הכל שוחטין פרק
ראשון חולין
כד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
קרא ושחט וחוקה. אומר רבינו תם דמשמע בפרק שני
ושחט וחוקה. ושחט אותה לפניו וכתיב זאת חוקת התורה: וכל
קע א
א)
ב)
היכא דכתיב חוקה. לעיכובא ואיכא לרבויי מלתא אחריתא בק"ו
דזבחים דחוקה לא הוי עיכוב ממשמעו אלא מגזרה
מי לא דרשינן ק"ו לרבויי ועיכובא דחוקה למילי אחרנייתא: הא
שוה דילפינן התם מגזרה שוה דלא רחוץ ידים חילל מגזירה שוה
קעא ב
ומה
חוקה חוקה משתויי יין: במקום שלא קדש הגורל כו'. ואם
גבי יום הכפורים. דכתיב גורל ונתן אהרן על שני וגו' וכתיב
ג)
ד)
חוקה בסוף הפרשה ואי לאו דכתיב
תאמר קינים גופייהו מנא לן שלא
קעב ג ד
ה) ו)
מיעוטא בהדיא דלא מקדיש בלא גורל
קדש הגורל אימא ק"ו איפכא ויש
אמר קרא ושחט וחוקה בשחיטה אין בעריפה
ז)
הוה מרבינן בק"ו דקדיש על ידי
לומר דאיכא שום מיעוט:
ח) ט)
לא וכל היכא דכתיב ביה חוקה לא דרשינן
קעג ה
טעמא
י)
דכתב רחמנא ועשהו הא
קריאת שם בלא גורל: ה) דתניא.
❖
ק"ו והא גבי יום הכפורים דכתיב ביה חוקה
קעד ו
לאו הכי דרשינן ק"ו.
הגורל לה' ועשהו חטאת דמשמע
כ)
ותניא 1 ועשהו חטאת א הגורל עושה חטאת
הגורל עושהו חטאת בנפילתו עליו
תימה דבפרק טרף בקלפי
ואין השם עושה חטאת שיכול והלא דין
ואין קריאת השם עושהו חטאת שאם
מוקי האי ברייתא כרבי יהודה
מוסף רש"י
❖
ל)
הוא ומה במקום שלא קדש הגורל קדש השם
אמר זה לשם וזה לעזאזל אין נקבעים
משום דסתם ט)ספרי רבי יהודה היא
הגורל עושה חטאת.
מקום שקדש הגורל אינו דין שקדש השם
בכך ומגריל עליהם אם הגורל משנה
ורבי יהודה אית ליה בפרק הוציאו
(קדושין
תורה אור השלם
ת"ל ועשהו חטאת הגורל עושה חטאת ואין
את קביעות קריאת שם הולכים אחר
לו דלא כתיב חוקה אלא בדברים
ואין השם עושה
יד.)
הגורל: שיכול והלא דין הוא. אי
הנעשים בפנים בבגדי לבן והגרלה
השם עושה חטאת טעמא דכתב רחמנא
1. וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת
חטאת.
(יומא מ:)
בחוץ הויא ואין לומר דשום תנא לא
לא כתיב הגורל ועשהו אלא קרא
הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו
ועשהו חטאת הא לאו הכי דרשינן ק"ו מיעט
הַגּוֹרָל לַיְיָ וְעָשָׂהוּ
פליג אדרשא דועשהו ולא פליג
קמא דונתן אהרן על שני וגו' הייתי
רחמנא גבי עגלה הערופה זאת בעריפה ואין
ויקרא טז ט
חַטָּאת:
עליה רבי נחמיה דאית ליה דכתיב
יכול לומר והלא דין הוא דהואיל
2. וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר
אחרת בעריפה ותהא עגלה כשרה בשחיטה
חוקה אנעשה בחוץ דהא אשכחן
והגורל קובען יהא אף קריאת השם
הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה אֶל
(קדושין שם) שיכול.
מק"ו ומה פרה שלא הוכשרה בעריפה כשרה
נַחַל אֵיתָן אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד
קובען: ומה במקום שלא קדש
רבי שמעון בפרק טרף בקלפי
בּוֹ וְלֹא יִזָּרֵעַ וְעָרְפוּ שָׁם
בשחיטה עגלה שכשרה בעריפה אינו דין
אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל: הגורל. כגון קיני זבים ויולדות דאחד
דסבר דהגרלה לא מיעכבא
והלא דין הוא ומה
דברים כא ד
שהוכשרה בשחיטה אמר קרא וערפו
לחטאת וא' לעולה שאם הגריל עליהם
וי"ל דפריך משום דבפרק טרף בקלפי
2
3. זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם מִבֶּן
במקום שלא קדש
העגלה בעריפה אין בשחיטה לא: מתני'
שכתבו על אבן אחת חטאת ועל אבן
דריש רבי ינאי מאשר
הגורל.
חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה
אחת עולה והטילו עליהם בגורל לא
עלה אשר עלה תרי זמני לעכב ופריך
וָמַעְלָה יָבוֹא לִצְבֹא צָבָא
כשר בכהנים פסול בלוים כשר בלוים פסול
בַּעֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד:
בכהנים: גמ' ת"ר כהנים במומין פסולים
מצינו שיהא הגורל קובען ואם רצה
אלמא דרשינן ק"ו אע"ג נ] דאיכא
ב
במדבר ח כד
לשנותן הרשות בידו: קידש השם.
עיכובא (א) אלא אמרת נוקמה אשר
4. וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה
בשנים כשרים ג לוים במומין כשרים בשנים
דמאחר שפירש זה לחטאת וזה לעולה
עלה לדרשא אחריתי משום ק"ו והשר
יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה וְלֹא
פסולים נמצא כשר בכהנים פסול בלוים כשר
יַעֲבֹד עוֹד:
אם שינה פסול דכתיב
מקוצי תירץ דהתם יליף מדכתיב
במדבר ח כה
בלוים פסול בכהנים מנה"מ דת"ר 3 זאת
מוצא שפתיך תשמור אלמא שם קבע
זאת דלא כתיב חוקה אלא בדברים
5. מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה
(קדושין שם וכעי"ז
אשר ללוים מה ת"ל לפי שנאמר ומבן
יומא מ:) קדש השם.
ואם משנה נמצאת חטאת למעלה
הנעשים בבגדי לבן בפנים והשתא
וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים
4
שָׁנָה כָּל הַבָּא לַעֲבֹד
חמשים שנה ישוב למדנו ללוים שהשנים
ועולה למטה. מקום שקדש כו':
פריך הכא שפיר דאי לא דרשינן ק"ו
עֲבֹדַת עֲבֹדָה וַעֲבֹדַת
טעמא דכתיב. הגורל ועשהו דאמעיט
אמאי אצטריך זאת למעוטי דלא
פוסלין בהם יכול מומין פוסלין בהם ודין הוא
(קדושין
מַשָּׂא בְּאֹהֶל מוֹעֵד:
שם)
במדבר ד מז
ליה להא מלתא בהדיא: הא לאו הכי
קאי חוקה בדברים הנעשים בחוץ
י)
ומה כהנים שאין השנים פוסלין בהן מומין
6. מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה
הוה מרבינן מקל וחומר. ומוקמינן
דהא על כרחך לא כתיב חוקה אלא
פוסלין בהן לוים שהשנים פוסלין בהם אינו
וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים
לחוקה למילי אחרנייתא: הערופה.
בדברים הנעשים בפנים דאי כתיב
שָׁנָה כָּל בָּא לַצָּבָא
דין שיהו מומין פוסלין בהם ת"ל זאת אשר
משמע זו ערופה ואין אחרת ערופה:
נמי בדברים הנעשים בחוץ אמאי
לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאֹהֶל
במדבר ד ג
ללוים זאת ללוים ואין אחרת ללוים יכול יהו
מוֹעֵד:
וערפו העגלה. שנה עליה הכתוב
אצטריך ועשהו אלא ודאי אע"ג
7. יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם
הכהנים פסולין בשנים והלא דין הוא ומה
לעכב: לוים בשנים פסולים. פחות
דכתיב חוקה דרשינן ק"ו ואפילו כתיב
(שם מ:)
כָּל מוּם וְטוֹבֵי מַרְאֶה
מקום שקדש הגורל.
