ל:
השוחט פרק שני חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
למדתנו
רבינו משנתינו בשני סכינים ובשני בני אדם. משמע
שמא ידרוסו. דמתוך שזה מושך לכאן וזה לכאן ושניהם דוחקים
מ א
א) ב)
❖
ג)
סכין על הצואר יש לחוש שלא יתיזו הראש בבת אחת: כקולמוס.
שכן הלכה דבשנים ושלשה מקומות שחיטה כשרה
ב]
ובה"ג גריס למדתנו רבינו משנתינו בסכין אחד וב' בני אדם כלומר
באלכסון דכוליה חד מקום הוא ומפורעת קרינא ביה והתחיל בקנה
מא ב
והיאך אתה אוכל ומ"מ כיון דלא חש
לדבריו ואכל משופרי שופרי
למעלה וחתך ושיפע כלפי מטה במקוםג) שנגמרה שחיטת קנה התחילה
תורה אור השלם
ש"מ שכן הלכה שהרי חזר בו ממה
שחיטת וושט וכן מלמטה למעלה ג]:
1. חֵץ שָׁחוּט לְשׁוֹנָם
למדתנו רבינו. בלקיחה זו: משנתינו.
שהיה רגיל לפרש במתניתין סכין אחד:
שמא ידרוסו זה על זה
מתיב רבי אבין שחט
מב ג
מִרְמָה דִבֵּר בְּפִיו שָׁלוֹם
החליד
הסכין בין סימן לסימן.
דקתני שנים אוחזין בסכין אפילו
את הוושט למטה ואת
הקנה למעלה או את
אֶת רֵעֵהוּ יְדַבֵּר וּבְקִרְבּוֹ
יָשִׂים אָרְבּוֹ: ירמיהו ט ז
בשני סכינין קמכשר: ופסקו. לתחתון
לקמן גבי מתני'
הוושט למעלה ואת הקנה למטה שחיטתו
2. וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה
דחלדה היה ראוי להביאה אלא אגב
כהלכתו אלא שהחליד וחזר והוציא את
מג ד
מָאתַיִם צִנָּה זָהָב שָׁחוּט
כשרה אמאי והא ליכא שחיטה מפורעת הוא
הסכין וחתך העליון כדרכו: תחת
דאכשר רב לעיל שחיטה שאינה
שֵׁשׁ מֵאוֹת זָהָב יַעֲלֶה עַל
מותיב לה והוא מפרק לה בשחיטה העשויה
א
הַצִּנָּה הָאֶחָת:
השני. ששחט כבר את הראשון:
מפורעת (ב) ה] כזאת פסולה מטעם
❖
מלכים א י טז
חלדה: או שהחליד הסכין תחת
כקולמוס ההוא תורא דאישחט בשנים ושלשה
נבלה. ומטמאה: מלמטה למעלה.
מד ה ו
מקומות על רב יצחק בר שמואל בר מרתא
השני ופסקו. רבותא נקט אע"ג
דכיון דתחת השני החליד לא אפשר
מה ז
אלא מלמטה למעלה: תחת מטלית.
גליון הש"ס
שקל משופרי שופרי א"ל רבי זירא למדתנו
שכבר נשחט האחד ונקט נמי אורחא
הכרוכה לה סביבות צוארה: מהו.
דמילתא דכששחט סימן ראשון בהובאה
גמ' תחת צמר מסובך.
רבינו משנתינו בשני סכינין וב' בני אדם
מו ח
כשחוזר ובא לעשות הולכה תחב
דהא עור נמי לאו בכלל שחיטה הוא
(ג)
אמר רב יהודה אמר רב החליד את הסכין
❖
ב
ראש הסכין בין סימן שני לצואר:
ומספקינן ליה משום חלדה הכא נמי
בין סימן לסימן ופסקו פסולה תחת העור
החליד במיעוט סימנין מהו.
לא שנא או דלמא האי גופה והאי
כשרה מאי קמ"ל תנינא או שהחליד את
לאו גופה: מסובך. פלטרי"ד: תיקו.
