הכל שוחטין פרק
ראשון
חולין
כה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איזהו
כלי שטומאתו קודמת לפתחו הוי אומר זה כלי חרס. אבל
ואפילו מלא חרדל. שהכלי אינו נוגע בכולו אלא במה שסמוך לדפנות
קפ א
א) ב)
ג)
והאמצעיים מיטמאין מן האויר ואי אתה יכול לומר שזה מטמא את
אי לא כתיב פתוח ע"כ הוה מוקמינן ליה בכל הכלים ולא
ד)
ומה
כל הכלים שאין
זה א] שהרי אין כביצה בכל אחד ועוד אין אוכל מטמא אוכל ועוד
הוה ידעינן מאי למידרש מהוא:
קפא ב
ה)
מיטמאין מאוירן כו'. וא"ת מה לכל הכלים שכן נעשו אב הטומאה
אם כן זה שני וזה שלישי והשלישי
לא יעשה רביעי לטמא את
ו)
קפב ג
ז)
האמצעיים: ויהא כלי חרס מיטמא
ובסמוך נמי דעבד ק"ו איפכא שיהו
ח)
מגבו. בנגיעה: מק"ו. דתוכו גלי
כל הכלים מיטמאין מאויר איכא
ואפילו מלא חרדל א"ל רב אדא בר אהבה
ט)
קפג
למיפרך מה לכלי חרס שכן אין לו
לך קרא ב] מה שאין כן בשאר כלים
י)
ד
לרבא ויהא כלי חרס מיטמא מגבו מק"ו ומה
כ)
(ב) וגבו בנגיעה ליתי בק"ו מה כלי
טהרה במקוה וי"ל דלאו מכח כלי
כל הכלים שאין מיטמאין מאוירן מיטמאין
ל)
שטף שאין מיטמאין מאוירן בלא
עביד ק"ו אלא מכח גב ואויר ומיהו
❖
קפד
ה
מגבן כלי חרס שמיטמא מאוירו אינו דין
נגיעה כדיליף לקמיה תוכו של זה ולא
למאי דפרישית לעיל דהאי ק"ו הוי
שיטמא מגבו אמר קרא וכל כלי פתוח אשר
1
תוכו של אחר: מיטמאין מגבן.
כמו מה מצינו דלא תקשה כל חד וחד
קפה
ו
אין צמיד פתיל עליו איזהו כלי שטומאתו
תורה אור השלם
בנגיעה כדכתיב וכל אשר
תיקום אדוכתיה קשה דבמה מצינו
קפו
קודמת לפתחו הוי אומר זה כלי חרס וכי אין
1. וְכֹל כְּלִי פָתוּחַ אֲשֶׁר
ז
יפול עליו וגו' עליו משמע דנגע ולא
ליכא למילף ליתן האמור של זה בזה
אֵין צָמִיד פָּתִיל עָלָיו
שנא גבו ולא שנא אוירו ז): כלי
צמיד פתיל עליו הוא דטמא הא יש צמיד
דאיכא למיפרך כדפרישית ויש לומר
א
טָמֵא הוּא:
פתוח. מדקפיד אפתיחה שמע מינה
כדפרישית לעיל שיש כאן שום סברא
קפז
פתיל עליו טהור ויהיו כל הכלים מיטמאין
ח
במדבר יט טו
2. וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר
לעשות ק"ו אחד יותר מאחר ועוד
בכלי חרס קאי דאיזהו כלי שטומאתו
מאוירן מק"ו ומה כלי חרס שאין מיטמא מגבו
קפח ט
יִפֹּל מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ כֹּל
האי ק"ו דהכא לא נקטיה כלל אלא
קודמת לפתחו באיזה ג] כלים הרגילה
❖
מיטמא מאוירו כל הכלים שמיטמאין מגבן
אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יִטְמָא וְאֹתוֹ
❖
לרווחא דמילתא דבסתם כלים כתיב
תורה את הטומאה להשכים ולמהר
תִשְׁבֹּרוּ: ויקרא יא לג
אינו דין שמיטמאין מאוירן אמר קרא תוכו
ולבא דרך פתחו: הוי אומר זה כלי
טומאת מגע אף מגבן וכל הכלי
תוכו של זה ולא תוכו של אחר והני תוכו
לעזי רש"י
חרס. דכתב לך בגויה בדוכתא
אשר יגע בו הזב יטמא דמהיכא
הגהות הב"ח
הא דרשינהו ארבעה תוכו כתיבי 2 תוכו תוך
אחריתי אל תוכו: הא יש צמיד פתיל
נמעט כלי חרס ולשאר כלים דילפינן
אשפריל"א. שבצבוץ
(א) גמ' מציל
תוכו תוך חד לגופיה
וחד לג"ש וחד תוכו
(צמח ששימש
עליו. שמצומדת מגופתו עליו לפיו
טומאת אויר מק"ו היינו מכח גב
(ב) רש"י
להעביר חספוס).
