הכל שוחטין פרק ראשון חולין
ה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
על
פי הדבור שאני. וא"ת ולמאי דס"ד א]דלא הוי ע"פ הדבור
לא הוה מפליג נפשיה מיניה. לא היה יהושפט נזהר ונבדל ממנו
טו
א) ב)
א
ג)
משום חשד כלל אלמא אע"ג דמומר לעבודת כוכבים היה לא הוי
תקשי דהא אמר רב בשר שנתעלם מן העין אסור לקמן
ח)
טז ב
ד) ה)
מומר לכל התורה כולה: כעמי כעמך. דמשמע הרי ב] אתה
ויש לומר דזה היה יודע שהיה סומך ע"פ הדבור דלאו משל
יז ג
כמותינו דסומכין עלייהו: כסוסי כסוסיך ה"נ. דלענין איסור והיתר
עובד כוכבים קא מייתי אבל
לא ס"ד שבא הדבור להתיר האיסור
ו)
ז)
קאמר אלא על כרחך לענין המלחמה
שחיטת טבחים דאחאב:
קרי לה נערה וקרי לה קטנה.
קאמר ליה: בגורן. כי גורן היו
לא הוה מפליג נפשיה מיניה מנלן אילימא
ח)
יח ד
יושבים בחיבה ובריעות ובאגודה
בפרק בתרא דסוטה
מדכתיב 1 כמוני כמוך כעמי כעמך אלא
ט)
א' כסנהדרין שאין חושדין זה את זה:
דריש נערים שהיו מנוערים מן
מעתה כסוסי כסוסיך הכי נמי אלא מה דהוי
יט ה
❖
שיהו רואין זה את זה. להיות שומעין
המצות והכא לא שייך למדרש הכי:
י)
ו
אסוסיך תהוי אסוסי ה"נ מאי דהוי עלך ועילוי
דמן
נעורן. שם מקום דכתיב
איש את חבירו ומתווכחין זה עם זה
עמך תיהוי עלי ועילוי עמי אלא מהכא
ז
עד שתצא הוראה כהלכה שאילו היו
למזרח נערן
הגהות מהר"ב
ולמערב גזר: עורביים מבעי
2 ומלך ישראל ויהושפט מלך יהודה יושבים
❖
יושבין כשורה שלא בעגולה אין בני
רנשבורג
איש על כסאו מלובשים בגדים בגורן פתח
ליה. ואף על גב דכתיב עברים
ראש השורה רואין בני סוף שורתו
א] תד"ה
שער שומרון מאי גורן אילימא גורן ממש אטו
וכעגולה שלימה לא היו יושבין כדי
מצרים ולא כתיב עבריים מצריים
מכם
תורה אור השלם
ולא
שיהא מקום לצאת ולבא: מסייע
התם ליכא למיטעי:
שער שומרון גורן הוה אלא כי גורן דתנן
❖
1. וַיֹּאמֶר אֶל יְהוֹשָׁפָט
ליה. לרב ענן: על פי הדבור שאני.
כולכם להוציא את המומר. תימה דהא
סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה כדי
א
הֲתֵלֵךְ אִתִּי לַמִּלְחָמָה
שהקב"ה התירו לפי שעה דכתיב
איצטריך לכדדרשינן בריש לולב הגזול
שיהו רואין זה את זה לימא מסייע ליה
רָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר
ואת העורבים צויתי
אי לפני יאוש אדם כי
יְהוֹשָׁפָט אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל
מוסף רש"י
3 והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר
שם לכלכלך: ואתרמי מילתא כו'.
יקריב מכם אמר רחמנא והאי לאו
כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ
סנהדרין.
ולחם ובשר בערב ואמר רב יהודה אמר רב
כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ:
בתמיהה: ודלמא על שם מקומן.
דידיה הוא וי"ל דהתם לאו משום
היתה כחצי גורן
מלכים א כב ד
מבי טבחי דאחאב על פי הדבור שאני מאי
שהיו מצור עורב: מי לא כתיב. שאדם
דתיפוק לן מהאי קרא גזול לפני
עגולה.
2. וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל
עורבים אמר רבינא עורבים ממש א"ל רב
וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה
נקרא על שם מקומו ואפילו יחיד ואף
יאוש דהאי מביתו נפקא כדאמרינן
יֹשְׁבִים אִישׁ עַל כִּסְאוֹ
ע"פ שאין מדבר בכל אנשי המקום
במרובה קרבנו ולא
אדא בר מניומי ודלמא תרי גברי דהוי שמייהו
מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים בְּגֹרֶן
כגון פלשתים גבעונים אלא באיש אחד
הגזול אימת אילימא לפני יאוש ל"ל
פֶּתַח שַׁעַר שֹׁמְרוֹן וְכָל
עורבים מי לא כתיב ויהרגו את עורב בצור
4
הַנְּבִיאִים
מִתְנַבְּאִים
כדכתיב נערה קטנה: וקשיא לן קרי
קרא כלומר וכי יכול להקדיש ביתו
עורב ואת זאב וגו' א"ל איתרמאי מילתא
לִפְנֵיהֶם: מלכים א כב י
לה נערה. דהביאה ב' שערות וקרי
אמר רחמנא ולא מייתי התם קרא
3. וְהָעֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ
דתרוייהו הוה שמייהו עורבים ודלמא על
לה קטנה דמשמע שלא הביאה שתי
דכי יקריב ז] אלא לומר דקרבן אמר
לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר וְלֶחֶם
שם מקומן מי לא כתיב וארם יצאו גדודים
5
וּבָשָׂר בָּעָרֶב וּמִן הַנַּחַל
שערות: וא"ר פדת. האי נערה לאו
רחמנא והאי לאו קרבן הוא שאין
יִשְׁתֶּה: מלכים א יז ו
וישבו מארץ ישראל נערה קטנה וקשיא לן קרי
נערה ממש אלא על שם מקומה דמן
בידו להקדישו לפני יאוש ח]ט) ועוד י"ל
4. וַיִּלְכְּדוּ שְׁנֵי שָׂרֵי מִדְיָן
לה נערה וקרי לה קטנה וא"ר פדת קטנה דמן
(סנהדרין לו:) מומר
נעורן. וה"נ אע"ג דלאו בכל בני
דתרתי שמעינן ממכם ולגזילה
אֶת עֹרֵב וְאֶת זְאֵב וַיַּהַרְגוּ
לערלות.
אֶת עוֹרֵב בְּצוּר עוֹרֵב
נעורן אם כן עורביים מיבעי ליה לימא מסייע
המקום קאמר שהרי ודאי לכולן לא
מקודשת איצטריך (א) ומביתו לא
(לעיל ד:) להוציא
וְאֶת זְאֵב הָרְגוּ בְיֶקֶב זְאֵב
נפקא אלא שלא עלתה לשם חובה:
גילה שהרי נחבא היה מ"מ איכא
ליה הכל שוחטין ואפילו כותי ואפילו ערל
את המומר.
וַיִּרְדְּפוּ אֶל מִדְיָן וְרֹאשׁ
כדי שיחזרו בהם בתשובה. לאו
למימר דתרי גברי הוו וקראן על
עֹרֵב וּזְאֵב הֵבִיאוּ אֶל
ואפילו ישראל מומר האי ערל ה"ד אילימא
(עירובין סט:)
גִּדְעוֹן מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן:
שם מקומן ואין מזכיר שמם: עורביים
טעמא דקרא קא דריש אלא נותן טעם
מכם בכם חלקתי.
שמתו אחיו מחמת מילה האי ישראל מעליא
שופטים ז כה
מבעי ליה. דלא אתי למטעי בעורבים
לדבר מדרבינן מהא מומר לדבר
ט]
י)
5. וַאֲרָם יָצְאוּ גְדוּדִים
(לקמן
הוא אלא פשיטא מומר לערלות אימא סיפא
יג:)
ממש: ישראל מעליא הוא. דאנוס
אחד טפי ממומר לכל התורה כולה ולא
וַיִּשְׁבּוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל
ואפילו ישראל מומר ה"ד אי מומר לדבר
נַעֲרָה קְטַנָּה וַתְּהִי לִפְנֵי
הוא: אי נימא מומר לדבר אחד.
מוקמינן קרא במילתא אחריתי וקאמר
אֵשֶׁת נַעֲמָן:
אחד היינו מומר לערלות אלא לאו מומר
לאחד מכל המצות לאשמועינן דלא
דמומר לדבר אחד בקל יחזור בתשובה
מלכים ב ה ב
6. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
ולא
לעבודת כוכבים וכדרב ענן לא לעולם אימא
הוה מומר לכל התורה כולה: שכל
ולכך מקבלין מהם כדי שיחזרו:
באומות.
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי
הכופר בה כמודה בכל התורה.
מעם יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיְיָ מִן
לך מומר לעבודת כוכבים לא דאמר מר
כדכתיב וכי תשגו ולא
הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן
חמורה עבודת כוכבים שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כולה אלא מומר
ב
הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת
תעשו את כל המצות האלה וגו' וילפינן
❖
לאותו דבר וכדרבא מיתיבי מכם ולא כולכם להוציא את המומר מכם בכם
(עירובין
ויקרא א ב
ג
6
קָרְבַּנְכֶם:
בהוריות דבעבודת כוכבים
סט:)
חלקתי ד ולא באומות מן הבהמה להביא בני אדם שדומים לבהמה מכאן
(לקמן יג:) שדומים
מיירי: מומר לאותו דבר. לשחיטה
אמרו מקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בהן בתשובה חוץ
לבהמה.
ה
הגהות הב"ח
ולתיאבון ואיצטריך לאשמועינן דלא
מן המומר ומנסך את היין ומחלל שבתות בפרהסיא הא גופא קשיא
תימא כיון דדש ביה כהיתירא דמי
(א) תוס'
אמרת מכם ולא כולכם להוציא את המומר והדר תני מקבלין קרבנות
(עירובין שם)
ליה אלא ודאי כאיסורא דמי ליה
מקבלין קרבנות.
שלא עלתה לבעלים
מפושעי ישראל הא לא קשיא רישא א] מומר לכל התורה כולה מציעתא מומר
ולתיאבון הוא דעבר עליה וכי מזמנינן
מפושעי ישראל.
לשם חובה ומביתו לא
ליה סכין לא שביק היתירא ואכיל
נפקא אלא שאין יכול
לדבר אחד אימא סיפא חוץ מן המומר ומנסך את היין ומחלל שבת בפרהסיא
❖
להקדיש
איסורא: מכם. אדם כי יקריב מכם
האי מומר היכי דמי אי מומר לכל התורה כולה היינו רישא ואי מומר לדבר
(שם) כדי שיחזרו בהן
קרבן וגבי נדר או נדבה כתיב דהא
בתשובה.
אחד קשיא מציעתא אלא לאו והכי קאמר חוץ מן המומר לנסך את היין ולחלל
כי יקריב משמע כשירצו להקריב:
(שם)
שיטה מקובצת
שבתות בפרהסיא ז אלמא מומר לעבודת כוכבים הוה מומר לכל התורה
אלא לאו הכי קאמר.
