כג:
הכל שוחטין פרק ראשון חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
דאמר
מייתי ומתני. הקשה ריב"א בשלמא נסכים יכול להביא
מייתי ומתני. דסבירא ליה ספק הוא והכא קא מבעיא לן אליבא
קסז א ב
א)
שיעור נסכי איל ולהתנות שאם הוא כבש שיהא המותר
דבר פדא במאי מסתפק ומאי מתני ואו לאיל דריש ליה לדרשא אחרינא
ב)
לנדבה כרבי עקיבא דאמר בפרק כל התדיר המתנדב
במנחות בפרק שתי מדות וקא מיבעיא לן הכא מאי מתני מי
קסח ג
ג) ד)
יין מנסכו לספלים ד)ואפילו לרבי טרפון דאמר לאישים משמע דלא
פשיטא ליה לבר פדא דלאו בריה הוא אלא ספק איל ספק כבש הוא
פליגי אלא באומר הרי עלי יין סתם
וכי מתני ב] איל וכבש הוא דמתני
קסט ד
ולא פירש לנסכים אבל אם פירש
אי איל הוא ליהוי כוליה דידיה ואי
❖
דאמר מייתי ומתני
מי אמרינן איל וכבש
ה) ו)
מודה דאזיל לספלים אבל במנחה
כבש הוא עשרון סולת (א) רביעית
מתנה בבריה לא מתנה או דלמא בבריה
ז)
היכי מתני הא אין בלילתן שוה דשל
היין ליהוי דידיה ואינך לנדבה אבל
נמי מתנה דאמר אי בריה הוה ליהוי כוליה
ח)
שיטה מקובצת
כבש בלילתו רכה שלש לוגין לעשרון
בבריה לא צריך לאתנויי ולמימר אי
ט)
נדבה תיקו בעי רבי זירא האומר הרי עלי
א] לפטור תודתו של פ'.
י) כ)
ושל איל בלילתו עבה שני לוגין
בריה הוא ואינו ראוי לנסכים ליהוי
לחמי תודה מן החמץ או מן המצה והביא
ל)
נ"ב עי' תוס' ערכין (דף ד
לעשרון ותנן פ"ק דמנחות
כולהו לנדבה וגבי בעיין דלעיל כיון
ע"ב): ב] וכי מתני באיל
מ)
שיאור מהו שיאור דמאן אי שיאור דר"מ
ריבה שמנה או שחיסר פסולה ותנן
דודאי לאו בריה הוא יוצא ידי נדרו
נ)
וכבש: ג] לגבי נסכים
לרבי יהודה מצה מעלייתא היא אי דרבי
מתנה: ד] וכיון דאיחייב
נמי אין מערבין מנחת כבשים בשל
ממ"נ דהא או כבש או איל הוא והוא
ה)
❖
בכולהו מ' נהי נמי דלאו:
נדר באיזה שירצה: או דלמא בבריה
יהודה לר"מ חמץ הוא ואי דר"מ לר' מאיר
אילים ופרים וכי תימא דמייתי שיעור
ה] וע"כ יביא מ' חלות
נמי. מספקא ליה לבר פדא דלמא
מנחת כבש בכלי אחד ושיעור מנחת
כשרות: ו] ואיהו נמי
מדלקי עליה חמץ הוא אלא דרבי יהודה
לא קביל עליה למפטריה:
איל בכלי אחד ומתנה שהאחד מהן
בריה הוא וגבי נסכים מייתי
ג]
הגהות הב"ח
לרבי יהודה מאי ספיקא הויא ונפיק ממה
ז] והתם משמע דחמץ
יהיה נדבה אי אפשר לעשות כן
ומתני דאי בריה הוא ליהוי כולהו
(א) רש"י
נפשך או דלמא בריה הוא ולא נפיק והאמר
נוקשה הוי היינו לכתחל':
דמנחת נדבה נקמצת ומנחת נסכים
נדבה וגבי בעיין נמי לא נפיק דדלמא
ח] ולא הוי האי ק"ו
ורביעית
רב הונא האומר הרי עלי לחמי תודה מביא
❖
א
אלא כמו:
כולה כליל כדתניא בהדיא בפרק אלו
לאו איל ולאו כבש הוא: תודה טעונה
תודה ולחמה וכיון דאיחייב ליה בתודה
מנחות ותירץ ריב"א דודאי
מ' חלות שלשים של מצה וי' של
ולחמה הא לא ידע האי גברא אי חמץ הוא
חמץ: מן החמץ או מן המצה. י' חלות
כשמתנדב מנחה סתם אז היא נקמצת
רבינו גרשום
דליתי מצה אי מצה הוא דליתי חמץ לא
מאיזה מין שארצה ולקמן בעי היכי
אבל אם מפרש מנחת נסכים הויא
הרי עלי לחמי תודה
מייתי י' חלות לחודייהו: שיאור.