יפה: פתיל. מגופו: טהור. ואף
ואויר ולהכי איצטריך תוכו של זה ולא
של זה ולא תוכו של אחר וחד תוכו ולא
ב
אנש"א. אוזן, ידית
תוכו של אחר: ויהיו כל הכלים
❖
על פי שהוא באהל המת דקרא באהל
וגם בנגיעה ליתו
(של כלי).
שטף ולא יהו כל
תוך תוכו ואפילו כלי
(א)
(ג) ד"ה
מיטמאין מאוירן מק"ו. ואם תאמר
המת מישתעי אלמא לא נטמא מגבו:
הכלים מיטמאין מגבן אלא מתוכן ובנגיעה
דלא
ומה כלי חרס שאין מיטמא מגבו.
אם כן לא ליטמא מגבו דהשתא
אם פנימי
מק"ו ומה כלי חרס שמיטמא מאוירו אינו
רבינו גרשום
(ד) בא"ד
כדאמרן: הא דרשינהו. חד לגופיה
מיתוקמא בכולהו קרא דכל כלי פתוח
❖
מיטמא מגבו כל הכלים שאין מיטמאין
כל
ואיזהו כלי שטומאה
וחד לגזירה שוה דנאמר תוכו לטמא
דבכולם טומאה קודמת לפתחן וי"ל
קודמת לפתחו. כלומר
מאוירן אינו דין שאין מיטמאין מגבן אמר
כו': ארבעה קראי כתיבי. תרי
דמ"מ לא מוקמינן ליה אלא בכלי חרס
שאין מטמא מגבו אלא
קרא וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל
תוכו ובכל חד הוה מצי למיכתב תוך
דכתיב ביה טומאת אויר בהדיא:
דרך פתחו: אמר קרא
מוסף רש"י
וחד
תוכו. כלומר תוכו של
ל) לגזירה שוה. מופנית היא
וכתב תוכו: חד לגופיה. תוך האמור
עליו טמא הוא האי הוא דכי אין צמיד פתיל
ואפילו מלא חרדל.
כלי חרש וכו': הני
לטמא לגופיה אתא שיטמא הכלי כל
דהוה מצי למכתב וכל אשר
עליו טמא הא יש צמיד פתיל עליו טהור הא
תוכו הא דרשינהו. כלומר
לעיל: לא ארבעה תוכו
אוכלין ומשקין שבאוירו אע"פ שלא
יפול מהם בו כל אשר בו:
כל הכלים בין שיש צמיד פתיל עליהם בין
ואפילו כלי שטף מציל. פירש
כתיבי תוך תוכו תוך
נגע: וחד לג"ש. ללמוד על הכלי
שאין צמיד פתיל עליהם מיטמאין: מתני'
(נדה יז:) ארבעה
תוכו. כלומר מצי למיכתב
שיקבל טומאה מן האויר אע"פ שלא
בקונטרס דלא מיבעיא
תוכו כתיבי.
תוך מאי תוכו לדרשא
טהור בכלי עץ טמא בכלי מתכות טהור
ג
הוא דאתא: חד לג"ש.
נגע בו השרץ כדאמרינן לעיל
כלי חרס דאין מיטמא מגבו אלא
בכלי מתכות טמא בכלי עץ: גמ' תנו
כדאמרינן לעיל כלומר
נאמר תוכו לטמא כו': תוכו ולא
אפילו כלי שטף דמיטמא מגבו מציל
נאמר תוכו ליטמא וכו'
רבנן גולמי כלי עץ טמאין פשוטיהן
תוך תוכו ואפילו כלי שטף מציל.
שגם כלי שטף אינו מקבל טומאה
ד
ה
וחד תוכו ולא תוך תוכו
(זבחים ג:) ולא תוכו של
כלומר דכתב וכל אשר
טהורין גולמי כלי מתכות טהורין
אם היה כלי מונח בתוך כלי חרס
מאויר כלי חרס כדאמרינן בפסחים
ו
אחר.
בתוכו יטמא ולא תוך תוכו
ופי הפנימי למעלה מפי החיצון
וקשה לפירושו דאם כן מה
פשוטיהן טמאין נמצא טהור בכלי עץ
ז
יטמא ואפי' כו': כלי שטף
כדמפרש בתורת כהנים ואוכלים
חידוש יש בכלי שטף יותר מבכלי
(שם) לכרכב.