להוציא המומר. שאין מקבלין נדבתו:
א] הא לא קשיא
כולה ותיובתא דרב ענן תיובתא והא
מהכא נפקא מהתם נפקא
מכם בכם חילקתי. כלומר מדכתיב
רישא במומר לכל התורה
מעם
האי מיעוטא בישראל ולא באומות
מציעתא במומר לדבר
אחד: ב] דמשמע הרי אתם
דכתיב איש איש ג] מבית ישראל אשר יקריב קרבן לכל נדריכם וגו' בפרשת מומין ותניא לקמן בפירקין איש מה תלמוד
כמותינו: ג] דכתיב איש
לומר איש איש לרבות העובדי כוכבים שנודרים נדרים ונדבות כישראל וגבי דידהו לא כתיב מיעוטא דלכתוב מן האדם כי יקריב
איש מבית ישראל וגו'
❖
(שם)
קרבן דמשמע ולא כל האדם שמע מינה בכם חלקתי שכשרין מביאין ולא המומרין ולא באומות שכולן מתנדבין ומקבלין מהם:
אשר יקריב קרבנו לכל
נדריהם בפרשת: ד] עם
ד] עם הדומה לבהמה. שאין מקיימין את המצות: מן דכתיב גבי בהמה למעוטי רובע ונרבע ה] הכי דריש ליה בבבא קמא
הדומים לבהמה נמחק
ובבכורות ובתמורה : מפושעי ישראל. משמע מזידין כדתניא במסכת יומא פשעים אלו המרדים
תיבת עם: ה] למעוטי
רבינו גרשום
וכן הוא אומר מלך מואב פשע בי והיינו מומר. ולקמן מפרש לה ואזיל: ומנסך את היין. לעבודת כוכבים : אי מומר לדבר אחד קשיא מציעתא.
רובע ונרבע כדדריש ליה
ו]
בב"ק: ו] ומנסך לעבודת
דלאו עע"ז הוו: אלא
דקתני מקבלין אסיפא: אלא לאו ה"ק. מקבלין קרבנות מפושעי ישראל במומר לדבר אחד חוץ מן המומר לנסך את היין ולחלל שבתות דהני חמירי
מעתה כסוסי כסוסיך הכי
כוכבים. נ"ב נ"א בס"י
אלמא מומר לעבודת כוכבים כמומר לכל התורה כולה דמי. האי תנא חמירא ליה שבת כעבודת כוכבים דהעובד עבודת כוכבים כופר בהקב"ה
נמי כן דלא הוו מפלגי
ומנסך את היין עובד ע"ז:
ז] אלא לומר דקרבן אמר
סוסיו דיהושפט מסוסיו
והמחלל שבת כופר במעשיו ומעיד שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית: והא מהכא נפקא מהתם נפקא. דאין מקבלין קרבן מן המומרין:
רחמנא. נ"ב נ"א בס"י
דאחאב. הכא נמי מאי
מעם דקרבנו אמר רחמנא והאי
דהויא עלי ועילוי עמי
לאו קרבנו הוא וכו': ח] ועוד י"ל דתרתי שמעינן ממכם ולגזלה המקודשת אצטריך דמביתו לא נפקא. ונ"ב נ"א בתוס'
תהוי עלך ועילוי עמך ועדיין אומר לך דיהושפט לא אכיל בהדי אחאב ומומר לע"ז הוי מומר לכל התורה: אלא מהכא
ואחאב מלך ישראל כו'. דלא הוה מפליג נפשיה מיניה: נימא מסייעא ליה והעורבים מביאין לו לחם. כלומר סייעתא לרב כ"י ועי"ל דתרתי ש"מ ולגזלה המקודשת אצטריך שלא עלתה לשם חובה דמקרא נדרש לפניו ולאחריו דהיינו אאדם
וקרבן. ובס"י אחר כתוב נ"א ועי"ל דתרתי שמעינן ממכם וגזלה מקודשת איצטריך שלא עלתה לו לשם חובה: ט] אלא
ענן דאמר מומר לע"ז לא הוי מומר לכל התורה דכתיב והעורבים: לא על פי דיבור שאני. כלומר גזרת הקב"ה הוה אבל
נותן טעם לדבר אתא דמרבינן מומר לדבר אחד:
דבר זה במקום אחר אימא לך מומר לדבר אחד הוי מומר לכל התורה כולה: חמורה ע"ז שכל הכופר בה כמודה בכל
התורה כולה דכתיב ועשה אחת מכל מצות ה' איזוהי מצוה ששקולה ככל המצות הוי אומר זו ע"ז: מיתיבי מכם ולא
כולכם להוציא וכו' אדם כי יקריב מכם קרבן לה' בכם חלקתי ולא באומות כלומר האומות כולן יכולין להקריב דקיימא לן ערל משלח קרבנותיו טמא משלח קרבנותיו: