לא:
השוחט
פרק שני חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
וכי
א תימא ביושב ומצפה מאי למימרא. פירוש אי אמרת בשלמא
ה"ג וכלים דומיא דאדם מה אדם דבר כוונה הוא. אף כלים דקמיכוין
נח
א) ב)
ג)
להו אדם: חרדלית של גשמים. זרם גשמים המקלח מן ההר בכח
דלא מיירי ביושב ומצפה אלא סתמא כדקתני א"ש דמשמע
דאשמועינן דחולין לא בעו כוונה אבל אי איכא למידחי דאיירי ביושב
ואין טובלין בו א] דהנצוק והקטפרס אינו חיבור מ) ולא הוו מקוה
ד)
ומצפה מאי למימרא דליכא למימר דאתא לאשמועינן דבעו כוונה
דארבעים סאה שהרי אין מ' סאה במקום אחד ואף על פי שיש
נט ב
ה)
דהא לא משמע מיניה דאיירי ביושב
הרבה למטה ולמעלה הא קתני אינו
ומצפה דסתמא קתני ונפל דמשמע
חיבור. חרדלית היינו קטפרס מדרון
וכלים דומיא דאדם מה אדם דבעינן כוונה
ו) ז)
ס ג
טפי בלא יושב ומצפה (ב) והרי"ך
ורב האי גאון גריס נ) הרדלית שבאין
ח)
אף כלים נמי דקא מכוין להו אדם וכי תימא
ט)
מדליו של הר: נגזור ראשין אטו
פירש מאי למימרא דליכא למימר
ביושב ומצפה מאי למימרא מהו דתימא ליגזר
סא
י)
ד
כיפין. דתנן מטבילין כלים בראש
דאתא לאשמועינן דבעו כוונה דהא
כ)
משום חרדלית של גשמים אי נמי ליגזר
ל)
הגל הנתלש מן הים והלך למרחוק
קתני טהורה משמע דקולא אתא
לאשמועינן: גזירה משום חרדלית
ראשין אטו כיפין קמ"ל דלא גזרינן ומנא
סב
מ)
ה
ובא לארץ נכנס אדם תחת ראשו
נ)
תימרא דלא מטבלינן בכיפין א דתנן
של גשמים. פירש בקונטרס ואין
ומקבלו דהוי טבילה זו במחובר
ס) ע)
סג
מטבילין בראשין ואין מטבילין בכיפין שאין
פ)
ו
לקרקע: ואין מטבילין בכיפין. שלא
טובלין בחרדלית משום דתנן
ב]
צ)
מטבילין באויר אלא חולין דלא בעי כוונה
הנצוק והקטפרס אין חיבור
יזרוק כלים בכיפי הגל דהיינו באמצעיתו
❖
שהוא עשוי ככיפה וטעמא כדמפרש
ואין כאן מ' סאה במקום אחד אע"פ
מיהא מנלן דתנן פירות שנפלו לתוך
ב
מפני שהיא טבילת אויר ואין מטבילין
שיש הרבה למעלה ולמטה ובחנם
אמת המים ופשט מי שידיו טמאות ונטלן
תורה אור השלם
באויר: קמ"ל דלא גזרינן. לשון
פירש כן דאפילו יש כמה סאין באותו
סד ז
ידיו טהורות ופירות אינן בכי יותן ואם בשביל
קושיא הוא ודלא בעינן כוונה לחולין
מדרון אסור לטבול בו דמקוה אינו
פ)
1. וְהַבֶּגֶד אוֹ הַשְּׁתִי אוֹ
שיודחו ידיו טהורות ופירות בכי יותן איתיביה
מנלן: ידיו טהורות. דלא בעינן כוונה
מטהר בזוחלין כדתניא בת"כ אך
הָעֵרֶב אוֹ כָל כְּלִי הָעוֹר
רבא לרב נחמן ג טבל לחולין והוחזק לחולין
אֲשֶׁר תְּכַבֵּס וְסָר מֵהֶם
לחולין: אינן בכי יותן. דלא אחשבה
מעין ובור וגו' אי מה מעין מטהר
