השוחט פרק
שני
חולין
לג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מולחו
יפה יפה ומדיחו יפה יפה. הא דלא אדכר הדחה קמייתא
מי מצטרף ראשון לשני. הואיל וגם הוא לטהר נשחט או לא ופשיט
עג
א)
א
ב)
התם אם מצטרף סימן ראשון לסימן שני להתיר שאר העובר באכילה
כגון דחלליה בי טבחי כדאמר בפרק כל הבשר
ח)
ג) ד)
לא יצטרף עמו לטהר אותו אבר מידי נבלה. ולענין ניקבו בני מעיים
אי נמי משום דאיירי בבשר בית השחיטה ולא הוצרך להזכיר
עד ב
ה)
נמי תפשוט דמצטרף דלא מהני חילוק לפסול בשחיטה הואיל ובסימנין
ולקדירה איירי אי נמי מיירי לצלי אף ע"ג דלצלי לא בעי מליחה שאני
ו)
ז)
לא איתיליד ריעותא: עד כאן לא
הכא שנחתך קודם שתצא נפשה מבית
ח) ט)
איבעיא כו'. א] והשתא אהדרינן
השחיטה ועדיף מבישרא דאסמיק
❖
מי מצטרף סימן ראשון לסימן שני לטהרה
י)
א
לשמעתין דאמרינן הדר ביה ר' זירא
בפ' כיצד צולין :
מידי נבלה או לא עד כאן לא איבעיא לן
אחד עובד כוכבים ואחד ישראל
עה ג
מההיא דלעיל מדבעי מהו לטהרה
אלא לטהרה מידי נבלה אבל באכילה
ב
תורה אור השלם
מותרין בו. משמע דטעמא
מידי נבלה מכלל דפשיטא ליה
אסורה א"ל רב
אחא בר רב לרבינא דלמא
דאיטרפא בנקיבה דביני ביני: לא
משום דליכא מידי דלישראל שרי
1. רַק הַדָּם לֹא תֹאכֵלוּ
לעולם לא הדר ביה ור' זירא לדבריו דרבא
עו ד
עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ
הדר ביה. ופשיטא ליה לרבי זירא
ולעובד כוכבים אסור ותימה דבפרק
❖
כַּמָּיִם: דברים יב טז
קאמר וליה לא
סבירא ליה אמר רב אחא
ארבע מיתות פריך
דאף באכילה שריא דאין טרפה לחצי
עז ה
בר יעקב שמע מינה מדר' שמעון בן לקיש
והא איכא יפת תואר ומשני שאני
חיות. והא דבעי רבי זירא לענין
ג
טומאה: לדבריו דרבא. דאמר לעיל
גליון הש"ס
מזמנין ישראל על בני מעיים ואין מזמנין
עובדי כוכבים דלאו בני כיבוש נינהו
וה"נ ה] שאני עובדי כוכבים דלאו
לא אמר ריש לקיש אלא בריאה אבל
גמ' חיה בקדשים מי
עובדי כוכבים על בני מעיים מאי טעמא
עח ו
איכא.
בבני מעיים טרפה מיבעיא ליה לר'
בני שחיטה נינהו כדאמר לעיל ואין
ישראל דבשחיטה תליא מילתא כיון דאיכא
❖
זירא אם טהורה מיהא מידי נבלה
להקשות מהא דאמר פרק ד' מיתות
שחיטה מעלייתא אישתרי להו עובדי כוכבים
או לא: מדריש לקיש. דאמר כיון
עט ז
עובד כוכבים ששבת
דבנחירה סגי להו ובמיתה תליא מילתא הני
שנחתך קנה הוי ריאה כמנחא
חייב וכן העוסק בתורה דבדבר
מוסף רש"י
פ ח
כאבר מן החי דמו אמר רב פפא הוה יתיבנא
בדיקולא שמע מינה אין מזמנין
שהוא מצוה לישראל לעשות לא שייך
מי מצטרף סימן
קמיה דרב אחא בר יעקב ובעי דאימא ליה
עובד כוכבים על בני מעיים משום
למימר מי איכא מידי דלישראל
ראשון לסימן שני.
מי איכא מידי דלישראל שרי ולעובד כוכבים
ריאה ב] דהוי כמי שהוציאה מן
שרי וכו' ואע"ג דאמר אפילו ששבת
הבהמה בעודה מפרכסת ועובד
בשני בשבת חייב מכל מקום לא
אסור ולא אמרי ליה דאמינא הא טעמא
פא ט
כוכבים לאו בשחיטה תלי היתר אכילה
דמי הואיל ויש מצות שביתה לישראל
קאמר תניא דלא כרב אחא בר יעקב דהרוצה
דידיה שלא הוזכרה שחיטה אצלו ואבר
כמו בשבת ואע"ג דבן נח נהרג
❖
לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה חותך
מן החי נאסר להן ואין יוצאה להן
על העוברים כדאמר התם וישראל
כזית בשר מבית השחיטה ומולחו יפה יפה
מידי אבר מן החי עד שתמות אבל
אינו נהרג נהי דפטור מ"מ לא שרי
ומדיחו יפה יפה וממתין לה עד שתצא נפשה
לישראל יצתה מידי אבר מן החי ע"י
וא"ת דבפרק גיד הנשה
רבינו גרשום
ואוכלו אחד עובד כוכבים ואחד ישראל
שחיטתה: הוה יתיבנא קמיה דרב
דפליגי אם נוהג אבר מן החי
לעולם לא הדר ביה
מותרין בו מסייע ליה לרב אידי בר אבין
אחא. כי אמר להא מילתא: ולא
בטמא ואמרינן מחלוקת בישראל אבל
כלומר לא אמר דמותר
(לקמן
כלומר והא אמר טענה זו
אמרי ליה. ונחמתי בעצמי ולא הקשיתי
דאמר רב אידי בר אבין אמר ר' יצחק בר
בבני נח דברי הכל מוזהרין על
ומולחו יפה יפה.
דבעי למיהדר: אמר רב
סט.)
לו: הרוצה לאכול כו'. משום דמעלי
ו] הטמא כטהורין בשלמא לרבנן
אשיאן הרוצה שיבריא חותך כזית בשר מבית
אחא בר יעקב שמע מינה
מדר' שמעון בן לקיש
כדאמר לקמן בסמוך הרוצה שיבריא:
אע"ג דאין ישראל מוזהר על אבר
שחיטתה של בהמה ומולחו יפה יפה ומדיחו
מזמנין כו'. כלומר לריש
מבית השחיטה. שאינו מחוסר הפשט
מן החי דטמא מ"מ אסיר ליה משום
יפה יפה וממתין לה עד שתצא נפשה אחד
לקיש דסבירא ליה שחט
ויכול לחותכו מיד קודם יציאת הנפש
טמא ולא אשכחת דלישראל שרי
את הקנה ואח"כ ניקבה
עובד כוכבים ואחד ישראל מותרין בו:
(לקמן קכא:)
הריאה כשרה דאמרינן
וממתין לה עד שתצא נפשה דאמרינן
ולעובד כוכבים אסור אלא לר' מאיר
מתני' ה השוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא
וממתין לה עד שתצא
כמו דמנחא בדיקולא
בארבע מיתות מנין
דאמר דאין נוהג אלא בבהמה טהורה
נפשה.
דמיא הכא נמי כיון
מהן דם כשרים ונאכלין בידים מסואבות לפי
שאסור לאכול מן הבהמה קודם שתצא
בלבד והא איכא אבר מן החי דחיות
ששחט הסימנין אמרינן
בני מעין שתולין (בקנה
שלא הוכשרו בדם ר' שמעון אומר הוכשרו
נפשה ת"ל לא תאכלו על הדםט): אחד
ועופות הטהורין דלישראל שרי ולעובד
אמרינן) [בושט] כמה
בשחיטה: גמ' טעמא דלא יצא מהן דם הא
עובד כוכבים כו'. ולא ג] אמרינן
כוכבים אסור וכי תימא דלא חיישינן
דמנחא בדיקולא דמיא:
כיון דסתם אבר מן החי אסור
במיתה תליא מילתא והויא אבר מן
ז]
אין מזמנין עובד כוכבים
יצא מהן דם אין נאכלים בידים מסואבות
(לקמן שם)
עליהן מחיים דלא
החי לגבייהו והיינו דלא כרב אחא:
לישראל א"כ מאי פריך התם בפ' ארבע
אמאי וידים שניות הן ז ואין שני עושה שלישי
אחד עכו"ם כו'.
גמר בהו מיתה וכאבר
ומדיחו יפה יפה. מפני שעדיין נבהל
מיתות מגזל דפחות
מן החי דמי ולהן אסור
בחולין וממאי דבחולין עסקינן דקתני חיה
הדם לצאת ולא יצא: מתני' בידים
משוה פרוטה וי"ל דמכל מקום ח] אבר
אבר מן החי אבל לישראל
דאילו קדשים $חיה בקדשים מי איכא ותו אי
דבשחיטה תליא מילתא
מסואבות. כלומר בלא נטילה דגזרו
מן החי דידהו אסור משום דבעיא
(שם) מסייע ליה
לית לן בה: תניא דלא
בקדשים כי לא יצא מהן דם כשרה הוא
עליהם להיות שניות. ובגמרא פריך
שחיטה אע"ג דעובד כוכבים אסור
לרב אידי.
כרב אחא בר יעקב.
עצמו לדם הוא צריך ותו אי בקדשים כי יצא
כלומר דחזינן דמזמנין
אפילו הוכשרו נמי אין שני עושה
במשהו בשר וגידים ועצם וישראל לא
(שם) הרוצה שיבריא.
עובד כוכבים אפי'
שלישי בחולין: הוכשרו בשחיטה.
מהן דם מי מכשיר והאמר ר' חייא בר אבא
מיתסר אלא בכזית בשר הא אמר
(שם)
(מחיים) [אבני מעיים]:
מגו דשריא שחיטה להך בשר מידי
ר' יוחנן י) דחצי שיעור אסור מן
הוא עצמו לדם הוא
אמר רבי יוחנן מנין לדם קדשים שאינו
הרוצה שיבריא. כלומר
ח
צריך.
