לה:
השוחט פרק שני
חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שמא
תשב עליהן אשתו נדה. אבגדי עם הארץ מדרס לפרושין
שמא תשב. שמא ישבה ואע"ג דאוכלי תרומה מזדהרי בה שפיר
ק א
א) ב)
ג)
צריך נמי האי טעמא דע"ה אינו עושה מדרס ולא מטמא
מיהו לגבי קדש לא הויא שמירה וחיישינן הואיל וטומאה מצויה היא:
קא ב
ד)
אבל בפירי. דאין טומאתן מצויה הויא שמירת תרומה שמירה לקדש
בהיסט כדתנן בהדיא במסכת טהרות בפ"ז הגנבים שנכנסו
ה) ו)
לבית אינו טמא אלא מקום רגלי הגנבים ומה הם מטמאים אוכלין
למאי דנטריה דא"כ תרומה
טהורה נמי א] תימא דמטמאה קודש:
ז)
קב ג
ח)
אם אמר הפרשתי לתוכה כו'.
ומשקין וכלי חרס פתוחים אבל לא
❖
המשכבות והמושבות וכלי חרס
בחומר בקדש תנן
שמא תשב עליהן אשתו נדה אבל בפירי
קג ד
❖
המוקפין צמיד פתיל ואם יש עמהן
ביהודה נאמנין עמי הארץ על טהרת
לא אמרינן ורבי יצחק בפירי נמי אמר מתיב
עובד כוכבים או אשה הכל טמא
יין לנסכים אם אמרו טהורין ב] הן
תורה אור השלם
רבי ירמיה מדיפתי ומי אמרינן בפירי והתנן
משמע בהדיא דע"ה אינו עושה
והימנוהו רבנן כדי שלא יהא כל
1. הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם
משכב ומושב ואינו מטמא בהיסט אם אמר הפרשתי לתוכה רביעית קדש
רבינו גרשום
א
אחד הולך ובונה במה לעצמו ושורף
וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב
נאמן ולא קא מטמא ליה תרומה לקדש ואי
אבל בפירי לא אמרינן.
עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם
פרה אדומה לעצמו אבל על התרומה
ז) ובהנחנקין נמי פריך
כלומר פירי דתרומה לא
חֲלָלִים יִשְׁתֶּה:
אמרת טהרתה טומאה היא אצל הקדש
אין נאמנין אלא בשעת הגיתות
גבי מוקף צמיד וליחוש שמא
אמרינן שעושה רביעי
במדבר כג כד
תטמא תרומה לקדש א"ל טומאה בחבורין
2. רַק הַדָּם לֹא תֹאכֵלוּ
והבדים עברו הגיתות והבדים והביאו
תסיטנו אשתו נדה משמע דהוא עצמו
בקדש: והתנן אם [אמר]
הפרשתי לתוכה רביעית
עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ
קאמרת טומאה בחבורין שאני דמגו דמהימן
לו חבית של יין דתרומה ה"ז לא
אין מטמא בהיסט וצריך ליתן טעם
❖
קדש נאמן כו' דאמרי'
כַּמָּיִם: דברים יב טז
יקבל הימנו ואם אמר לו הפרשתי
דמ"ש דלענין צינורא שלו עשאוהו
אקדש מהימן נמי אתרומה מתיב רב הונא
במסכת חגיגה ביהודה
נאמנין על טהרת יין
כזב שמעיינותיו טמאים כדמשמע
לתוך חבית זה רביעית לנסכים
ג]
בר נתן השני שבחולין מטמא משקה חולין
ב
ושמן כל השנה כולה
מוסף רש"י
בפ' בנות כותים ובפ'
נאמן על כולם ומקבלם כהן ושותה:
ופוסל אוכלי תרומה והשלישי מטמא משקה
כלומר אפי' עמי הארץ יין
בחיבורין. ששניהם בכלי אחד ד]תמיד:
חומר בקדש ולענין
הפרשתי
לתוכה
לצורך ניסוך ושמן לצורך
קדש ופוסל אוכלי קדש בחולין שנעשו על
רביעית קדש נאמן.
