לז:
השוחט פרק שני חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומה
מחיים אתי איסור טרפה וחייל אאיסור חלב. פי' בקונטרס
אי ס"ד טרפה היינו מסוכנת לכתוב רחמנא חלב נבלה יעשה לכל
קיד א
א) ב)
ג)
מלאכה. לאשמועינן דלא מטמא חלב משום נבלה ולשתוק מאזהרת
ומה מחיים דאיסור מסוכנת אינו אלא מחמת קירוב מיתה
❖
ד)
חל על איסור חלב נבלה גופה מיבעיא ומדאיצטריך לאשמועינן
אכילתו ובחלב טרפה ב]מסוכנת לחודא לכתוב לא תאכלוהו לאשמועינן
קטו ב
בנבלה מכלל דמסוכנת לאו טרפה מקרי ואיצטריך לאשמועינן בהך
דחייל איסור מסוכנת אאיסור חלב ואנא ידענא דכ"ש דכי מייתא
נבלה דאתיא מכח מסוכנת ולא אתיא
אתי נמי איסור נבלה וחייל עליה:
הגהות הב"ח
ומה מחיים. דאיסור מסוכנת אינו
מכח טרפה שלא נטרפה קודם לכן
ואי סלקא דעתך טרפה היינו מסוכנת
(א) תוס'
קטז ג ד
דתיחול אאיסור חלב ומק"ו דטרפה
אלא מחמת קירוב מיתה ואתי וחייל
דכי (ב) בא"ד
לכתוב רחמנא חלב נבלה יעשה לכל מלאכה
לנבלה
לא אתיא דטעמא דטרפה לאו משום
אאיסור חלב נבלה גופה מיבעיא:
❖
❖
וחלב טרפה לא תאכלוהו ואנא אמינא ומה
בטרפה
אלא. מדאיצטריך לאשמועינן בנבלה ג]
קירוב מיתה הוא אלא משום חסרון
מחיים אתי איסור טרפה חייל אאיסור חלב
דאיסור נבלה חייל אאיסור חלב: מכלל
כדמצרכינן לתרוייהו בזבחים בפרק
לאחר מיתה מיבעיא אלא מדכתב רחמנא
הגהות מהר"ב
דמסוכנת לאו טרפה מיקרי. ואצטריך
חטאת העוף וקשה לפירושו
תורה אור השלם
1 נבלה מכלל דטרפה לאו היינו מסוכנת
רנשבורג
דאמאי לא ילפינן שפיר שיחול איסור
לאשמעינן בהך נבלה דאתיא מכח
1. וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב
מתקיף לה מר בר רב אשי ודלמא לעולם
א] גמ'
נבלה על איסור חלב מק"ו דטרפה
מסוכנת ולא אתיא מכח טרפה שלא
טְרֵפָה יֵעָשֶׂה לְכָל
מְלָאכָה וְאָכֹל לֹא
אימא לך היינו טרפה היינו מסוכנת ודקאמרת
דאי משום דטרפה מחסרא נבלה
נטרפה קודם לכן דתיחול אאיסור
תֹאכְלֻהוּ: ויקרא ז כד
נמי כיון דמתה אין לך חסרון גדול
חלב. ומק"ו דטרפה דאמרינן ומה
ב] תד"ה
נבלה דכתב רחמנא ל"ל להך נבלה דלא אתיא
2. וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי
מזה ועוד מאי פריך בתר הכי ודלמא
מחיים כו' לא מצינן למילף גבי
אֱלֹהִים הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא
מכח מסוכנת והיכי דמי שעשאה גיסטרא
מְטֻמָּאָה וּנְבֵלָה וּטְרֵפָה
איצטריך קרא לנבלה דלא אתיא מכח
נבלה דאיסור נבלה חייל אאיסור חלב
התם נמי אי אפשר דלא הוי מסוכנת פורתא
לֹא אָכַלְתִּי מִנְּעוּרַי וְעַד
מסוכנת ההיא נמי אתיא מק"ו
דטעמא דטרפה לאו משום קירוב
עַתָּה וְלֹא בָא בְּפִי בְּשַׂר
מקמי דליפסק לרובא ואיבעית אימא א"כ
❖
יחזקאל ד יד
מיתה הוא אלא משום חסרון
ב] י] לעיל וע"ק נהי נמי דמסוכנת לא
פִּגּוּל:
לימא חלב נבלה וטרפה חלב חלב למה לי
כדמצרכינן לתרווייהו בזבחים בפרק
הוי בלאו דטרפה מ"מ תתסר בעשה
זו היא שאין חלבה חלוק מבשרה ויש לך
חטאת העוף : ד) כגון שעשאה
מקרא דזאת החיה דמשמע שאינה
רבינו גרשום
❖
אחרת שחלבה חלוק מבשרה ואיזו זו מסוכנת
גיסטרא. והיא עדיין מפרכסת דאמר
חיה לא תיכול ומיהו בזה י"ל אי הוה
ואנא אמינא מחיים אתי
בפ"ק עשאה גיסטרא
מוקמא קרא דזאת החיה במסוכנת
ואיבעית אימא מהכא ואומר אהה ה'
2
איסור טרפה וכו'. כלומר
נבלה דזו לא נסתכנה קודם נבלותה
לאוסרה הוה מסתבר ליה נמי
יא]
מסוכנת מחיים דהיינו
אלהים הנה נפשי לא מטומאה ונבלה וטרפה
שיטה מקובצת
טרפה אתי איסור טרפה
לאוקומי בה לאו דטרפה (א) וכי היכי
ואיצטריך לאשמועינן דתיחול איסור
לא אכלתי מנעורי ועד עתה ולא בא בפי
א] שלא הרהרתי ביום
וחייל על איסור חלב
נבלה אאיסור חלב: עשאה גיסטרא.
דעשה דזאת החיה מתוקמא בתרוייהו
ובאתי לידי טומאה:
מסוכנת לאחר מיתה
בשר פגול הנה נפשי לא מטומאה א שלא
ב] ובחלב טרפה
חתכה לשנים לרחבה: א"כ. דמסוכנת
דתרוייהו מיקרו אינה חיה ה"נ לאו
דהיינו נבלה מיבעיא: אלא
הרהרתי ביום לבא לידי טומאה בלילה
לחודה לכתוב: ג] אלא
מדכתיב רחמנא נבלה וכו'.
א]
אסירא: לימא קרא חלב נבלה וטרפה
דטרפה מתוקמא בתרוייהו וא"כ נבלה
מדאיצטריך לאשמועינן
כלומר מדאיצטריך רחמנ'
ונבלה וטרפה לא אכלתי מנעורי ב שלא אכלתי
וגו'. ולאשמועינן דאתי איסור נבלה
יב] דכתיב דחל על איסור חלב ל"ל
בנבלה מכלל דמסוכנת:
למיכתב נבלה דלאחר
בשר כוס כוס מעולם ולא בא בפי בשר
ד] וכדמזהרנא לך. נ"ב
וטריפה וחייל אאיסור חלב ל"ל למכתב
ור"ת מפרש דה"ק ומה טרפה דמחיים
מיתה מכלל דטרפה לאו
נ"א וכדאוקימנא לה דחייל
היינו מסוכנת: התם נמי
פגול שלא אכלתי מבהמה שהורה בה חכם
לא מטמא חייל על איסור חלב נבלה
וחלב טרפה למידרשיה אייתר ולמימר
וכו': ה] חלב לבדו הס"ד
אי אפשר דלאו הויא
דלאחר מיתה יג] מטמא מיבעיא וליכא
דטרפה הוא דקאמינא לך דהיא וחלבה
משום רבי נתן אמרו שלא אכלתי מבהמה
ומה"ד שאין חלבה חלוק
מסוכנת כו'. ועדיין אימא
מבשרה ששניהם אסורים
לך דאי טרפה היינו
למיפרך כדפריך בפרק חטאת העוף
אסורים ד] וכדמזהרנא לך דחייל
שלא הורמו מתנותיה אי אמרת בשלמא
הס"ד ומה"ד יש לך אחרת
מסוכנת לא הוה איצטריך
איסור טרפה אחלב אלמא שני איסורים
דטרפה חמורה דחייל איסורה
שריא היינו רבותיה דיחזקאל אלא אי אמרת
שחלבה חלוק מבשרה
למיכתב נבלה דלאחר
מחיים דהתם קאמר לפי המסקנא
יש בה אבל יש לך אחרת שהיא
שאיסור וכו': ו] לפי
מיתה כדאמרינן לעיל:
אסירא מאי רבותיה דיחזקאל ה"ד מסוכנת
שמסוכנת היא דנבלה
זו שאין חלבה חלוק
דהכא דמסוכנת שריא אבל למאי
קרובה למיתה כזו ואין בה אלא
ממש: ז] (ואע"פ שהוא
מבשרה דתרוייהו אסירי.
