השוחט פרק
שני חולין
לז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כי
מהניא חיבת הקדש לפסולי גופיה. השתא מסקינן דמדאורייתא
מאי. לגופיה הוא דאהני אבל דליטמי איהו אחריני לא או דלמא ל"ש:
קיב א ב
א)
מתני' עד שתפרכס. דאי לא מפרכס קים להו לרבנן דנטולה
ב)
קמיבעי ליה אבל מדרבנן מודו דמונין בו ראשון ושני וכן משמע
ג) ד)
נשמתה קודם גמר שחיטתה כדאמרינן בגמרא : אם זינקה. כדרך
נמי פרק המנחות והנסכים
דקאמר נותר ו] עפרא
ה)
שהבהמות נופחות בגרונם ב] והדם
מקלח ומזנק בכח: זינוק
בעלמא הוא אמאי מטמא
טומאת אוכלין ומשני בחיבת הקדש
ו)
❖
❖
קיג ג
קילוח: השוחט בלילה. ג] בהמה
תפשוט דבעי ר"ל כו' ומשני (א)
מסוכנת שצריכה פירכוס ולא ידע
קמיבעיא ליה דאורייתא כי אמרינן
מאי כי מהניא חבת הקדש לפסולא דגופיה
אי פירכסה: ולמחר השכים ומצא.
דרבנן והא דאמר בפ"ק דפסחים
אבל למימנא ביה ראשון ושני לא או דלמא
תורה אור השלם
שיטה מקובצת
לא שנא תיקו: מתני' השוחט את המסוכנת
כותלי בית שחיטת הצואר מלאים
גבי מחט שנמצאת בבשר
א] יבא איסור נבלה
1. דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
דם כשרה מפני שזינקה: וכמדת
הבשר טמא האי בשר דאתכשר במאי
ויחול על איסור חלב
לֵאמֹר זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר
רשב"ג אומר עד שתפרכס ביד וברגל ר"א
ר"א. דמכשר לה בזינוק אמרה
אי בחיבת הקדש אימר דמהני חיבת
נ"ב עי' תוס' כריתות
תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה
אומר דיה אם זינקה אמר ר"ש השוחט בלילה
דף כג ע"א: ב] נופחות
אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ:
ר"ש: אחד בהמה דקה ואחד בהמה
הקדש לפסולא דגופיה למימני ביה
ויקרא יא ב
בגרונם לאחר שחיטה
ולמחר השכים ומצא כתלים מלאים דם כשרה
גסה. צריכות פירכוס אם היא
ראשון ושני מי מהני וכ"ת ה"נ תפשוט
והדם מקלח: ג] השוחט
2. לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה
שזינקה וכמדת ר"א וחכ"א עד שתפרכס או
מסוכנת: שפשטה ידה. בגמר
הא דבעי ר"ל כו' הוה מצי לשנויי
בלילה כדאמרי' בפרקין
א
לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ
דלעיל השוחט בלילה
תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר
שחיטתה: ולא החזירה פסולה. אם
ביד או ברגל או עד שתכשכש בזנבה אחד
ז] הא דר"ל מדאורייתא בעי אלא
שחיטתו כשרה בדיעבד
לְנָכְרִי כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה
היתה מסוכנת לפי שאין זה פירכוס
שפיר משני שם כגון שהעבירה בנהר
בהמה דקה ואחד בהמה גסה בהמה דקה
אבל לכתחלה לא הס"ד
לַיְיָ אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל
ומה"ד בהמה מסוכנת
אלא כן דרכה בשעת צאת נפשה
ועוד משום דלרב יוסף דלעיל בעי
גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ:
שפשטה ידה ולא החזירה פסולה שאינה אלא
שצריכה פרכוס וכו':
דברים יד כא
אבל גסה לאו אורחה בהכי: גמ'
נמי מיניה מדרבנן וא"ת תפשוט דר"ל
ד] וממאי תיסק אדעתך
3. וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה
הוצאת נפש בלבד ב במה דברים אמורים
ממאי דשריא. ואפילו בפירכוס:
מדרבי יוסי ב"ר חנינא דאמר משקי
למיסרא דבעית קרא
אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאָכְלָה
שהיתה בחזקת מסוכנת אבל אם היתה
למשרייה: ה] ואשמעי'
ומהדרינן וממאי תיסק ד] אדעתין
בית המטבחים אינו מכשיר ואם מהני
הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד
בחזקת בריאה אפי' אין בה אחד מכל
הָעָרֶב: ויקרא יא לט
רחמנא דקאי עלה נמי
למיסרי. דבעי קרא למשריא:
חיבת הקדש למימני ביה ראשון ושני
4. וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי
הסימנים הללו כשרה: גמ' מסוכנת ממאי
בלאו דאי מזאת החיה
לאו חיה היא. ואפילו מפרכסת
מנ"מ בהכשרו וי"ל דנפקא מינה
לאו: ו] דקאמר נותר ופרה
וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא
עפרא בעלמא הוא כו'
דשריא וממאי תיסק אדעתין דאסירא דכתיב
ומנא לן דשריא: מדאמר רחמנא
תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן
לענין כמה דברים שהיו מביאים
שמות כב ל
דבעי ר"ל וכו' ומשני כי
אֹתוֹ:
נבלה לא תאכל. וסתם נבלה מסוכנת
בעזרה וגם חולין היו מביאים לאכול
זאת החיה אשר תאכלו חיה אכול ושאינה
5. וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב
1
קא מיבעי' ליה דאורייתא
הואי קודם מיתתה: מכלל. דקודם
כו': ז] ה"מ לשנויי דריש
עם המנחות והזבחים כדי שיהו
טְרֵפָה יֵעָשֶׂה לְכָל
חיה לא תאכל והא מסוכנת אינה חיה
לקיש: ח] דלמא אתא
מְלָאכָה וְאָכֹל לֹא
מיתה כי הוה מסוכנת שריא דאי
נאכלים על השובע כדאמר בהקומץ
❖
מדאמר רחמנא נבלה לא תאכל מכלל
תֹאכְלֻהוּ: ויקרא ז כד
קרא לנבלה דלא אתיא
2
קודם מיתה אסירא מזאת החיה
רבה :
מכח מסוכנת קודם מיתתה
דמסוכנת שריא דאי ס"ד מסוכנת אסירא
השוחט
את המסוכנת. אפילו
לאחר מיתה מיבעיא מיתה מי שריא
כגון שעשאה גיסטרא:
השתא מחיים אסירא לאחר מיתה מיבעי
ט] דא"כ מאי פריך
לה: ופרכינן דלמא היינו נבלה היינו
לכתחלה שרי ונקט
הגהות הב"ח
במסקנא דלמא אתא קרא
ודלמא היינו נבלה היינו מסוכנת לא ס"ד
מסוכנת. וקודם מיתה משנסתכנה
לשון דיעבד משום דבעי למיתני עד
(א) תוס'
להך נבלה דלא הויא
שתפרכס: שאינה חיה לא
❖
דכתיב וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם
מסוכנת מעיקרא: י] משום
כי
קרי לה נבלה ואשמועינן רחמנא
3
דאין איסור חל על איסור
תאכל. בריש אלו טרפות
לאכלה הנוגע בנבלתה לאחר מיתה הוא
דקאי עלה ה] בלאו נמי דאי מזאת
ומשמע אפי' כו'. ונ"ב
לאו הבא מכלל עשה עשה: מחיים
דריש מהאי קרא דטרפה אינה
דקרייה רחמנא נבלה מחיים לא אקרי נבלה
רש"י כריתות דף כג ע"א
מוסף רש"י
ע"ש: יא] אין פירושו
לא איקרי נבלה. והלכך למה לי
חיה והיינו לפי המסקנא דשמעתין
ודלמא לעולם אימא לך היינו נבלה היינו
כההיא דבסמוך: יב] האי
בהמה דקה שפשטה
לאזהורי עלה דנבלה פשיטא דאיסור
דלא מיתוקמא במסוכנת:
❖
ידה. ולא
מסוכנת מחיים בעשה לאחר מיתה בלאו
פירושו כההיא דלעיל:
השתא
מחיים אסורה לאחר
מסוכנת להיכא אזיל: דלמא לעולם
החזירה פסולה.
