השוחט פרק
שני חולין
לה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אבל
תרומה בנגיעה נמי אסור. אע"ג דאין עושה רביעי ה"א
דליכא כזית בכדי אכילת פרס. דחיוב אוכל תרומה בטומאת הגוף
צה א
א)
דאסור ליגע דגזרינן שלא יבא לאכול: האוכל שלישי
ב)
לא הוי אלא בכזית ואין שום אכילה כשיעור מצטרפת בין כזית דכל
ג)
של חולין שנעשו על טהרת הקדש טהור לאכול בקדש. כמו שאינו
איסורין ובין ככותבת ליה"כ אם שהה מתחלת אכילת השיעור ועד
צו ב
ד)
צז ג
סופה יותר מכדי אכילת פרס שכך נתנה תורה שיעור לשהיית אכילה
עושה רביעי והא דנקט אוכל ולא נקט מגע שאינו עושה רביעי
ה)
ו)
בבית המנוגע שהקפידה תורה בשוהה
אם נגע בקדש רבותא נקט א] דהאוכל
ז) ח)
בו שיעור אכילה לטמא בגדים ואותה
חמור ממגע דהא אוכל את שלישי
דליכא כזית בכדי אכילת פרס א"ר יונתן
צח ד
אכילה נשתערה בחצי ככר של עירוב
הוי שני לקדש וא"ת לענין מאי הוי
ט)
אמר רבי א האוכל שלישי של תרומה עצמה
י)
והיא ד' ביצים ובנזיד הדמע תבלי
שלישי כיון דאוכלו הוי טהור אפילו
אסור לאכול ומותר ליגע ואיצטריך דעולא
צט ה
תרומה מועטין וכי אכיל מן המקפה
לאכול בקדש וגם אם נגע בקדש אינו
❖
ואיצטריך דרבי יונתן דאי מדעולא הוה
פרס לא אכל מן התבלין כזית עד
עושה רביעי ונראה דנ"מ לכי הא
❖
אמינא הני מילי בחולין שנעשו על טהרת
דאכל מן המקפה טפי מאכילת פרס
[דתנן] (דתניא) בפרק קמא דטהרות
תרומה אבל תרומה בנגיעה נמי אסור
שיטה מקובצת
ובטפי לא מצטרף כזית ואין כאן
השרץ מטמא שלשה ופוסל אחד
איצטריך דרבי יונתן ואי מדרבי יונתן הוה
א] דאמרינן בפ' בתרא
אכילת תרומה בטומאה אבל ראשון
בקדש באיזה קדש אמרו בקדש מקודש
הגהות הב"ח
דיומא אל תטמאו בהם:
אמינא הני מילי תרומה אבל חולין באכילה
ושני אין נאכל בנזיד הדמע דאפילו
כמו חלות תודה ורקיקי נזיר שנשחט
(א) רש"י
ב] ואי מדר' יונתן וכו':
בחולין מהני שני (א) ועוד דשני פסיל
עליהן הזבח והמנחות שקדשו בכלי
ג] הוא דמייתינן לה והיא
נמי שרי צריכי יתיב רב יצחק בר שמואל בר
גופה: ד] וקס"ד דכ"ש
אבל חלות תודה ורקיקי נזיר שלא
ליה לתרומה דפתיכא ביה כך שמעתי.
מרתא קמיה דר"נ ויתיב וקאמר האוכל
ב
חולץ: ה] והא דאמרי' בפ'
(ב) ד"ה
נשחט עליהם הזבח ומנחות שלא
וקשיא לי מ"מ היכי ספינן ליה מידי
דעביד (ג) תוס'
שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש
ב"ש גבי והבשר לרבות:
קדשו בכלי אינן לא כקדש ולא כחולין
דפסיל לגופיה לתרומה והא מוזהר
ו] נ"ל דהאי מקשה סבר
אוכל
טהור לאכול בקדש שאין לך דבר שעושה
(ד) ד"ה
דטעמא דהאוכל שלישי
אלא הרי הן כתרומה והשרץ מטמא
הוא מלפסול את גופו דאמרינן א]בפ"ח
❖
חנן
רביעי בקדש אלא קדש מקודש בלבד
הוי שני משום דכיון:
בהן שנים ופוסל אחד והשתא לענין
דיומא אל תטמאו בהם
❖
מתיב רמי בר חמא שלישי שני לקדש ואין
זה יש בהן שלישי דשוב אין שוחטין
ונטמתם בם ג) מכאן לטומאת גוייה
אמר ר' יוחנן
שני לתרומה בחולין שנעשו על טהרת
עליהם הזבח ואין מקדשין המנחות
דאורייתא ואפילו למ"ד דרבנן איסורא
רבינו גרשום
בכלי דתו לא חזו לקדושת הגוף וא"ת
מיהא איכא ועוד לישנא דהש"ס
תרומה אמאי הא לאו קדש מקודש הוא א"ל
הגהות מהר"ב
אסור לאכול ומותר ליגע.