אמר רב יהודה אמר רב ג כל שמעמידין אותה
איסור חלב לבדו ה]: שחלבה חלוק
דבעי למימר השתא דאיסור נבלה
היה כהן ובלא הרמה יכול
חלב ובשר: ויש לך אחרת
ואינה עומדת רב חנינא בר שלמיא משמיה
מבשרה. שאיסור חלב נוהג בה
נמי מתחיל איסור שלה מחיים דא"א
לאוכלה) נרשם עליו ונ"ב
שחלבה חלוק מבשרה.
לא נמצא בס"י: ח] אפי'
כלומר שהחלב אסור
דרב אמר אפילו אוכלת בקעיות רמי בר
משנולדה ותו לית בה איסורא אחרינא:
שלא היתה מסוכנת ומסוכנת אסירא
א] ד
אוכלת בקעיות שיש לה
טמא והבשר מותר: כוס
הנה נפשי לא מטומאה. יחזקאל
מטעם נבלה מחמת קירוב מיתה
יחזקאל אמר אפילו אוכלת קורות בסורא מתני
חיות וכח בשיניה שאוכלת
כוס זו היא מסוכנת
קאמר ליה להקב"ה לפי שהיה אומר
ואפילו אם נאמר שלא יהא מסוכנת
יד]
בקעיות עצים י"ל מחמת
שאמר כוס כוס מהרה
הכי בפומבדיתא מתני הכי היכי דמיא
דוחק מיתה היא עושה
שמיד תמות: שהורה בה
אלא איסור עשה לא שייך למיפרך
לו קח לך חטים ושעורים וגו' ועוגת
מסוכנת אמר רב יהודה אמר רב כל שמעמידין
כן וכיון דאינה עומדת
חכם. כלומר שצריך חכם
מה לטרפה שכן מחיים בלאו כיון
שעורים תאכלנה והיא בגללי צואת
מסוכנת היא: ט] (רמי בר
להורות בה (חכם) שלא
אותה ואינה עומדת ואפילו אוכלת בקעיות
האדם תעוגינה לעיניהם: מקרה
דמ"מ איסור נבלה מחיים שפיר הוה
יחזקאל לא פליג אדרב
היה בה שום ספיקא
רמי בר יחזקאל אמר אפילו אוכלת קורות
יהודה אלא לטפויי אתא
לאסור: שלא הורמו
יום ומקרה לילה לא כתיב בקרא ולא
ידעינן לה שיחול על איסור חלב
וכן רב חנינא) נרשם עליו
מתנותיה הזרוע והלחיים
אשכחינהו שמואל לתלמידי דרב אמר להו
גרסינן ליה: לידי טומאה. קרי:
מק"ו דטרפה אבל השתא דמסוכנת
ונ"ב שבס"י לא נמצא:
והקיבה: אפי' אוכלת
י] אתיא מק"ו לפירושו:
מאי אמר רב במסוכנת אמרו ליה הכי אמר רב
כוס כוס. שחוט שחוט שלא תמות
בקעיות. כלומר אפי'
שריא שייך שפיר למיפרך מה לטרפה
יא] הוה מסתבר נמי
אוכלת חתיכות של עץ
גועה
לפי שמסוכנת היא ו]נבלה ממש ליכא
שכן חל איסור שלה מחיים תאמר
לאוקומי בה לאו דטרפה
אם אינה עומדת אסורה:
למימר דא"כ מאי רבותיה: שהורה בה חכם. שנולד בה ספק והוצרך
בנבלה שאין כאן איסור מחיים כלל והשתא פריך שפיר בתר הכי
דכי היכי דעשה: יב] וא"כ
נבלה דכתב רחמנא דחל
לשאול לחכם להתירו: מתנותיה. הזרוע והלחיים והקבה ז] ואע"פ
דלעולם אימא לך מסוכנת אסורה ואצטריך קרא שיבא איסור נבלה ויחול
על איסור חלב: יג] דלאחר
שהוא היה כהן ובלא הרמה יכול לאוכלה: שריא. מסוכנת: היינו
על איסור חלב (ב) ונבלה דלא הוי מסוכנת מעיקרא כגון שעשאה
מיתה ומטמא מיבעיא
רבותיה. דאע"ג דשריא כיון דמאיסה לא אכלתיה: אפילו אוכלת
גיסטרא דההיא לא נאסר מחיים ולא אתי בק"ו דטרפה ורבינו
וליכא למפרך: יד] שלא
יהא במסוכנת אלא איסור
בקעיות. שיש ח] לה כח בשיניה דכיון דאינה עומדת מסוכנת היא:
גרשום היה מפרש ומה מחיים אתי איסור טרפה חייל אאיסור חלב
עשה:
ט] רמי בר יחזקאל. לא פליג אדרב יהודה אלא לטפויי אתא וכן רב
אע"ג דליכא למימר דטרפה מגו דחייל אהאי איסור חייל נמי
חנינא: בסורא מתני הכי. כדאמר דרב חנינא הוסיף אדרב יהודה אפילו
אהאי איסור דחלב נבלה של אחר מיתה שהיתה מסוכנת בתחלה
אוכלת בקעיות ובפומבדיתא מתני דרב יהודה גופיה סיים בה הכי:
דאיכא למימר מגו דחייל האי איסור נבלה אאיסור מסוכנת חייל
נמי אאיסור חלב לא מיבעיא אלא ודאי מדאיצטריך קרא למכתב
גועה
נבלה מכלל דמסוכנת שריא לגמרי והשתא פריך שפיר ודלמא איצטריך לעשאה גיסטרא דליכא מגו שהרי לא היתה מסוכנת וקשה לפי' שאין
הש"ס מזכיר מגו זה כלל ועוד דאיכא למיפרך דאיכא נמי מגו בטרפה דחייל נמי אאיסור שאינו זבוח ולמ"ד בפרק גיד הנשה
בהמה בחייה לאברים עומדת חייל נמי איסור טרפה אאיסור אבר מן החי ואיכא מגו ועוד אפילו כי אמרת דמסוכנת אסירא ואיכא מגו
בנבלה לא שייך למילף מק"ו דטרפה כיון דאיכא למיפרך מה לטרפה שכן אסורה מחיים כדפריך בזבחים : שלא הורמו מתנותיה.
ואם תאמר לרבי יוחנן דאמר לקמן בפרק הזרוע האוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה כאילו אוכל טבלים מאי רבותיה
דיחזקאל אע"ג דיחזקאל כהן היה כהן עצמו צריך להפריש תרומות ומעשרות ואסור לאכול טבל ויש לומר דרבי יוחנן סבר כמ"ד שלא
אכל מבהמה שהורה בה חכם: שלא הרהרתי ביום כו'. ואם תאמר מאי רבותיה דיחזקאל והלא כל אדם נמי אסור כדאמר בפ"ק דמסכת
ע"ז ובפרק נערה שנתפתתה
ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר ביום כו' וי"ל דאפ"ה חשיב ליה רבותא
שלשה דברים אין
אדם ניצול מהם בכל יום הרהור עבירה ולשון
הרע ועיון תפלה:
משום דאמרינן בפרק גט פשוט
גועה