כז:
השוחט
פרק שני חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ופדר
קמא למאי אתא. מה שמקשינן לכתוב חד ראש ותרי פדר
ופדר קמא למה לי. בשלמא ראש איצטריך לרבויי משום שכבר הותז
ח א
א) ב)
ג)
אלא הפדר למה לי: דרך כבוד. שכשמקריב הראש חופה הפדר
דמחד ראש ידעינן שהוא בכלל עריכה ופדר קמא דדרשינן
ד)
על מקום חתך מפני שמלוכלך בדם: מייתי לה מהכא. שחיטה מן
מיניה שחופהו על בית השחיטה ידעינן דראש קודם לכל אברים
ט ב
ה)
הצואר: זאת תורת הבהמה.
נראה דאי לא כתיב אלא חד ראש לא הוה דרשינן מיניה שכבר הותז
לעיל מיניה איירי בטומאת נבילות:
ו)
י ג ד
ז)
עוף אינו מטמא במגע ובמשא.
אלא הוה דרשינן ט)[מיניה שחופהו על
❖
יא ה
ח) ט)
בית השחיטה והוה שמעינן ה] מיניה]
דכתיב ז) לטמאה בה אין לך אלא מה
ופדר קמא דכתב רחמנא למה לי מיבעי ליה
שאמור בה לא יאכל לטמאה בה:
שקודם לכל האברים אבל השתא
(א)
לכדתניא כיצד הוא עושה חופה את הפדר
א
בהמה אינה מטמאה בבית הבליעה.
מיתורא דכתיב ראש שני אשמועינן
תורה אור השלם
❖
על בית השחיטה ומעלהו וזהו דרך כבוד של
תורה
אם תחבה לו חברו דתניאח) יכול תהא
דשחיטה מן הצואר:
1. זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה
מעלה והאי תנא מייתי לה מהכא דתניא
שוותה בהמה לעוףב. אבפירזקו חטאת
נבלת בהמה מטמאה בבית הבליעה
וְהָעוֹף וְכֹל נֶפֶשׁ הַחַיָּה
זאת תורת הבהמה והעוף וכי באיזו תורה
1
הָרֹמֶשֶׂת בַּמָּיִם וּלְכָל נֶפֶשׁ
ת"ל לא יאכל לטמאה ב] מי שאין לה
העוף בזבחים דרשינן מינה
שיטה מקובצת
הַשֹּׁרֶצֶת עַל הָאָרֶץ:
שוותה בהמה לעוף ועוף לבהמה ב בהמה
מה בהמה דבר שמכשירה לאכילה
טומאה אלא דרך אכילתה יצתה זו שיש
א] אי הכי חיה נמי חיה
ויקרא יא מו
מטמאה במגע ובמשא עוף אינו מטמא
איתקש: ב] ת"ל לא יאכל
2. וְהֵבִיא אֹתָם אֶל הַכֹּהֵן
לה טומאה קודם שיאכלנו: מה
מטהר טרפתה מטומאתה אף עוף
ג
לטמאה בה מי שאין לה:
מה במגע ובמשא עוף מטמא בגדים אבית
וְהִקְרִיב אֶת אֲשֶׁר
עוף
בהמה בשחיטה. יוצאה מידי נבלה
כו' תרתי שמע מינה:
ד
ג] ל"א משום דכתיב
לַחַטָּאת רִאשׁוֹנָה וּמָלַק
בסימן אחד. דכתיב ומלק ולא יבדיל:
דכתיב ושחט את בן הבקר:
הבליעה בהמה אינה מטמאה בגדים אבית
על וייצר כלומר מקרא:
אֶת רֹאשׁוֹ מִמּוּל עָרְפּוֹ
דרש בר קפרא. לדידיה איצטריך
ד] וצריך לדם למלאכתו
אי מה בהמה ברוב שנים. מדאצטריך
וְלֹא יַבְדִּיל: ויקרא ה ח
הבליעה באיזו תורה שוותה בהמה לעוף ועוף
כדמפרש: ה] והוה שמעי'
3. הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט
זאת לשום דרשא:
לעיל לרבות את הראש שכבר הותז
❖
לבהמה לומר לך מה בהמה בשחיטה אף
מיניה נמי שקודם:
לָהֶם וּמָצָא לָהֶם אִם אֶת
תדע שהרי יש להם קשקשת.