אלא מדאמר רחמנא טרפה לא תאכל מכלל
4
מיתה מיבעיא. השתא
היינו נבלה היינו מסוכנת. כלומר
דמסוכנת שריא דאי ס"ד מסוכנת אסירא
רבינו גרשום
לעולם כדקאמר דנבלה היינו בהמה
סבר דסתם נבלה מסוכנת היא קודם
השתא מסוכנת דלא מחסרא אסירא טרפה
שנסתכנה ונאסרה קודם מיתה ואפ"ה
מיתה ולהכי דייק שפיר דאי קודם
טמא לא יאכל אלא מסיפא
כל טהור יאכל בשר
מיבעיא ודלמא היינו טרפה היינו מסוכנת
איצטריך קרא דאילו מחיים איסור
מיתה אסורה פשיטא דמיתה לא
כו' כלומר לרבות עצים
מסוכנת עשה בעלמא הוא ואשמועינן
שריא לה כדפירש בקונטרס ומיד
ולעבור עליו בעשה ולא תעשה א"כ נבלה
ולבונה כיו"ב דמקבלין
קרא דלאחר מיתה קאי נמי בלאו:
הוה מצי למפרך דלמא אתי קרא
טומאה. כלומר עצים
דכתב רחמנא ל"ל ומה מחיים קאי עלה בלאו
(ע"ז
של מערכה: ומאי תיסוק
טרפה. ניקב קרום של מוח או
לנבלה דלא ח] מכח מסוכנת וכגון
ועשה לאחר מיתה מיבעיא ודלמא היינו נבלה
טז.) זאת החיה.
אדעתין דאסירא. כלומר
נחתכו רגליה מחוסרת היא: ואי
שעשאה גיסטרא אלא דנטר עד סוף
(לקמן מב.)
מינה תלמד ומאי תיסק
היינו טרפה היינו מסוכנת ולעבור עליו בשני
למאי הלכתא.
ס"ד מסוכנת. מחמת חולי דלא
המסקנא אבל אין לפרש דאפילו אפשר
אדעתין דאסירא: זאת
לאוין ועשה אלא מהכא וחלב נבלה וחלב
החיה אשר תאכלו. כלומר
5
מחסרא אסורה דדרשינן שאינה חיה
לנבלה שלא היתה מסוכנת מעיקרא
למה אמרת מאי תיסק
טרפה יעשה לכל מלאכה ואכל לא תאכלוהו
לא תאכל: מסוכנת. מחמת טרפות
מ"מ דייק דמדאסר רחמנא מסוכנת
אדעתין דאסירא דכתיב
ואמר מר למאי הלכתא אמרה התורה
שחסרה היא: מיבעיא. דהך טרפה
זאת החיה אשר תאכלו
משום דקרובה למיתה כ"ש בהמה
כו': ומחיים בעשה. כלומר
יבא איסור נבלה ויחול על איסור חלב
נמי אינה חיה אלא מדאיצטריך למיסר
שמתה לגמרי דאע"ג דאסר רחמנא
א] ג
חיה אכול [שאינה חיה
טרפה ש"מ מסוכנת מחמת טרפות
טרפה אפ"ה איצטריך לאסור נבלה
יבא איסור טרפה ויחול על איסור חלב
לא תאכל] טרפה מיבעיא:
כלומר דמחסרא כגון ניטל
דמיחסרא אסורה אבל שאר מסוכנת
משום דטרפה מיחסרא אין לפרש
ואי
הטחול ניטלו הכליות
שריא דלא דרשינן שאינה חיה לא תאכל: ודלמא היינו טרפה היינו
כך דא"כ אמאי ט] פריך במסקנא דלמא אתא קרא להך נבלה דלא
(לקמן קג.)
ניטל ירך וחלל שלה:
מסוכנת. ובין מחסרא ובין לא מחסרא משעה שאינה חיה טרפה
אתא מכח מסוכנת מעיקרא כגון שעשאה גיסטרא אלא פשיטא
ולעבור עליו בעשה ולא
תעשה. כלומר בעשה חיה
קרי לה דטרפה לשון מסוכנת היא כלומר קרובה למות ואיצטריך
דאין זה קל וחומר דאיסור מסוכנת חמיר דחל מחיים כדאמר בזבחים
אכול לא תעשה ובשר
לעבור עליה בעשה דשאינה חיה ולא תעשה דטרפה: אם כן נבלה.
בפרק חטאת העוף דלא ילפינן נבלה מטרפה משום דחמירא
בשדה טרפה לא תאכלו:
דאוקמא לעיל דמשום לעבור עליה בלאו נמי אצטריך: ל"ל השתא
דאסורה מחיים וא"ת למאי ה) דפריך אי אמרת נמי מסוכנת שריא
מחיים. כשהיא מסוכנת קרייה רחמנא טרפה וקאי עלה בלאו ועשה:
תקשי אמאי אצטריך קרא לאסור נבלה הא אסורה מחיים משום
לאחר מיתה מיבעיא. איסורא להיכא אזל: ודלמא היינו נבלה היינו
איסור שאינה זבוחה דרחמנא אמר וזבחת וזו לא נשחטה דממ"נ
(זבחים ע.)
טרפה היינו מסוכנת. כלומר אפילו בנבלה שמתה לאחר שנטרפה
אף לאחר שנתנבלה איכא עשה דשאינה זבוחה כדמשמע בפרק כל
ונסתכנה מצית מוקמת לה ואפ"ה איצטריך ולמיקם עלה לאחר מיתה
שעה ובפ"ק דנזיר דר"ש אומר האוכל נבלה
בשני לאוין לאו דנבלה ולאו דטרפה ועשה דחיה אכול: ואמר מר.
ביוה"כ פטור משום דאין איסור חל על איסור י] משמע אפילו
בזבחים בפרק חטאת העוף : למאי הלכתא. כלומר
נתנבלה ביוה"כ פטור משום דאין איסור חל על איסור והשתא
כשמתה פקעה איסור אבר מן החי אמאי לא חל איסור יוה"כ עם
האי ואכל לא תאכלוהו לא צריך דהא כתיב כל חלב
וכל דם לא תאכלו ומשום דנתנבלה או נטרפה מי אזיל ליה איסור
איסור נבלה בבת אחת אלא ודאי לעולם איכא איסור דשאינה זבוחה
ולהכי לא חייל עליה איסור יוה"כ דמחיים נמי הוה בה איסור זה
חלב ולמאי אצטריך אלא התורה אמרה דחייב משום שני לאוין משום
ואכתי לא פקע ו) ויש לומר דהוה מצי למימר ולטעמיך:
לאו דחלב ומשום לאו דטרפה דלא תימא אין איסור חל על איסור:
דלמא
היינו נבלה היינו מסוכנת. אין יא] לפרש כההיא דבסמוך
אי
דהשתא בעי למימר דקודם מיתה משנסתכנה קרי לה נבלה: השתא מסוכנת דלא מחסרא אסורה טרפה מיבעיא. וכ"ת
אצטריך לטרפה דלא מחסרא כגון דיתיר כיון דכל יתר כנטול דמי הא נמי מיחסר ונפלה נמי חשובה כמחסרא: ודלמא היינו טרפה
היינו מסוכנת. יב] הא פירושו כההיא דלעיל דהשתא בעי למימר דכל מסוכנת קרי לה טרפה דטרפה לשון מסוכנת כלומר קרובה למות
בין מיחסרא בין
לא מיחסרא וק"ק
דלעיל דפריך היינו נבלה היינו
מסוכנת לא קאמר לעבור
עליו בעשה ולא תעשה כדקאמר הכא:
ומה