לג:
השוחט
פרק שני חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ודלמא
עד כאן לא פליגי אלא באכילה. אע"ג דנקט לשון
כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים. כל שהוא מן התורה טהור
פב א
א)
ב)
דלמא נראה שכן הוא האמת וברייתא מוכחת כן
וסופרים גזרו עליו טומאה כגון הידים והכלים שנטמאו במשקין
ט]
(ב) דאסורין במעשר משמע באכילה ובפרק י) חומר בקדש
והבא ראשו ורובו במים שאובין וכל האמורים ביציאות השבת אצל
ג) ד)
ובאכילה
דחולין לא
פג ב
לא גריס ודלמא בשום ספר:
שמונה עשר דבר כולם טומאת שני א]לטומאה גזרו עליהם ומטמא
ה)
ו) ז)
פליגי. לא היה צריך כאן לאכילה דחולין
את הקדש עד שעושהו שלישי וטמא
הוא שעושה רביעי: ופוסל את
אלא אגב דנקטיה במס' חגיגה
כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים מטמא
פד ג
ח)
א
והא
נקטיה הכא: כ) נגיעה היא
התרומה. דשלישי בתרומה פסול ולא
ט) י)
את הקדש ופוסל את התרומה ומותר בחולין
פה ד
כ)
מדקתני ונאכלין. וא"ת ואפילו אם
עביד רביעי. במסכת סוטה נפקא לן
ובמעשר דברי ר"מ וחכמים אוסרים במעשר
פו ה
ב
מטבול יום בקל וחומר: וחכמים
היה תנן אוכלין יכול לדקדק דבנגיעה
❖
פז ו ז
מתקיף לה רב שימי בר אשי ממאי דלמא
ל)
אוסרים במעשר. אלמא שאני מעשר
איירי דאי בנגיעה שרי אמאי לא יאכל
❖
עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי מאיר אלא
מחולין: ממאי. ילפת מדרבנן דשני
כשיצא מהן דם כיון דאין גופו טמא
באכילת מעשר אבל בנגיעה דמעשר ואכילה
שיטה מקובצת
עושה שלישי במעשר: דלמא עד
ומותר ליגע ויש לומר י] דהחמירו
דחולין לא פליגי והא נגיעה היא מדקתני
א] דבר כולם טומאת שני
כאן. לא קאסרי רבנן אלא
חכמים שלא לאכול כשיש לו ידים
(א)
תורה אור השלם
גזרו עליהם: ב] דבחולין לא
נאכלין בידים מסואבות מי לא עסקינן דקא
מסואבות אף על גב דמותר ליגע:
דאסור לאכול מי שידיו מסואבות או
1. וְכָל כְּלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִפֹּל
הוו אלא שניות אבל לענין
דכולי
עלמא ביאה במקצת לא
הבא במים שאובים לא יאכל במעשר
תרומה וקדשים: ג] ורובא
ספי ליה חבריה אלא אמר רב פפא הכא
מֵהֶם אֶל תּוֹכוֹ כֹּל אֲשֶׁר
שמה ביאה. ואפילו לריש
דסתמי אליביה דסתם משנה
דאסורין במעשר אכילה משמע אבל
בְּתוֹכוֹ יִטְמָא וְאֹתוֹ
בידים תחלות עסקינן ורבי שמעון בן אלעזר
❖
ר"מ: ד] הלכך כי יצא
ויקרא יא לג
תִשְׁבֹּרוּ:
באכילה דחולין מודו ובנגיעה דמעשר
לקיש דאמר טמא
מהם דם: ה] שרץ שנפל
היא דתניא אין ידים תחלות לחולין רבי שמעון
נמי לא אסרי ומתניתין אסר להו
שהכניס ידו לפנים לוקה היינו דוקא
לאויר תנור שהוא כלי חרס
בן אלעזר אומר משום רבי מאיר ידים תחלות
נטמא תנור והרי הוא ראשון:
אפילו בנגיעה: מדקתני נאכלין.
במקדש דדרשינן מדכתיב בכל קדש
הגהות הב"ח
ו] וכתיב יƒ ט¿ מ» א ומשמע
לחולין ושניות לתרומה תחלות לחולין אין
ולא קתני אוכלין מי שידיו מסואבות
לא תגע ואל המקדש לא תבא עד
(א) רש"י
י¿ט« מ≈ א אלמא עביד שלישי:
לתרומה לא הכי קאמר תחלות אף לחולין
דנידוק מינה הא יצא דם לא יאכלם
מלאת ימי טהרה מה נגיעה במקצת
ז] והאוכל אוכל שלישי
קאמרי
שלישי: ח] דאי נגע בתרומה
דאוסרין (ב) תוס'
שניות לתרומה אין לחולין לא ומי איכא
אלא נאכלין לאחרים על ידי מי שידיו
שמה נגיעה אף ביאה במקצת במקדש
לא פסל לה: ט] וברייתא
הני
שמה ביאה ל): מילי בטומאה
מסואבות: דקספי ליה חבריה.
❖
ידים תחלות אין דתניא הכניס ידיו לבית
דאוסרין
מוכחת כן דאוסרין במעשר:
דאורייתא אבל בטומאה דרבנן לא.
י] ומותר ליגע וי"ל
ובהא דייקינן הא הוכשרו אין נאכלין
המנוגע ידיו תחלות דברי רבי עקיבא וחכמים
דה"א דהחמירו חכמים שלא
תימה דבפרק יא] ה' דסוטה
לאחרים אלמא פסלא בהו נגיעת שני
אומרים ידיו שניות דכולי עלמא ביאה
לאכול: יא] תימה דבפ' כשם
ג
מוסף רש"י
❖
והא ליכא למאן דאמר: ח) מי לא
א"ר אסי רבי מאיר ורבי יהושע סברי
שהמים א"ר אסי:
במקצת לא שמה ביאה והכא בגזירה ידיו
עסקינן כו'. כלומר מי לא משמע
כל הטעון ביאת מים
אין שני עושה שלישי בחולין רבי מאיר
אטו גופו קא מיפלגי מר סבר ידיו כגופו
מדברי סופרים.
דתנן כל הטעון ביאת מים מדברי
נמי נאכלין לאחרים ואפילו הכי דייק
שוינהו רבנן ומר סבר ידים כידים דעלמא
רבינו גרשום
סופרים כו' ומותר בחולין ומאי ראיה
מתניתין הא יצא מהן דם אין נאכלין:
שוינהו רבנן ולוקמה כרבי עקיבא דאמר ידיו
הכא. מתניתין דדייק הא הוכשרו
מייתי מיניה הא רבי עקיבא מודה
קא חזינן כל הטעון ביאת
מים מדברי סופרים כגון
תחלות הויין דלמא כי קאמר רבי עקיבא הני
פסלא בהו נגיעת ידים מסואבות לאו
בטומאה דרבנן כדאמר הכא דמשמע
שצריך ליטול ידיו קודם
בידים שניות קאמר אלא בידים תחלות
דאתא לאפוקי מדר' עקיבא דאמר
מילי בתרומה וקדשים דחמירי אבל לחולין
שיאכל אם לא נטל ידיו:
(סוטה
מותר בחולין ובמעשר. והני
ולקמיה מפרש הי נינהו ידים תחלות
התם לעיל שני עושה שלישי בחולין
שניות הויין וליהויין נמי שניות דהא שמעינן
ל. וכעי"ז חגיגה יח:) מטמא
חולין שלקחן בכסף מעשר
ומתניתין דקאמר דידים תחלות הוזכרו
וי"ל דרבי אסי לית ליה דיחוי דהכא
את הקדש.
ליה לר"ע דאמר שני עושה שלישי בחולין
חשובין כמעשר: מי לא
אף להיות ראשונות לחולין רבי שמעון
והשתא לרבי אסי ההיא דפרק קמא
(סוטה שם)
עסקי' דקא ספי ליה לחבריה.
דתנן בו ביום דרש רבי עקיבא וכל כלי
1
כלומר שאינו אלא נגיעה
בן אלעזר היא: דתניא אין ידים
דשבת דאלו פוסלין את
וקא תני דאין נאכלין כלומר
חרש וגו' יטמא טמא לא נאמר אלא יטמא
תחלות לחולין. במקום שהוזכר ידים
התרומה דמשמע תרומה ולא חולין
שאינו יכול אפי' להאכיל
לטמא אחרים לימד על ככר שני שהוא עושה
תחלות כגון ידים שהוכנסו לבית
אתא דלא כר"ע דאפילו בטומאה
ולא מוקמת ליה אליבא
(חגיגה שם) ופוסל את
דרבנן סברי אפי' יצא מהם
שלישי בחולין
דלמא הני מילי בטומאה
המנוגע דמיקרו תחלות לא הוזכרו אצל
דרבנן סבר דשני עושה שלישי בחולין:
התרומה.
דם נאכלים בידים מסואבות
האוכל אוכל ראשון ראשון. בפ"ק
חולין דבחולין לא הוו אלא שניות
דאורייתא אבל בדרבנן לא אמר ר"א א"ר
דמוקמינן מתניתין דלכול
דשבת מפרש טעמא משום
אלא לענין תרומה וקדשים שווינהו
(שם)
ב]
בנגיעה: אלא אמר רב
הושעיא הכא
בחולין שנעשו על טהרת
ומותר בחולין.
פפא הכא בידים תחילות
דזימנין דאכיל אוכלין טמאים ושקיל
תחלות משא"כ בשאר ידים דאפילו
הקדש עסקינן
ודלא כרבי יהושע דתניא
עסקינן. כלומר מתניתין
לתרומה שניות הויין: רבי שמעון בן
משקין דתרומה ושדי בפומיה וא"ת
דקתני הא יצא מהם דם
רבי אליעזר
אומר האוכל
אוכל ראשון
(שם)
אלעזר אומר ידים תחלות. הוזכרו
ואמאי הוי ראשון בשני סגי וכ"ת משום
אין נאכלין בידים מסואבות
ראשון שני
שני שלישי
שלישי רבי
וחכמים אוסרים במעשר.
בידים תחילות כגון שהכניס
מעשר שני דאין שני פוסלו והלא אפילו
אצל חולין וידים שניות כגון סתם ידים
ידיו לבית המנוגע כדבעינן
יהושע אומר ד האוכל אוכל
ראשון ושני
משקים חולין נעשים ראשונים על ידי
הוזכרו אצל תרומה לעשותה שלישי
לפרושי ור' שמעון בן אלעזר
שני שלישי שני לקדש ואין
שני לתרומה
(סוטה שם) בו
ולפוסלה: הכניס ידיו. כשנטלן
היא דאמר תחילות לחולין
שני ויש לומר דרבי אליעזר משוה
ה
ביום.
ומטמאות חולין: כידים
וטיהרן מטומאת סתם ידים: ביאה
בחולין שנעשו על
טהרת תרומה על
מדותיו לעשות אוכל כמאכל לגמרי:
ו
דעלמא שוינהו רבנן. כלומר
במקצת לא שמה ביאה. דאי שמה
מאן
טהרת
תרומה אין על טהרת הקדש
מה ידים דעלמא שהגוף
טהור אין ידיו אלא שניות
ביאה הוי כל גופו טמא ובעי טבילה
לא קסבר חולין שנעשו על טהרת הקדש לית
בהו שלישי ולוקמה
ז
(אף הכא שנגעו באוכלין
משום והבא אל הבית ואנן
בחולין
טמאין שהאוכל ראשון וידים
ידים הוא דמטמינן. וטעמא דתרוייהו
שניות) אף הכא נמי כיון
שהגוף טהור כידים דעלמא
משום דגזרו ידיו אטו ביאת כל גופו ובההיא גזרה פליגי איזו טומאה גזרו על ידיו ר"ע סבר ידיו גזרו רבנן שיהו תחלות כגופו אם נכנס
שוינהו רבנן ואינן אלא
מדאורייתא: כידים דעלמא. ונ"מ דאפילו נטלן ומיד הכניסן ולא נגעו בשום דבר הוו שניות מחמת ביאה: ונוקמה.
שם דהוי ראשון
שניות: ונוקמה כר' עקיבא.
למתניתין כר"ע דהא סתימתאה היא ורובא דסתמי ג] אליבא דר"ע דסתם משנה רבי מאיר וסתם ספרא רבי יהודה וכולהו אליבא דרבי
(סוטה כז:) וכל
כלומר ונוקמה מתניתין
כלי חרש וגו'.
דקתני הא יצא מהם דם
עקיבאט) וכיון דשמעת לרבי עקיבא דאמר ידיו תחלות אוקי למתניתין בדידיה: אבל לחולין שניות הויין. הלכך מוקי לה כרבי שמעון בן אלעזר
אין נאכלים בידים מסואבות
דאמר בהדיא אף לחולין הן תחלות: וליהויין נמי שניות. וכרבי עקיבא מתוקמא שפיר: דהא שמעינן ליה דאמר שני עושה שלישי בחולין.
כר' עקיבא דאמר דידים
הלכך יצא מהם דם פסלו בהו ידים: דתנן. בפרק כשם שהמים : בו ביום. יום שמינו את רבי אלעזר בן עזריה נשיא
חשובות תחילות ומטמאות
ד]
לחולין: אינו אומר טמא אלא
וכל היכא דתני בו ביום סתמא ההוא יומא הוה והכי אמרינן בברכות : שרץ שנפל לאויר תנור ה] והרי הוא ראשון והתנור מטמא
יטמא לטמא טומאת אחרים.
מה שבתוכו והוי שני וכתיב ו] יטמא ומשמע יטמא אלמא עביד שלישי: על ככר. דסתם תנור ככרות בתוכו: שמטמא את השלישי. וקרא
(פסחים
כלומר ככר שבתוך התנור
יח.) טמא לא נאמר.
משמע בין חולין ובין תרומה: בטומאה דאורייתא. כגון שרץ: אבל בטומאה דרבנן. כגון ידים דמדרבנן הוא דהויין שניות: על טהרת
טמא ומטמא ככר אחר שהוא
אלא
שלישי: הני מילי בדאורייתא
הקדש. כגון אדם הרגיל לאכול קדשים ורוצה להיות רגיל תדיר בשמירת טהרתן ושומר אף חולין מכל טומאות הפוסלות בקדש ואשמעינן דשני
יטמא.
אבל בדרבנן לא. כלומר
עביד בהו שלישי: ודלא כרבי יהושע. דאמר חולין שנעשו על טהרת הקדש לא פסיל בהו שלישי דבטלה דעתו ואין יכול להתפיס על חולין
(סוטה שם.)
בטומאה דאורייתא כגון שרץ
לימד על ככר שני.
אבל בדרבנן כגון נטילת ידים
טהרת הקדש: האוכל אוכל ראשון. נעשה גופו ראשון להיות מגעו שני והאוכל אוכל שני נעשה גופו שני להיות מגעו שלישי והאוכל שלישי שלישי.
ז]
לא אמר שעושה שלישי: ור'
ולקמיה מפרש טעמא דר"א דמשוי אוכל כמאכל עצמו. ודוקא שאכל חצי פרס שזהו שיעור אוכלין טמאין לפסול את הגוייה והן שתי ביצים כדאמר
אלעזר אמר ר' אושעיא הכא
בעירובין אבל בנגיעה לא מטמא אוכל אדם שאין אדם וכלים מיטמאין אלא מאב הטומאה: רבי יהושע אומר האוכל אוכל ראשון.
בחולין כו'. כלומר מתני'
דקתני הא יצא מהם דם
או אוכל שני הוי שני דסבירא ליה לרבי יהושע דלא משוינן אוכל כמאכל. ולקמיה מפרש כי אכיל אוכל שני אמאי משוי ליה שני: שלישי שני
אין נאכלין בידים מסואבות
לקדש. האוכל מאכל שלישי נעשה גופו שני לקדש ועביד שלישי ורביעי. ולקמיה מפרש טעמא: ואין שני לתרומה. דאי נגע ח]לתרומה לא
(הכא) בחולין שנעשו על
פסל לה אבל מיכל תרומה אסור דשלישי מיהא הוי ליאסר באכילה. דאף ע"ג דאמר רבי יהושע אין אוכל נעשה כמאכל ה"מ באוכל אוכל
טהרת הקדש [מיירי]: ודלא
כר' יהושע כו' כלומר ר'
ראשון דלא הוי ראשון למיעבד שני אבל לאיתסורי באכילה מודה
דשלישי עביד האוכלו שלישי וה"נ אמרינן לקמן בשמעתין:
יהושע אומר האוכל אוכל
בחולין
ראשון ואוכל שני שני. כלומר
(פסחים שם) (סוטה שם) האוכל אוכל ראשון.
בין שאוכל אוכל ראשון בין שאוכל אוכל שני שני: שלישי שני לקדש. כל גופו חשוב שני לקדש ומטמא קדש אבל אין
ראשון. (סוטה ל.)
פוסל תרומה: בחולין שנעשו על טהרת תרומה. כלומר באיזה אוכל אמרינן דאם אכל אוכל שלישי דחשוב גופו שני לקדש
(שבת יד.) שני שני. (סוטה שם) (שבת שם)
ומטמא קדש שאכל אוכל שלישי חולין שנעשו על טהרת תרומה אבל אוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש אין
שלישי. (שם) ר' יהושע אומר.
חשוב גופו שני לקדש ואין עושה שלישי בקדש קסבר חולין שנעשו על טהרת הקדש לית בהו שלישי כלו' לית בהו דין
(שם)
שלישי דאין עושין שלישי ואין מקבלין שלישי ולדבריו דר' יהושע כיון דידיו שניות יכול לאכול חולין שנעשו על טהרת
(סוטה שם) שלישי שני לקדש.
(שם) בחולין שנעשו על טהרת תרומה.
(שם)
(שבת יד.) על טהרת הקדש לא. (סוטה ל.)