סה ח
הַנָּגַע וְכֻבַּס שֵׁנִית וְטָהֵר:
אסור למעשר הוחזק אין לא הוחזק לא הכי
❖
להך נפילה: ואם בשביל שיודחו
בזוחלין אף מקוה כו' ת"ל אך מעין
ויקרא יג נח
2. כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם
קאמר אע"פ שהוחזק לחולין אסור למעשר
ידיו. נתכוין ליטול את הפירות מן
ובור מעין מטהר בזוחלין ומקוה
אֲשֶׁר יִבְחַר יְיָ אֱלֹהֶיךָ
המים: ידיו טהורות. כ"ש שנתכוין:
באשבורן ובקונטרס הביאה פרק
איתיביה טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל
ד
לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם וְזָבַחְתָּ
שיטה מקובצת
ופירות הרי הן בכי יותן. ומקבלין
במה אשה :
מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר
מאי לאו כאילו לא טבל כלל לא כאילו
דתנן מטבילין בראשין. קצת
א] ואין טובלין בו כדתנן
נָתַן יְיָ לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ
טומאה מכאן ואילך דאחשבה להך
לא טבל למעשר אבל טבל לחולין הוא סבר
הנצוק והקטפרס: ב] ואין
וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל
תימה דאי משנה היא מה
נפילת פירות ליטול ידיו בהגבהתן
מטבילין כלים בכיפין
אַוַּת נַפְשֶׁךָ:
דיחויי קא מדחי ליה נפק דק ואשכח דתניא
❖
שלא יזרוק: ג] שאחר
צריך לאשמועינן תרי זימני דמטבילין
והוה ליה משקה שסופו לרצון ותנן
דברים יב כא
טבל ולא הוחזק מותר לחולין ואסור למעשר
כבוס ראשון כתי' והבגד:
ה
כל משקה שסופו
בראשין ושמא ההוא דמטבילין בראשין
ד] אליבייהו כשירדה
אמר ליה אביי לרב יוסף לימא תיהוי
איירי מדאורייתא דומיא דאין מטבילין
לרצון אע"פ שאין תחלתו לרצון מכשיר:
להקר שנתכוונ' לרחיצה
הגהות הב"ח
תיובתא דרבי יוחנן מהא א"ל רבי יוחנן הוא
ולא לטבול: ה] ושחט
לחולין. לאכול חולין. הוחזק נתכוין
בכיפין דהוי מדאורייתא ובההיא דגל
(א) גמ' ואמר
בהמת חולין אחרת עמה
בשעת טבילה לכך: הכי קאמר.
דאמר כרבי יונתן בן יוסף דתניא רבי יונתן
שנתלש אשמועינן דאפילו מדרבנן לא
(ב) תוס'
שנתכוין לה: ו] והא
ופירות
❖
הרי הן בכי
לעולם חולין לא בעו כוונה והאי דתנא
גזרינן:
בן יוסף אומר וכובס מה ת"ל שנית מקיש
והרי"ח
דאמרי' פ"ק דפסחים
1
יותן. היינו לאחר שהעלם דכל זמן
דאיכא וכו'. נ"ב עי' רש"י
בהו הוחזק דאיצטריך לאשמועינן
תכבוסת שניה לתכבוסת ראשונה מה
❖
לעיל דף טז ע"א:
שהן מחוברין במים לא מיתכשרי
דאע"ג דאיכוין לטבילת טהרה לא
תכבוסת ראשונה לדעת אף תכבוסת שניה
מוסף רש"י
הויא כוונת חולין כוונה למעשר: רבי
כדתנן במסכת מכשירין
לדעת אי מה להלן בעינן דעת כהן אף כאן
חרדלית של גשמים.