כולה כליל ואמרינן ו) מתנדב אדם
צריכא דאמר הרי עלי חלה לפטור תודתו
ב
א]
מן החמץ כו': שאור
שיצא מכלל מצה ולכלל חמץ לא בא:
מנחת נסכים בכל יום והשתא יכול
דמאן אילימא דר' מאיר
של פלוני סוף סוף הא לא ידע האי גברא
אי
כו' מאי ר' מאיר ומאי
להתנות שפיר ז): שיאור דר"מ
ר"מ ורבי יהודה פליגי באלו עוברין
אי חמץ הוא דליתי מצה אי מצה הוא דליתי
ר' יהודה דתנן שיאור
לרבי יהודה מצה מעלייתא היא.
לר"מ הוי שיאור בהכספת
ישרף והאוכלו פטור
חמץ לא צריכא דלא אמר לפטור מיפק
וא"ת והא בפרק אלו עוברין
פנים ואפילו אין שם סדק ואם נסדק
סידוק ישרף והאוכלו
גברא ידי נדרו נפיק או לא נפיק תיקו: מתני'
חייב (מיתה) [כרת] איזהו
תניא שיאור ישרף ונותנו לפני
אפי' כקרני חגבים מיקרי סידוק וחייב
שיאור ואיזהו סידוק
כשר בפרה פסול בעגלה כשר בעגלה פסול
כלבו ומפרש התם דהיינו שיאור דר"מ
כרת ושיאור בהכספת פנים אמרינן
שיאור כקרני חגבים סידוק
בפרה: גמ' תנו רבנן פרה בשחיטה כשרה
לרבי יהודה משמע דאסור באכילה
בריש אלו עוברין דר"מ חייב
שנתערבו סדקיו זה בזה
ג
דברי ר' יהודה ר' מאיר
בעריפה פסולה עגלה בעריפה כשרה
וי"ל דמדרבנן בעלמא אסור דמדשרי
מלקות ורבי יהודה אית ליה תרי קולי
ד
אומר זה וזה האוכלו חייב
ליתנו לפני כלבו שמע מינה דהוי
חדא דהכסיפו פניו אפילו שיאור לא
בשחיטה פסולה נמצאת כשר בפרה פסול
(מיתה) [כרת] אלא איזהו
מצה מעלייתא: ואי דר"מ לר"מ
שיאור כל שהכסיפו פניו
מיקרי וכקרני חגבים הוא דמקרי
בעגלה כשר בעגלה פסול בפרה ותהא פרה
כאדם שעמדו שערותיו
מדלקי עליה חמץ הוא. וא"ת ודילמא
שיאור ועוד קולא אחריתי דבהא
כשרה בעריפה מק"ו ומה עגלה שלא הוכשרה
והכי קא מיבעי' ליה
שאני לענין פסח דרבייה קרא בפרק
דקרי ליה ר' יהודה שיאור לא מחייב
שיאור דמאן אילימ' דר'
בשחיטה הוכשרה בעריפה פרה שהוכשרה
מאיר לר' יהודה מצה
עליה מלקות: שיאור דמאן אי
אלו עוברין מדכתיב
מעליא הוא ועכשיו יש
בשחיטה אינה דין
שהוכשרה בעריפה
שיאור דר"מ. דהכסיפו פניו: לרבי
כל וכי תימא נילף חמץ דתודה מחמץ
לו מצה יביא חמץ שדינו
אמר
יהודה. כלומר וקא מיבעיא לן אליבא
דפסח דלמא מחמץ גמור דחייב כרת
להביא ארבעים חלות
עשר חמץ ועשר מצה
דרבי יהודה אי נפיק בהאי שיאור אי לא הא ודאי לרבי יהודה מצה
גמרינן אבל האי דלא חשיב חמץ גמור לענין פסח לא חשיב חמץ לענין
עשר רקיקין ועשר רביכין
מעליא הוא ונפיק משום מצה: אי שיאור דרבי יהודה. דקרני חגבים
תודה מיהו מצינו לפרש דהכי קאמר דפשיטא דלא יצא משום מצה
החלות היו (רקיקין)
ומיבעי לך אליבא דרבי מאיר הא ודאי לרבי מאיר יצא ידי נדרו ונפיק
דלענין מצה ילפינן תודה מפסח אבל קשה דבריש כל המנחות באות
בלולות בשמן רקיקין כמין
כי יונית וזו היא כי יונית
משום חמץ: ואי דר"מ. דהכסיפו פניו וקא מיבעיא לך אליבא
מצה קאמר ואימא לא תאפה חמץ אלא שיאור וקאמר שיאור
כמו גם: אי דר' יהודה
דר"מ: מדלקי עליה. דאמרינן התם האוכלו במ': חמץ הוא.
