הכל שוחטין פרק ראשון חולין
כג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
למעוטי נרבע ונעבד. ואף על גב דתנא קתני פרט לתחלת הציהוב
נוקי הזכר אלא למעט אנדרוגינוס ולא טומטום אלמה תניא הזכר ולא
קסג א ב
א)
אסמכתא בעלמא הוא ולעולם פסולייהו משום ספיקא. רובע ליכא
טומטום ואנדרוגינוס ומשני סמי מכאן טומטום אע"ג דבערכין איכא
ב)
למימר בעופות דאין לך עוף רובע: הואיל וכתיב. גבי קרבנות: כי
תרין מיעוטי הזכר ואם נקבה צריכין תרווייהו לאנדרוגינוס דאי כתיב
קסד ג
משחתם בהם מום בם. לא ירצו לכם דבין השחתה בין מום פוסלים
הזכר למעוטי ה"א דלא גרע
מנקבה ויהיה בערך אשה וא"ת מאי
ג)
קסה ד
ד)
בהם ותנא דבי רבי ישמעאל וכו':
פריך לרב חסדא מאם זכר ואם נקבה
ה) ו)
דבר ערוה. רובע ונרבע: עבודת
דכתיב גבי שלמים דאיכא תרי מיעוטי
כי איצטריך קרא למעוטי נרבע ונעבד
ז)
א
א]
קסו ה ו
כוכבים. נעבד שהשתחוה לבהמתו:
דאם מיעוט הוא כדאמרינן בפרק
ח) ט)
סלקא דעתך אמינא הואיל וכתיב 1כי משחתם
❖
כי השחית כל בשר. בדור המבול
המפלת אם נקבה על כרחך
בהם מום בם ותנא דבי רבי ישמעאל כל
י)
ב
כתיב ודור המבול בערוה קלקלו
למעוטי טומטום ויש לפרש דהתם
כ)
מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה
ל)
כדכתיב
ויקחו להם נשים
גרסינן זכר או נקבה דכתיב בויקרא
שיטה מקובצת
ועבודת כוכבים דבר ערוה דכתיב 2כי השחית
וגו' שהיו נזקקין לנשי ריעיהן ולכל
גבי שלמי צאן דהכי דרשינן להו בת"כ
❖
א] למעוטי (רובע) נרבע.
כל בשר את דרכו על הארץ עבודת כוכבים
בהמה וחיה: בבהמה. כתיב תמים
הנהו מיעוטי דכתיב בשלמים ז] ובפ"ב
נ"ב עי' תוס' זבחים
דכתיב פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל כל
(דף פה ע"ב): ב] כגון
זכר אבל עוף לא כתיב ביה לא
דבכורות ובתמורה
ד)
(א)
3
מחוסר אבר וטעמא משום
תורה אור השלם
שהמום פוסל בו דבר ערוה ועבודת כוכבים
תמים ולא זכר הלכך לא פסלי בהו
אבל אם זכר אם נקבה דכתיב גבי
הקריבהו נא: ג] של שני
מומין קטנים כגון דוקין שבעין אלא
שלמי בקר דריש ליה בת"כ ובפרק
פוסלין בו וכל שאין המום פוסל בו אין דבר
1. וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לֹא
עשרונים סלת ושלישית:
ד] או לאיל האחד וגו'.
