כה:
הכל שוחטין פרק ראשון חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאי
שנא הני כו'. אגולמייהו קאי דפשוטייהו פשיטא דכלי עץ
לשוף. בשופינא לימ"א בלע"ז: לשבץ. במשבצות זהב
לנוי: לגרר.
קפט א
א)
הוא דאיתקש לשק: מכלל דכלי עצם מקבלי טומאה.
ב)
גרוטושיי"ר. לשוף שייך בכלי ברזל לגרר שייך בכלי
זהב וכסף:
ג)
לכרכר. בציורים שקורין
ניי"ל: להקיש בקורנס.
מדאורייתא קא בעי לאתויי דהא פשיטא שיש בהן טומאה דמתניתין
ב] שיש בו
קצ ב ג
ד)
טהור. הואיל ולא נגמרה
היא במסכת כלים ומייתי
לה בפ"ק דשבת
פחיתות ופושטן בקורנס:
כל מלאכת
קצא ד
ה) ו)
נויו ולקמן מפרש טעמא: מחוסר
כלי עץ וכלי זכוכית וכלי עצם
ז)
כסוי טמא. שאין הכסוי ממלאכת
פשוטיהן טהורין ומקבליהן טמאין:
לשוף לשבץ לגרר לכרכר להקיש בקורנס
שאר
בהמה וחיה מנין ת"ל וכל
הכלי שהכסוי כלי אחר הוא ובלא
ח)
מחוסר כן או אוגן או אוזן טהור מחוסר כסוי
קצב ה
ט)
מעשה. ואם תאמר דבפרק
כסוי הוא בנויו: מאי שנא. גולמי
טמא מאי שנא הני ומאי שנא הני רבי יוחנן
י)
במה אשה דריש דבר
כלי מתכות דטהורין ומאי שנא של
קצג ו
כ)
אמר הואיל ולכבוד עשויין רב נחמן אמר
❖
עץ דטמאין: הואיל ולכבוד עשויין.
הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה מבגד
הואיל ודמיהן יקרים מאי בינייהו איכא בינייהו
ועור תיפוק ליה מוכל וי"ל דאין
הנך דמתכת הלכך לא חשיבי כלי
א כלי עצם ואזדא רב נחמן לטעמיה דאמר
לרבות מוכל אלא עצמות שדומין זה
למילתייהו עד שתגמר כל מלאכת
קצד ז
תורה אור השלם
רב נחמן כלי עצם ככלי מתכות דמו מכלל
כיבודן: הואיל ודמיהן יקרים. ועד
לזה של עזים ושל בהמה אבל בשער
1. וְכָל בֶּגֶד וְכָל כְּלִי עוֹר
דכלי עצם מקבלי טומאה אין דתניא רבי
לא דמו ואם תאמר והכא תיפוק ליה
דעבידי לנוי לא חזו למילתייהו לימכר
וְכָל מַעֲשֵׂה עִזִּים וְכָל
ביוקר כראוי להם: כלי עצם.
מהתם מבגד ועור וי"ל דלא ידעינן
קצה ח
ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר
כְּלִי עֵץ תִּתְחַטָּאוּ:
❖
אלא דומיא דבגד ועור: זה וזה
❖
במדבר לא כ
דמיהם יקרים ואין עשויין לכבוד לרב
מה תלמוד לומר וכל מעשה עזים תתחטאו
1
לפטור. פירוש מרים בין גדולים ובין
נחמן הוו ככלי מתכות ולר' יוחנן הוו
ב להביא דבר הבא מן העזים מן הקרנים ומן
ככלי עץ: דכלי עצם מקבלים טומאה.
קטנים גדולים מפני שמרים ביותר
הגהות מהר"ב
שיטה מקובצת
הטלפים שאר בהמה וחיה מנין תלמוד
בתמיה ג] והיכא רמיזא: להביא דבר
וקטנים מפני שלא נגמרו ואמרי לה
רנשבורג
א] פטורין מן הקלבון. נ"ב
לומר וכל מעשה א"כ מה ת"ל עזים ג פרט
הבא מן העזים. מקרניהם ומטלפיהם
זה וזה לחיוב גדולים מפני שנגמרו
א] תד"ה
לעופות: מתני' החייב בשקדים המרים
עי' תוס' בכורות דף נ
דהא כלי עור בהדיא כתיב ברישא
קטנים לפי שטובים יותר ופירוש
ע"ב: ב] להקיש בקורנס
שהיו בה פחיסות ומרתכן
פטור במתוקים החייב במתוקים פטור
דקרא: מן הקרנים גרסינן ולא
הקונטרס דחוק דפירש זה וזה לפטור
ומקישן ופושטן בקורנס:
במרים: גמ' ת"ר שקדים המרים קטנים
גרסינן ומן הקרנים: פרט לעופות.