לוים שאין מומין פוסלין בהם שנים פוסלין
וּמַשְׂכִּילִים בְּכָל חָכְמָה
מבן שלשים ויותר מבן נ' כדכתיב
נמי בחוץ הוה דרשינן ק"ו אי לאו
וְיֹדְעֵי דַעַת וּמְבִינֵי מַדָּע
זאת אשר ללוים וגו' זאת משמע
דכתיב ועשהו ולכך אצטריך (ב) בזאת
בהם כהנים שהמומין פוסלין בהם אינו דין
(שם)
וַאֲשֶׁר כֹּחַ בָּהֶם לַעֲמֹד
❖
מיעוטא: ומה כהנים שאין השנים
אבל מכל מקום הקשה ה"ר מנוח דמאי
(קדושין שם)
בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ וּלֲלַמְּדָם
שיהו שנים פוסלין בהם ת"ל אשר ללוים ולא
סֵפֶר וּלְשׁוֹן כַּשְׂדִּים: וַיְמַן
פוסלין בהם. כדיליף לקמיה אשר
פריך והא לא כתיב חוקה אלא
אשר לכהנים יכול אף בשילה ובבית עולמים
לָהֶם הַמֶּלֶךְ דְּבַר יוֹם
ללוים ולא אשר לכהנים: זאת אשר
אעבודה והגרלה לאו עבודה היא
בְּיוֹמוֹ מִפַּת בַּג הַמֶּלֶךְ
כן ת"ל 5 לעבוד עבודת עבודה ועבודת משא
רבינו גרשום
וצריך עיון שם : זאת ללוים ולא
ללוים. כוליה יתירא הוא דכולה
כ)
וּמִיֵּין מִשְׁתָּיו וּלְגַדְּלָם
לא אמרתי אלא בזמן שהעבודה בכתף
במקום שלא קדש הגורל
ד
שָׁנִים שָׁלוֹשׁ וּמִקְצָתָם
אחרת ללוים. תימה דבפרק כיצד הרגל
פרשתא בלוים היא והוה ליה למכתב
קדש השם כו' כל השנה
יַעַמְדוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:
כתוב אחד אומר 3 מבן חמש ועשרים שנה
❖
מבן חמש ועשרים כו': יכול אף
דריש מוזאת תהיה
דניאל א ד, ה
כולה באומר זו לחטאת
ומעלה וכתוב אחד אומר מבן שלשים אי
בשילה ובית עולמים. שאין עבודת
וזו לעולה וזה לאשם סגיא
טומאתו למעוטי זבה מראיות ופריך
6
ולא צריך גורל: כהנים
אפשר לומר שלשים שכבר נאמר כ"ה ואי
לוים אלא שוערים ומשוררים א] יהו
ואימא למעוטי זב מימים ומשני קאי
במומין פסולין כל איש
גליון הש"ס
נפסלין בשנים: ללמוד . ללמוד הלכות
בראיות ממעט ראיות קאי בראיות
ו)
אפשר לומר כ"ה שכבר נאמר שלשים הא
אשר בו מום מזרע אהרן
תוס' ד"ה זאת וכו' ויש
וגו' לוים פסולין בשנים.
עבודה: שלא ראה סימן יפה. לומד
ממעט ימים ואמאי לא קאמר קאי
כיצד כ"ה ללמוד ושלשים לעבודה מכאן
ה
לומר דהכא נמי וכו'.
מבן שלשים שנה ומעלה
ושוכחו: רבי יוסי אומר בשלשה שנים.
בזב ממעט זב קאי בזב וממעט זבה
לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו ה'
יבא לצבוא צבא וגו' ומבן
❖
צריך שיהא רואה סימן יפה במשנתו:
דהכי מסתבר טפי כדמשמע פשטיה
חמשים שנה ישוב מצבא
שנים שוב אינו רואה ר' יוסי אומר ג' שנים
העבודה וכו': יכול אף
דתקיפין. להוריד המשכן לפרקו
דקרא וזאת תהיה טומאתו ולא אחרת
בשילה ובבית עולמים כן.
שנאמר 7 ולגדלם שנים שלש וללמדם ספר
ולנטותו להעמיד קרסיו וקרשיו והשיר
כדדרשינן הכא זאת ללוים ולא אחרת
כלומר שנים פוסלים בהו
הגהות הב"ח
ולשון כשדים ואידך שאני לשון כשדים דקליל
לקרבן בפה ובכלי: משיביא שתי שערות.
ללוים $ ויש לומר דהכא נמי הוה
ת"ל לעבוד וגו' ועבודת
(א) תוס'
משא וגו' לא אמרתי אלא
ואידך שאני הלכות עבודה דתקיפין ת"ר כהן
דרשינן זאת אשר ללוים ולא לכהנים
אבל מקמי הכי לא כדיליף לקמן איש
בזמן שהעבודה בכתף
איש מזרעך וגו'ז): במה דברים אמורים.
אי לאו דדריש ליה מאשר ללוים אי
משיביא שתי שערות עד שיזקין כשר לעבודה
ואמרת
שנים פוסלות בהן שאין
(ב) בא"ד
שהשנים פוסלות בהן: ירושלים
נמי הכא דרשינן הכי משום דמזכיר
יכולין לישא: ואידך שאני
ומומין פוסלין בו בן לוי מבן שלשים ועד בן
זאת
הלכות עבודה דתקיפן.
נקראת בית עולמים דמשנחרבה לא
ללוים בקרא אבל התם אי למעוטי
❖
חמשים כשר לעבודה ושנים פוסלין בו בד"א
כלומר התם צריכי חמש
היתה אחריה היתר לשאר מקומות
זב קא אתי הוה ליה למכתב זאת
שנים ללמוד: משיביא
באהל מועד שבמדבר אבל בשילה ובבית
ל)שהיא טומאת הזב להזכיר הזב בקרא
אבל קדושת שילה היתה אחריה
שתי שערות וכו'. שתי
עולמים אין נפסלין אלא בקול א"ר יוסי מאי קרא
שערות שתים בגבו של יד
ו
שיטה מקובצת
ור"י תירץ דזב וזבה שם אחד הוא
היתר לבמות כל ימי נוב וגבעון ח):
או שתים בכריסו: אמר ר'
ויהי
ולהכי לא שייך למימר קאי בזב ממעט
ויהי
א] אלא שוערים ומשוררים
יוסי מאי קראה:
זב כו' דכך יש לי למעט זבה כמו זב: יכול אף בשילה ובית עולמים כן. משמע דאי לאו מיעוט הוו גמרי מהדדי וכן בריש עירובין דפריך
שאין להם משאת כתף יהו
נפסלים בשנים: ב] ופריך
והא קרא במשכן כתיב ומשני אשכחן מקדש דאיקרי משכן ומשכן דאיקרי מקדש ותימה דבפ' ידיעות משמע דלא גמרינן מהדדי
אלמא דרשינן ק"ו אע"ג
אי לאו דכתיב תרי קראי דקאמר התם לכתוב או אידי ואידי מקדש או אידי ואידי משכן וכן בסוטה בפרק היה מביא מצריך תרי קראי
דכתיב עכובא אלמא
אמרינן. ונ"ב וחוקה דנקט
לאתויי שילה ובית עולמים ובפרק שני שעירי גבי מדבר המדברה ובפרק טרף בקלפי גבי וכל אדם לא יהיה באהל
הכא לאו דוקא אלא
מועד ובפרק הוציאו לו גבי מעלה עשן ותירץ ה"ר נתנאל דבעירובין לא צריך קרא למקדש דעיקר דרשא באה על המקדש
משום דבפרה נקט חוקה.
הרא"ש ז"ל: דבמשכן לא היו דלתות והא דהכא סברא היא אם לא היה הפסוק שיפסלו אף בשילה ובית עולמים הואיל ואינו תלוי בקדושת המשכן:
:
נתמלא