פי' בקונטרס במיעוט
הגהות הב"ח
מז ט
הסכין תחת השני ופסקו רבי ישבב אומר
וכל תיקו דאיסורא לחומרא: החליד
בתרא אבל במיעוט קמא פשיטא לן
(א) רש"י
נבלה ר"ע אומר טרפה אי ממתני' ה"א ה"מ
במיעוט סימנין. לאחר ששחט רובו
דהויא נבלה והגרמה נמי פסק
ג
קמא
ו]
דקנה (ב) תוס'
מלמטה למעלה דלא קעביד כדרך שחיטה
דאפי' שחט שני שליש והגרים שליש
בהכשר מי אמרינן הא אישתחיט שפיר
מח י
דעבדינן לחומרא מדקאי הכא בתיקו
ברוב סימנין או דלמא כולה חדא
אבל מלמעלה למטה דקעביד כדרך שחיטה
קא משמע לן
ורבינו יצחק ברבי מאיר אומר
שחיטה היא ואית בה חלדה ובמיעוט
דאינה מפורעת
אימא שפיר דמי דקמ"ל תחת העור כשרה בי
מט כ
(ג) ד"ה
קמא פשיטא לן דנבלה ודאי: תיקו.
דבהגרמה פסקינן בפ"ק
רב אמרי תחת העור האיני יודע איבעיא להו
נתחב (ד) ד"ה
כרבי יוסי בר יהודה ואיכא דמכשר
ולחומרא. וגבי הגרמה נמי דפירקא
נ ל
לבי רב דאמרי תחת העור איני יודע תחת
תחת
נמי לרבנן שחט שני שלישי והגרים
קמא
בין שחט שליש והגרים
נא מ
מטלית מהו $ תחת צמר מסובך מהו תיקו
מיעוט
ו
א]
שליש ולא דמיא להכא דהתם שלא
שליש ושחט שליש בין הגרים שליש
הרוב (ה) בא"ד
בעי רב פפא החליד במיעוט סימנים מהו
במקום שחיטה הוא והוי כאילו שוחט
ושחט שליש והגרים שליש בין שחט
כשתחב (ו) בא"ד
❖
תיקו: מתני' השוחט ב' ראשין כאחד
כדי בהמה
ברגלה אחר שחיטת הסימן (וכאן)
שני שלישי והגרים שליש מספקא לן
ז
ח
נ
שחיטתו כשרה שנים אוחזין בסכין ושוחטים
[וכן] נמי אם לאחר שחיטת הרוב
דלמא סבירא לן כרבנן טרופאי
ט
❖
עקר א] (הרוב) המיעוט שחיטתו
דמיטרפי בכל חדא מינייהו ועבדינן
אפילו אחד למעלה ואחד למטה שחיטתו
הגהות מהר"ב
לחומרא. ואע"ג דשנינן לעיל רנשבורג
כשרה כיון דהוי שלא כדרך שחיטה
כשרה התיז את הראש בבת אחת פסולה
י
שחט חצי גרגרת ושהה בה וגמרה
ור"ת הקשה לפירוש הקונטרס דתניא
א] תד"ה
כ היה שוחט והתיז את הראש בבת אחת אם
מוסף רש"י
כשרה ואוקימנא בעוף ואכשרנא ממה
בתוספתא שחט רוב הגרגרת בעוף
יש בסכין מלא צואר כשרה היה שוחט והתיז
ל
תחת השני.
נפשך דאי מחצה על מחצה כרוב הא
אפילו אם גמרו לזמן מרובה שחיטתו
❖
(לקמן לב.) התיז
ב' ראשין בבת אחת אם יש בסכין מלא
עבד ליה רובא אלמא דמכי עבד רובא
כשרה ומפרש ר"ת דהכא בעי במיעוט
את הראש בבת אחת.
צואר אחד כשרה בד"א בזמן שהוליך ולא
בכשרות לא חייש לפסולא דמיעוטא
קמא ובעי לרב יהודה דמכשר תחת
❖
(לעיל ט.)
הביא או הביא ולא הוליך אבל אם הוליך
לא סמכינן אההוא שנויא דדיחוי הוא
העור דדלמא אם תחב הסכין (ד) ז]
לעזי רש"י
מ
במיעוט הסימן ושחט ברוב שלמטה
דדחייה וטעמא משום דמחצה על
והביא אפי' כל שהוא אפי' באיזמל כשרה:
פילטרי"ד. מרופד, מודבק
❖
גמ' מה"מ אמר שמואל דאמר קרא חץ שחוט
כדרכו הויא חלוד טפי ואפילו לאמרי
מחצה אינו כרוב ובשחיטה קמייתא
כמו שמודבקים נימי ל∆ב∆ ד.
רבינו גרשום
1
בי רב דאמרי תחת העור איני יודע
לא מידי עביד וכי שהה בפלגא (א)
לשונם מרמה דבר תנא דבי רבי ישמעאל
הושט סומך על חברו
קנה לא איטריף אבל במיעוטא בתרא
היינו משום דשחיטה לא שייכא בעור
ששוחט את הקנה (והאי)
ושחט אין ושחט אלא ומשך וכן הוא אומר
שיטה מקובצת
בין דקנה ובין דוושט ובמיעוטא קמא
והוי חלדה לפי שהוא שלם אבל
ולא אתי למעבד רובא
זהב שחוט ואומר חץ שחוט לשונם מרמה
א] צמר מסובך מהו.
[בוושט] כו'. אלא אי
2
ח] סימן דשייכי בהו שחיטה ואפילו
דוושט מיטרפא ואף בהלכות גדולות
נ"ב עי' תוס' בכורות דף
אמרת בסכין אחד ושני
דבר מאי ואומר וכי תימא זהב שחוט שנטווה
הכי אין צריך לשחוט אלא הרוב
כתוב והיכא דשהה ד] בסימנין בין
כד ע"ב: ב] כקולמוס
בני אדם אין חוששין
כחוט הוא ת"ש חץ שחוט לשונם רבא הוה בדיק
באלכסון וכו'. נ"ב בשני
שמא ידרוסו זה על זה
המיעוט שעל הסכין הוי כאילו נחתך
בתחלה ובין בסוף אסור דכיון דלא
רש"י כת"י מצאתי שחט
מבעי ליה כלומר אין
אפשיט לן עבדינן לחומרא: מתני'
ליה גירא לר' יונה בר תחליפא ושחט בה
לא הוי חלדה א"נ מיבעיא ליה (ה)
את הושט למעלה ואת
חוששין שמא מכח שניהם
שנים אוחזין בסכין ושוחטין. בהמה
בתחב הסכין תחת מיעוט קמא
עופא בהדי דפרח ודלמא עביד חלדה חזינן
הקנה למטה קס"ד ששחט
יתיזו את הראש בבת
נ
בשני מקומות למטה
אחת ולא יוליכו ויביאו
אחת: התיז את הראש בבת אחת.
ופסקו מלמטה למעלה אח"כ שחט
גידפי
סימן א' ולמעלה סי'
בזו השחיטה: תני אין
כאדם המתיז קנה או דלעת דוחק
הרוב וכן שהה במיעוט סימנים דלקמן
אחד ובדלא שהה ע"כ:
חוששין שמא ידרוסו זה
הסכין בכח ופוסק והיא דרסה: היה שוחט. במשיכה: והתיז את
מפרש ר"ת במיעוט קמא והשתא אתי שפיר האי דקאמר
ג] וכן מלמטה למעלה
על זה וכשרה. בשחיטה
ואותם חתיכת סימנים
העשויה כקולמוס שחותך
הראש. בהבאה ראשונה עד שלא הספיק להוליך או הוליך תחלה
לעיל אי מחצה על מחצה כרוב הא עבד ליה רובא דבמיעוט
שבין שחיטות אלו נופלת
הסופר באלכסון והא הויא
ובמשיכה הותז הראש עד שלא הספיק להביא: אם יש בסכין מלא צואר.
בתרא פשיטא ליה דכשר והשתא לפירושו את"ל דכשר אף במיעוט
לכאן ולכאן ומכסה
שחיטה מפורעת: א"ל
קמא לא פסלה שהייה בעוף מן התורה כיון דהכשרו בסימן אחד
חוץ לצואר כדמוקי בגמרא יש כאן הולכה או הובאה וכשר שיש בו
את השחיטה שאינה
ר' זירא לימדתנו רבינו
נראת ומיהו במקום אחד
משנתנו בב' סכינין וב'
והא דקאמר לקמן בפירקין דשהייה הוי (ו) מבהמה לבהמה
כדי לשחוט במשיכה בלא דרסה אבל אם אין אורך הסכין אלא כעובי
הויא והויא לה שחיטה
בני אדם. כלומר תורא
ועוף לעוף היינו מדרבנן ובקנה לא שייכא שהייה בעוף אפילו מדרבנן
הצואר או חוץ לצואר משהו דרסה היא שאין הסימנין נחתכין במשיכה
שחיטה מפורעת הס"ד:
אישתחיט בשנים ושלש'
ד] והיכא דשהה במיעוט
זו לבדה בלא דרסה: אם יש בסכין מלא צואר אחד. מפרש בגמרא
דשהה במיעוט קמא כשרה מידי דהוה אמצא חצי קנה פגום ומה שכתוב