קטנים מרים ומתוקים זה וזה לחיוב
ג] בתמיהה דהיכא רמיזא:
ד] וטבל חמור לענין
כגון צפרני גריפו"ן שעושין מהם
גדולים מרים ומתוקים והשתא לא
חייבין גדולים פטורין מתוקים גדולים חייבין
מינו ועוד שאפי' בהחמיץ
קטנים חייבין. במעשר
כלים:
הויא מענין אחד ועוד דכי בעי
קטנים פטורין רבי ישמעאל בר' יוסי אומר
פוטרים: ה] וכדי מדתו
❖
❖
שדרכן לאוכלן בקוטנם קודם שיהו
דנקט להודיעך: גדולים למאי חזו הוי ליה לפרושי
משום אביו ד זה וזה לפטור ואמרי לה זה וזה
מרים: מתוקים גדולים חייבין.
גדולים מרים כיון דאיירי נמי במתוקים:
התמד כו'. פירש בקונטרס
לחיוב אמר רבי אלעא הורה רבי חנינא
פריים: קטנים פטורין.
שנגמר
בצפורי כדברי האומר זה וזה לפטור
רבינו גרשום
לעזי רש"י
שאין דרך אכילתן כך: זה וזה לפטור.
מים הנתנים בחרצנים
ולמאן דאמר זה וזה לחיוב גדולים למאי
ונראה דמיירי במים הנתנים בשמרים
קטנים פטורים בין מרים ובין מתוקים:
אוגן. כלומר שפתו או אוזן
לימ"א. שופין.
גרוטושיי"ר
טמא כלומר לבד שיהא
זה וזה לחיוב. גדולים בין מרים ובין
חזו א"ר יוחנן הואיל ויכול למתקן ע"י
דומיא דהמתמד ונתן מים במדה
[גרטוישיי"ר]. לגרוד,
חטוט כל צרכו כו' לא
מתני'
מתוקים ולקמן מפרש גדולים מרים
דמייתי עלה בגמרא דמיירי דנתנים
ה התמד עד שלא
האור:
צריכא דחק קפיזא חצי קב
לרסק (בפומפייה).
למאי חזו: מתני' התמד עד שלא
ניי"ל [ניאי"ל].
ועדיין לאו גמר כלי הוא
בשמרים כדמשמע בפרק המוכר
החמיץ אינו ניקח בכסף מעשר ופוסל
ו
וטהור: מחוסר כסוי
תצריב שחור.
החמיץ. הא נמי להכי תנייה הכא
פירות ואינם שוים לגמרי
❖
את המקוה משהחמיץ ניקח בכסף מעשר
גריפו"ן. מין פ∆∆רס.
טמא דאע"פ שאין לו כסוי
כדמשמע בפ' אלו עוברין :
משום דדמיא להנך דלעיל אלא דעד
גמר כלי יש בו וטמא. ור'
ואינו פוסל את המקוה האחין השותפין
ופוסל את המקוה. היינו מקוה
ז
יוחנן אמר הואיל ולכבוד
השתא איירי בתרתי מילי ודבר הנוהג
עשויין כלומר כלי מתכת
כשחייבין בקלבון פטורין ממעשר בהמה
מוסף רש"י
חסר אבל שלם אינו נפסל
בזו אינו נוהג בזו ומהשתא מיירי
משום הכי [אינם] מקבלים
כשחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקלבון:
בשום ענין כדפירשנו בפרק המוכר
בחדא מילתא ויש בה חלוק פרקים
א]
כלי עצם ככלי מתכות
טומאה [כשהם גולמי]
גמ' מני מתניתין לא רבי יהודה ולא רבנן
דמו.
ורב נחמן (מדבריהן) [אמר
את הבית :
ובזמן שדבר זה נוהג בה אין דבר זה
(שבת פא.) קטנים
המתמד ונתן מים במדה.
