השוחט
פרק
שני חולין
לד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאן
חבריא רבה בר בר
חנה. לא
ד)בחולין שנעשו על טהרת תרומה. כלומר האי אוכל ראשון ושני ושלישי
ר"ל רבי
אלעזר דלעיל דלא
פח א
א)
ב)
דקתני בחולין מיירי במסכת טהרות ובאיזו אוכל חולין
הוה קרי ליה חבריא דרבו הוה כדאמר בפ"ק דב"ק
ג)
אתה מוצא שלישי הא שני לא עביד שלישי בחולין אתה מוצאו בחולין
וביש נוחלין דאמר עולא אמר רבי אלעזר הלכה
ד)
פט ב
שנעשו על טהרת תרומה: על טהרת
תרומה אין על טהרת הקדש
גובין מן העבדים אבל קשיא אמאי לא קאמר עולא רבותי אומרים
ה)
❖
צ ג
ו)
לא. דבטלה דעתו ואין שם טהרת
ונראה דרבי אלעזר לא קאמר לעיל
ז) ח)
הקדש נתפסת עליהם אבל בטהרת
יותר אלא הכא בחולין שנעשו על
בחולין שנעשו על טהרת תרומה ורבי יהושע
ט)
טהרת קדש עסקינן והש"ס הוא
תרומה א] נתפסין אלמא מתניתין
לא ס"ד דקתני בשר דאי בתרומה בשר מי
רבינו גרשום
❖
דמסיים ודלא כרבי יהושע:
דלא כרבי יהושע אבל כר"א אתיא
איכא אלא מאי בקדשים חיה בקדשים מי
הקדש בידים מסואבות:
ואוכל
עד דאכיל חצי פרס.
דהא סתם קאמר שלישי שלישי
ולוקמה בחולין שנעשו על
איכא בשר בבשר מיחלף בשר בפירי לא
אע"ג דמפרש ר"ת דבי"ח
אפילו בחולין שנעשו על טהרת הקדשה):
טהרת תרומה כו'. כלומר
הגהות הב"ח
מיחלף אמר עולא חבריא אמרין בחולין
ולוקמה מתניתין דאין
דקתני בשר. מתניתין בבשר חולין
דבר גזרו על אדם האוכל כביצה
(א) רש"י
נאכלין בידים מסואבות
שנעשו על טהרת הקדש ודלא כרבי יהושע
שיהא טמא מ"מ מייתי ראיה מפסול
קאי ובשלמא פירות חולין אדם
מאוכלין (ב) תוס'
בחולין שנעשו על טהרת
ואנא אמינא רבי יהושע היא ולא מיבעיא
גוייה שהיה מתחלה בחצי פרס:
מתפיסן בטהרת תרומה כדי שיהא
תרומה ור' יהושע כלומר
❖
טומאה משיעורין לא גמרינן.
דתרומה
דהא מודי בחולין שנעשו
קאמר לא מיבעיא חולין שנעשו על טהרת
רגיל להתנהג בטהרת תרומה שאם
על טהרת תרומה דאית
תתחלף לו תרומה בחולין ויאכל תרומה
תימה הרי מצינו נבלת
קדש דחמירי דאית בהו שלישי אלא אפילו
בהו שלישי: לא סלקא
דעתך דקתני בשר. כלומר
בחזקת חולין יהא אוכלה בטהרה
בהמה דמטמאה ואוכלה טהור אלמא
מוסף רש"י
חולין שנעשו על טהרת תרומה נמי אית בהו
מאכל חמור מן האוכל: שני שני
השוחט בהמה חיה ועוף
אבל בשר ליתא בתרומה ואין כהן
כל הפוסל בתרומה.
שלישי מאן חבריא רבה בר בר חנה היא
דהוא בשר: אין בשר
למה.
דאע"ג דאיכא למיגזר דבהדי
מתפיס לבשר חולין טהרת תרומה
בבשר מיחלף. כלומר
דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מאי אהדרי
אע"פ שאין חיה בקדשים
דאכיל אוכלין טמאין שדי לפיו משקין
משום דלא מיחלפא ליה תרומה
רבי אליעזר ורבי יהושע להדדי אמר לו ר"א
גזרינן חיה אטו בהמה
(ב) דמעשר מ"מ אי לאו דאשכחן
בבשר חולין שיבא לאוכלה כדרך
דאיתה בקדשים אבל
לרבי יהושע מצינו אוכל חמור מן האוכל
החולין: בשר בבשר מיחלף. לפיכך
בעלמא שני דעביד שני לית לן למיגזר
מטמא משקין.
בשר בפירי לא מיחלף
להיות
ואי בתרומה היאך גזרינן
דאילו נבלת עוף טהור בחוץ לא מטמא
דרך אוכלי קדש לאכול בשר חולין
דלא להוו מילי דרבנן חוכא ואיטלולא:
תחלה חוץ מטבול יום.
מצינו שני עושה שני ע"י משקין.
בשר אטו פירי: מאן
אפי' של חיה בטהרת הקדש שאם
ואילו אוכלה מטמא בגדים אבית הבליעה
חבריא רבה בר בר חנה.
וא"ת ואמאי לא קאמר
תתחלף לו בשר הקדש בה שיהא
כלומר דרבה בר בר חנה
ואנו היאך לא נעשה אוכל כמאכל ורבי
סבר לר' יהושע חולין
אוכלה בטהרה: בשר בפירי לא
ע"י ספר דאמרינן בפ"ק דשבת
יהושע מנבלת עוף טהור לא גמרינן דחידוש
שנעשו על טהרת הקדש
מיחלף. תרומה אינה אלא בפירות
דהוי מי"ח דבר וידים הבאות
לית בהו שלישי כדבעינן
הוא אלא מצינו שהמאכל חמור מן האוכל
ואינו נחלף בבשר לפיכך אין דרך
מחמת ספר נמי פוסלות תרומה
למימר בסוף ההלכה: א"ל
דאילו מאכל בכביצה ואוכל עד דאכיל
ר' אליעזר לר' יהושע
הכהנים להתפיס לבשר חולין שלהן
כדאמר התם וי"ל דלא בעי לאתויי
מצינו שהאוכל חמור
כחצי פרס ואנו היאך נעשה אוכל כמאכל
טהרת תרומה: אמר עולא חבריא
אלא ממאכל דעביד מאכל אחר שני
מן (החולין) [האוכלין].
ור"א טומאה משיעורין לא גמרינן ועוד
אמרין. כדאמר במתני' דקתני
דומיא דמאכל דעביד אדם שני ועוד
ואנו היאך לא נעשה
ב]
אוכל כאוכלין כלומר
לדבריך שאתה אומר על ראשון שני יפה אתה
שלישי בחולין שנעשו על טהרת הקדש
דהא דספר עביד ידים שניות וגם
❖
(פסחים יד:)
ולמה אמרת האוכל אוכל
קמיירי ודלא כרבי יהושע ואנא אמינא
פוסלות את התרומה לאו משום
אומר שני שני למה אמר לו מצינו שהשני
ראשון דאינו אלא שני:
מנבלת עוף טהור לא
דרבי יהושע נמי ס"ל הכי דחולין
טומאה אלא משום חומרא:
עושה שני ע"י משקין אמר לו והא משקין נמי
משקין
גמרינן. כלומר דחדוש
שיטה מקובצת
תחלה נמי הוו כדתנן
שנעשו על טהרת הקדש אית בהו
תחלה הוו דתנן א כל הפוסל בתרומה
הוא דאינו מטמא אלא
וכו'.
לא בא להקשות
שלישי והאי דקאמר רבי יהושע בחולין
א] אבל בטהרת תרומה
אבית הבליעה: אלא
מטמא משקין להיות תחלה חוץ מטבול
ב
מצינו שהאוכלין חמור
יכול להתפיסן ונתפסין:
שכמוהו יעשה האדם ראשון דלמה יש
שנעשו על טהרת תרומה רבותא
מן האוכל דאילו אוכל
ומתיבת אלמא מתני' כו'
יום ועוד שלישי שני למה אמר לו אף
לו להיות ראשון אלא רצה לומר דהא
אשמועינן דאפ"ה אית בהו שלישי
בכביצה. כלומר דאילו
עד סוף הדבור נרשם עליו
אני לא אמרתי אלא
בתרומה שטהרתה
דעביד שני היינו דווקא ע"י משקין
וכ"ש חולין שנעשו על טהרת הקדש:
ג
אוכלין מטמאין בכביצה
ונ"ב שלא נמצא בס"י:
ב] אמר עולא חבריא
כו': אלא שני שני למה.
טומאה
מאן חבריא. דסבירא להו דדוקא
שהן תחלה ול"ג מה שכתוב בספרים
כלומר לדבריך שאתה
אמרין כדאמרי' דמתני'
נקט רבי יהושע חולין שנעשו על טהרת תרומה: מה אהדרי רבי
אמר ליה רבי יהושע שאני משקין דעלולים לקבל טומאה דמ"מ לא
אומר שהאוכלין חמור מן
דקתני שני עושה שלישי
תירץ כלום: אף אני לא אמרתי כו'. י"מ כי מהכא דייק דחבריא
בחולין: ג] דאילו המאכל
אליעזר ורבי יהושע להדדי. מה השיבו זה לזה איש על דברי חברו:
האוכל לפיכך האוכל אוכל
ראשון אינו אלא שני אלא
מקבל טומאה מכביצה
מצינו שהאוכל חמור מן האוכל. האדם האוכל המאכל חמור מן
סברי האוכל אוכל שני למה הוא
אוכלין: ד] ואמרי' בפ'
המאכל: היאך לא נעשה אוכל ו) כמאכל. דהאוכל אוכל ראשון לא
יהא ראשון: דחידוש הוא. שאין לו טומאה בגלוי וכשהיא בבית
שני כמוהו והא לדבריך
בתרא דיומא אוכל הנאכל:
ה] ולעולם אשמעי' דיש
הסתרים היא מטמאה האדם עד שהוא מטמא בגדיו וכל שאר טומאות מטמאות בגלוי ואין מטמאות בבית הסתרים הלכך גזרת הכתוב
אין חמור אוכל כאוכלין:
א"ל מצינו שהשני עושה
שלישי בחולין שנעשו על
היא ואין למדין הימנה ור"א סבר למדין: אלא מצינו שהמאכל חמור מן האוכלו דאילו המאכל. ג] קיבל טומאה בכביצה (א) אוכלין טמאין
שני ע"י משקין. כלומר
טהרת תרומה:
שנגעו בו: ואדם האוכל. אוכלין טמאין אינו טמא אא"כ אכל חצי פרס כדתנן בעירובין וחצי חציה לפסול את הגוייה והן ב'
שאם נגעו משקין באוכלין
ביצים: טומאה משיעורין לא גמרינן. דשיעורין מילתא באנפי נפשיה היא ולאו משום חומרא וקולא אלא אוכל דמטמא בכביצה כך שיער
שניים הרי הם כמוהו:
משקין נמי תחלה (הא)
בו הכתוב מכל האוכל אשר יאכל ואמרינן ד]בפ"ח דיומא אוכל הנאכל בבת אחת ושיערו חכמים אין בית הבליעה מחזיק יותר
[הוו] דתנן כל הפוסל את
מביצת תרנגולת ופסול גוייה בכחצי פרס הכי תקון רבנן: ועוד לדבריך. שאתה למד טומאה משיעורין לעשות מאכל חמור מן האוכל
התרומה כו' ואיזהו דבר
הפוסל את התרומה זהו
מה שאתה אומר האוכל אוכל ראשון נעשה שני יפה אתה אומר אלא שני שני למה: אמר לו מצינו. שאוכל שני עושה את חברו שני:
שני ועושין משקין תחלה:
ע"י משקין. אם נגע אוכל שני באוכל שהמשקה טופח עליו נעשו משקין תחלה כדקתני ואזיל כל הפוסל את התרומה מטמא משקין
חוץ מטבול יום כלומר
להיות תחלה וחזר המשקה ועשה האוכל שני וכיון דאשכחן ע"י משקה דשני עושה שני בשום דוכתא מחמרינן גבי אדם האוכלו למהוי
שטבול יום פוסל תרומה
ואין עושין משקין תחלה:
כותיה דאכילה חמירא ממגע: וא"ל. ר"א אי ממשקה ילפינן תחלה נמי בעית למיעבדיה להאי אדם כי היכי דמשקה נעשה ראשון. ורבי
ועוד שלישי שני למה.
יהושע לא יליף מן המשקה דהתם חומרא דמשקין הוא שעלולין לקבל טומאה אבל מן האוכל יליף: חוץ מן הטבול יום. דאיקלשא
כלומר לדבריך שאתה
טומאה מיניה ואע"ג דפסיל תרומה לא עביד משקה ראשון: אף אני לא אמרתי. האוכל אוכל שלישי נעשה שני: אלא. באוכל
אומר שהאוכלין חמור מן
של תרומה כלומר בחולין שנעשו על טהרת תרומה וכדאמר רבי יהושע בהדיא לעיל וכיון דעל טהרת תרומה נעשו עבדי לאוכלן
שני: ז) מפני שטהרתה של תרומה טומאה היא אצל הקדש. כדאמרינן ח) בחומר בקדש בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש
אלמא אין שמירת תרומה חשיבא שמירה אצל הקדש דהא מדרסות לגבי תרומה מטמאין ואפילו בחולין דהא טומאה דאורייתא היא
והאוכל תרומה נשמר הוא מן המדרס ואפ"ה לגבי קדש לא חשיבא שמירה וחיישינן שמא ישבה עליהן אשתו נדה ה"נ שלישי דתרומה
לגבי קדש מספקינן ליה בשני הלכך האוכל שני לקדש שמצינו שני עושה שני ע"י משקין. מדקאמר רבה בר בר חנה דאותביה ר"א לרבי
יהושע שלישי שני למה ואמר אף אני לא אמרתי כו' ש"מ דהא דקתני במילתיה דרבי יהושע בחולין שנעשו על טהרת תרומה ה"ק באלו
חולין יש שלישי בנעשו על טהרת תרומה ועלה קאמר אף אני לא אמרתי דדוקא קאמר ולא רבותא דאי טעמא יהיב למילתיה ואמר
באיזו חולין הוא נעשה שני לקדש בחולין שנעשו על טהרת תרומה ומשום דטהרתה טומאה היא אצל הקדש ולעולם שלישי בחולין
שנעשו על טהרת הקדש איכא מאי קא מותיב ליה ר"א שלישי שני למה הא אשמועינן רבי יהושע טעמיה. ועולא דאמר לעיל דרבי יהושע
בחולין שנעשו על טהרת הקדש נמי אית ליה שלישי סבר דהא דקתני במילתיה דרבי יהושע בחולין שנעשו על טהרת תרומה טעמא
הוא דיהיב למילתיה דבחולין דטהרת תרומה הוא דאמרינן נעשה גופו שני לקדש משום דטהרתה טומאה היא אצל הקדש אבל לא
בחולין דטהרת הקדש ולעולם אשמועינן דיש שלישי ה]בנעשין על טהרת תרומה וכ"ש בנעשין על טהרת הקדש והאי מהדרי ליה לא שמיע ליה
דאינו לא במשנה ולא בברייתא מה שהשיבו זה לזה אלא רבה בר בר חנה שמיע ליה מרביהט) א"נ ס"ל לעולא דהאי אף אני לא אמרתי לא היו דברים
מעולם דלרבי יהושע בתרוייהו קאמר דנעשה גופו שני לקדש וטעמא משום דטהרת שניהם בין נעשין על טהרת תרומה ובין בנעשין על
טהרת הקדש טומאה היא אצל הקדש
והאי דקתני לעיל
בחולין שנעשו
על
טהרת תרומה רבותא
אשמועינן
דאפילו
בהני איכא שלישי:
על