ה:
הכל
שוחטין פרק ראשון חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מעם
הארץ פרט למומרי). תימה דמאי קאמר הא מהכא נפקא
מעם. ולא כל עם וגבי חטאת כתיב
שבא ה] ע"י השוגג: ר"ש בן
כ א
א)
ב)
יוסי אומר. מכאן אתה למד: אשר לא
תעשינה בשגגה ואשם. וסמיך
מהתם נפקא הא אדרבה הך פליגא דאפילו מומר לדבר
ט]
ג)
אחד קאמר ת"ק דאין מקבלין דהא מוקמינן י] דפליגי באוכל חלב
ליה או הודע אליו חטאתו אשר חטא והביא אשמו דמשמע אשר לא
כא ב
והפריש קרבן על הדם ודוחק לומר דפריך מדר"ש ומפרש ר"ת דמומר
תעשינה אם היה יודע שהוא אסור ושגגה היתה לו וחטא ואשם הוא
ד)
ה)
יביא: השב ו) מידיעתו. שאם היה
לאכול חלב היינו מומר לכל התורה חוץ
❖
מדם כדאשכחן שכולל כל החטאות
יודע שהוא חלב היה יושב ומבטל
מעם הארץ פרט למומר ר"ש בן יוסי אומר
ו) ז)
1
בכלל חטאת חלב בפ"ק דמנחות
מעבירה זו. ואית דגריס השב והוא
משום ר"ש 2 אשר לא תעשינה בשגגה ואשם
ח)
ובפרק היה מביא
נמי הפורש ונבדל מתחלה ואין עובר
שיטה מקובצת
השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו אינו
ט)
דאמר בדין שתהא חטאת חלב טעונה
אם היה יודע שהוא אסור ובת"כז) גרס
א] שמא לא שמע רבי
י)
שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו
כ)
היושב: מאי בינייהו. מ"מ מומרח) לא
נסכים והשתא קאמר דלת"ק כשהוא
אלא כשאין ישראל עומד
ואמרינן מאי בינייהו ואמר רב המנונא מומר
על גביו אמר דמי האי:
מומר לכל התורה כולה חוץ מדם אינו
מקבלינן מיניה בין למר בין למר
ב] דאמר רב נחמן בר
ל) מ)
לאכול חלב והביא קרבן על הדם איכא
מביא קרבן על הדם ולר"ש מביא כיון
ואפילו שוגג דהא אילו היה יודע
נ)
יצחק. נ"ב נ"א בס"י
בינייהו חדא בחטאת וחדא בעולה וצריכי
בר כהן: ג] אני ראיתי
שהוא שב מידיעתו מדם אבל מומר
מתחלה נמי היה אוכלו ואין שב
❖
את ר' יוחנן. נ"ב עי'
מידיעתו: והביא קרבן על הדם.
דאי אשמעינן חטאת משום דלכפרה הוא
לדבר אחד דברי הכל מביא ועוי"ל
תוס' בכורות :
דדוקא בחלב ודם פליגי לפי שהם
ששגג בו ואילו היה יודע שהוא דם
ד] דאי הוה שמיעא נמחק
אבל עולה דדורון הוא אימא לקבל מיניה
תיבת הוה: ה] כתיב שבא
שוין שיש כרת בשניהן ועולין לגבוה
לא היה אוכלו לת"ק מומר שמו ולא
תורה אור השלם
ואי אשמעינן עולה משום דלאו חיובא הוא
על השוגג: ו] למימרא בעי
ונאמרו בלאו אחד כל חלב וכל דם לא
מקבלינן מיניה ולר"ש שב מידיעתו
1. וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא
אבל חטאת דחיובא הוא אימא לקבל מיניה
בתמיה וכי לא פשיטא:
הוא בדם ומקבלינן מיניה: מכם ולא
תאכלו דלת"ק חשיב ליה מומר לאותו
ז] לא שמיעא להו הא
בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ
צריכא וכל היכא דכתיב בהמה גריעותא
א
דאימני עלה ר"ג דאי:
כולכם. דלעיל בעולת נדבה משתעי
דבר כאילו הוא מומר לדם עצמו
בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֹת יְיָ
ח] מילתא למיכל איסורא
היא והכתיב 3 אדם ובהמה תושיע ה' ואמר
אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה
יא] ואינו מניח בשביל האיסור אלא
קרא דכתיב בתריה אם עולה
היאך יגרום שום שטן
ויקרא ד כז
וְאָשֵׁם:
רב יהודה אמר רב אלו בני אדם שהן
קרבנו וגו': דלכפרה הוא. וכיון
משום דנפשו קצה לאכול דם אבל
תיבת כו' נמחק: ט] מהתם
2. אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא
נפקא אדרבה: י] דהא
ערומין בדעת ומשימין עצמן כבהמה התם
וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת
דדעתו להזיד ולחזור על עבירתו
מומר לאחד משאר איסורים פשיטא
מוקמינן לה דפליגי:
יְיָ אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא
ובהא מיהא אתרמי דשגג ולא הזיד
דמביא קרבן על הדם ולר"ש אפילו
כתיב אדם ובהמה הכא בהמה לחודיה כתיב
יא] לדם עצמו דאינו מניח:
תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם:
יב] עובדי כוכבים גמורים
א"כ אמאי נקבל מיניה הא לאו בר
מומר לאכול חלב מביא קרבן על הדם:
ויקרא ד כב
וכל היכא דכתיב אדם ובהמה מעליותא
אינו שב מידיעתו אינו מביא קרבן
3. צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל
כר"ג אע"ג. נ"ב פי' כר"ג
כפרה הוא: דלאו חיובא. ולאו אורח
❖
היא והא כתיב וזרעתי את בית ישראל זרע
דהכא דס"ל כר"מ:
4
מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה אָדָם
על שגגתו. תימה מה צריך
ארעא לקבולי דורון מיניה דכתיב זבח
וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ יְיָ:
אדם וזרע בהמה התם הא חלקיה קרא זרע
: אבל חטאת
קרא למעט לאינו שב מידיעתו ועומד
רשעים תועבה
תהלים לו ז
אדם לחוד וזרע בהמה לחוד (סימן נקלף)
4. הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם
דחובה. רמיא עליה: אימא נקבל
ברשעו הא הוי זבח רשעים והיכי
רבינו גרשום
יְיָ וְזָרַעְתִּי אֶת בֵּית
א"ר חנן א"ר יעקב בר אידי א"ר יהושע בן
מיניה. שלא יהא חוטא נשכר:
תיסק אדעתין לומר דמביא ויש לומר
מעם הארץ פרט
יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה
לוי משום בר קפרא ר"ג ובית דינו נמנו על
דאיצטריך להיכא דחזר בתשובה
גריעותא הוא. דאוקמת לעילט) דפושעים
לאפיקורוס. כלומר מעם
ב
זֶרַע אָדָם וְזֶרַע בְּהֵמָה:
❖
ירמיהו לא כו
הארץ בעשותה אחת מכל
קרי בהמה: שהן ערומים בדעת.
שחיטת כותי ואסרוה א"ל רבי זירא לרבי
אח"כ ובשעה שאכל לא היה שב
מצות ה' ואמר רב המנונא
מידיעתו: ר"ג ובית דינו נמנו על
כאדם הראשון ומשימין עצמן כבהמה
יעקב בר אידי שמא לא שמע רבי אלא
אפיקורוס לאכול חלב
והביא קרבן על הדם
דכאי רוח: וזרע בהמה. ומוקמינן
שחיטת כותי ואסרוה. פירש בקונטרס
הגהות הב"ח
א] בשאין ישראל עומד על גביו א"ל דמי
איכא בינייהו למ"ד פרט
ר"ג בנו של ר' יהודה הנשיא שהיה
לה במסכת סוטה לא קרא
(א) תוס'
האי מרבנן כדלא גמירי אינשי שמעתא
למומר כיון דמומר לאכול
אחרון וכן משמע קצת דקאמר בסמוך
ולא שנה ולא שמש תלמידי חכמים
אוסר
חלב אין מקבלין ממנו
בשאין ישראל עומד על גביו למימרא בעי
(ב) בא"ד
קרבן על הדם. ולמ"ד
ר"ג ובית דינו כר"מ ס"ל דחייש
עליו הכתוב אומר וזרעתי את בית
רב אמי ורב אסי
השב מידיעתו מביא קרבן
קבלה מיניה או לא קבלה מיניה ת"ש
למיעוטא משמע שהוא ר"ג אחרון
ישראל זרע אדם וזרע בהמה כלומר
גמורים ולספרים
על שגגתו. כיון דמדם
דאמר ר"נ בר יצחק א"ר אסי אני ראיתי
שהיה אחר ר"מ ומיהו קשה דא"כ
החכמים והבורים כולם אזרעם
ב]
דגרסי בפ' הדר רשב"ג
שב מידיעתו אם הביא
ור' יוחנן ס"ל בכל
קרבן על הדם מקבלין
את רבי יוחנן ג] שאכל משחיטת כותי אף
לפרותם ולרבותם: ר"ג. בנו של ר'
הויא ליה לפרושי בהדיא ר"ג בנו של
דוכתי הלכה כרשב"ג
ממנו: חדא בחטאת וחדא
יהודה הנשיא שהיה מן האחרונים
ר"י הנשיא כדתנן במס' אבות
רבי אסי אכל משחיטת כותי ותהי בה רבי
במשנתינו אע"ג דר'
בעולה וצריכי. כלומר
ר"ג בנו של ר' יהודה הנשיא
ובית דינו נמנו על שחיטת כותי לאחר
יוחנן פוסק
מכם זהו בעולה מעם
זירא לא שמיעא להו דאי הוה שמיעא
ד]
הארץ זהו בחטאת וצריכין
אומר יפה תלמוד תורה עם דרך
שנשנית משנתינו דהכל שוחטין ואפילו
❖
להו הוו מקבלי לה או דלמא שמיע להו ולא
תרווייהו להוציא את
כותי ואסרוה: לא שמע רבי כו'.
ארץ ועוד תימה דגזר ר"מ על סתם
המומר: והכתיב וזרעתי
קבלוה הדר פשיט לנפשיה מסתברא
והיינו נמי כי מתניתין: למימרא בעי.
יינם ולא גזר על שחיטה דאורייתא
את בית ישראל זרע אדם
דשמיע להו ולא קבלוה דאי ס"ד לא שמיע
וזרע בהמה. כלומר בין
מוסף רש"י
ו] וכי לא פשיטא לן דלית להו לפני
אבל אם הוא ר"ג דיבנה ניחא והא
זרע חכמים ובין זרע עמי
להו ואי הוה שמיע להו הוו מקבלי לה היכי
דקאמר כר"מ סבירא להו משום דר"מ
עור לא תתן מכשול :
מעם הארץ.
הארץ אשבח את זרעם
מסתייעא מילתא למיכל איסורא השתא
פרט למומר.
קבלה מיניה. רבי זירא מר' יעקב
כאדם שזורע תבואתו
ס"ל הכי בהדיא אבל קשה דא"כ סבר
בשדה ומשביח כך אשבח
בהמתן של צדיקים
אין הקב"ה מביא
ר"ג דיבנה דכותים גרי אמת הן כיון
דאפילו כשישראל עומד על גביו
את זרעם ומכל מקום
אסור או לא קבלה: אכל משחיטת
דשחיטתן הויא שריא קודם גזירה
(הוריות ב.) אשר לא
תקלה על ידן צדיקים עצמן לא כל שכן
חזינן הכא זרע בהמה
תעשינה.
אלו עמי הארץ שדומים
כותי. בישראל עומד על גביו או ע"י
ובריש הדר תנן הדר עם
ואי
לבהמה: קיבלה מיניה או
העובד כוכבים או עם מי שאינו מודה
שחתך כזית בשר ונתן לו ואכל ואף
(יומא פ.)
לא קיבלה מיניה. דאפילו
ר' אסי אכל: ותהי בה רבי זירא גרסינן. מתמיה עליהן שאכלוה
בעירוב ה"ז (א) אסור פירוש אינו מודה בעירוב היינו כותי כדאמר
השב מידיעתו כו'.
ישראל עומד על גביו
אסור לאכול משחיטתו:
ומבעיא ליה בלביה הכי: לא שמיע להו. הא ז] דנמנו ר"ג דאי
בפרק בכל מערבין ר"א ב"ר יעקב אומר עד שיהיו שני
תהי בה ר' זירא לא שמיע
שמיע להו הוו מקבלי או דלמא שמיע ולא קבלוה: והדר פשיט.
ישראלים אוסרים זה על זה ר"ג אומר צדוקי אינו כעובד כוכבים
(הוריות ב.)