הואיל ודמיהן יקרים]
נוהג בה ויש זמן שזה נוהג בה ואין
דתניא המתמד ונתן מים במדה ומצא
חייבין.
ח
כו' מאי ביניהו מ"מ
ואם תאמר ולוקמיה
זה נוהג בה: יין הוזכר לענין קיחת
לדברי הכל פוסלין איכא
כדי מדתו פטור ור' יהודה מחייב מני אי
(ערובין
בינייהו כלי (עץ) [עצם]
ברמו תלתא ואתא ארבעה ויש לומר
מעשר בירושלים ונתת הכסף בכל
רבנן אע"ג דהחמיץ אי ר' יהודה אע"ג דלא
גדולים פטורין.
כלומר הודƒ ילƒ ינ¿ קƒ י. למ"ד
כח:)
דלכולי עלמא חייב אפילו לא החמיץ
אשר תאוה נפשך וגו' מה הפרט
הואיל ולכבוד עשויין ולא
החמיץ אמר ר"נ אמר רבה בר אבוה
(שם) מתוקים כו'
מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע
ואם תאמר ומאי טעמא דרבנן
לאישתמושי אע"ג דלא
בשהחמיץ
קטנים פטורין.
הוי גמר מלאכה יכולין
בעירובין ומים הוזכרו לענין
דפטרי שמרים שיש בהם טעם יין
(שם) זה וזה
לשתות בהן בכלי עצם
לפסול את המקוה בשלשה
לוגין מים שאובין אם נפלו לתוכן קודם
ואף על גב שלא החמיץ והלא כל איסור שבתורה שלא במינו בנותן
לפטור.
לפיכך גולמיהון טמאין:
שהומשכו בו ארבעים סאה ויין אינו פוסל את המקוה: תמד. מים
למ"ד הואיל ודמיהן יקרים
טעם וטבל חמור לענין שלא במינו ועוד שאפילו החמיץ פוטרין
ד]
א]
י)
ה"מ בשגמר מלאכה בהן
חכמים למאן דאמר בהחמיץ מחלוקת ואפילו בטבל ודאי איירי כדמשמע
הנתנים בחרצנים ולכשהחמיץ ותוסס נעשה יין והתמד עד שלא
כשחייבין בקלבון
דמיהן יקרין אבל אי לא
(שם)
בפ' המוכר פירות ויש לומר דיין במים אפילו בפחות
החמיץ מים בעלמא הוא ונוהג בו תורת פסול מקוה ואינו נוהג
פטורין ממעשר בהמה.
הוי גמר כלי אין דמיהן
יקרים לפיכך גולמיהן
מששים אפילו רמא תלתא ואתא תלתא ופלגא לא חשיב טעם גמור
בו תורת קיחת מעשר ולאחר שהחמיץ ינהוג בו קיחת מעשר ולא
טהורים: מכלל דכלי עצם
אי
לרבנן כבשאר איסורין דהכא לא הוי אלא קיוהא בעלמאכ): רבי
ינהוג בו פסול מקוה: וכן האחין השותפין כשחייבים כו'. האחין
מקבל טומאה. כלומר
יהודה אף על גב דלא החמיץ. אף על גב דרבי יהודה להחמיר איירי
שהן שותפין בירושתן: כשחייבין בקלבון פטורים ממעשר בהמה.