דמאן כו' ואי דר"מ לרבי מאיר מדלקי עליה חמץ הוא ומאי קושיא
לר' מאיר חמץ מעליא
ואע"ג דכרת לא מיחייב משום דלאו חמץ הראוי לאכילה הוא מיהו
גבי פסח הוא דחשיב חמץ דרבייה קרא ונראה דיש שום יתור
הוא. דקא חזינן שיאור
דפטר ר' יהודה סבירא
ח)(כתוב) בתודה ובמנחות דחמץ נוקשה חשיב חמץ גבייהו והא דמשמע
חמץ נוקשה מיקרי מדקא מיחייב עליה מלקות ולענין נדר יצא ידי
ליה לר' מאיר דזה וזה
נדרו שהרי הביא חמץ: אלא דרבי יהודה. דקרני חגבים ומבעיא
התםט) דלכולי עלמא אין מחמיצין בחמץ נוקשה גבי תודה דקאמר אין
חייב כרת אי דר' מאיר
לר' מאיר (מה שבדעת
מחמיצין בתפוחים והתם משמע דחמץ נוקשה הוי ז] י) (גבי תודה)
לן אליבא דרבי יהודה דאמר בשיאור דידיה ישרף אלמא יש בו צד
ר' מאיר חמץ וחייב
היינו לכתחלה דכשבא לחמץ שתי הלחם וחלות תודה מצוה לעשות
חמץ וקאמר האוכלו פטור אלמא לאו ודאי חמץ הוא והויא התראת
בפסח לר' יהודה מצה
בחמץ גמור: ותהא פרה כשרה בעריפה מק"ו.
מאי ספק הוי ונפיק ממה נפשך או דלמא בריה הויא ולא
והוא הדין
ספק:
מעליא ולא צריך להביא
עשר ממצה) מדלקי
נפיק: ה"ג והא א"ר הונא האומר הרי עלי לחמי תודה מביא
דה"מ למפרך הכי כ)אצל חולין וקדשים אבל נקט פרה ועגלה ששניהם
עליה חמץ (מדלקי עליה)
תודה ולחמה. דאדם יודע דאין לחם בלא תודה וכיון דאיחייב
ענין אחד דשניהם קדשים הנשחטים בחוץ ודמו אהדדי ליפסל בעול
וכו' (כהלכתא) [ובהך
בכולהו ד] נהי נמי דלאו בריה הוא היכי נפיק: הא לא ידע אי
וכמה דברים וא"ת למה לי הנך מיעוטי למעוטי פרה מעריפה
הילכתא] גופא במס'
פסחים מצינו למיחזי דלקי
חמץ אייתי. דלוסיף עליה ולייתי מצה אי מצה היא דלייתי חמץ ועל
ועגלה משחיטה נימא כיון דאיכא למעבד ק"ו הכי ואיכא למעבד
עליה על שיאור דר' מאיר
כרחו יביא ה]חלות כשרים ובהן יוצא ידי נדרו שהרי הביא עשר שנדר
ק"ו איפכא כדעביד בסמוך כל חד וחד תיקום אדוכתיה כדאמרינן
לר' מאיר: מה הן אלא
וגם הוסיף עלייהו: לא צריכא דאמר הרי עלי. י' חלות לפטור
בפ"ב דזבחים גבי ותותר אנינות אצל כהן הדיוט בקרבן
דר' יהודה לר' (יהודה)
[מאיר] חמץ הוא כלומר
תודתו של פלוני דלא מיחייב עליה בכולהו מ': סוף סוף. כיון דאמר
צבור מק"ו וי"ל דהתם כל ק"ו סותר את חבירו לגמרי שבתחלה אומר
מה שחשוב לר' יהודה
ותותר אנינות אצל כהן הדיוט בקרבן ציבור מק"ו דכהן גדול שהותר
לפטור לא נפיק עד דפטר ליה לההוא פלוני מי' חלות והאי לא מצי
מצה לר' מאיר הוי חמץ
אנינות אפילו בקרבן יחיד ואח"כ עושה ק"ו להפך דלא תותר אנינות
פטר ליה בהאי שיאור דלא ידע ההוא פלוני מאי אייתי האיך דלוסיף
ולא צריך להביא אלא מצה
(איני) הא לא ידע האי
עלייהו: לא צריכא דלא אמר לפטור. אלא הרי עלי י' חלות לתודתו
אצל כהן גדול בקרבן יחיד מק"ו וכן אחריני דהתם להכי קאמר כיון
גברא אי מצה היא אי חמץ
של פלוני דכיון דאמר לתודתו של פלוני לא איחייב ליה בתודה ולחמה
דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי כל חד וחד תיקום אדוכתיה
היא כלומר שספיקה לו:
אלא בעשר והא ודאי פשיטא לן דההוא פלוני לא מיפטר בהאי
אבל הכא גבי פרה ועגלה שבא ליתן את האמור של זה בזה ולא
הוי ח] ק"ו אלא כמו מה מצינו לא שייך למימר הכי דאי לאו מיעוט
שיאור ואיהו נמי לא ו] מקבל עליה למפטריה אלא לאתויינהו
בעלמא וכסבור שיוכלו ליקרב עם המצהג) של חבירו: מיפק גברא ידי
הייתי לומד זה מזה במה מצינו ואי הוה עביד ק"ו לא תותר פרה
נדרו נפיק. ויפדו ויפלו דמיהם לנדבה לתודה אחרת או לא נפיק
בשחיטה אז הוי כההיא דזבחים וכן ל)תהא אשה יוצאה בחליצה מק"ו
תיקו: ומה עגלה שלא הוכשרה בשחיטה. כדיליף לקמן :
או יבמה בגט מק"ו הוי כמו מה מצינו וא"ת מה לעגלה שכן אינה
מטהרת וכמה חומרות יש בזה מה שאין בזה וי"ל דלא עביד ק"ו מכח
ושחט
עגלה ופרה אלא מכח שחיטה ועריפה ומה שחיטה שאינה מכשרת בעגלה מכשרת בפרה כו' אבל קשה דא"כ ק"ו גמור הוא ולא מה מצינו
דשחיטה מעריפה ליכא למילף במה מצינו אלא מק"ו א"כ נימא כל חד וחד תיקום בדוכתיה וי"ל דבכל מקום דעבד ק"ו הכי והכי כגון הכא ולקמן
גבי אויר כלי חרס וגבי כהנים ולוים ובפ"ב דבבא קמא גבי ותהא שן ורגל חייבין ברה"ר מק"ו והדר קאמר לא תהא שן ורגל חייבין
ברשות הניזק אלא חצי נזק צריך לומר דיש שום סברא או קולא או חומרא לעשות ק"ו אחד יותר מאחר וכיון שהיינו עושין ק"ו אחד אצטריך קרא
פרה
שהיא כשרה בשחיטה. אין ללמוד בענין זה מק"ו שתהא פרה כשרה במליקה מק"ו מעוף
למעוטי מעתה היינו עושין ק"ו להפך מ):
שלא הוכשר בשחיטה הוכשר במליקה דהא לקמן בריש השוחט דרשינן ראשו של זה ממול עורף ולא ראשו של אחר ואין ללמוד
בעוף שיוכשר בשחיטה מק"ו דבהמה שלא הוכשר במליקה דלמאן דיליף רוב שנים מהלכה אין דנין ק"ו ובנין אב מהלכה כדתנן בנזיר
בפ' כהן גדול נ)ונ"ל דכיון דאיכא מיעוטי בפרה ובעגלה לענין שחיטה ועריפה תו לא מצי למילף עוף מבהמה ובהמה מעוף לענין
שחיטה ומליקה דאיכא למימר עריפה תוכיח שאינה כשרה בפרה וכשרה בעגלה ואפ"ה אין שחיטה כשרה בה אף אני אביא מליקה וכן איפכא:
אמר