחת כנפיו.
בקיאי בשימור קמ"ל ר"א אוסר לפי שאין
שאין בקיאין. אין יודעין לשומרה
מותר
כלומר במכניסן הצפרים
בקיאין בדקדוקי מצות קסבר לא בקיאי בשימור רשב"ג אומר כל מצוה
ולהבחין בין שיאור לסידוק בין הכסיפו
תחת גלימא שלו וקוטע
מוסף רש"י
ראשו של אחד מהן.
שהחזיקו בה כותים הרבה מדקדקין בה יותר מישראל היינו ת"ק איכא בינייהו
פניו ללא הכסיפו פניו: פשיטא.
אין שחיטה לעוף מן
דהכותי אינו יודע מאיזה
דיוצא בה כיון דמותרת: מהו דתימא.
דכתיבא ולא אחזיקו בה ת"ק סבר כיון דכתיבא אע"ג דלא אחזיקו בה
התורה.
מהם נתן לו: דמסמסי ליה
אע"ג דפשיטא לן דלא הניחוה להחמיץ
(לקמן כ. ועי"ש
מסמוסי. כלומר שמלכלכו
ורשב"ג סבר אי אחזוק אין אי לא אחזוק לא אי הכי כל מצוה שהחזיקו
כז:) מצת כותי מותרת.
בטיט שאפי' יש לו
ומותרת באכילה מיהו לא בקיאי בהא
בה כותים אם החזיקו מיבעי ליה אלא איכא בינייהו דלא כתיבא ואחזיקו
סימן אין מכיר הסימן:
דבעי למיעבד שימור לשם מצה של
ולטעמיך שהייה דרסה
בה תנא קמא סבר כיון דלא כתיבא אע"ג דאחזיקו בה נמי לא רשב"ג סבר
מצוה וכיון דלא עביד בה שימור לא
חלדה הגרמה ועקור מי
(קדושין עו. וכעי"ז גיטין
כיון דאחזוק אחזוק גופא אמר רבא ישראל מומר אוכל נבילות לתיאבון בודק
י.) ואדם יוצא בה
כתיבן. כלומר את אמרת
נפקינן בה מידי דהוה אקמחין ובצקות
ידי חובתו בפסח.
ודלמא קא סברי כותים אין
סכין ונותן לו ומותר לאכול משחיטתו מאי טעמא כיון דאיכא התירא ואיסורא
של עובדי כוכבים הבאים לפנינו קודם
שחיטה לעוף מן התורה
לא שביק התירא ואכיל איסורא אי הכי כי לא בדק נמי מיטרח לא טרח
ובהמה דאכלינן משחיטת'
שאפאה עובד כוכבים וראינו שלא
א]
דמן התורה [הוא] שהייה
אמרו ליה רבנן לרבא תניא דמסייע לך חמצן של עוברי עבירה אחר הפסח
החמיץ דקיימא לן דמותר ולא נפקינן
דרסה חלדה הגרמה ועקור
בהו ב] דתנן כ) הקמחין ובצקות של
מותר
מי כתיבן דיהו בקיאין בהו
דמצינן למימר דמחמירין
עובדי כוכבים אדם ממלא כריסו
בהן לפיכך אכלינן בהמה
מהם ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה: ורבי אליעזר אוסר. אפילו לאוכלה: קסבר לא בקיאי בשימור לא גרסינן. וטעמו משום
ששחטו והא לא כתיבי
חימוץ. ולמאן דגריס ליה הכי מפרש לא בקיאי לשומרו מלהחמיץ. וי"מ ור"א אוסר לצאת בה ידי חובתו בפסח ולאו מילתא היא שאין זה לשון
באורייתא לענין בהמה
אלא כיון דאחזיקו בהו
איסור: איכא בינייהו. מילתא דכתיבא באורייתא ולא ידעינן בהו דאחזיקו בה: ת"ק. דלא איירי בחזקה כלל אכתיבא דאורייתא קפיד ותנא
אחזוק ואכלינן משחיטתן
מצה וה"ה לכל הכתובים בתורה אע"ג דלא ידעינן אי אחזיקו בה אי לא אחזוק סמכינן עלייהו דכיון דכתיבא ודאי אחזוק בה ור"א אוסר
(גיטין י.)
אפי' מבהמה הכא נמי
אפילו אחזיקו בה דהא ג] אינם בקיאין בדקדוקי מצות ורשב"ג אתא למימר אחזוק אין לא אחזוק לא. ולאו היינו תנאי ד] דאמר לעיל עד
לענין עוף כיון דאחזוק
אחזוק אע"ג דלא כתיב:
מסקנא דמילתא: כל מצוה. משמע דלרבויי אתא אפילו הנך דלא איירי בהו וכיון ה] דאוקמן דאהני דאיירי בהו לעיל קאי דהיינו בדכתיבי
דאחזוק ולא אחזוק בדלא
למעוטי אתא: אם החזיקו מיבעי ליה. דהשתא הוי משמע שפיר דפליג אתרוייהו לת"ק דשרי בלא חזקה ולר"א דאוסר אפילו החזיקו ואתא
כתיבא. כלומר אי חשיבא
איהו למימר אם החזיקו מדקדקין בה ומותר ודלא כר"א הא לא אחזיקו אסור ודלא כת"ק דשרי בלא אחזיקו אבל השתא דקתני כל משמע דאפילו
חזקתן חזקה במילתא
דלא כתיבא כגון עוף
הנך דלא כתיבין נמי קאמר דסמכינן אחזקייהו: אלא איכא בינייהו דלא כתיבא ואחזוק בה ת"ק סבר. מצה וכל דדמיא ליה דכתיבא סמכינן
אי לא חשיב: תנאי
עלייהו בין אחזוק בין לא אחזוק ודלא כתיבא לא סמכינן עלייהו ואפילו אחזוק ור"א סבר אפילו כתיבא ואחזוק לא סמכינן עלייהו ורשב"ג סבר
היא. לפי שאין בקיאין
כל מצוה שהחזיקו ואע"ג דלא כתיבא סמכינן עלייהו כיון דאחזוק אחזוק. והיינו תנאי דלעיל ת"ק ורשב"ג: כיון דאיכא התירא ואיסורא.
בדקדוקי מצות. כלומר
אין בקיאין בשימור שלא
קמיה שבידו להכשירה ובידו לנבלה: מטרח לא טרח. אם לא ימצאנה יפה לא יחזור אחר סכין אחרת: תניא דמסייע לך. דכל מי שאינו
ר"א
(קדושין עו.)
יחמיץ. כדאמרינן במס'
עושה להכעיס ואיכא התירא ו] קמיה לא שביק התירא ואכיל איסורא: של עוברי עבירה. שאין מבערין חמץ בפסח מפני הפסידה:
אוסר.
פסחים שלש נשים עוסקות
בבצק: רשב"ג אומר כל
מותר
(גיטין י.)
מצוה שהחזיקו בה כותים.
דלא כתיבא ואחזיקו בה.
כלומר היינו תנא קמא דרבי אלעזר: אי הכי כל מצוה שהחזיקו בה כותים אם החזיקו מבעי ליה. כלומר כיון דרשב"ג
(שם) אוכל נבילות לתיאבון.
מחמיר יותר מת"ק אם החזיקו מיבעי: כיון דאיכא היתירא ואיסורא. כלומר דיכול לשחוט שפיר לא שביק היתר ואכיל
[איסורא] שלא ישחוט יפה: חמצן של עוברי עבירה. מניחין חמצן אחר הפסח בבית אחד הן הן
(לעיל ג.)