כו:
הכל שוחטין פרק ראשון חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הכא
נמי מבלבלי. ורבא סלקא דעתך דכי נטמאו מעיקרא בפני
משיקו במים. אם נטמא דמיא בעלמא הוא:
משהחמיץ אין משיקו
קצט א
א) ב)
ג) ד)
במים. דחמרא הוא וכלים ואדם ניתנה להם תורת טהרה במקוה
עצמן אינו מועיל להן השקה אלא בפני עצמן הקשה ה"ר
אליעזר ממיץ למה לי טעמא דמבלבלי כי נמי קפי
פרי מלעיל סלקא
אבל באוכל ומשקה לא נאמר בהן טבילה ומים מיטהרים בהשקה
ר ב
להו השקה כדאשכחן בפרק התערובת
גבי יין וחלב לחין
שאם יש לו מים יפים לשתיה ונטמאו נותנן בכלי ומשקען במי
ה)
ו)
אין חוצצין שדרך היין עוברים המים
המקוה עד שנושקין המים והוי חיבור
רא ג
אל גוף האדם ועלתה לו טבילה
ובטלי לגבי מקוה ב] כתרומה טמאה
משיקו במים משהחמיץ אין משיקו במים
ז) ח)
ונראה דלא קשה מידי דלא דמי
שזרעה בקרקע שבטלה טומאתה
ט)
אמר רבא לא שנו אלא שתמדו במים טהורים
דודאי אגבא דגברא או אגבא דמנא
והיא טהורה והכי מפרש בכל שעה
❖
ונטמאו אבל טמאים מעיקרא לא אזל רב
מחלחלי בהו מיא אבל דרך השקה לא:
אבל יין במים לאו
רב ד
גביהה מבי כתיל אמרה לשמעתא קמיה דרב
אבל
חכמים אומרים יש מיאון
זריעה היא דטעמא לא בטיל: לא
אשי מ"ש טמאין מעיקרא דלא דאמרינן איידי
שנו. דמשיקו במים: אבל טמאין
במקום חליצה דתניא. מתני'
הגהות הב"ח
דמיא יקירי שכני תתאי ופירא קפי מלעיל ולא
מעיקרא לא. ורב גביהה פריך עלה
דבא סימן ח) הוה מצי לאתויי אבל
רג ה ו
(א) רש"י
❖
קא סלקא להו השקה למיא א"ה טהורים
מבת
מאי שנא: לשמעתא. כלומר טעמא
מייתי ברייתא משום דמפורש בה ר'
עד
מאיר: שירבה השחור על
ולבסוף נטמאו נמי אלא מבלבלי ה"נ
דהא מתניתין בעא מיניה מרב אשי:
א
מבלבלי: מתני' כל מקום שיש מכר אין
הלבן. פירוש הבשר לבן הוא וקאמר
יקירי. כבדין: קפי. צף. ויצף הברזל
רבינו גרשום
רד ז
גמ'
ר' יהודה דבעי שישחיר אותו המקום
מתרגמינן וקפא פרזלא :
קנס וכל מקום שיש קנס אין מכר: אמר
החיוב כלומר שמא אתי
מבלבלי. הכל יחד המים והיין של
מן השערות ובשתי שערות סגי
רה ח ט
רב יהודה אמר רב זו דברי ר"מ אבל חכמים
לאפרושי מתמד שמעולם
כדמפורש בפרק בא סימן ולא שירבה
תמד הלכך מהניא ליה השקה:
לא היה מחמיץ על
אמרו יש קנס במקום מכר דתניא קטנה
ב
מתני' כל מקום שיש מכר. כל
התמד הזה שאם משיירין
ממש אלא שיהו שתי שערות שוכבות
רו י
מבת יום אחד עד שתביא ב' שערות יש לה
אותו עדיין הוא מחמיץ:
זמן שהבת קטנה ואביה זכאי למוכרה:
ונראה כמו שריבה השחור כלומר דומה
משיקו במים. כלומר אם
מכר ואין לה קנס משתביא ב' שערות עד
❖
אין קנס. אם נאנסה או נתפתתה
כמו שיש שם שערות הרבה ושם פירש
נטמאו בשרץ או באוכלין
הם טמאין: עד שלא
שתיבגר יש לה קנס ואין לה מכר דברי רבי
בקונטרס דלא גרסינן על הלבן ט):
אין לאביה חמשים כסף דנערה כתיב
החמיץ משיקו במים.