מקומות קנה למעלה ושט
סימנים בין בתחלה ובין
למטה ושקל מינה רב
חוץ לשני הצוארים דיש בו שיעור שלשה צוארין: איזמל. תער דק
בתוספתא שחט חצי הגרגרת ושהה כדי שחיטה וגמרה שחיטתו פסולה
בסוף: ה] שחיטה שאינה
יצחק משופריה שופריה
וקטן מאד: אפי' באיזמל. אע"ג דאיכא למיגזר אטו יש לו קרנים
טעות סופר הוא וגרסינן כשרה דהא לעיל מייתי לה גבי מחצה על
מפורעת קמ"ל דאינה
א"ל ר' זירא למדתנו רבינו
כדלקמן : גמ' חץ שחוט. מה חץ הולכת במשיכה אף שחיטה
מחצה כרוב ומיהו גם לפירוש רבינו תם קשה מתוספתא דתניא
מפורעת כזאת פסולה
מדחזינן דתורא אישתחיט
מטעם חלדה: ו] דהויא
בשנים ושלשה מקומות
במשיכה: זהב שחוט. משוך. שהוא רך ומושכין אותו כעין שעושין צורפי
שחט מיעוט וושט ושהה כדי שחיטה פסולה אלמא יש שהייה במיעוט
נבלה ובהגרמה נמי פסק:
ושקלת מיניה לאכילה
נחושת חוטין שעושין מהן מחטין: שנטווה כחוט. ושחוט כמו שחוט
ט] סימנים קמא ולקמן קאי בתיקו ואם נאמר דלא ידע א"כ גם
ז] דדילמא אם תחב
דמשנתנו דקתני שנים
הסכין תחת (הסימן)
אוחזין בסכין (א' כלומר)
הוא: בדק להו גירי. מפגימה:
לפירוש הקונטרס נאמר דלא ידע ההיא תוספתא שהקשה ממנה ר"ת
אבל שחט לאו לשון משיכה
מיעוט הסימן ושחט הרוב
ושוחטין אחד מלמעלה
וה"ר אושעיא מפרש החליד במיעוט סימנים היינו לאחר ששחט רוב
גידפי שלמטה: ח] אבל סימנים
ואחד למטה בב' סכינין
האחד והחליד תחת המיעוט שנשאר ושחט סימן שני ושהה במיעוט סימנים דלקמן מפרש דקאי אשוחט בסכין רעה דקאמר התם
דשייכי בהו שחיטה:
וב' בני אדם ואע"פ כן
ט] אלמא יש שהיה
מותר: אמר רב יהודה אמר
אפילו הוליך והביא כל היום כולו כשר ומבעיא לן אם שחט רובו של אחד והוליך והביא כל
היום כולו במיעוטו מהו דדלמא
במיעוט קמא:
רב החליד את הסכין בין
הא דמכשיר בסכין רעה אפילו הוליך והביא כל היום כולו שמא היינו במתעסק לחתוך הסימן אבל כאן שכבר חתך רובו הרי הוא
סימן לסימן ופסקו פסול
כאילו נחתך כולו וכשמוליך ומביא כל היום כולו באותו מיעוטא הוי כאילו מוליך ביד וברגל ויש כאן שהייה ופסולה:
כלומר החליד הסכין בין
תנא דבי רבי ישמעאל ושחט אין ושחט אלא ומשך. דאע"ג דאיהו גופיה דריש בריש פירקין ושחט במקום ששח חטהו תרתי ש"מ:
קנה לושט ופסק את הושט
תחלה כדרכו ואח"כ פסק
חוץ
את הקנה שחיטתו פסולה
שהיה לו לשחוט כדרכו קנה ברישא והדר ושט: אבל מלמעלה למטה דקא עביד כדרכה דשחיטה אימא אפי' ברישא ושט ולבסוף קנה אימא שפיר דמי קמ"ל דפסולה: תחת העור כשירה כלומר אם החליד הסכין תחת
העור ושחט הסימנין כשרה תחת מטלית מהו כלומר ששחט [תחת] גלימא שלו. תחת צמר מסובך שהחליד הסכין תחת צמר העור שעל גבי הגרון. החליד במיעוט סימנין מהו כלומר ששחט מיעוט סימנין והחליד את
הסכין בין סימן לסימן באותו מיעוט וברוב סימנין שחט כדרכו מהו מי אמרינן כיון דלא שחט אלא מיעוט סימנין עדין לאו חשוב התחלת שחיטה כיון דרוב שחט שחיטה כשרה. או דילמא כיון