מנחות ובשעת הגיתות
מטמא משקה חולין. כדאמרן לעיל
מדרס והיסט לא עשאוהו כזב ונראה
טהרת הקדש תנאי היא דתניא חולין שנעשו
והבדים אף על התרומה
דעביד להו תחלה: והשלישי.
דטעמא משום דאין גוזרין גזירות על
(חגיגה כד:) ודם
עברו הגיתות והבדים אין
על טהרת קדש הרי הן כחולין ר"א ברבי
שבחולין: בחולין שנעשו כו'. כלומר באלו
הציבור
אלא א"כ רוב הציבור יכולין
ג
חללים ישתה.
נאמנים ואם אמר הפרשתי
לתוכה רביעית קדש נאמן
צדוק אומר הרי הן כתרומה לטמא שנים
חולין אמרו ה] כשנעשה על טהרת
לעמוד
בהם ובצינורא שלו אפשר
❖
(נדה נה:)
דאמרינן מגו דמהימן
הקדש וקתני דעביד רביעי בקדש:
ליזהר אבל חומרא יתירה כגון
ולפסול אחד: ר"ש אומר הוכשרו בשחיטה:
אקדש נאמן אתרומה אפי'
הרי הן כחולין. ואין באין לכלל
ומושב בהיסט לא רצו
משכב
ז]
לאחר הגיתות והבדים
אמר רב אסי אומר היה
ר"ש שחיטתו
ואי אמרת טהרתה וכו'
שלישי: הרי הן כתרומה. כדמפרש
חכמים
להחמיר ובפרק בנות כותים
שיטה מקובצת
מכשרת ולא דם לימא מסייע ליה ר"ש אומר
גיתות דיין בדים דשמן:
יש להאריך יותר ולא כאן:
לטמא שנים ולפסול אחד כלומר
א] דא"כ תרומה טהורה
טומאה בחבורין קא
הוכשרו בשחיטה מאי לאו
בשחיטה ולא
ואם אמר הפרשתי לתוכה רביעית
נמי נימא דמטמאה: ב] אם
הראשון והשני טמא בהן והשלישי
אמרת. כלומר כיון
בדם לא אף בשחיטה ת"ש אמר להן ר"ש
דפיס בה לקדש ודאי
אמרו טהורין מהימני
קדש נאמן. וא"ת היאך יאכל
פסול ואינו טמא לעשות רביעי אפילו
והימנוהו רבנן: ג] ואם
עשה לה לתרומה קודם
וכי הדם מכשיר והלא שחיטה מכשרת ה"ק
כהן תרומה כיון דקדש מעורב בה
בקדש וכיון דאשמועינן בדידהו דלא
לכן שמירה מעולה כקדש:
אמר לו הפרשתי לתוך
להן וכי דם בלבד מכשיר אף שחיטה נמי
וי"ל דע"י ברירה שיאמר רביעית
שייך בהו רביעי תו לא מיקרי שלישי
השני שבחולין מטמא
חבית זו רביעית לנסכים
משקה חולין כו'. כדאמרי'
נאמן על כולה ומקבלה
מכשרת ת"ש ר"ש אומר דם המת אינו
שאני עתיד להפריש יהא קדש ח):
דידהו טמא אלא פסול ולא עביד
כהן ושותה: ד] בכלי אחד
לעיל מצינו שני שעושה
תטמא
תרומה לקדש. וא"ת
רביעי בקדש והאי תנא ס"ל כרבי
יחד הס"ד: ה] כשנעשו
מכשיר מאי לאו הא דם שחיטה מכשיר לא
שני ע"י משקין דעלולין
ד
הן לקבל טומאה ופוסל
על טהרת הקדש והאי
שאני הכא ששמרה על
יצחק ותנא דמתניתין קמייתא פליג
הא דם חללים מכשיר אבל דם שחיטה מאי
אוכלי תרומה דחשוב
לאו קדש מקודש הוא
טהרת קדש וממ"נ כיון דמהמנית
עליה כדקתני ופוסל אוכלי קדש:
וקתני דעביד: ו] אלא
לא מכשיר לישמעינן דם שחיטה וכ"ש דם
שלישי ופוסל בתרומה
שחיטה מכשרת. את הבשר לטומאה
ליה אקדש מהימן נמי אתרומה
והשלישי מטמא משקה
דם חללים דכתיב ודם
המת דם המת איצטריכא ליה ס"ד אמינא
חללים ישתה: ז] כגון
קודש דעושה משקה
דמשויא ליה אוכלא: ולא בדם.
וי"ל דס"ד כיון דתרומת חבר נמי
קודש כמוהו ופוסל אוכלי
משכב ומושב והיסט לא:
מה לי קטליה איהו מה לי קטליה מלאך
ונפקא מינה דאילו נפל דם שחיטה
מטמא קודש משום דטהרתה טומאה
ח] ואין נראה דהא צד
קדש שעושה האוכלין
המות קמ"ל ת"ש ר"ש אומר דם מגפתו
על הזרעים לא הוכשרו דלא מיקרי
אצל הקדש לא שייך הכא להימניה
רביעי קשיא לרב יצחק
בית השחיטה הוא דאיקרי
צואר: ט] אי לאו דנפקא
בר שמואל דהא לאו קדש
אינו מכשיר מאי לאו הא דם שחיטה מכשיר
דם שחיטה משקה: אף בשחיטה.
לעם הארץ משום שלא יהא בונה
מקדש הוא: ר' אלעזר
לן דם שחיטה מתשפכנו:
היכא דליכא דם ולעולם כי איכא דם
במה לעצמו אי נמי פריך דה"ל
לא הא דם חללים מכשיר אבל דם שחיטה
בר' צדוק [אומר] הרי
נמי מכשיר את הזרעים: דם המת.
למיחש שמא נתן קדש בחבית אחר
הן כתרומה לטמא שנים.
מאי לא מכשיר לשמעינן דם שחיטה וכ"ש
כלומר לטמא שנים לבדו
בהמה שמתה מאליה: דם חללים.
שנתן בה תרומה:
דם מגפתו דם מגפתו איצטריכא ליה ס"ד
דזהו שלישי ולפסל אחד
שחיטה
מכשרת ולא דם.
שנהרגה ולקמיה מפרש טעמא:
זהו רביעי וכיצד תנאי
אמינא מה לי קטליה כולה מה לי קטליה
לשמעינן דם שחיטה. דלא מכשר
וטעמא משום דמתרת
היא דת"ק דר' אלעזר בר'
פלגא ומאי שנא דם חללים דמכשיר דכתיב
צדוק סבר הרי הן כחולין
בשר באכילה וכן פירש בקונטרס:
ואע"ג דאיתקוש למים דכתיב על הארץ
ולא עושה רביעי בקדש
דם
1 ודם חללים ישתה דם שחיטה נמי כתיב
המת אינו מכשיר. פירש
תשפכנו כמים: ס"ד אמינא. דם המת
שאין לך דבר שעושה
על הארץ תשפכנו כמים ההוא למישרי
רביעי בקדש אלא קדש
בקונטרס בהמה שמתה מאליה
עדיף דהוי כדם חללים דמה לי קטלה
2
מקודש ור' אלעזר בר'
דמן דפסולי המוקדשין בהנאה הוא דאתא
ובסמוך נמי גבי דם מגפתו אינו
איהו כולה אבל דם שחיטה לא מיקרי
צדוק סבר חולין שנעשו
חלל אלא זבוח: מגפתו. לשון
מכשיר פירש כמו כן דם מכת בהמה
ס"ד
על טהרת הקדש עושה
רביעי בקדש: דם המת
פן תגוף באבן רגלך. כלומר דם מכת בהמה: אינו מכשיר. דלא
וקשיא לר"ת דא"כ הל"ל דם מיתה דם מגפתה ועוד דגבי אדם תנן
אינו מכשיר. כלומר בהמה
מיקרי משקה אלא דם חללים דכתיב ו] ישתה: דפסולי המוקדשין.
לה במסכת מכשירין והכי איתא התם אלו מטמאין
שמתה מאיליה: הא דם
ומכשירין זובו ורוקו שכבת זרעו ומימי רגליו ורביעית דם מן המת
לאחר שנפדו מה מים מותרים בהנאה אף דם פסולי המוקדשין
חללים מכשיר. כלומר
שנהרגה ולא נשחטה
ודם הנדה כו' רבי שמעון אומר דם המת אינו מכשיר ועוד דדם
מותרים בהנאה דהאי קרא בפסולי המוקדשין מוקמינן ליה בספרי ו):
דגזרת הכתוב הוא ודם
מגפתה של בהמה אפילו רבנן מודו דלא מכשיר דאמר בפרק חבית
הואיל
חללים ישתה: דם מגפתה.
לא אם טמא חלב אשה שלא לרצון שכן דם מגפתה טמא יטמא חלב בהמה שלא לרצון שדם מגפתה טהור ומסתמא
כלומר מיתה:
כרבנן אתי דלא מסתבר לאוקומי כרבי שמעון ולא כרבנן ועוד דאי שייך דם חללים בבהמה מאי שנא גבי אדם דאמר מה לי קטלה
כולה מה לי קטלה פלגא דדם מגפתו מכשיר ומאי שנא גבי בהמה דלא אמרינן ועוד דאמרינן בסמוך רבי חייא סבר דאינה לשחיטה אלא
לבסוף והא דם מכה היא ולא מכשר והתם כרבנן דהא מכשר דם שחיטה ובפרק העור והרוטב אמר שונין ישראל בטמאה ועובד
כוכבים בטהורה צריכי מחשבה (בה) והכשר ממקום אחר ואמאי לא מכשר מטעם דם חללים מיהו פירש בקונטרס שם דלא מקרי דם חלל
אלא על ידי גיסטרא ומצואר כדקאמר בסוטה לתת אותה על חללי צוארי רשעים ואין נראה דהא ח] לצד בית השחיטה הוא דאיקרי צואר
כדמשמע בפ"ק לכך נראה לר"ת דכולה שמעתתא איירי באדם דשייך ביה דם חללים ולא בבהמה: לשמעינן דם השחיטה
וכ"ש דם המת. וא"ת ומאי כ"ש דמה ענין זה אצל זה הא מתרי קראי נפקי לרבנן דם המת מדם חללים ישתה ודם שחיטה מתשפכנו
כמים וכן קשה בסמוך גבי דם מגפתו וי"ל דס"ד דאפילו לרבנן אי לאו דנפקא לן ט] שחיטה מתשפכנו כמים הוה אמינא דדם
חללים דוקא מכשיר דהיינו שנהרג ולא מת מאליו דלא אמרינן מה לי קטליה איהו מה לי קטליה מלאך המות דאין לך בו אלא חידושו
דלא מצינו דם מכשיר אלא דם חללים אבל השתא דדם שחיטה מכשיר לא הוי חידוש מאי דמכשיר דם חללים ואמרינן מה לי קטלה
כו' וכן בסמוך: למישרי דמן דפסולי המוקדשין. ולר' אבהו דאמר בפרק כל שעה דלא תאכלו משמע איסור הנאה
איצטריך למישרי כל דם והכא נקט פסולי המוקדשין משום דחזקיה דפליג עליה ואמר דלא תאכלו לא משמע ליה איסור הנאה
והוה מצי נמי למימר דאצטריך קרא לדם בהמה דלא בעי כסוי כדאמרינן בריש כסוי הדם ואומר ר"י אע"ג דאין היקש
למחצה
לא מסתבר
ליה לר' שמעון
מתשפכנו כמים אלא לענין שפיכה דלא
בעי
קבורה ולא כסוי אבל הכשר לא
שייך מידי לשפיכה:
סלקא