[מנ"ל מקרא]. מה ת"ל
כל מעשה עזים להביא
חלקו ולבסוף נשתתפו חייבין בקלבון כשמביאין שקליהן מביאין שני
להתחייב במעשר והכא להקל הוא דניקח בכסף מעשר ואין פוסל
דבר הבא מן הקרניים
חצאי שקלים ונותנין שתי קלבונות והקלבון הוא לשון הכרע
את המקוה קסבר הש"ס דלא שנא וקשיא לפירוש רשב"ם דבהמוכר
כלומר זהו כלי עצם
פירות גבי פלוגתא דאחרים ורבנן בבורא פרי הגפן דקאמר
שחייבין להכריע שקליהן ואם נתנו בין שניהם שקל שלם נותנין שתי
פרט לעופות כלי הבא
מן העצם דעופות דאינן
קלבונות שהיה להן לשקול לחצאין: ופטורין ממעשר בהמה. כל
הש"ס דברמא תלתא ואתא תלתא לא פליגי אלא ברמא תלתא ואתא
מקבלין טומאה: ת"ר
תלתא ופלגא ופריך ליה מהא דפליגי בכדי מדתו ולא יותר ומשני
הנולדים להם כל ימי שותפותם שהשותפות פוטר ממעשר בהמה
שקדים המרים. כלומר
ביתר נמי פליגי וכדי מדתו נקט להודיעך כחו דרבי יהודה
בבכורות בפרק בתרא יהיה לך ולא של שותפות והתם
מין אחד שאפי' בשעת
ה]
גמר פרי מרים ואותו
מוקי ליה להאי קרא במעשר ואע"ג דבבכורות כתיב: וכשחייבין
והשתא קשיא דמאי משני תקשי אמאי לא מוקי נמי פלוגתייהו דרבנן
מין כשהם קטנים חייבין
במעשר בהמה. כגון אם לא חלקו מעולם חייבין במעשר בהמה
ואחרים בכדי מדתו כי היכי דפליגי ר' יהודה ורבנן ותירץ שם רשב"ם
במעשר דחשובין אוכל
לעשר כל הנולדים להם כל ימי שותפותם דאמר התם יכול אפילו
דרבי יהודה דמחייב בכדי מדתו היינו לחומרא ואי אפשר לומר כן
שקטנים יכולין לאוכלן
שאינן מרים כ"כ אבל
קנו בתפוסת הבית תלמוד לומר יהיה ופטורין מן הקלבון לגמרי
כדמשמע הכא וצריך לפרש דגמרא ס"ל כרבנן דפטרי בכדי מדתו
כשהן גדולים אין יכולין
ששוקלין בין שניהם שקל שלם שממון אביהם בחזקתו עומד ואביהם
ומוקי אחרים ורבנן כרבנן דרבי יהודה אי נמי משמע ליה דרבי יהודה
לאוכלן כ"כ ולא חשיב
אוכל ופטורין מן המעשר:
השוקל על בניו או על אחד מבני עירו ופוטרו בשלו פטור מן
מחייב מדאורייתא ברמא תלתא ואתא תלתא ופלגא לכך מחמיר
מתוקין גדולים חייבין
הקלבון דתנן בשקלים השוקל על יד עני או על יד
מדרבנן בכדי מדתו ומתניתין ברמא תלתא ואתא תלתא ופלגא:
כלומר מין מתוקין כשהן
שכנו או על יד בן עירו פטור ובניו נמי אין מצות שקליהם
בשהחמיץ
גדולים הן חייבין במעשר
עליו והוו ליה כשכנו ובן עירו: גמ' כדי מדתו. ולא יותר
אבל כשהן קטנים מרים
שאם מצא יותר הכל מודים שחייב לעשר שהרי יש כאן יין:
הם ולאו בני אכילה הם
ר' יהודה מחייב. במעשר דכוליה פירא הוא וחכמים פוטרים הואיל ולא נוסף בו כלום אף על פי שיש בו טעם יין אינו כלום:
ופטורים מן המעשר: זה
בשהחמיץ
וזה לפטור. כלומר מרים
בין קטנים בין גדולים
פטורין מן המעשר. ואמרי לה זה וזה לחיוב מרים בין גדולים ובין קטנים [הן חייבין]: התמד עד שלא החמיץ כלומר
שזו ישנים חרצנים שיוצאין מהם יין הם אינו נלקח בכסף מעשר כלומר ששורין אותם במים ויש בו טעם יין מן הזגים
עד שלא החמיץ אינו נקח בכסף מעשר כדפרשינן במסכת עירובין הכל נלקח בכסף מעשר חוץ מן המים ומן המלח. ועד
(ביצה לט: וכעי"ז בכורות נו: עי"ש)
שלא החמיץ חשוב מים ופוסל את המקוה דחשובין מים שאובין: ומצא כדי מדתו פטורה מן המעשר. דלא הוסיף מתמד
ומצא כדי מדתו פטור.
כלום על המים כלומר דלא יצא ממנו יין כלום ואינו אלא מים: ור' יהודה מחייב. כלומר קא סבר ר' יהודה אפי' לא מצא
(פסחים מב:) ור' יהודה מחייב. (שם)
אלא כדי מדתו אי לא הוסיף לו יין לא היה מוצא בו מדתו שהוא שפך בתמד: