ד:
הכל שוחטין פרק ראשון חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מותר
מיד מפני שהן מחליפין. פירוש מותר בהנאה למוכרו או
מותר מיד. ואע"ג דלא שהה כדי לאפות דודאי עבר עליה הפסח
יד א ב טוש"ע י"ד סימן
א) [תוס' רפ"א לקמן ה.],
❖
ב) [בס"א: משומד, וכן
ב סעיף ז:
מותר לכשרים לאכול מחמצן מיד: מפני שהן מחליפין. בשל עובדי
להאכילו לפועלים עובדי כוכבים או לכלבים אבל לישראל
להלן.], ג) [סנהדרין קו.],
אסור באכילה דגזרו על פתן של עובדי כוכבים ט)א"נ כדפירש ר"ת
כוכבים דכיון דמצי לאכול התירא דחמץ של עובד כוכבים שעבר
ד) [פסחים לא:], ה) צ"ל
דבבצק איירי דמותר באכילה והשתא א"ש דלא תקשי י) היכי סברוה
עליו הפסח מותר לא אכיל דידיה דחמץ של ישראל שעבר עליו הפסח
רבי, ו) בס"א: משומד,
הגהות הב"ח
וכן להלן, ז) [לקמן ה.],
דאתיא כרבי יהודה הא אית ליה בפ'
אסור. ואע"ג דהשתא נמי איסור הוא
(א) רש"י ד"ה כהיתירא
ח) [שבת יז:], ט) עיין ר"מ,
כל שעה (פסחים דף כח:) דחמץ של
לגביה דהא מתהני מחמץ שעבר עליו
מותר מיד מפני שהן
מחליפין סברוה הא
י) [עיין תוס' פסחים כט:
וכו' דהא כהיתירא:
עובד כוכבים שעבר עליו הפסח
הפסח דאי לא דיהיב ליה לעובד
(ב) ד"ה ז' אלפים כל
ד"ה הדר ביה], כ) עיין
מני רבי יהודה היא דאמר חמץ אחר הפסח
הברכים: (ג) תוס' ד"ה
ברש"א, ל) בס"א: משומד,
אסור בהנאה אלא בבצק איירי ומחלפי
כוכבים לא הוה יהיב ליה דידיה אפ"ה
דאורייתא וקתני מפני שהן מחליפין אלמא
וכן להלן, מ) בס"א: מין,
מותר וכו' לעשות עמו
בבצק של עובדי כוכבים שלשו אחר
כל מה דמצי למעבד בהיתירא פורתא
❖
וכן להלן, נ) בס"א נוסף:
ביין נסך:
לא שביק התירא ואכיל איסורא ממאי
❖
הפסח ומותר מיד דקאמר היינו
עביד ולדידן מיהא שרי דאין לך איסור
כומר,
דלמא ר"ש היא דאמר חמץ אחר הפסח
כשיעור לישה ומה שפירש בקונטרס
הנאה תופס חליפין חוץ מעבודת
דרבנן וכי מקילינן בדרבנן בדאורייתא לא
שיטה מקובצת
שמרויחין דלדידן מיהא שרי דאין
כוכבים והקדש ושביעית. וי"א שאף
תורה אור השלם
מקילינן ותיהוי נמי ר"ש מי קתני שאני
א] ר' יהודה בפ'
תופס את דמיו דדוקא לדידיה אסור
לעצמו מותר וטעות הוא בידם דא"כ
1. וַיֵּרֶד לְקֵץ שָׁנִים אֶל
כל שעה חמץ של
אומר החליפו מפני שמחליפין קתני דודאי
שבא לו מחמת חמץ בפסח ונראה
מצינו דמים לחמץ בפסח ולשור
ישראל שעבר עליו הפסח
אַחְאָב לְשֹׁמְרוֹן וַיִּזְבַּח לוֹ
שמרויחין נמי לגבי דידהו למאי דס"ד
הנסקל שאם רצה מוכרו לעובד כוכבים
מחליפין ומה בדרבנן לא שביק התירא ואכיל
אסור מדאורייתא ואע"ג
אַחְאָב צֹאן וּבָקָר לָרֹב
דאיסורא דאורייתא היא
השתא דהוי דאורייתא דבחליפין לא
ותנן האוכל תרומת חמץ בפסח
וְלָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ וַיְסִיתֵהוּ
איסורא בדאורייתא לא כ"ש לימא מסייע
סמכינן אהחליפו ש"מ
לַעֲלוֹת אֶל רָמוֹת
אסור אלא מדרבנן כמו שפירש
פטור מן התשלומין ומדמי עצים ד):
ליה הכל שוחטין ואפילו כותי ואפילו ערל
פשיטא לן דמחליפין.
גִּלְעָד:
א)
א]כרבי ה) יהודה. בפ' כל שעה (פסחים
בקונטרס בע"ז בפרק רבי ישמעאל
בדאורייתא לא מקילינן
דברי הימים ב יח ב
ואפילו ישראל מומר האי ערל ה"ד אילימא
ב)
וכו': ב] דאמר מר
2. כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן
כח:): איסור דאורייתא. ואע"ג
(דף נד:) גבי כי חרם הוא ודריש
מתו אחיו מחמת מילה א האי ישראל
חמורה עבודת כוכבים
אִמֶּךָ אוֹ בִנְךָ אוֹ בִתְּךָ אוֹ
הוא למעוטי ערלה וכלאי הכרם
דאורייתא היא סמכינן אהחליפו:
שכל המודה [בה] ככופר
אֵשֶׁת חֵיקֶךָ אוֹ רֵעֲךָ אֲשֶׁר
מעליא הוא אלא פשיטא מומר לערלות
בדאורייתא לא מקילינן. כגון נבלה:
שאם מכרם וקדש בדמיהם מקודשת
ב
בכל התורה כולה ואפי'
כְּנַפְשְׁךָ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר
הכי: ג] דעבודת כוכבים
וקא סבר מומר לדבר אחד לא הוי מומר
מי קתני שאני אומר החליפו. דהוי
נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים
ופי' בקונטרס דדוקא בקדושי אשה
תקיף עלייהו ויהושפט.
אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ
משמע דלא פשיטא לן דהחליפו ואנן
אבל בשאר חליפין אסור מדרבנן
לכל התורה כולה אימא סיפא ואפילו ישראל
נ"ב נ"א בס"י עלייהו
אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ:
יהושפט וכו': ד] שהיה
הוא דתלינן לקולא משום דאיסור
ונראה שפשוט לו לרש"י דאסור
דברים יג ז
מומר האי מומר ה"ד אי מומר לדבר אחר
3. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל הַשָּׂטָן
סבור שיאכל יהושפט
דרבנן הוא: מפני שהן מחליפין קתני
מדרבנן מטעם שפירש כאן דא"כ
היינו מומר לערלות אלא לאו מומר לאותו
עמו: ה] ויסיתהו לעלות
הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל עַבְדִּי
דודאי מחליפין. וא"נ אוקמינן לה
מצינו דמים לחמץ בפסח ואין זה דיוקא
לרמות גלעד הס"ד
אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ
דבר וכדרבא לא לעולם אימא לך מומר
דאפילו יהיו הדמים מותרין כשמכרן
כר"ש כ"ש דמסייע ליה טפי לרבא
ומה"ד באכילה ושתיה
אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵא
לאותו דבר לא מ"ט כיון דדש ביה כהתירא
תירוצא הוא הס"ד ומה"ד
אֱלֹהִים וְסָר מֵרָע וְעֹדֶנּוּ
מ"מ כיון דלכתחלה אסור למכור לאו
דהשתא ומה בדרבנן דקילא איסורא
למעלה שאני: ו] שנסכו
מַחֲזִיק בְּתֻמָּתוֹ וַתְּסִיתֵנִי
דמי ליה אלא מומר לעבודת כוכבים וכדרב
בר דמים הוא ומיהו נראה שיש לאסור
ידעינן בהו דהיכא דמשכח היתירא
לעבודת כוכבים דליתסר
בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם:
ענן דאמר רב ענן אמר שמואל ישראל מומר
מדרבנן דבנדרים פרק השותפין (דף
לא אכל איסורא דרבנן כ"ש נבלה
מדאורייתא דכתיב ישתו
איוב ב ג
יין נסיכם: ז] דעדיין לא
4. וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל
דאורייתא: לימא מסייע ליה. לרבא:
לעבודת כוכבים מותר לאכול משחיטתו
מז:) בעי רמי בר חמא קונם פירות
נאסר סתם יינם: ח] הא
שִׁבְעַת אֲלָפִים כָּל
מומר ו) לערלות. מבעט במצוה זו:
הללו על פלוני מהו בחליפין ת"ש
גופא אמר רב ענן אמר שמואל ישראל
דיעבד עבד ואע"ג דבשאר
הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ
חליפין אסור באשה:
לא הוי מומר לכל התורה כולה.
המקדש בערלה כו' מכרן וקדש בדמיהן
לַבַּעַל וְכָל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא
מומר לעבודת כוכבים מותר לאכול משחיטתו
ט] גבי השוכר את הפועל
נָשַׁק לוֹ: מלכים א יט יח
ושחיט שפיר: אי מומר לדבר אחר.
מקודשת ש"מ דחליפי איסורי הנאה
❖
5. מֹשֵׁל מַקְשִׁיב עַל דְּבַר
שכן מצינו ביהושפט מלך יהודה שנהנה
לעשות עמו ביין נסך:
מותרין ודחי דלמא לכתחלה הוא דלא
למצוה אחרת דלא לשחיטה ולא
שָׁקֶר כָּל מְשָׁרְתָיו
מסעודת אחאב שנאמר ויזבח לו אחאב צאן
❖
1
רְשָׁעִים: משלי כט יב
ראינוהו מומר לנבלות: לאותו דבר.
הא דיעבד עבד ח] כ) ומיהו אע"ג
ובקר לרוב ולעם אשר עמו ויסיתהו לעלות
רבינו גרשום
לנבילות לתיאבון ואיצטריך לאשמועינן
דבשאר חליפין אסור באשה שרי משום
אל רמות גלעד ודלמא מיזבח זבח מיכל
דאפילו למצוה דחשיד עלה כי מזמנין
פריה ורביה א"נ לא אסרו אלא כגון
עוברי עבירה ולמה
גליון הש"ס
קורא אותן עוברי עבירה
לא אכל ויסיתהו כתיב ודלמא בדברים
ליה היתירא סמכינן עליה: כהיתירא
פירות וכלים שהוא דבר הניכר ונראה
גמ' לא ס"ד דכתיב מושל
שעוברין בלאו דלא יראה:
דמי ליה. וליכא למימר לא שביק
וא"ת מאי פריך בריש פרק בתרא
אין הסתה בדברים ולא והכתיב כי יסיתך
מקשיב וכו'. אין למדין מן
2
הא מני ר' יהודה היא
היתירא ואכיל איסורא דהא היתירא
דע"ז (דף סב.) גבי השוכר
הכללות צא ולמד מדורו של
(א)
ט]
דאמר חמץ אחר הפסח
אחיך באכילה ובשתיה והכתיב ותסיתני
3
יהויקים ודורו של צדקיה
וכו'. במסכת פסחים דר'
חשיב ליה: אלא מומר. דקתני
הפועל לעשות עמו (ג) יין נסך
בו לבלעו חנם למעלה שאני ודלמא משתא
כדאיתא בסנהדרין דף קג
יהודה סבר תלתא לאוי
שכרו אסור מ"ט אילימא משום דיין
לעבודת כוכבים ואיצטריך לאשמועינן
ועיין מאמר חיקור הדין
כתיבי חד לפני זמנו
אשתי מיכל לא אכל מאי שנא שתיה
ח"א פ"ב:
נסך אסור בהנאה שכרו נמי אסור
משום דאמר מר חמורה עבודת
משש שעות ולמעלה וחד
דאמרינן מומר לעבודת כוכבים לא הוי מומר
בתוך זמנו וחד לאחר
כוכבים שכל ב]הכופר בה כמודה בכל
והרי ערלה וכלאי הכרם דאסור
זמנו דאי הניח אותו
לכל התורה כולה אכילה נמי מומר לעבודת
התורה כולה ז) ואפ"ה סמכינן עליה
בהנאה ותנן מכרם וקדש בדמיהם
ועבר עליו הפסח אסור:
כוכבים לא הוי מומר לכל התורה כולה הכי
כרב ענן כו': אחאב וסיעתו חזינן
מקודשת ומאי קשיא הא לכתחלה
וכי מקילינן בדרבנן. כגון
חמץ אחר הפסח אבל
השתא שתיה סתם יינן הוא ועדיין לא נאסר
בהו דעובדי עבודת כוכבים הוו
אסור ליהנות וי"ל דמשמע ליה שכרו
ג)
שחיטה דאורייתא לא
ובנבלה לא אשכחן בהו דפקרי ואיכא
אסור גם לאחרים כמו יין נסך עצמו
יינן של עובדי כוכבים אבל אכילה אימא לך
מקילינן: לימא מסייע'
ליה הכל שוחטי' כלומר
למימר דיצרא דעבודת כוכבים תקיף
ולהכי פריך שפיר דאי אסור גם
מומר לעבודת כוכבים הוי מומר לכל התורה
לרבא מסייעא דאמר מומר
עלייהו ג] ויהושפט צדיק גמור היה:
לאחרים כמו יין נסך אמאי מקודשת
כולה איבעית אימא לאו אורחיה דמלכא
אוכל נבילות לתיאבון
מיזבח זבח. שהיה סבור שיאכל ד]
כיון דגם היא אסורה ליהנות ונהי
בודק סכין ונותן לו ומותר
משתיא בלא מיכלא ואיבעית אימא ויזבח
לאכול משחיטתו: אלא
עמו: מיכל לא אכל. יהושפט:
דאמרינן בריש כל שעה (פסחים דף כא:)
פשיטא מומר לערלות.
ויסיתהו כתיב במה הסיתו בזביחה ודלמא
ויסיתהו. לעלות ה] על רמות (לראות)
דהמקדש בשעות דרבנן וחמץ דרבנן
כלומר ישראל הוא אלא
עובדיה זבח לרוב כתיב עובדיה לא הוה
גלעד: למעלה שאני. דאין אכילה
דחוששין לקדושין מ"מ מקודשת גמורה
שאינו רוצה למול:
כיון דדש ביה. כלומר
ספיק ודלמא שבעת אלפים זבוח דכתיב
לא הויא דאם בא אחר וקדשה חוששין
לפניו אבל אדם דצריך לאכילה עיקר
דרגיל לאכול נבילות:
שמתו
אחיו
הסתה דידיה באכילה ושתיה: מאי
לקידושי שניהם:
והשארתי בישראל שבעת אלפים כל
4
סתם יינם הוא. כלומר
מחמת מילה. שנימולו כשהן גדולים
שנא שתיה. תירוצא הוא: אכילה
זהו סתם יינם שלא
הברכים אשר לא כרעו לבעל וגו' טמורי הוו
פירש לנסך יינו לע"ז:
נמי. בניחותא: סתם יינם הוא.
ומתו דאי בשמיני דלמא משום דלא
מיטמרי מאיזבל ודלמא גברי דאחאב הוו
ועוב« ד¿ י»ה לא הוה ספק
שלא ראינוהו שנסכו לעבודת כוכבים
נבלע בהם הדם כדאמר במסכת
לזבוח ליהושפט ולגבריה:
מעלו $ לא ס"ד דכתיב 5 מושל מקשיב על
דליתסר ו]
שבת (דף קלד.) א"נ אפילו בשמיני
דכתיב (דברים לב)
ישתו
ודלמא גבריה דאחאב
דבר שקר כל משרתיו רשעים ודלמא גברי
הוו מעלו. כלומר והם
וכגון שהציצו בהן וראו שנבלע בהן
יין נסיכם ואפילו חשבת ליה מומר
שחטו ליהושפט וגבריה
אלא
דיהושפט נמי לא הוו מעלו זבוח גברי
מומר ל) לאותו דבר.
דמן:
לכל התורה כולה שרי דעדיין לא
דאחאב אכול גברי דיהושפט זבוח עובדיה
נאסר ז] יינם של עובדי כוכבים
ולתיאבון דאי להכעיס פשיטא דפסולה:
מומר
לעבודת כוכבים מותר
אכל יהושפט לא סלקא
דעתך מדמושל
דמי"ח דבר דתלמידי שמאי והלל הואח):
לאכול משחיטתו. תימה דבפרק
לא הוה ספיק. לא היה מספיק לבדו
מקשיב על דבר שקר כל
משרתיו
רשעים
לשחוט לכולם: שבעת אלפים
בתרא דהוריות (דף יא.) פליגי בה
הא לדבר אמת משרתיו
צדיקים
ודלמא
(ב) הברכים אשר לא כרעו לבעל.
רב אחא ורבינא במומר להכעיס אי
זבוח גברי דאחאב
אכל
אחאב
וגבריה
באחאב כתיב: גברי דאחאב.
הוי צדוקי או מומר אבל עובד עבודת
מ)
זבוח גברי דיהושפט
אכל
יהושפט
וגבריה
כוכבים לכולי עלמא הוי צדוקי ולקמן
הממונים על ביתו ושוחטין לו וכיון
לא
(דף יג.) תני שחיטת צדוקי לעבודת
דהוו בבית אחאב לא הוו יראין
מאיזבל דהא
עובדיה ממונה על ביתו וצדיק גמור היה:
כוכבי' י"ל דצדוקי דלקמן היינונ) לעבודת כוכבים שעובד לכוכבים תמיד:
על
לא