כט:
השוחט פרק שני חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אם
כן הוי ליה עבודה באחר. הוה מצי נמי למיפרך א"כ הויא
מצוה למרק. משום דם. ואני שמעתי ביומא משום ברוב עם הדרת
כח א
א)
ב) ג)
ליה שחיטה בשנים כיון דאם לא מירק פסול ואין שנים שוחטין
מלך ואין לבי כך דא"כ כל עבודות נמי והרי הכתוב הקפיד בכ"ג
ב]
כט ב
וגירש את רוב עם: אינה לשחיטה. אין השחיטה קרויה שחיטה אלא
בזבח אחד אפילו בזה אחר זה כדמוכח
לקמן בשמעתין וא"ת ומאי
ד)
בסופה ולקמיה מפרש למאי הלכתא: ישנה לשחיטה. הכל קרוי
קשיא ליה מעבודה באחר הא בפרק
טרף בקלפי
ה)
שחיטה: פסולה. ואפילו למ"ד אינה
איכא מאן דסבר אפילו שחיטת פר
ל ג
ו)
כ"ג בזר ואפילו מאן דפסיל היינו
לשחיטה אלא לבסוף ולא מיקרי
אם כן הויא ליה עבודה באחר ותניא כל
ז) ח)
א
א]
דוקא פרו דקאתי לחובת יה"כ וקאי
שחיטת עובד כוכבים מיהו שחיטת
ט) י)
עבודת יוה"כ אינן כשרות אלא בו ה"ק יכול
עליה אהרן וחוקה אבל תמיד דלא
ישראל נמי לא הויא והויא לה כקוץ
יהא פסול מדרבנן דס"ד אמינא איכא פסול
לא
כ)
ד
בעלמא ואיטרפא לה: מעשה טרפה.
שייך לחובת יה"כ ולא קאי עליה
מדרבנן לכך שנינו רוב אחד בעוף ורוב שנים
ל)
אהרן וחוקה לא וי"ל דמ"מ פסול
מעשה שהיה כדי וכשיעור לטורפה
מדרבנןי): למה לי למרק. ואע"ג
בבהמה ומאחר דאפילו פסולא דרבנן ליכא
לב
ה ו
בו נעשה בה ביד עובד כוכבים:
למה לי למרק מצוה למרק: אמר ר"ש בן
❖
עולת העוף למעלה מחוט הסיקרא
דבחולין נמי בעינן כל השנים לכתחלה
לג ז
לקיש משום לוי סבא אינה לשחיטה אלא
חטאת העוף למטה כדאמר בזבחים
מ"מ כיון שיש דוחק בדבר לא היה
לד ח
אמר בסוף ורבי יוחנן אמר ישנה לשחיטה מתחלה
ר"ל
: שהרי עשה בה
לנו לעשות ע"י אחרכ):
ב
תורה אור השלם
[מעשה חטאת העוף] למטה.
משמיה דלוי סבא אינה לשחיטה אלא
לה ט
ועד סוף אמר רבא ג הכל מודים היכא דשחט
❖
1. רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ
בסוף. ד] אע"ג דרבא ס"ל הכי
במקום פסולה מעשה שהוא חשוב
סימן אחד עובד כוכבים וסימן אחד ישראל
תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר
בפ"ב דזבחים אפ"ה לא חשיב
בחטאת העוף להכשירו בכך שמליקת
שהיא פסולה שהרי נעשה בה מעשה טרפה
כְּבִרְכַּת יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר
ליה בהדי תלת דהלכה כר"ל לגבי
חטאת העוף בסימן אחד הילכך ה"נ
נָתַן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ
רבינו גרשום
ביד עובד כוכבים ד בעולת העוף נמי היכא
רבי יוחנן בריש פרק החולץ
חשיב לפסול אע"ג דבעולה לא הוי
הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יֹאכְלֶנּוּ
דמליק סימן אחד למטה וסימן אחד למעלה
פסול התמיד א"כ הויא
כַּצְּבִי וְכָאַיָּל:
סוף מליקה עד גמר השני: מיחייב.
משום דהך משמיה דלוי אמרה
ליה עבודה באחר ותנן
דברים יב טו
ר"ל : כגון ששחט סימן אחד
פסולה שהרי עשה בה מעשה חטאת העוף
משום שחוטי חוץ: מר לא אמר
2. וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח
ל)
כל עבודה כו' הכי קאמר
יכול יהא פסול מדרבנן אם
למטה לא נחלקו אלא כגון ששחט סימן אחד
בחוץ. פי' בקונטרס בעוף
הכי. דאילו בעוף אם שחט סימן
שְׁלָמִים לַיְיָ לִרְצֹנְכֶם
❖
תִּזְבָּחֻהוּ: ויקרא יט ה
אחר מירק כלומר דגמר
קדשים וקשה לפירושו דמ"ט דמאן
ראשון בחוץ מיחייב שהרי דכוותה
בחוץ וסימן אחד בפנים למאן דאמר ישנה
השחיטה לכך שנינו רוב
דפטר כיון דבמליקה בחוץ לא מחייב
כשר בפנים במליקת חטאת העוף.
אחד ורוב שנים דיכול
לשחיטה מתחלה ועד סוף מיחייב למ"ד אינה
אפי' אחד ועכשיו סיפא זו
אלא בשחיטה והרי עשה הכשר שחיטה
השוחט עוף קדשים בחוץ חייב
הגהות הב"ח
לשחיטה אלא בסוף לא מיחייב א"ל רבה בר
היא בקדשים. שהרי עשה
בחוץ ורב יוסף נמי למה ליה למינקט
דיליף מריבויא דאשר ישחטו) בשחיטת
(א) רש"י
בה מעשה טרפה ביד עובד
שימי מר לא אמר הכי ומנו רב יוסף היכא
קדשים בפרק השוחט
אבל
שהרי עשה בה מעשה חטאת העוף
כוכבים כלומר שפסולה
דשחט סימן אחד בחוץ וסימן אחד בפנים נמי
היה בראשון היכא דשחט
המולק (א) את העוף פטור: כל
הוה ליה למימר משום דהכשר שחיטת
(ב) תוס'
עובד כוכבים. עולת העוף
פסול שהרי עשה בה מעשה חטאת העוף
העסוקין בפרה. אדומה: ג] מתחלה
העוף בסימן אחד ועוד דנקט רב
נמי היכא דמלקה סימן
בחוץ לא נחלקו אלא כגון ששחט מיעוט
ופטור למ"ד
ועד סופה. באחת עבודותיה בין
יוסף דאחד בחוץ ואחד בפנים נמי
אחד למטה מן הסקרא
ה
אינה לשחיטה אלא
וסימן אחד למעלה מן
סימנין בחוץ וגמרו בפנים למ"ד ישנה
באמצע ובין בתחלה ובין בסוף:
פסולה משמע הא שניהם בפנים
בסוף ורב יוסף לכ"ע
הסיקרא וזו לא דינו
מטמאין את הבגדים. כדכתיב
כשרה ואי בעוף הא אין הכשרו אלא
לשחיטה מתחלה ועד סוף מיחייב למ"ד אינה
מחייב שהרי עשה בה
הוא ודינו שכלו למעלה
ו
מעשה חטאת העוף
מן הסיקרא של עולת
עץ ארז ואזוב ושני תולעת
במליקה וחייב ה"ל למינקט ולא
לשחיטה אלא בסוף לא מיחייב מתיב רבי
בחוץ
העוף. ושל חטאת העוף
❖
והשליך אל תוך שריפת הפרה וסמיך
פסולה ונראה לפרש דאיירי בבהמה
זירא ז כל העסוקין בפרה מתחלה ועד סוף
למטה מן הסיקרא וסיקרא
(ב) ופסולה דנקט רב יוסף לאו דוקא
ליה וכבס בגדיו הכהן וגו' וכתיב
חוגרת סביבו של מזבח
מטמאין בגדים ופוסלין אותה במלאכה
ח
באמצע. ומאי סיקרא
דחייב נמי לכולי עלמא דאי חיובא
בשריפתה והשורף אותה וגו' ותניא
הגהות מהר"ב
אדמומית שמהן עושין
אחרת אירע בה פסול בשחיטתה בין קודם
ט
בסיפרי ז) אם המשליך את האזוב
ליכא א"כ לוקי פלוגתייהו בסימן אחד
מגינים. שהרי עשה בה
רנשבורג
פסולה בין לאחר פסולה אינה מטמאה בגדים
מטמא בגדים השורף לא כ"ש מה ת"ל
בחוץ וסימן אחד בפנים ופליגי
מעשה חטאת העוף: למ"ד
א] גמ'
ישנה לשחיטה מתחלה
בהזאתה קודם פסולה מטמאה בגדים לאחר
והשורף בא הכתוב ולימד על כל
בחיובא ואמאי מוקי לה במיעוט
ועד סוף מיחייב דחשוב
העסוקים בפרה מתחלה ועד סוף
סימנין בחוץ וגמרו בפנים וא"ת
פסולה אינה מטמאה בגדים ואי אמרת ישנה
ב] תד"ה
ככולו בחוץ אבל למ"ד
ובסוף פרקין גבי הא דתניא
שיהו טעונים תכבוסת בגדים:
דאינה לשחיטה אלא
לשחיטה מתחלה ועד סוף לפלוג נמי
לבסוף (עכשיו) לא מיחייב
ופוסלין אותה במלאכה. אם נתעסקו
השוחט חטאת בשבת בחוץ לעבודת
❖
בשחיטתה אירע בה פסול בשחיטה קודם
שסופה של שחיטה היתה
כוכבים חייב ג' חטאות ומוקי לה
עמה במלאכה אחרת כגון ששחט
בפנים וחשוב כאילו לא
פסולה מטמאה בגדים לאחר פסולה אינה
בחטאת העוף שהיה חצי קנה פגום
וחתך עמה דלעת דתניא
שחט בחוץ כלום: כל
מטמאה בגדים אמר רבא נתקלקלה שחיטה
העוסקים בפרה מטמא
מוסף רש"י
ושחט אותהח) בא הכתוב ולימד
והוסיף עליו כל שהוא דאתו כולהו
בגדים מתחלה ועד סוף
קאמרת שאני התם דאגלאי מלתא למפרע
על הפרה שתהא מלאכה פוסלתה
בהדי הדדי ולהכי נקט חטאת ולא נקט
יכול יהא פסול
כדכתיב בתורה ששבעה
דלאו שחיטה היא כלל אמר רבא אי קשיא
מדרבנן.
היו עסוקין בפרה כלומר
זבח שבשאר זבח מכי שחט סימן אחד
בשחיטתה ושרף את הפרה בא הכתוב
ט)
אחד שחט ואחד שורף
לי הא קשיא לי למ"ד אינה לשחיטה אלא
לעבודת כוכבים אסרה ותו לא מחייב
ולימד שתהא מלאכה פוסלת בשריפתה:
ואחד מזה וכל העסוקין
בשחיטתה. כגון שנתנבלה: אינה
משום שחוטי חוץ והשתא אכתי כיון
בסוף לפלוג בהכשרה דפרה כגון דשחטוה
(יומא לב:)
עד ז' ופוסלין אותה
לכך שנינו רוב אחד
במלאכה כלומר לפרה
מטמאה בגדים. שאין כאן עבודה
דבבהמה נמי מיחייב בסימן אחד
בתרי גברי דגברא קמא לא מטמאה וגברא
בעוף כו'.
אדומה כיצד שאם חתך
ואם אסף אפרה או שרפה ולא נגע
משום שחוטי חוץ לשמעינן זבח
בתרא מטמאה אמר רב יוסף תרי גברי בחד
שום דבר או עץ או שחט
בה או אפילו נגע בה בפשוטי כלי
ובחצי קנה פגום ואע"ג דסימן אחד
(שם לג.) אינה לשחיטה
בהמה בתוך כך שהיו
זיבחא קאמרת בר מיניה דההוא דתנינא
אלא בסוף.
עסוקים בפרה פסולה
עץ שלא טמאתו משום נבלה אינו
לא מיחייב משום שבת שלא תקן כלום
הפרה כיצד אירע בה פסול
א] 1 תזבח שלא יהו שנים שוחטין זבח אחד
טמא משום מתעסק בפרה שאין
מה בכך מ"מ כשיגמור סימן שני
בשחיטה כלומר כששחט
תזבחהו שלא יהא אחד שוחט שני זבחים
כאן פרה אדומה: בהזאתה. בהזאת
מיהא ליחייב משום שבת ויש לומר
2
קצת וחתך חפץ אחר בתוך
כך ועכשיו כיון שאירע
ואמר רב כהנא תזבחהו כתיב א"ל אביי
דהא דמחייב בסימן אחד הכא היינו
דמה שהיה מזה הימנה ז' פעמים כנגד
בה פסול בשחיטה אמרינן
פתח של היכל כדכתיב והזה אל
משום דגמר השני בפנים אבל התם
לאו אתמר עלה אמר רבה בר בר חנה אמר
אינה לשחיטה אלא לבסוף
(ב"ק עב.) מתחלה ועד
נכח פני וגו': קודם פסולה מטמאה
דאיירי בשוחט לעבודת כוכבים מכיון
אפילו אירע בה פסול
רבי יוחנן זו דברי רבי אלעזר ברבי שמעון
סוף.
בתחלת שחיטה שעשה
בגדים. דמתעסק בפרה הוא וכבר
דנאסרה בסימן ראשון לא חשיב
❖
סתימתאה
(שם)
עמה מלאכה לא חשובה
נעשית שחיטתה בהכשר: דלאו שחיטה
סימן שני אלא כמחתך ה] בעפר והוי
שחיטה ואינה מטמאה
היא כלל. שהרי סופה הוכיח אבל היכא דנגמרה שחיטה ממש אימא לך
כמו נתקלקלה בשחיטה דאמר בסמוך דאגלאי מילתא למפרע דלאו
אבל בהזייתה אירע בה
פסלות שזו לבסוף קודם
שיטה מקובצת
דכולה קרויה שחיטה מתחלה ועד סוף: לפלוג. נמי האי תנא בהכשרא
שחיטה היא כלל גבי פרה לכך נקט עוף דהכשרו בסימן אחד וכן
פסלות מטמאה בגדים
אירע
פסול בשחיטתה. פ"ה כגון נתנבלה
פירש לקמן בקונטרס:
דפרה אפילו בפרה שלא נפסלה יש לחלק בין בגדים לבגדים:
א] ותניא כל עבודת
דאנן אמרינן דכל העוסקים
יוה"כ. נ"ב בכל הספרי
בפרה מטמא ואחר פסולה
ור"ת מפרש פסול של מלאכה אחרת דומיא דהזאה דאי אמרת בשחיטה
סתימתאה
יד כתוב ותנן וכן כתוב
היא חשובה כאין אלא
נמי יש חילוק במלאכה בין קודם פסולה בין לאחר פסולה ב]א"כ לפלוג בשחיטה עצמה ואמאי נקט הזאה ואע"ג דאיירי בפסול מלאכה מ"מ
שם ביומא: ב] ואין
אי אמרת ישנה לשחיטה
קאמר שפיר בסמוך שאני נתקלקלה בשחיטה דאגלאי מילתא למפרע דלאו שחיטה היא כלל דכיון דנתקלקלה א"כ לא נעשה עדיין כלום לשם
לבי אומר כך דא"כ:
מתחלה ועד סוף לפלוג
פרה בכשרות אבל אירע פסול בהזאתה אין לחוש דכבר נעשית השחיטה בכשרות: תרי גברי בחד זיבחא קאמרת. תימה הא ע"כ שלא יהיו
ג] מתחלתה ועד סופה
בשחיטתה וכו': נתקלקל
באחת מכל עבודותיה:
בשחיטה [קאמרת.] כלומר
ב' שוחטין זבח אחד היינו לכתחלה אבל בדיעבד כשר כמו אחד שוחט ב' זבחים דמוקי לעיל מתניתין דשוחט ב' ראשים כאחד שחיטתו כשרה
ד] אע"ג דרבא ס"ל הכי.
דפסולה אירע בשחיטה
בקדשים וא"כ אכתי לפלוג בהכשר דפרה וי"ל דכיון דלכתחלה אסור מילתא דלא שכיחא היא אע"ג דפריך לפלוג בב' סודרים הא שכיחא טפי:
נ"ב עי' תוס' בכורות
ועכשיו איגלאי וכו'
דף יד ע"א: ה] אלא
ומשום הכי פסולה (אלא)
והוינן
כמחתך בשר בעלמא והוי
[אבל] במקום אחר עדיין
כמו נתקלקלה:
אומר אני דישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף: אלא אי קשיא הא קשיא למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף ליפלוג נמי בהכשרה וכו' כלומר אפי' דלא אירע בה פסול בשחיטה כגון דשחטוה בתרי גברי דגברא קמא לא
מטמא כלומר דעדיין לא חשוב שחיטה וגברא בתרא מטמא משום דאינה לשחיטה אלא לבסוף: בר מינה דההיא כלומר הא לא קשיא לא מצית למיפרך ודאי הכא אינה לשחיטה אלא לבסוף אבל במקום אחר עדיין
א' אני אפי' פסול שאירע (בשחיטה) דאינה לשחיטה אלא לבסוף: א"ל אביי ולאו איתמר עלה דתרצת דהתם דאינה לשחיטה אלא לבסוף: דמחלוקת בין ר' אליעזר בר' שמעון ובין חכמים דחכ"א שנים שוחטין
וכו' דישנה לשחיטה מתחלה וכו' ולר' שמעון בן