דפריך ספינן ליה מידי דפסיל ליה
רבי יצחק כמאן לא כר"א ולא כרבי
כלומר אסור לאכול תרומה
הנח לתרומה שטהרתה טומאה היא אצל
רנשבורג
ומותר ליגע: אלא קודש
יהושע דלרבה בר בר חנה לרבי
לגופיה משמע דלאו מתבלי תרומה
הקדש ומנא תימרא דתנן בגדי עם הארץ
א] תד"ה
ג
מקודש בלבד. כלומר אם
יהושע אין בהן שלישי כלל ולעולא
פריך אלא מדספינן ליה שלישי של
אכל שלישי של קדש
מדרס לפרושין ד בגדי פרושין מדרס לאוכלי
הא דקאמר רבי יהושע שלישי שני
חולין. ונ"ל דבחולין גרידא קאי רישא
ממש: מדרס לפרושים.
תרומה בגדי אוכלי תרומה מדרס לקדש
כלומר טמאים לחכמים
ה
לקדש ב] היינו אף לחולין שנעשו על
דמתניתין הראשון שבחולין כו'
כבגדים שהן מושב הזב:
אמר רבא מדרסות קאמרת שאני מדרסות
טהרת הקדש אי כר"א הא אמר
והשלישי נאכל אפילו הוא נזיד הדמע
ב] בא"ד
שמא
שלישי שלישי ונ"ל דקסבר רבי
ונגע בשני לטומאה וה"ל שלישי
הדמע הוא ד) על כרחיך
יצחק דר"א ורבי יהושע לא
איירו אלא בשלישי של חולין שנעשו
מותר לאוכלו והא הכא כיון דנזיד
❖
שנעשה על טהרת תרומה בעי למיכליה וה"ל חולין שנעשין
על טהרת תרומה שטהרתה טומאה היא אצל הקדש אבל
על טהרת תרומה ואי אמרת שלישי דידהו פסיל גופא לתרומה
(ג) אוכלין שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש טהור
ספינן ליה להאי כהן מידי דפסיל לגופיה ואתי למיכל תרומה
לאכול בקדש וא"ת תקשה מתניתין דטהרות לרבי יצחק דקתני
מוסף רש"י
אבתריה. הנח לנזיד הדמע דליכא כזית בכדי אכילת פרס הלכך
שלישי שבתרומה פוסל ופירשתי לעיל דאיירי בנעשה על טהרת הקדש
האוכל שלישי של
לאו חולין שנעשו על טהרת תרומה הוא דאמאי קרית ליה בטהרת
וי"ל דמסקינן תנאי היא:
אין לך דבר כו' אלא קדש מקודש בלבד. מה שפירש
תרומה עצמה.
תרומה משום תבלין דפתיכי ביה הנהו לית בהו כזית תרומה בכדי
בקונטרס דרביעי בקדש מעלה דרבנן היא מדקתני לה
אכילת פרס דמקפה הלכך לא בעי למיכלינהו בטהרת תרומה והוו
אסור
לאכול ומותר ליגע.
להו חולין גרידי: אסור לאכול. בתרומה: ומותר ליגע. והיינו נמי
בה' מעלות אחרונות בחומר בקדש דאמר התם דלית להו דררא
כדעולא אלא דעולא איירי בשלישי דחולין שנעשו על טהרת תרומה
דטומאה דאורייתא אין נראה דהא חשיב נמי בה' מעלות אחרונות
ורבי יוחנן איירי בשלישי דתרומה עצמה: ה"מ. דאמרינן נפסל
כלי מצטרף מה שבתוכו לקדש וצירוף הוי דאורייתא לרבי יוחנן
ה)
(ד)
(זבחים
מלאכול דמשמע אבל מותר ליגע היכא דשלישי שאכל הוה חולין אבל
דספ"ק דפסחים ואפילו רבי חייא בר אבא דפליג עליה
מדרס.
צט:)
תרומה לא ואי מדרבי ב] כו': אלא קדש מקודש. אא"כ היה
התם ואמר צירוף דרבנן הוא הא איהו מוקי לה כר"ע ור"ע ס"ל שלישי
שלישי של קדש מקודש דהאי שלישי עביד רביעי בקדש מעלה היא
בחולין דאורייתא וא"כ רביעי בקדש נמי דאורייתא דקרי כאן והבשר
(ב)
דרבנן דהא גבי מעלות דחומר בקדש קתני להו בה'
אשר יגע בכל טמא לא יאכל ו) והא דקרי לרביעי בקדש בפרק ז)כל
מעלות אחרונות דאמרינן התם דלית להו דררא דטומאה
שעה מעלה בעלמא לאו משום דהוי מדרבנן דהא הביא כפרתו
לפרושין.
(חגיגה יח:)
מדאורייתא וכי תקינו רבנן בשלישי דקדש מקודש הוא דתקון. ואע"ג
אוכל בקדשים קרי ליה נמי התם ח)מעלה אע"ג דהוי דאורייתא כדדרשינן
בהערל וקאמר נמי התם דוהבשר לרבות עצים ולבונה הוי
דמייתינן לה בק"ו ממחוסר כיפורים לאו ק"ו דאורייתא הוא דהא
מעלה ולקמן מוכיח מיניה דחיבת הקדש דמכשרת דאורייתא
משלישי דתרומה הוא דמייתינן ג] והיא גופה לאו כתיבא בהדיא
(נדה
לג:) לאוכלי תרומה.
והא דאמר בפ' ה] ט)(כל הפסולים) גבי והבשר לרבות
ואסמכתא בעלמא הוא תדע דהא גבי מעלות תנייה וק"ו דכוותיה
עצים ולבונה לפסולא בעלמא לאו פסולא בעלמא דרבנן אלא למימר
אמרינן במסכת סוטה בפרק כשם דאמרינן ק"ו מאוכל
הבא מחמת טבול יום דעביד רביעי בקדש והוא גופיה לאו מכתב
דלאו למלקות דלא יאכל מרבה ליה אלא ליפסל מהקרבה קאמר
כתיב ולא בק"ו אתי: קדש מקודש. קדש גמור שקדש גופו כגון בשר
דמקבל טומאה ולעולם פסולה דאורייתא והא דאמר בפרק חומר
קרבן וחלות התודה שנשחט הזבח עליהם ומנחות שקדשו בכלי אבל
בקדש דה' אחרונות לית להו דררא דטומאה דאורייתא
שלישי של קדש המקודש בקדושת פה לא והכי מפרש בברייתא
ר"ח ל"ג דאורייתא ואפילו גרסינן דאורייתא ה"פ דכה"ג בחולין ליכא
דררא דטומאה דאורייתא דרחוק הוא מטומאה ומה שמדקדק בקונט'
דמסכת טהרות בפ"ק וכיון דלא עביד רביעי לא פסיל לגברא וקס"ד
(חגיגה שם)
ד] וכ"ש חולין שנעשו על טהרת תרומה: והא לאו קדש מקודש הוא.
בפסחים דלא משכח רביעי בקדש למ"ד טומאת משקה לטמא אחרים
וקפסיל ליה לגברא ואפילו שני נמי עביד ליה: טומאה היא אצל
לאו דאורייתא ואין אוכל מטמא אוכל דהיאך יכול לבא לידי רביעי
הקדש. ושלישי דידיה מספקינן ליה בשני לגבי קדש ומש"ה פסיל
שרץ כלי וכלי אוכל ואוכל משקה הרי אין כאן אלא שלשה ואין זה
לגברא: מדרס לפרושין. הרי הן אצל פרושין כמדרס הזב דמטמא
קושיא דמשכחת ליה שפיר ע"י עצים ולבונה ואע"ג דר"ל מיבעי ליה
אדם והני נמי מטמו להו מדרבנן: פרושין. אוכלי חולין בטהרה:
לקמן אי מהני חיבת הקדש למימני ביה ראשון ושני ההוא אמורא
דאמר בפסחים דאין אוכל מטמא אוכל סבר דמונין בו ראשון ושני
שמא
בחולין
שנעשו על טהרת תרומה ואמאי הא לאו קדש מקודש הוא. נ"ל דהאי מקשה סבר דטעמא ו] הוא דהאוכל
ור"ל סבר דאוכל מטמא אוכלי):
שלישי שני הוי משום דכיון דלא נזהר לשומרו מליטמא וליגע בשני איכא לספוקי נמי דלמא נגע בראשון וסבר כעולא דבנעשו על טהרת הקדש נמי
שלישי שני מהאי טעמא ולית ליה דטהרתה של תרומה טומאה היא אצל קדש אלא שמירת תרומה חשיבא לשמירה אצל קדש ורבי יצחק משני דוקא
בשלישי הנעשה על טהרת תרומה הוי אוכלו שני דטהרתה טומאה היא אצל הקדש אבל שלישי הנעשה על טהרת הקדש הוי אוכלו טהור לאכול בקדש
כמו שאינו עושה רביעי ולדידיה תרומה טהורה נמי מטמאה קדש ולהכי קאמר מנא תימרא דממאי דשלישי שני אין להוכיח לפי סברת המקשה ומייתי
מבגדי אוכלי תרומה מדרס לאוכלי קדש ואין נראה לו לחלק בין מדרסות לפירי ורבא משני דיש לחלק ולא חיישינן בפירי שמא נגע במדרס נ"ל:
שמא