יוחנן. דאמר לעיל אף לביתה לא
נדה שהיתה מדיחה צנון במערה
רבינו גרשום
בעינן דעת כהן ת"ל 1 וטהר מכל מקום מתקיף
טהור העלתהו כל שהוא טמא פירוש
טהרה: נגעי בגדים כתיב בהו ב'
אטו כיפין כלומר ראשין
לה רב שימי בר אשי ומי אמר רבי יוחנן
דאז הוכשרו ו] והא דאמר פ"ק
כבוסיםס) תכבוסת ראשונה וכבסו את
גלים שמחוברין לנהר
דהן בני טבילה אבל
הכי והאמר רבי יוחנן הלכה כסתם משנה
דפסחים דאיכא תרי קראי
אשר בו הנגע והסגירו וגו' לראות
ליגזר ראשין אטו גלים
אם יפשה או יעמוד או יכהה וכיבוס
לענין הכשר חד בתלושין וחד במחוברין
ותנן נפלה סכין ושחטה אע"פ ששחטה
שתלושין מנהר ונעשים
וצריכי היינו כשנפלו במחוברין
שני לאחר הסגר שאחר כיבוס ראשון
ג]
ככיפה שכשם שבכיפין לא
כדרכה פסולה והוינן בה טעמא דנפלה הא
מטבלינן כך בראשין דלא
דמיתכשרי לאחר שהעלם ואע"פ שאז
והבגד או השתי או הערב או כל כלי
הפילה הוא כשרה ואע"ג דלא מיכוין ואמרינן
ליטבלו קמ"ל דלא גזרינן:
הם תלושין מכל מקום אצטריך משום
העור אשר תכבס בראשונה קודם
אלא חולין דלא בעו כוונה
מאן תנא דלא בעי כוונה לשחיטה (א) אמר
דבתחלת דיבוקן היו במים מחוברים:
הסגר וסר מהם הנגע בימי הסגר
מנלן מהא. פירות שנפלו
רבא רבי נתן היא בשחיטה אפילו רבי יונתן
הוא סבר דיחויי קא מדחי ליה נפק
לתוך אמת כו' כלומר דקא
וכובס שנית לשום טבילה וטהר: מה
חזינן (הכא) שפשט (מעל)
בן יוסף מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים
דק ואשכח דתניא כו'. וא"ת
ת"ל שנית. פשיטא דשנית הוא:
מי שידיו טמאות ונטלן
פסול מכלל דחולין לא בעינן כוונה ורבנן נהי
מקיש תכבוסת שנייה. שהיא לשם
ידיו טהור' אע"ג דלא
אמאי סבר דמדחי ליה והלא כבר זה
קא מכוין לשום טבילת
טבילת טהרה: לתכבוסת ראשונה.
דלא בעינן כוונה לזביחה לחתיכה בעינן אמר
דקדק מן המשנה דקתני ידיו טהורות
ידיו: ופירות אינן בכי
שהיא להסגיר: מה ראשונה לדעת.
ומה מדקדק יותר מברייתא זו וי"ל
רבא בהא זכנהו רבי נתן לרבנן מי כתיב
יותן דבעינן לדעת והני
נפלו שלא לדעת ואין
אדם דכתיב נ) וצוה הכהן וכבסו: אף
דיש חילוק בין טבילת כל גופו לנטילת
וחתכת וזבחת כתיב אי בעינן כוונה לחתיכה
2
מטמאין לפי שהכשירן
שניה לדעת. ולא שיפול במים מאליו:
ידים דטבילת גופו חמירא טפי וכן
(חגיגה
אפילו לזביחה נמי ליבעי אי לא בעינן כוונה
לאו חשוב הכשר: ואם
מי א"ר יוחנן. דחולין בעי כוונה:
צריך לומר בסמוך דפריך מסתם
יט.) ראשין.
בשביל שיודחו. הפירות
לזביחה לחתיכה נמי לא ליבעי היכי דמי
הרי היא בכי יותן דלדעת
מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים.
משנה לר' יוחנן ומשני דשחיטה אפילו
אטו כיפין.
הן וחשוב הכשר. הוחזק
נדה שנאנסה וטבלה אילימא דאנסה חבירתה
שוחט קדשים שלא בכוונה דפסולין
ר' יוחנן מודה ואכתי תקשי ליה משנה
אין לא הוחזק לא
ואטבלה כוונה דחברתה כוונה מעלייתא היא
דמסכת מכשירין אלא
דכתיבע) לרצונכם תזבחו לדעתכם זבוחו
כו' כלומר אלמא בעינן
נהי
[כוונה] לטבול קשיא לרב
ועוד בתרומה נמי אכלה דתנן החרשת
דלא
בפ"ק : ורבנן. דאמר לעיל
טבילת ידים שאני:
ו
דאמר לא בעינן כונה
בעינן כוונה לזביחה. פירוש להתירה
וחכמים פוסלין: זכנהו. נצחן כלומר
והשוטה והסומא ושנטרפה דעתה אם יש להן
(שם) שאין מטבילין
לחולין. הכי קאמר אע"פ
באויר.
בזביחה זו לחתיכה מיהא בעינן
בזאת נראין דבריו מדבריהם:
שהוחזק לחולין כו' כלומר
פקחות מתקנות אותן אוכלות בתרומה א"ר
ולעולם לא בעינן כונה:
מתקינות. בודקות אותן בשעת וסתן
פירוש לחתיכת סימנים כדפרישית צ):
פפא לר' נתן שנפלה מן הגשר ולרבנן שירדה
(שם) ידיו טהורות.