מומין גדולים כגון מחוסר אבר
ב' דבכורות ובתמורה פרק
תַקְרִיבוּ אֶת לֶחֶם
ערוה ועבודת כוכבים פוסלין בו והני עופות
נ"ב כן כתוב בקצת
אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל אֵלֶּה כִּי
ב] משום הקריבהו נא לפחתך ה): מן
אלו קדשים לרבות
הואיל ולא פסיל בהו מומא דאמר מר תמות
ס"י ובקצת ספרים אחרים
מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם
ג
האיל או מן הכבש. מאיזה שארצה:
ולד בעלי מומין ותמורת בעלי מומין
כתיב או לאיל תעשה
לֹא יֵרָצוּ לָכֶם:
וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות
ויקרא כב כה
מנחה והכי מוכח בפ'
פלגס. כבש בן שנה בתוך שנתו קרוי
והשתא פריך שפיר לרב חסדא
שתי מדות ע"ש: ה] קסבר
2. וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת
אימא דבר ערוה ועבודת כוכבים נמי לא
כבש. ואיל משעברו י"ג חדשים שנכנס
דבההוא קרא לא כתיב אלא חד
ר' יוחנן טעמא דתנא
הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי
לפסול בהו קא משמע לן בעי רבי זירא
חדש שלם בתוך שנה שניה קרוי איל
מיעוטא דהוי או למעט כמו או כשב
ד
דאמר אין עולה לו:
הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת
ו] בפ' בתרא דאע"ג:
האומר הרי עלי עולת בהמה מן האיל או מן
דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ:
עד עולם. פלגס בתוך חדש ראשון
פרט לכלאים וא"ת דלעיל אמרינן
ז] בת"כ הנהו מעוטי
בראשית ו יב
של שנה שניה: הקריבו. משנה היא
היכא דספק מחמת שאינו שוה
הכבש והביא פלגס מהו אליבא דרבי יוחנן
3. פֶּן תַּשְׁחִתוּן וַעֲשִׂיתֶם
דכתיב בשלמים אבל אם
במסכת פרה ובפלגס קא
איצטריך קרא למעוטי ובפ"ק דחגיגה
זכר כו' והשאר נמחק:
לָכֶם פֶּסֶל תְּמוּנַת כָּל
לא תבעי לך דאמר בריה הוי $ דתנן
ח] תימה דסותר דרשא
סָמֶל תַּבְנִית זָכָר אוֹ
מיירי: ואין עולה לו מזבחו. אם
קאמר זכורך להוציא טומטום
הקריבו מביא עליו נסכי איל ואין עולה
ה
דברים ד טז
דברייתא כדי לדחות
נְקֵבָה:
היה מחוייב איל לבדו או כבש לבדו
ופריך איצטריך קרא למעוטי ספיקא
4. כָּכָה יֵעָשֶׂה לַשּׁוֹר
ראייתו ומוקי קרא לדרשא
לו מזבחו וא"ר יוחנן 4 או לאיל ו לרבות
אחרת: ט] בפרק המזבח
וטעמא לא מפרש תנא אי משום
אע"ג דאין כולם שוין התם פריך
הָאֶחָד אוֹ לָאַיִל הָאֶחָד
את הפלגס כי תבעי
לך אליבא דבר פדא
מקדש דאית ליה דיש
אוֹ לַשֶּׂה בַכְּבָשִׂים אוֹ
ספיקא אי משום בריה: וא"ר יוחנן.
משום דבלאו האי קרא הייתי פוטרו
❖ ג]
בָעִזִּים: במדבר טו יא
נרבע בעופות דקאמר ר"ע
דאמר
מנא לן דמביא עליו נסכי איל של
מן הראייה משום דאינו יכול לסמוך
מכשיר בבעלי מומין:
י] הוו ממעטינהו ממן
שני עשרונים ושלישית ההין יין דכתיב בפרשת נסכים בשלח לך
אע"ג דסמיכה לא מיעכבא
מכל מקום לכתחלה צריך כדאשכחן
בני היונה: יא] אתי
גליון הש"ס
אנשים ד] או לאיל האחד וגו' או לרבות את הפלגס בנסכים הללו
גבי חמשה שנתערבו עורות
בפסחים בפרק האשה
נמי שפיר לפי המסקנא
ומדאיצטריך קרא לרבויי ש"מ קסבר רבי יוחנן ה] דת"ק דאמר
פסחיהם ונמצא יבלת באחד מהן דפטורין מלעשות פסח שני משום
גמ' דתנן הקריבו.
דחד ותיבות כמו שפירש
נמחק: יב] הוה ממעטינן
אין עולה לו מזבחו משום דבריה הוא ולענין נסכים רחמנא רבייה דאי
סמיכה ואע"ג דגבי בהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדרז) אמרינן
❖
להו אלא או: יג] ולכך
ספיקא הוא לא מרבייה קרא דכיון דשמא איל הוא פשיטא דבעי אתויי
זכרים עולות נקבות זבחי שלמים ומקריב אותן בלא סמיכה לפי
הוי ספק אלא: יד] א"כ
נסכי איל ואתנויי דאי איל הוא ליהוי דידיה ואי כבש הוא יהא היתר
שאין מכירין מי הם בעלים שאני התם דקדושות כבר ואין להם תקנה
לידוק דבריה הוי למ"ד
דלא: טו] ולר"ש נפקא
נדבה שהרי מתנדבין נסכים בלא קרבן כדאמרינן במנחות בפרק
בענין אחר וספק מצורע דמייתי אשמו ולוגוח) התם תיקון גברא שאני
הגהות הב"ח
מינה גם לפרה וא"ת
בתרא ו]ואע"ג דתנןו) אין מתנדבין לוג אחד ולא ב' וה' אלא
וא"ת דאשכחן קרא בשביל שלא נטעה אע"ג (דגבי) דקמי שמיא
(א) רש"י
דבריש. ונ"ב עי' תוס'
שלשה כדי שיהו קרויין נסכי כבש או ארבעה שיהו קרויין נסכי איל
גליא בסוף אלו טרפות דפריך מכדי אנן אקשקשת סמכינן
לעיל (דף יא ע"א וע"ב):
טז] גבי מעשר בהמה
או ששה הראוין לפר הכא כי האי גוונא בהדי אחריני קרבי:
סנפיר דכתב רחמנא ל"ל ומשני אי כתב רחמנא קשקשת ולא סנפיר
❖
(ב) תוס'
בטומטום ואנדרוגינוס:
הוה אמינא מאי קשקשת סנפיר ואפילו דג טמא נמי השתא דכתב
מייתי
רחמנא סנפיר עד דאיכא סנפיר וקשקשת ויש לומר דלשון קשקשת משמע דבר שאינו שוה וחלק דבר שהיד מסכסכת בו וסנפיר כך הוא
❖
ונופל בו לשון קשקשת: איצטריך קרא למעוטי נרבע ונעבד. ח] תימה דסותר סתמא דש"ס דרשא דברייתא כדי לדחות ראייתו
רבינו גרשום
ומוקי ליה קרא לדרשא אכחירת ויש לומר דקים ליה דאצטריך קרא להאי דרשא דהא רבי עקיבא אית ליה דרשא דמשחתם בפרק בתרא
למעוטי נרבע (ונעבד)
דבכורות דקסבר מעשר בהמה חל על רובע ונרבע כמו שחל על בעלי מומין ומשמע בפרק המזבח מקדש דאית
כלומר לאדם ונעבד כלומר
מוסף רש"י
שהיא ע"ז אדם את
ליה ט] נרבע בעופות דקאמר רבי עקיבא מכשיר בעלי מומין ולא קאמר ובנרבע הואיל וכשר בעופות ומנא ליה אלא ע"כ מהאי קרא
כי השחית כל בשר
הבהמה שהיא פסולה לגבי
וא"ת א"כ תפשוט דספיקא הוי דאי בריה הוי אצטריך קרא למעוטי וא"כ מנלן דיש נרבע בעופות ונ"ל דמעיקרא ס"ד ודאי דאיצטריך קרא
את דרכו.
קדש. (נרבע לאדם ונעבד
כלומר שהיא ע"ז): תמות
למעוטי אי הוה בריה אבל השתא דמסיק דאצטריך קרא לנרבע ונעבד ס"ל דלבריה לא אצטריך קרא למעוטי דממילא אימעיט מבתורים
וזכרות בבהמה דכתיב שה
דומיא דבני יונה מה בני יונה דוקא קטנים אף תורים דוקא גדולים למעוטי תחלת הציהוב שבזה ושבזה דלא הוי לא קטנים ולא גדולים
תמים זכר בן שנה יהיה
ודרשא דברייתא אסמכתא בעלמא היא ומורי ה"ר אהרן מריגנשפור"ק תירץ דאינו סותר השתא דרשא דברייתא דתרי מיעוטי כתיבי מן
לכם: והביא פלגס מהו.
כלומר כבש דינו בן שנה
התורים או מן בני היונה חד למעוטי נרבע ונעבד ולאפוקי מדרשא דמשחתם ואידך למעוטי תחלת הציהוב וקמי שמיא ודאי גליא אי
(סנהדרין
איל בן ב' שנים והביא
קטנים הוו אי גדולים הוו ואי קטנים הוו ממעטינהו מן התורים ואי גדולים הוו ממעטינהו י] מבני היונה ואנן הוא דלא ידעינן מהי
תמות
בן שנה וחצי מהו: דתנן
נז. וכעי"ז ע"ז כג:)
ממעטינהו והשתא אי בריה הוו אתי נמי שפיר (ב) יא] כמו שפירש לפי המסקנא דחד למעוטי בריה וחד למעוטי נרבע ונעבד ומעיקרא
וזכרות בבהמה.
הקריבו מביא עליו כו'.
כלומר אמר הרי עלי
ס"ד דאצטריך תרוייהו לבריה דאי לא הוה כתיב אלא חד מיעוטא לא הוה יב] ממעטי להו אלא או מגדולים או מקטנים ואם הביא
עולת בהמה מן האיל או
משניהם הוה נפיק ממה נפשך אבל ק"ק על פירושו דאי אתא קרא לאשמועינן שהם או גדולים או קטנים אף ע"ג דקמי שמיא גליא
מן הכבש והביא פלגס
א"כ מאי פריך בסוף על אלו מומין שהבאתי לעיל מני אילימא ת"ק ספק הוא איצטריך קרא למעוטי ספיקא נימא דקרא מיעט
והקריבו אותו פלגס מביא
עליו נסכי איל ואין עולה
לאנדרוגינוס או משום שהוא זכר משונה או משום דאשמעינן שהוא נקבה ואנן הוא דלא ידעינן יג] ט) הוי ספק אלא משמע אם
לו מזבחו. וא"ת כיון
קמי שמיא גליא שהוא נקבה לא היה לו להשמיענו והא דאיכא תרי מיעוטי איכא למימר דאתא חד לנרבע וחד לנעבד ויותר נראה דנרבע
דאין עולה לו מזבחו למה
ונעבד נפקי מחד מיעוטא אלא אצטריך חד מיעוטא לתורים וחד לבני יונה ולמאי דס"ד נמי מעיקרא דאתא למעוטי בריה אצטריך
מביא נסכים. דאמר ר'
תרי מיעוטי חד למעוטי תורים וחד לבני יונה: כי משחתם בהם מום בם. כאן משמע דלכ"ע אית להו הך דרשא דמשחתם דאי פליג
יוחנן או לאיל תעשה
(קדושין כד:)
מנחה סלת שני עשרונים
אדרשא זו ההוא תנא דדריש מן הבהמה להוציא את הרובע אם כן לידוק דבריה הוי יד]למאן דלא דריש דרשא דמשחתם אלא ודאי כולהו
פלגס.
בלול בשמן שלישית ההין
דרשי להו ואפילו הכי איצטריך מן הבהמה ומן הבקר להוציא רובע ונרבע ולא הוי דרשינן ממשחתם דהא בהא תליא אלא משום דאשכחן
לרבות את הפלגס שמביא
עליו נסכי איל.
כבר בקדשים ששוים בהן דבר ערוה ועבודת כוכבים ומום ונ"מ דרשא דמשחתם למעשר בהמה י)דחל על רובע ונרבע כמו שחל על בעל
מום טו](ולרבי ישמעאל) [ולר"ש] כ)נ"מ גם לפרה וא"ת בריש כל האסורין אמרינן דתנא דמשחתם מוקי קרא דמן הבהמה פרט
לזקן וחולה ומזוהם ויש לומר דתנא דמשחתם ודאי משמע ליה לש"ס דמפיק רובע ונרבע ממשחתם לחודיה אבל שאר תנאי דנפקי ממן
הבהמה אית להו דרשא דמשחתם כדפרישית וכן משמע בפרק בתרא דבכורות דפליגי התם כמה תנאי גבי מעשר בהמה
טז] גבי טומטום ואנדרוגינוס ובמחוסר זמן ויוצא דופן אבל בנרבע ורובע ומוקצה ונעבד לא אשכחן שום פלוגתא ומשמע דכולהו מודו
(מנחות צא: מכת"י) וא"ר
יוחנן.
דמתעשרין כדדרשינן התם ממשחתם ומיהו מהכא איכא למדחי דאפילו מאן דלית ליה דרשא דמשחתם איצטריך מן התורים למעוטי נרבע
דסלקא דעתך כיון דעופות ליתנהו ברובע ליתנהו נמי בנרבע דכה"ג אמר בפרק המזבח מקדש : תמות וזכרות בבהמה.
בת"כ דריש לה מדכתיב תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות ומחוסר אבר דפסול בעוף נפקא
ליה מדכתיב מן העוף ולא כל העוף בפ"ק דקדושין ולא כמו שפירש כאן בקונטרס משום הקריבהו נא לפחתך וא"ת ל"ל קרא לפסול
(שם) לרבות את
מחוסר אבר והא אפילו לבני נח נמי
אסור דליכא מידי דלישראל שרי ולבני נח אסור וי"ל משום דאמרינן בפרק ארבע מיתות
הפלגס.
דכל מצוה שנאמרה לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח ולכך הוצרך לשנותה כדי לאסור לזה ולזה וא"ת
ל)
(שם)
ל"ל קרא דאין תמות וזכרות בעופות מדאצטריך מן העוף לאסור מחוסר אבר ידעינן דאין מום פוסל בעוף דאי פוסל למה לי מן העוף
ויש לומר דאי לאו קרא דאין תמות וזכרות בעופות ה"א דמום פוסל בעוף ומן העוף אתא לאסור אפילו הנך מומין דשרו בבהמה
דקרא דמן העוף לאסור אתא ולא להתיר ואין להקשות נמי מדאיצטריך מן התורים לנרבע ונעבד שמעינן שפיר דאין מום פוסל בעופות
דאיכא למימר דאיצטריך מן התורים משום דסלקא דעתין כיון דעופות ליתנהו ברובע ליתנהו נמי בנרבע כדפרישית לעיל:
כי תבעי לך אליבא דבר פדא. בפ' שתי מדות איתותב בר פדא מהאי קרא דאו לאיל דמדרבה פלגס דלא אתא קרא לרבויי ספיקא:
דאמר