ח)
העומד לתוך התנור שתנור
טמא בכלי מתכות טהור בכלי מתכות
(זבחים סב.)
זו כלי חרש [הוא] וכלי
ומשקין בפנימי וטומאה באויר
חרס ועוד דאיכא חידוש יותר בכלי
טמא בכלי עץ ח ואלו הן גולמי כלי עץ
שטף זו כלי עור אבל
החיצון אין האוכלין טמאין דלאו תוכו
חרס מבכלי שטף כגון אם שרץ
פירות שבכלי שטף אין
כל שעתיד לשוף לשבץ לגרר לכרכב
(שמות כז ה)
דכלי חרס נינהו אלא תוך תוכו ואפילו
באויר כלי חרס פנימי ואוכלין בכלי
טמאין דכלי העומד בתוכו
להטיח בטונס מחוסר כן או אוגן או אוזן
דחק קפיזא בקבא.
טמא ולא מה שבתוכו
כלי שטף מציל (ג) ולא מיבעיא
חרס חיצון דטהור אף ע"פ שהפנימי
ומה אמר אפי' כלי שטף
טמא מחוסר חטיטה טהור מחוסר חטיטה
ד] פנימי אם גם הוא של חרס דמציל
טמא דהוי רבותא טפי מבכלי שטף
(שבת
כלומר לא מבעיא כלי
❖
פשיטא לא צריכא דחק קפיזא בקבא
קג. עי"ש)
חרש דחשיב תוך דידיה
דכיון דאינו מיטמא מגבו לא נטמא
דאינו מקבל טומאה מאויר ונראה
וחשוב תוך תוכו אלא
ואלו הן גולמי כלי
מתכות כל שעתיד
וחוצץ בפני הטומאה שבאויר החיצון
לפרש דקרא אצטריך לכלי שטף אף
ט
אפי' כלי שטף דאין חשוב
אלא אפילו ה] כלי שטף דמיטמא
על גב דלאו מיניה הוא מחריב ביה
לשוף
תוך דידיה אפי' הכי מציל
שיטה מקובצת
לפירות שבתוכו: ובנגיעה
מגבו ואיכא למימר לא יחוץ בפני
אבל כלי חרס דמיניה הוא בלאו
א] שהרי אין כביצה בכל
כלומר דנגע בתוכו ויהא
הטומאה מציל על האוכלין שבתוכו שהרי גם הוא לא נטמא וחוצץ דאי
קרא ידעינן דחוצץ ומחריב ביה וכן מוכח בשמעתא קמייתא
אחד. נ"ב פי' ואין פחות
טמא ולא יהו כל הכלים
דזבחים דפריך ומי אמר רבא חטאת ששחטה על מי שמחוייב
משום דנגע בחיצון חיצון ראשון הוא ואין כלי מקבל טומאה אלא
מכביצה מ¿ ט« מ≈ א כך מצאתי
מטמאין בגבן כלומר בכלי
בס"י: ב] מק"ו דתוכו
עץ וכו' אמר קרא וכל
חטאת פסולה על מי שמחוייב עולה כשרה אלמא דמינה מחריב בה
מאב הטומאה ואי משום דקאי באויר כלי חרס וכתיב (ד) וכל אשר
גלי לך קרא שמיטמא
כלי פתוח אשר אין צמיד
בתוכו יטמא ה"מ אוכלין ומשקין אבל כלים אין מיטמאין ו] דתניא
דלא מינה לא מחריב בה ותנן אפילו כלי שטף מציל ומשני התם
מאוירו מה שאין כן בשאר
פתיל וגו' כלומר שזו כלי
בפסחים יכול יהו כל הכלים מיטמאין מאויר כלי חרס ת"ל
גלי קראי דארבעה תוכו כתיבי:
כלים וגבו בנגיעה ליתי
חרש האי הוא דכי אין
להטיח
בק"ו מכלי שטף שאין:
צמיד פתיל טמא שזו כלי
בטונס. הקשה ר"ת דבפ' שני דסנהדרין ט]אמר כלי
כל אשר בתוכו יטמא וסמיך ליה מכל האוכל אשר יאכל אוכל
ג] באיזה כלי הרגילה
חרש וכו' אלא כל הכלים
ומשקין מיטמאין מאויר כלי חרס ואין כל הכלים מיטמאין מאויר
עץ מאימתי מקבלים טומאה העריסה והמטה משישופם בעור
תורה: ד] ולא מיבעיא אם
כלומר של עץ בין שיש
כלי חרס: כלי שטף. כל שאר כלים שאינם כלי חרס מיקרו כלי
הדג ותירץ דשיפה דהתם היינו להסיר את הקסמים הגדולים שמזיקין
פנימי הוא של חרס דמציל
צמיד פתיל ובין שאין
דכיון: ה] אלא אפי' פנימי
צמיד וכו': גולמי כלי עץ
שטף על שם שיש להם טהרה במקוה: אלא מתוכן ובנגיעה. עד
לישב עליה אבל שפייה דהכא אינה אלא לנוי בעלמא להחליקו ולצחצחו:
כלי שטף דמיטמא מגבו
כדבעינן לפרושי לקמן:
מאי וכל שעתיד לשוף א« פ¿ ל«נƒ יר
שיפול לתוכן ויגע בהן ונימא דהאי אשר יפול עליו על שוליו ועל
ואיכא למימר לא יחוץ.