לימא תיהוי תיובתיה
ז
ומטבילות אותן בשעת טבילתן: לרבי
(שם)
דר' יוחנן כלומר דאמר
להקר: אמר רבא ח שחט פרה
ושחט בהמה אחרת עמה לדברי הכל פסולה
ופירות אינן בכי יותן.
נתן. דאמר לא בעינן כוונה אפילו
לחולין בעינן כונה. מה
נשחטה
תכבוסת ראשונה לדעת
לחתיכה ודכוותה הכא קאמר רב אליבי'
כו' דבתכבוסת ראשונה
שנפלה מן הגשר שלא נתכונה אפילו לרחוץ ור' יוחנן לא מדמי טבילה לשחיטה דקדריש וכובס שנית ובשחיטה קרא קדריש להכשיר כדאמרינן
(שם) ואם בשביל
כתיב הבגד או השתי או
שיודחו ידיו.
הערב או כל כלי העור
מדגלי רחמנא מתעסק כו': ולרבנן. דבעו מיהא כוונה לחתיכה ודכוותה בטבילה מכשר רב אליבייהו: כשירדה להקר. ולא לטבול ונפלה
ד]
אשר תכבס דמשמע אשר
כולה לתוך המים: שחט. פרה אדומה: ושחט ה]אחרת עמה. חולין שנתכוין לה: דברי הכל. פרה פסולה מחמת מלאכה האחרת ובהמה כשרה:
תכבס לדעת ובתכבוסת
ה"ג שחט פרה ושחט בהמה אחרת עמה דברי הכל פסולה נשחטה בהמה אחרת עמה לר' נתן פרה פסולה בהמה כשרה לרבנן פרה כשרה בהמה פסולה:
שניה כתיב וכובס שנית
וטהר דמשמע וכובס מכל
נשחטה
מקום אפי' שלא לדעת
(שם) טבל לחולין והוחזק לחולין.
ועכשיו מקשינן לתכבוסת ראשונה דבעינן לדעת אף תכבוסת שניה בעינן לדעת. מי אמר ר' יוחנן כו' כלומר
(חגיגה יט.) אסור למעשר. (שם יח:) הוחזק אין.
דבעינן כוונה לחולין. והא אמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן נפלה סכין וכו' כלומר והא הכא חזינן דלא
(שם יט.) טבל ולא הוחזק. (שם יח:)
בעינן כוונה לחולין: מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים דפסול כו' והיכא גלי רחמנא בקדשים דכתיב לרצונכם תזבחו
הלכה כסתם משנה.
לדעתכם זבוחו: ורבנן נהי דלא בעינן כונה לזביחה כו' כלומר רבנן בני מחלקותו דר' נתן דפוסלין היכא דזרק
(ביצה ב:) מתעסק בקדשים.
סכין לנועצה בכותל והלכה ושחטה כדרכה נהי דלא בעינן כונה לזביחה לחתיכה בעינן והכא לא איכוון לשום
(זבחים מז.) (מנחות קי.)
חתיכה אלא לנועצה: כוונה דחברתה כוונה מעליותא היא ובתרומה נמי אכלה כלומר לרב. אמר רב פפא לר'
נתן שנפלה מן הגשר כלומר לר' נתן דלא בעי כוונה לחולין אפי' לשום חתיכה דאפי' לא נתכוון אלא לנועצה
(לעיל יג.)
שחיטתה כשרה. הכא נמי אפי' לא נתכוונה לשום רחיצה אלא שנפלה מן הגשר טבילתה טבילה לענין תשמיש
המטה אצל
בעלה דבעלה חולין. לרבנן דבעו כולה לשום חתיכה לענין שחיטה הכא נמי בעינן דנתכוונה להקר
אע"פ שלא
נתכוונה לטבילה מותרת אצל בעלה. אמר רבא שחט פרה ונשחטה בהמה אחרת כו' כלומר כתיב ושחט אותה לבדה ולא ישחוט אחרת עמה ולא יעשה שום מלאכה עמה משחיטתה ועד שרפתה ועכשיו שחט
פרה
ובדרך
שחיטת פרה
נשחטה בהמה עמה בלא כוונה לר' נתן דאמר לא בעינן כוונה לשחיטה
בהמה כשרה (בהמה כשרה) פרה פסולה דכיון דבהמה כשרה חשיבא מלאכה
ופרה פסולה שפסל אותה מלאכה: לרבנן דאמרי