דאי בסימן אחד לאו הותז קריא ליה
כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם
עוף בשחיטה אי מה להלן ברוב שנים אף
ולא איצטריך לרבוייה: זאת. מיעוטא
תימה מה צריך ראיה על
וּמָצָא לָהֶם:
כאן ברוב שנים ת"ל זאת ר' אליעזר אומר
במדבר יא כב
רבינו גרשום
הוא: מה עוף הכשרו מן הצואר.
זה דקרא כתיב בהדיא ישרצו המים
4. וַיָּקָם הָעָם כָּל הַיּוֹם
באיזו תורה שוותה בהמה לעוף ועוף לבהמה
מליקתו: אף בהמה הכשרה מן הצואר.
שרץ נפש חיה ועוף וי"ל דמייתי ראיה
ופדר קמא דכתב רחמנא.
הַהוּא וְכָל הַלַּיְלָה וְכֹל
דאמר את הראש ואת
לומר לך מה עוף הכשרו מן הצואר אף
יוֹם הַמָּח¢ רָת וַיַּאַסְפוּ אֶת
שחיטתה והיינו דאמרן ותנא מייתי
דכיון דבריאת המים ניכרת בהם ראוי
הפדר. לזו צריך דחופה
הַשְּׂלָו הַמַּמְעִיט אָסַף
לה מהכא: זאת מאי עביד ליה.
לדמותם לדגים לענין שחיטה:
בהמה הכשרה מן הצואר אי מה להלן ממול
את הפדר כלומר את
עֲשָׂרָה ח¢ מָרִים וַיִּשְׁטְחוּ
ועוד שאלו. פירוש קונטריקון
כיון דעוף לאו מבהמה יליף אלא
החלב אשר על הקרב:
לָהֶם שָׁטוֹחַ סְבִיבוֹת
עורף אף כאן ממול עורף ת"ל ומלק את
2
הַמַּחֲנֶה: במדבר יא לב
בהמה מטמאה במגע
ההגמון את רבן יוחנן בן
בהמה מעוף ילפא מיעוטא מאי ניהו:
ראשו ממול ערפו ולא יבדיל ראשו של זה
5. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ
ובמשא. כלומר כשהיא
בסימן אחד. דכתיב בחטאת
זכאי ולא כמו שפירש בקונטרס את
נבלה ועוף אינו מטמא
הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה
ממול עורף ואין ראשו של אחר ממול עורף
רבן גמליאל ובכל דוכתי דאיכא ועוד
ולא יבדיל זאת ממעט שלא לכל
כו' עוף מטמא בגדים
וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ
ור' אליעזר האי זאת מאי עביד ליה אי לאו
אבית הבליעה דאוקימנא
עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם:
שאלו עליה קאי ואע"ג דלא מייתי
דבריהם הוקשו אלא לדבר אחד:
בראשית א כ
והאוכל מנבלתה יכבס
זאת הוה אמינא מה עוף בסימן אחד אף
הבהמה והעוף. וכל נפש חיה
התם כמו בו ביום שבכל הש"ס דהוי
6. וַיִּצֶר יְיָ אֱלֹהִים מִן
בגדיו בעוף דאינו מטמ'
בהמה בסימן אחד כתב רחמנא זאת תני בר
הרומשת במים דגים: לחייבו בשני
ביום שמינו בו את רבי אלעזר בן
בגדים אלא בשעת אכילה
הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה
ואיזו היא בשעת אכילה
וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם
סימנים. כבהמה דנפקא לן ממנין
קפרא זאת תורת הבהמה והעוף הטיל הכתוב
עזריה נשיא כדאמרינן בפרק תפלת
כשהיא אבית הבליעה אבל
וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת
לרבות את הראש שכבר הותז: אי
השחר :
לעוף בין בהמה לדגים לחייבו בשני סימנין
לא קודם ולא אחר כן
מַה יִּקְרָא לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר
בשפיכה בעלמא. ואפילו לר'
אינו מטמא בגדים כו' ת"ל
אפשר שכבר הוקשו לדגים. דלאו
יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה
אי אפשר שכבר הוקש לדגים לפוטרו בלא
זאת בשנים כלו' הבהמה
הוּא שְׁמוֹ:
בני שחיטה נינהו כדלקמן: הכא כתיבא
מאיר דיליף לקמן
כלום אי אפשר שכבר הוקש לבהמה הא
בראשית ב יט
וזה יש דינה כלומר עוף:
אסיפה. דידהו אצל שחיטת בהמה
בפרק כסוי הדם דשחיטה
7. וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי
ור' אלעזר מה עוף
כיצד הכשרו בסימן אחד דגים דלאו בני
הכשירו בסי' אחד מן
שאינה ראויה שמה שחיטה דגמר
ומדשני בדיבוריה וכתיב בהו אסיפה
יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר
הצואר כלומר במליקה
שחיטה נינהו מנלן אילימא משום דכתיב
בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד
ש"מ דוקא הוא: מן היבשה. לפיכך
שפיכה שפיכה משחוטי חוץ מכל
כך בהמה הכשירה מן
חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל
הצאן ובקר ישחט להם אם את כל דגי הים
יש לו חיות בריא וחזק: רקק.
מקום אין מקרא יוצא מידי פשוטו:
3
הצואר כלומר בשחיטה:
וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ
❖
ויקרא יז יג
ת"ל ראשו של זה במליקה
יאסף להם באסיפה בעלמא סגי להו אלא
בֶּעָפָר:
גרביל"א שיש בה מים ויבשה: תדע.
תיהני
ה
ואין ראשו של אחר
שמן הרקק נבראו: ועוד שאלו.
מעתה גבי שליו דכתיב ויאספו את השליו הכי נמי דלאו בשחיטה והא
4
כלומר ולא של בהמה.
קונטריקון ההגמון את רבן גמליאל
ור' אליעזר דלא יליף
אמרת לפוטרו בולא כלום אי אפשר שכבר הוקש לבהמה התם לא כתיבא
הגהות הב"ח
מוזאת מאי עבדי ליה. זאת
שאלות הרבה והן בבכורות
אסיפה במקום שחיטה דאחריני הכא כתיבא אסיפה במקום שחיטה דאחריני:
(א) תוס'
תורת הבהמה והעוף וכל
וגם זאת שאלו והכא תניי' משום גררא
נפש החיה הרומשת במים
דרש עובר גלילאה בהמה שנבראת מן היבשה הכשרה בשני סימנים דגים
ואי
דעופות: שרץ נפש חיה ועוף אלמא
ועכשו הטיל הכתוב עוף
שנבראו מן המים הכשירן בולא כלום עוף שנברא מן הרקק הכשרו בסימן אחד
נמי הוה כתוב חד
בין הבהמה לדגים. הכא
ממיא איתבריאו. עופות: ולמה הביאן
ראש אצל פדר קמא
לא כתיב אסיפה במקום
אמר רב שמואל קפוטקאה תדע שהרי עופות יש להן קשקשת ברגליהם
אל האדם. ר"ג קאמר לה כלומר
הוה דרשינן שחופהו
שחיטה אחריני כלומר
כדגים: ועוד שאלו כתוב אחד אומר ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש
על בית השחיטה והוה
בשליו דמשמע דבשחיטה
ולמה נכתבו כאן משום קריאת שם:
5
שמעינן מינה שקודם
הם אבל הכא בדגים
לקרות להם שם. והכי קאמר ויצר מן
חיה ועוף יעופף אלמא ממיא איברו וכתיב ויצר ה' אלהים מן האדמה כל
6
לכל האברים אבל
בצאן [כתיב] שחיטה
האדמה כל חית השדה ואת כל עוף
שכבר הותז לא שמעינן
חית השדה ואת כל עוף השמים אלמא מארעא איברו אמר לו מן הרקק
לבד ובדגים אסיפה לבד.
❖
מן הרקק מים ואדמה
השמים לראות מה יקרא לו ולא
נבראו ראה תלמידיו מסתכלים זה בזה אמר להם קשה בעיניכם שדחיתי
מעורבין זה בזה: ועוד
איצירה קאי: משום דכתיב. ואת כל
את אויבי בקש מן המים נבראו ולמה הביאן אל האדם לקרות להן שם
שאלו קונטרקוס ההגמון
עוף השמים על ויצר דמשמע דאיצירה
את רבן יוחנן בן זכאי
לעזי רש"י
ויש אומרים בלשון אחר אמר לאותו הגמון ובלשון הראשון אמר להן
שאלות מרובות ועוד שאל
נמי קאי. לישנא אחרינא משום דכתיב
❖
גרביל"א. חצץ.
שאלה זו. ולמה הביאן
לתלמידיו משום דכתיב על ויצר אמר רב יהודה משום ר' יצחק בן פנחס
על ג] כלומר מקרא קמא גופיה
אל האדם לקרות להם שם
אין שחיטה לעוף מן התורה שנאמר ושפך בשפיכה בעלמא סגי א"ה חיה נמי
משתמע דמן הארץ נבראו דכתיב על
א]
כלומר מן המים נבראו.
ואם תאמרו למה נאמר
איתקש לפסולי המוקדשין עוף נמי איתקש לבהמה דכתיב זאת תורת הבהמה
הארץ דמשמע דמינה איתבריאו וכתיב
מוסף רש"י
ויצר ה' אלהים מן האדמה
נמי בקרא בתרא ויצר מן האדמה
והעוף הא כתיב ושפך את דמו ומאי חזית דשדייה ליה על עוף שדייה
דרך כבוד.
ועוף בכלל לא נכללו
7
זה שמעתי וראשון נראה בעיני:
עופות עם הבהמה אלא
אחיה מסתברא משום דסליק מיניה (סימן נתנבל דם במליקה) מיתיבי השוחט
(יומא כו.) אין
לקרות להם שם משום
אין שחיטה לעוף מן התורה. והיקשא
ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר פטור מלכסות ואי אמרת אין שחיטה לעוף
שחיטה לעוף מן
דכתיב על ויצר כלומר
דזאת תורת לאקושי בהמה למליקת
התורה.
בלשון ראשון אמר להן
מן התורה נחירתו זו היא שחיטתו ליבעי כסוי מי סברת בעוף לא בחיה
(לעיל כ.) הא
העוף שתהא שחיטתה מן הצואר
לתלמידיו כלומר מן הרקק
ת"ש השוחט וצריך לדם חייב לכסות כיצד הוא עושה או נוחרו או עוקרו
כתיב ושפך את דמו.
נבראו משום דכתיב על
כדאמרינן לעיל ואפילו מתורה שבעל
(קדושין
וייצר כלומר ויצר ה'
מאי
פה מהלכה למשה מסיני אין לו
עא.) השוחט ונתנבלה
אלהים מן האדמה וכתיב
בידו.
ועוף יעופף על הארץ
אלא מדברי סופרים ואין נבלת עוף קרויה נבלה אלא אם כן מתה מאליה או הרגה במכה שלא על ידי סימנים אבל נחירה או עיקור
ולא כתב מן הארץ אלמא
סימנין כשר בו: חיה נמי. דהא חיה נמי בהאי קרא כתיבא: לפסולי המוקדשין. כדאמרינן לקמן בשמעתין מקיש צבי
(לעיל יז.)
ממיא נבראו והשתא
ואיל לפסולי המוקדשין: איתקש לבהמה. ונימא אין היקש למחצה: דסליק מיניה. או עוף אשר יאכל ושפך את דמו: ונתנבלה
הנוחר.
דכתב על ויצר ש"מ מן
הרקק נבראו. חיה איתקש
בידו. שלא מדעת: הנוחר והמעקר. מדעת: פטור מלכסות. דאשר יאכל כתיב : ליבעי כסוי. דהא כתיבא כסוי אנחירה
(שם)
לפסולי המוקדשין דכתיב
דידיה ומהיכי תיתי למיפטריה: מי סברת בעוף. קאי בחיה קאי דכסוי דידה כי כתיב אהכשרה כתיב והכשרה דידה שחיטה היא:
והמעקר.
כאשר יאכל את הצבי ואת
השוחט. דבר הצריך כסוי: וצריך לדם. ד]כדמפרש : חייב לכסות. על כרחו ושוב לא יראה למלאכה: כיצד עושה. להפטר מן הכסוי נוחרו או עוקרו:
האיל כן תאכלנו מה פסולי
(שם) פטור
המוקדשין בשחיטה אף
מאי
מלכסות.
חיה בשחיטה. מיסתברא
משום דסליק מיניה כלומר דסליק קרא מעופות דכתיב או עוף ושפך כלומר ששפך סמוך לעוף. מי סברת בעוף לא
(שם) השוחט וצריך לדם חייב
בחיה כלומר הנוחר והמעקר
לכסות. (לקמן פה:) כיצד הוא עושה. או נוחרו. או עוקרו.
(שם)