ונתן האיש השוכב עמה
מאיר שהיה רבי מאיר אומר כל מקום שיש
כיצד משיקו נוטל כלי
הדרן עלך הכל שוחטין
מוסף רש"י
לאבי הנערה חמשים כסף: וכל מקום
שפיו קצר וממלאו מן
מכר אין קנס וכל מקום שיש קנס אין מכר
מבת ג' שנים ויום
התמד שהוא טמא ומשים
שיש קנס. דהיינו כשהיא נערה:
וחכ"א קטנה מבת ג' שנים ויום אחד עד שתיבגר יש לה קנס קנס אין מכר
אחד.
ג
הכלי בתוך המקוה ומציף
אין מכר. דתניא בערכין
לא אימא אף קנס במקום מכר: מתני' כל מקום שיש מיאון דאין חליצה
(כתובות מ:)
המים על פי הכלי
אף קנס במקום מכר.
יכול ימכור אדם בתו כשהיא נערה
וחשוב להו כטבילה והכי
וכל מקום שיש חליצה אין מיאון: גמ' אמר רב יהודה אמר רב זו דברי
קאמר עד שלא החמיץ
ה
אמרת ק"ו ומה מכורה כבר יוצאה
דחשוב כמים עושה להו
ר"מ אבל חכמים אומרים יש מיאון במקום חליצה א] דתניא ו עד מתי הבת
עכשיו בסימני נערות שאינה מכורה
השקה: אבל משהחמיץ
אינו דין שלא תימכר: גמ' זו דברי
ממאנת עד שתביא שתי שערות דברי ר"מ ר' יהודה אומר עד שירבה
אין משיקן דחשוב יין
השחור על הלבן: מתני' כל מקום שיש תקיעה אין הבדלה וכל מקום
(שם) עד שתביא שתי
וליין אין עושין השקה:
ר"מ. דאמר קטנה אין לה קנס אבל
שערות.
לא שנו אלא שתמדו
חכמים אומרים יש לה קנס לקטנה
שיש הבדלה אין תקיעה יו"ט שחל להיות בע"ש תוקעין ולא מבדילין במ"ש
במים טהורים ונטמאו
ז
(שם לו.)
ועכשו יועיל להן השקה.
וטעמא מפרש בכתובות כל
מבדילין ולא תוקעין כיצד מבדילין המבדיל בין קודש לקודש ר' דוסא אומר
ח
תוקעין.
אלא מבלבלי בין שתמדו
מקום שנאמר נער בלא ה"א אפילו
בין קודש חמור לקודש הקל: גמ' היכי תוקע אמר רב יהודה תוקע ומריע
במים טהורין לכתחלה
קטנה במשמע: בת שלש שנים.
ובין שלא תימדו במים
מתוך תקיעה ורב אסי אמר תוקע ומריע בנשימה אחת אתקין רב אסי בהוצל
(שבת
טהורין לכתחלה ומועיל
ראויה לביאה: הכי גרסינן קטנה
קיד:) ולא מבדילין.
להן השקה בין (לאחד)
כשמעתיה מיתיבי יו"ט שחל להיות בע"ש תוקעין ולא מריעין מאי לאו לא
מבת יום אחד עד שתביא שתי שערות
[נטמאו מעקרא] ובין
מריעין כלל לא רב יהודה מתרץ לטעמיה ורב אסי מתרץ לטעמיה רב יהודה
יש לה מכר ואין לה קנס וחכמים
לבסוף: האחין השותפין
שחייבים בקולבון. כלומר
מתרץ לטעמיה לא מריעין בפני עצמה אלא מתוך תקיעה ורב אסי מתרץ
אומרים קטנה (א) בת ג' שנים
קולבון זוהי מעה קטנה
שהיא ראויה לביאה יש לה קנס:
לטעמיה לא מריעין בשתי נשימות אלא בנשימה אחת: ובמוצאי שבת כו':
שכל ישראל חייבין מחצית
מכר לא. בתמיה והלא קטנה היא
השקל בכל שנה ושנה
היכא אמר לה א"ר יהודה בחתימתה וכן אמר ר"נ בחתימתה ורב ששת בריה
ט
ושני מחצית השקל יתירא
עד שתביא שתי שערות: אימא אף
דרב אידי אמר אף בפתיחתה ולית הלכתא כוותיה: רבי דוסא אומר בין קדש
במוצאי שבת.
משקל ואם בין שני
(שם)
קנס. יש לה ואע"פ שיש מכר משתראה
אדם נותנין שקל חייבין
חמור לקדש הקל: ולית הלכתא כוותיה א"ר זירא י יו"ט שחל להיות באמצע
מבדילין.
לביאה עד שתביא ב' שערות וקודם
להוסיף קולבון ואם אדם
שבת אומר המבדיל בין קדש לחול ובין אור לחשך ובין ישראל לעמים ובין יום
אחד חייב שקל להקדש
שתראה לביאה יש מכר ואין קנס
ונותן שקל אין להוסיף
השביעי לששת ימי המעשה מ"ט סדר הבדלות הוא מונה:
ומשתביא שתי שערות ועד שתיבגר
עליו כלום והכא הכי
ולא תוקעין.
קאמרינן האחין שבענין
יש קנס ולא מכר ובין בגרות לנערות
הדרן עלך הכל שוחטין
זה הוויין שותפין שהניח
ששה חדשים: מתני' מיאון.
להן אביהן ביחד ירושתן
ביתומה שקדשוה אמה או אחיה ואפילו לדעתה יכולה למאן ויוצאה בלא גט עד שתביא שתי שערות וכל ימי קטנותה אינה ראויה לחליצה
(שם)
ואח"כ לא חלקו דומין
❖
אם יבמה היא דאיש כתיב בפרשה ואם לא יחפוץ האיש ומקשינן אשה לאיש ומשנראית לחליצה אינה יכולה למאן: גמ' זו דברי ר"מ.
הדרן עלך הכל שוחטין
לאדם אחד ואין חייבין
בקולבון אם נותנין בין
דאמר נערה לא ממאנת: במקום חליצה. דאפילו נערה יכולה למאן: עד שירבה השחור. שיוקף אותו מקום בשער ובמסכת נדה
שניהם שקל שלם בשביל
מתני'
תקיעה. ערבי שבתות וימים
מפרש לא שירבה ממש אלא שיהו שתי שערות ארוכות שוכבות ונראה כמו שריבה השחור:
שני מחצית השקל וחייבים
שיטה מקובצת
במעשר בהמה דאין דומין
טובים להבטיל את העם מן המלאכה ובין השמשות תוקעין להבדיל בין קדש לחול: הבדלה. בתפלה ועל הכוס במוצאי שבתות וימים
א] אבל חכמים אומרים יש
כלקוחות אבל אם חייבין
טובים: תוקעין. אע"פ שגם היום יו"ט היה ואין בו מלאכה תוקעין להבדיל ממלאכת אוכל נפש: ולא מבדילין. מפני שהנכנס חמור מן
מיאון במקום חליצה ומאן
בקולבון דהניח להן ירושה
היוצא: חל להיות במוצאי שבת מבדילין. לפי שהיוצא חמור מן הנכנס ותקיעה אין כאן: כיצד מבדילין. בין שבת ליום טוב כשהוא
חכמים ר' יהודה היא
יחד קרקע ובהמות וחלקו
דתניא עד מתי: ב] והוי
במוצאי שבת: גמ' היכי תוקע. ביו"ט שבע"ש כשהוא תוקע להבדיל בין קדש לחול דבעי שינוי משאר ערבי שבתות שהרי אין קדושה הנכנסת
ואח"כ נשתתפו דומין
חבור ובטלי לגבי מקוה
כלקוחות שלקח זה חלקו
חמורה מקדושה דיוצאה כל כך: מתוך תקיעה. קודם שיסיים התקיעה הוא מריע בסופה: בנשימה אחת. ומכל מקום מפסיק הוא בינתיים:
כתבואה טמאה שזרעה:
כנגד חלק חברו ודומין
היכא אמר לה. להאי בין קדש לקדש: בחתימתה. של הבדלה אבל בפתיחתה הוא אומר בין קדש לחול וכך אנו נוהגים: אף בפתיחתה.