דופנותיו מתוכו קאמר: מק"ו ומה כלי חרס שמיטמא מאוירו. בלא נגיעה: אין מיטמא מגבו. אפילו בנגיעה כו': אמר קרא וכל כלי
ונ"ב פי' ואיכא למימר כיון
בלע"ז. לשבץ קליני"ר.
דבחיצון שרץ תלוי באויר
לכרכם לשון צ« ƒרק¿ לƒ יש¿ :
פתוח. דמדאדכר פתיחה בכלי חרס קאמר וכתיב הוא למימרא דהאי הוא דתלייה רחמנא בצמיד פתיל מכלל דאינך אפילו יש צמיד פתיל
כמאן דמליא טומאה הוי
להטיח בטונס שטחין
עליהן טמאין אלמא מגבן ז] נטמאו: גולמי. שלא נגמרה כל מלאכתן כדמפרש ואזיל אבל נגמרה חקיקתן וראויין הן לתשמישן: פשוטיהן.
וכאילו נגע בה [השרץ]
אותו להיות אדום: מחוסר
בכלי שטף קמ"ל דמציל.
כן. כלומר שולים על מה
אפילו נגמרה מלאכתן: טהורין. דאיתקש עץ לשק דכתיב מכל כלי עץ או בגד או עור או שק מה שק מטלטל מלא וריקן אף
[כ"מ בגליון רש"י ז"ל
שהכלי יושב:
כל מטלטל מלא וריקן ט): גולמי כלי מתכות טהורין. ולקמן מפרש טעמא: פשוטיהן טמאין. אם נגמרה כל מלאכתן דכלי מתכות לא
כתב יד ישן]: ו] אבל כלים
איתקוש לשק וטומאת כלי מתכות כתוב בפרשת מדין אך את הזהב ואת הכסף וגו': לשוף. לשפשף בדבר המחליקן ומצחצחן
אין מיטמאים מאויר כלי
חרס דתניא בפסחים יכול:
כמו שעושין בעשב שקורין אשפריל"א: לשבץ. לשון משבצות מרמצןי) עשויין כמזלגים קטנים כמו ומפקי ליה ברמצא דפרזלא במסכת נדה
ז] אלמא מגבן מיטמאים
כלומר שמחוסרין לתקוע בהן מסמרות ומשבצות לנוי כמו שעושים בארגז הנשים: לגרר. ברהיטנא להחליק: לכרכב. כ) שחוקק
הס"ד: ח] לכרכב שחוקק
בהן חקיקות ח] גדולות וכרכוב כדרך שעושים בכיסוי תיבות וספסלים: להטיח בטונס. דג הוא כמו ששנינו באלו טרפות אפונס
בהם חקיקות עגולות
ככרכוב כדרך שעושים
ואטונס ושפין בעורו כלי עץ להחליק וכדאמר בסנהדרין משישפשף בעור הדג: או שמחוסר כן. בסיס לישב עליו: אוגן. שפה לפיו כמו
בכסויי תיבות ובספסלים:
שעושין לכלי ששותין בו יין לנוי: אוזן. אנש"א בלע"ז כמו שעושין לקופה ולנפה: מחוסר חטיטה. טהור דלאו כלי הוא: דחק קפיזא בקבא. כלי
ט] הקשה ר"ת דבפ' שני
שבדעתו לחוק עד
שיחזיק קבא חקק
בו ג' לוגין ואע"פ
שראוי למלאכה הואיל ולשם קב
התחיל בו
ודעתו להשלימו לא
הוי גמר מלאכה:
דסנהדרין אמרינן:
לשוף