ליה וכו' לא שמיע ליה
ר' זירא לנפשיה: מסתברא שמיע להו ולא קבלוה דאי ס"ד לא
ופירש בקונטרס אבל כותי הוי כעובד כוכבים דקסבר כותים גרי
דרבן גמליאל ובית דינו
אסרוה: ואי ס"ד דלא
שמיע להו ואי שמיע להו הוו מקבלי לה: היכי מסתייע מילתא למיכל
אריות הן מיהו ע"כ א"א לומר כפירוש הקונטרס דהא ר"ג דיבנה
קיבלה. כלומר דישראל
ח] כו'. היאך יגרום שום שטן לפני צדיקים ע"י שוגג שום דבר
אית ליה בהדיא בפ"ק דגיטין דגרי אמת הן שהכשיר גט
עומד על גביו שרי כי
עון: השתא בהמתן של צדיקים. חמרא דר' פנחס בן יאיר לקמן :
שעדיו עדי כותים והיינו יכולין לפרש אבל כותי הוי כעובד כוכבים
תהי ר' זירא כששמע
שר' יוחנן ורב אסי אכלו
אין הקב"ה מביא תקלה על ידן. שתאכל הבהמה דבר האסור לה:
משום דאינו מודה בעירוב דהיינו נמי טעמא דת"ק דאסר שהוא
משחיטת כותי לישני ליה
ר"מ כדמוכח התם בגמרא ור"מ אית ליה התם כ)(בבכורות) דכותים
ואי
כאן כשישראל עומד על
גרי אמת הן אבל קשה כיון דלכ"ע כותי אוסר אע"ג דגרי אמת הן א"כ מה באו לחדש ר' אמי ור' אסי שעשאום עובדי כוכבים
גביו כו' אמאי תהי לישני
לי' מה דאכלו ר' יוחנן ורב
גמורין לבטל רשות וליתן רשות הא מעיקרא נמי הכי הוה לכ"ע אלא י"ל דלר"ג כותי נמי אינו כעובד כוכבים ותנן צדוקי אינו כעובד
אסי כשישראל עומד על
כוכבים וה"ה לכותים דגרי אמת הן והיו סבורין דגרי אמת הן כר"ג עד שעשאום (ב) רבי אמי ור' אסי עובדי כוכבים גמורין יב] אע"ג
גביו ומה דאסר ר"ג כשאין
ישראל עומד על גביו.
דרבי יוחנן פסק כר' אליעזר בר' יעקב ור' אליעזר בר' יעקב לא פליג את"ק שאוסר כותי ר' יוחנן לא בא לפסוק כמותו אלא במה
שצריך שיהו שני ישראלים אוסרים זה על זה: צדיקים עצמן לא כ"ש. תימה דהא אשכחן יהודה בן טבאי שהרג עד זומם בפ"ק
דמכות ור' ישמעאל שקרא והטה בפ"ק דשבת ואור"י דדוקא במידי דאכילה אין הקב"ה מביא תקלה על ידן שגנאי
הוא לצדיק שאוכל דבר איסור ולספרים דגרסי ל)(בפ"ק) דכתובות גבי העלה עבד לכהונה על פיו השתא בהמתן של צדיקים כו' משום
דאתי לידי אכילת איסור שמאכיל בת ישראל שנשאת לו בתרומה והוא עבד ואין לו בה קדושין ומיהו ברוב ספרים לא גרסינן ליה והיינו
משום דליכא למפרך אלא כשהצדיק עצמו אוכל האיסור ובר"ה דאמר כמה בסים תבשילא דבבלאי בצומא רבא דמערבא ובערבי פסחים
ר' ירמיה בר אבא איקלע לבי רב אסי ואשתלי וטעם קודם הבדלה אע"ג דמיתתו באסכרה התם אכילת היתר הוא אלא שאוכל בשעה
האסורה ובבראשית רבהמ) גרס ר' ירמיה דשדר לר' זירא כלכלה דפירי בין דין לדין אתאכיל פירי בטבלייהו ומיהו ההוא עובדא איתא במסכתא
שקלים וקאמר עלה נ)ר' זירא אם הראשונים כמלאכים אנו כבר אינש ואם הראשונים כבני אינש אנו כחמורים ולא כחמורו דר' פנחס
בן יאיר:
:
אשכחיה