כמין שני בני אדם וחייבין
בקולבון ופטורין ממעשר
מתחיל המבדיל בין קדש לקדש בין אור לחושך: ולית הלכתא כוותיה. שהרי למנות סדר הבדלות הוא בא בתחלה והבדלה דכתיבה באורייתא
בהמה: כל מקום שיש מכר
בקודש וחול כתיבה . וכרבי דוסא נמי לית (ליה) הלכתא דלא מזלזלינן ביום טוב לקרותו קודש הקל: באמצע שבת. אפ"ה אמרינן בין יום
אין לה קנס. כלומר באותו
השביעי אע"ג דלא שייך יום השביעי הכא כלל: סדר הבדלות. האמורות בתורה הוא מונה ולהבדיל בין הקדש וגו' . ויבדל בין האור ובין
זמן שיכול למכור אדם את
בתו לאמה אם אדם אחד
החושך . ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי . ובין יום השביעי כו' היינו בין קדש לחול ומשום דבעי למימר מעין חתימה סמוך לחתימתה:
תפשה ושכב עמה אין
לה חמשים כסף שכתוב
הדרן עלך הכל שוחטין
בפסוק הנערה והאב אינו
יכול למוכרה נערה אלא
קטנה וקטנה אין לה קנס
ובכמה שנים היא חשובה נערה מבת אחת עשרה שנים וחצי עד שתים עשרה שנה חשובה נערה ואם מביאה ב' שערות ואלו הן ששה חדשים ומכאן ואילך חשובה בוגרת: וכל מקום שיש קנס אין מכר. כלומר בזמן
נערות שיש קנס אין האב יכול למוכרה אבל חכ"א יש קנס במקום מכר כלומר אפילו בימי קטנותה שהאב יכול למוכרה אם אדם תפשה באותו זמן ושכב עמה יש לה קנס: כל מקום שיש מיאון אין חליצה. כלומר
באותו זמן שהבת יכולה למאן קודם שתביא ב' שערות אינה יכולה לחלוץ ולא ליבם ואינה ראויה לחליצה אלא א"כ יכולה ליבם שמא לאחר זמן תמצא איילונית דאינה ראויה לוולד ונמצא פוגם בערוה באשת איש
שלא כדין שייבום איילונית אין חשוב ייבום מ"ט דבעינן להקים לאחיו שם וליכא דאיילונית היא: וחכ"א עד שירבה השחור. כלומר עד שישחיר באותו מקום לרוב שערות ובאותה זמן יכולה לחלוץ: כל מקום שיש
תקיעה אין הבדלה. כיצד יו"ט שחל להיות בע"ש כו' תוקעין להבדיל את העם מן המלאכה שביו"ט בע"ש מותרין הוו באוכל נפש והיו תוקעין לערב להבטיל את העם ממלאכת אוכל נפש ולא מבדילין בין קדש
לקדש שאין מבדילין בין קדש הקל לקדש חמור אבל חל יו"ט במו"ש מבדילין בין שבת ליו"ט ולא תוקעין את העם להבטיל ממלאכה שאינו צריך ששבתו בשבת ולא עשו שום מלאכה: היכא אמר לה. רב יהודה
א"ר בחתימתה וכו' כלומר היכא אמר לה להבדלה בין קדש לקדש בחתימתה כלומר בחתימת הבדלה כשאנו עושין: רב שישא בריה דרב אידי אמר אף בפתיחתה כלומר אף בפתיחת הבדלה מבדיל בין קדש לקדש
ולית הלכתא כוותיה מ"ט סדר הבדלות הוא מונה וכו' כלומר כל הבדלות האלו כתובות בתורה ולהבדיל בין הקדש ובין החול ולהבדיל בין האור ובין החשך ואבדיל אתכם מן העמים ויברך אלהים את יום השביעי
ויקדש אותו וכתיב להבדיל בין הקדש ובין החול: סליק פירקא