לשון בריא דאוכל מבית
אבר מן החי משויא ליה נמי אוכלא
התורה ולריש לקיש דאמר חצי שיעור
מכשיר שנאמר על הארץ תשפכנו כמים
1
טביחתה קודם שתצא
לגבי טומאה: גמ' כי לא יצא מהן
מותר מן התורה דלמא לית ליה ההוא
(לעיל כט.)
דם שנשפך כמים מכשיר שאינו נשפך כמים
נפשה שטוב לאכול לכל
דם כשרה. בתמיה. זריקת דם הוא
כללא אלא סבר לה כמ"ד הכא אין
דם שנשפך כמים.
אדם: אין נאכלין בידים
אינו מכשיר ותו אי בקדשים כי לא יצא
מסואבות. זה שלא נטל
דשריא להו דכתיב ודם
מזמנין עובדי כוכבים על בני מעיים:
מכשיר.
ידיו: ידים שניות הן ואין
מהם דם לא מתכשרי ליתכשרי בחיבת
השוחט
בהמה חיה ועוף ולא
זבחיך ישפך והדר והבשר תאכל:
שני כו'. כלומר מאי קרינן
הקדש דקיי"ל חיבת הקדש מכשרתן א"ר
יצא כו'. משמע דדם
שאינו מכשיר. אם נפל על הזרעים:
ט
ידים שניות שהגוף טהור
וידים חשובות טמאות
נחמן אמר רבה בר אבוה הכא בחולין שלקחן
דם הנשפך כמים. הוי כמים ד]:
חיה ועוף מכשירין וקשה להר"ר יעקב
אי נגע בשרץ כל הגוף
❖
דקיימא לן חיבת הקדש מכשרתן.
מאורליינ"ש דבגמרא דריש דדם
בכסף מעשר
עסקינן ודלא כר"מ דתנן
(פסחים טז.)
טמא אלא איזהו שגופו
למיהוי אוכלא ולקבולי טומאה דתניא
קדשים אינו מכשיר מדכתיב על
טהור וידיו טמאות שנגע
כל
באוכלין טמאין שהאוכל
בפסחים והבשר לרבות
הארץ תשפכנו כמים דם הנשפך
ראשון וידיו שניות ואין
שיטה מקובצת
כסוי הדם אמרינן דלא
עצים ולבונה דאע"ג דלאו אוכלא
נינהו חיבת הקדש משויא
כמים מכשיר כו' ובפרק
שני עושה שלישי בחולין:
א] ע"כ לא איבעיא
להו אוכלא: בכסף מעשר. בירושלים דכתיב
אמרינן בהמה בכלל חיה לכסוי משום דכתיב על הארץ תשפכנו
הכא בחולין שלקחן בכסף
וכו' השתא אהדריה:
מעשר כו' אי מה חולין
כמים מה מים לא בעי כסוי אף האי נמי לא בעי כסוי אלמא
ונתת הכסף וגו' ואשמועינן דשני עביד בהו שלישי דלא כר"מ:
ב] דהויא כמי שהוציאוה
אמרינן הא יצא מהם
בדם חיה ועוף דכתיב כסוי לא הוי בכלל תשפכנו כמים ויש לומר
כל
מן הבהמה: ג] ולא
דם דאין נאכלין בידים
אמרן במיתה תליא להו
מסואבות בחולין שלקחן
דכל דם הנשפך על הארץ שאין מקבלים אותו בכלי כגון דם חיה ועוף הוקשה למים בין לענין הכשר בין לענין פטור כסוי אלא דלענין
מלתא: ד] דם הנשפך
בכסף ודלא כר' מאיר
כסוי גלי רחמנא דדם חיה ועוף בעי כסוי אבל מכל מקום הוקש למים לענין הכשר כיון דנשפך על הארץ:
כמים הוי כמים ומכשיר
כו' דהא
ונאכלין בידים מסואבות. לצלי איירי דלא בעי הדחה אי נמי לקדירה והודחו במי פירות: דם שאינו נשפך כמים
הס"ד: ה] והכא נמי נימא
שאני עובדי כוכבים דלאו:
אינו מכשיר. הקשה הר"ר יעקב מאורליינ"ש דבפרק כל שעה פריך והרי דם דכתב רחמנא וכל נפש
ו] על הטמאים כטהורים
מכם לא תאכל דם ותנן אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון ונמכרים לגננין לזבל ומשני אמר קרא על הארץ תשפכנו
בשלמא התם לרבנן אע"ג:
כמים מה מים מותרין בהנאה אף דם מותר בהנאה והשתא היכי דייקי היתר הנאה מהאי קרא לדם קדשים הא לא איתקש למים
ז] כיון דשם אבר מן החי
אסור לישראל: ח] וי"ל
ממש.
ויש לומר דמכל מקום כיון דדם חולין
שרי בהנאה אם כן אכילה
דכתיב
גבי דם
הויא אכילה
דמ"מ איסור אבר מן
ודלמא
החי דידהו משום דבעיא
שחיטה ואע"ג: