השוחט פרק
שני חולין
לח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
גועה
גועה והטילה ריעי. או זה או זה. גועה
או הטילה ריעי וכשכשה באזנה ה"ז פירכוס. אפילו יט] ג)לר"ג
צועקת כמו אם יגעה שור
קיז א ב ג
א)
ב) ג)
על בלילו : לאבא. לרב הוה קרי ליה שמואל הכי משום
דמחמיר ובעי פירכוס יד ורגל חשיב האי פירכוס ולהכי פריך
ו]
כבוד: לאזוזי אוני. לפרכס האוזן בתמיה דפירכוס חיות גדול הוא
שפיר מברייתא דקתני בסמוך גועה והטילה ריעי אין זה פירכוס
❖
: שאני אומר.
זה. אזוזי לשון מזיזין אותו ממקומו
ושמואל דאמר איצטריך ליה
לאבא אזוזי אוני סבר כרבנן דאמרי או
ד)
ה) ו)
שאינה צריכה כל כך אלא כל פירכוס
יד או רגל ולהכי פריך עליה דרב ענן
ז)
ז] שמסוכנת מפרכסת שאינה עושה
דמפרש מילתיה דשמואל תנינא
גועה והטילה ריעי וכשכשה באזנה הרי זה
ח)
שיטה מקובצת
דבר שהוא הוצאת נפש הוי פירכוס
דפשיטא דאליבא דרבנן פשוטה
ט)
פירכוס אמר להו אצטריכא ליה לאבא לאזוזי
י)
א] שאני אומר כל שעושה
כדלקמן: שאין ח] המיתה עושה.
וכפפה ה"ז פירכוס כפופה ופשטה
אוני שאני אומר כל שאינו דברים שהמיתה
א]
דברים שאין המתה עושה
כ) בשעת הוצאת נפש קרי לה מתה
לא הוי פירכוס:
❖
מאי נינהו: ב] ופשטתה
עושה מאי נינהו דברים שהמיתה עושה אמר
אצטריך
ליה לאבא. פי' בקונטר'
ובבהמה דקה קאי דאילו גסה אפילו
דברים שהמתה עושה
רב ענן לדידי מפרשא לי מיניה דמר שמואל
פשוטה וכפפה דברים
כפופה ופשטתה הוי פירכוס: אי.
דשמואל הוה קרי הכי
שאין המתה עושה מאי
היתה ידה כפופה ופשטתה דבר שהמיתה
תורה אור השלם
א
ב]
מדוקיא דמתניתין הוה גמרינן לה
לרב בלשון כבוד ובערוך פירש שכך
ד)
קמ"ל: ג] ה"א דוקא
עושה פשוטה וכפפה דברים שאין המיתה
1. שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי
כדקדייקת הא החזירה כשרה משמע
שמו ורב היו קורין אותו על שם
כגון שהיתה ידה כפופה
ופשטה: ד] מנא אמינא לה
יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים
שפשטתה מכפיפותה והחזירה: אבל
עושה מאי קמ"ל תנינא בהמה דקה שפשטה
חשיבותו כמו דבכל דוכתי הוו קרו ליה
דתנן בהמה דקה שפשטה
תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי
פשוטה. מעיקרא וכפפתה לא:
רבי לר' יהודה הנשיא ושמואל שהיה
ידה ולא החזירה פסולה שאינה אלא הוצאת
ידה ולא החזירה פסולה
וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן
❖
קמ"ל. ט] דהיכא דהויא פשוטה
אִשֶּׁה לַיְיָ: ויקרא כב כז
נ"ב בקצת ספרים ישנים
חבירו היה קורהו בשמו וכן לקמן ה)
נפש הא החזירה כשרה אי ממתני' הוה
קלף גרסי' פסולה שאינה
מעיקרא וכפפתה הוי פירכוס:
אי הכי אמר אבא לא ידע בטרפות
אמינא דוקא ג] דכייפה ופשטה והדר כייפה
אלא הוצאת נפש הא
משמו. של ר' יוסי: י] הא. דאמר
כלום כ] ובערבי פסחים
הגהות מהר"ב
החזירה כשרה אימת וכו':
לה אבל פשוטה וכפפתה לא קמ"ל מיתיבי
ה] ואי עדיף מאי עד
רב לעיל גועה הוי פירכוס: דעבי
ו) גבי גוזלייא וארזילייא לאבא
רנשבורג
אמר רבא פרכוס: ו] לאבא
ר' יוסי אומר היה ר"מ אומר גועה בשעת
קלה. שהיה קולה עבה וחזקה דודאי
ובפרק כל גגות אי
א] רש"י
לרב שמואל הוה קרי ליה
שחיטה אין זה פירכוס ר"א ברבי יוסי אומר
אתי מכח חיות: דעמי קלה. כהה
קפיד אבא קטרו ביה המיינא ז)ובפירוש
הכי משום כבוד: ז] אלא
כל פרכוס שמפרכסת
משמו אפילו הטילה ריעי וכשכשה בזנבה
מתרגמינן עמיא : שותתת.
משמע סוף פרק ראשית הגז
❖
שאינה עושה: ח] שאין
בסמוך: מתרזת. למרחוק וחיות
דאמר רבי יוחנן לאיסי מאן
אין זה פירכוס קשיא גועה אגועה קשיא
המתה עושה: ט] (דהיכא
הוא זה: אמר רב חסדא פירכוס
ריש סדרא בבבל א"ל אבא אריכא
דהויא פשוטה מעיקרא
ריעי אריעי גועה אגועה לא קשיא הא
וכפפתה הוי פרכוס) נרשם
שאמרו. אני שמעתי בסוף שחיטה
וכעס עליו ר' יוחנן על שקראו כן
רבינו גרשום
דעבי קלה הא דעמי קלה ריעי אריעי נמי
עליו ונ"ב שלא נמצא
ואני מפרש יא] מאי סוף ששמעתי
משמע בהדיא דאבא לאו לשון חשיבות
בס"י: י] (הא דאמר רב
גועה והטילה ריעי כו'.
לא קשיא כאן בשותתת כאן במתרזת אמר
אמצע שחיטה היא והאי דקרי ליה
ומיהו ממה שהיה קורהו בשמו לחודיה
כלומר אם עושה אחת
לעיל גועה הוי פרכוס
רב חסדא פירכוס שאמרו בסוף שחיטה
משלשתן: איצטריכא ליה
דעבי קלה שהיה קולה
ב
לא היה כועס אי לאו משום דאמר
סוף לאפוקי אם בתחלת שחיטה
לאבא. כלומר אבא זהו רב
עבה וחזקה דודאי אתי
מאי בסוף שחיטה באמצע שחיטה לאפוקי
אריכא שזהו לשון גנאי דר' יוחנן גופיה
פירכסה כיון דבאמצע שחיטה יב] לא
והכי קאמר ליה איצטריכא
מכח חיות) נרשם עליו
תחלת שחיטה דלא אמר רב חסדא מנא
פירכסה לא הוי לה חיותא כי האי
היה קורהו אבא בפרק כסוי הדם
ליה לרב לאוזוזי אוני.
ונ"ב שלא נמצא בס"י:
ד]
יא] ואני מפרש דמאי
כלומר שלא תהא כשרה
אסיר משום נטילת נשמה: מנא אמינא
אמינא לה דתנן בהמה דקה שפשטה ידה ולא
אבא ממשפחת בריאים הוה
סוף שחיטה ששמעתי:
עד שתזוז אודניה: אמר
לה. דהאי סוף ששמעתי אמצע הוא:
אע"פ שרב היה חשוב הרבה מר'
יב] כיון דבאמצע שחיטה
החזירה פסולה אימת אילימא בסוף שחיטה
להו שאני אומר כל
לא הוי לה חיותא כי
שאינו עושה דברים כו'.
יג]אימת. פשטה ולא החזירה דאמרינן
יוחנן מיהו על רב ח)המנונא דאמר בפ'
כל היכי תיחי ותיזיל אלא לאו באמצע שחיטה
האי וכו' ונ"ב נ"א בפי'
כלומר כל שאינה עושה
פסולה: כל היכי תיחי ותיזיל. דלאחר
יה"כ קא אזיל אבא
א"ל רבא לעולם ג בסוף שחיטה שאני אומר
כ"י כיון דבאמצע שחיטה
דברים של חיות אלא
ששחטה לא תסגי בפשיטת יד בלא
למיקטל גברא קשה שהיה תלמידו
לא הוות לה חיותא כי
עושה דברים שהמיתה
כל שאינה עושה כן בסוף שחיטה בידוע
האי אסירא דההוא פרכוס
עושה טרפה: אי ממתניתין
כפיפה יד] וחזרה בתמיה: א"ל רבא
וקורהו בשמו ואמר בחלק
הוי משום נטילת נשמה:
הוה אמינא דוקא דכייפא
שנשמתה נטולה הימנה קודם לכן ר"נ בר
לעולם סוף שחיטה. דוקא. ודקאמרת
מפני מה כא] היה נענש גחזי מפני
יג] (אימת פשטה ולא
כו'. כלומר דמשמע
יצחק אמר פירכוס שאמרו בתחלת שחיטה
כל היכי תיחי ותיזיל לאחר שחיטה
ט)שקורהו לרבו בשמו ולפירוש הקונט'
החזירה דאמרינן פסולה)
בהמה דקה שפשטה ידה
נרשם עליו ונ"ב שלא
והחזירה. כלומר שהיתה
אמר ר"נ בר יצחק מנא אמינא לה דתנן אמר
שתפשוט ותחזיר: שאני אומר כל
דאבא לשון חשיבות ניחא י):
נמצא בס"י: יד] בפשיטת
אילימא בסוף שחיטה כל היכי
כפופה ופשטה ואח"כ
שאינה עושה כן. פשטה וחזרה לאחר
ר"ש השוחט בלילה ולמחר מצא כתלים
יד בלא כפיפה בתמיה:
החזירה אבל פשוטה
תיחי ותיזיל. ומפרש
טו] אע"ג דהוות מסוכנת
שחיטה בידוע כו': בתחלת שחיטה.
וכפפתה אימא לא ליהוי
מלאים דם כשרה שזינקה וכמדת ר"א ואמר
כיון דמלאים דם בידוע
כשרה קמ"ל: הא דעבי
כלומר אפי' פירכסה בתחלת שחיטה
רבינו תם דמדקתני שאינה אלא
שמואל כותלי בית שחיטה שנינו אי אמרת
שזנקה: טז] מתיבת ואמר
קלא הא דעמי קלא. כלומר
דייה א] כשרה אע"ג טו] דהויא
הוצאת נפש דייק דאטו מי לא חיתה
שמואל וכו' עד אי אמרת
עבי קלא הרי זה פרכוס:
בשלמא בתחלת שחיטה שפיר אלא אי
מסוכנת כיון דמלאים כותלי בית
הרבה אם לא הוציאה נפשה עד סוף
בשלמא כל כמה דפרכס
כאן בשותתת כו'. כלומר
אמרת בסוף שחיטה ליחוש דלמא בתחלת
שחיטה: רבא אמר פירכוס שאמרו
ולא עד בכלל נרשם עליו
במתרזת הוי פרכוס אבל
השחיטה דם בידוע שזינקה: וכמידת
ונ"ב לא נמצא בס"י והכין
(במשתנת) [בשותתת] לא
שחיטה זינקה ודלמא שאני זינוק דעדיף ומי
בסוף שחיטה. והא דלא חיישינן דלמא
ר"א. דאמר זינוק הוי פירכוס:
משמע מדברי המפרשים
הוי פרכוס: ואמר שמואל
עדיף והתנן ר"א אומר דייה אם זינקה קל
ואמר שמואל כו'. להכי איצטריך
שהקשו קושיא זו ותרצו
כותלי בית השחיטה
בתחלת שחיטה זינק משום דלא שכיחא
טז]
כי לרש"י ז"ל כלל ולא נעלם
בענין אחר ולא הזכירו
שנינו. כלומר דפרכוס
שיהיה זינוק אלא בסוף: כ) יולד
מדרבן גמליאל ועדיף מדרבנן אמר רבינא
לפרושי דכותלים דהכא לא הוו כותלים
מעולה הוא שקילחה
פרט ליוצא דופן. לאו מלשון לידה דריש
ממש אלא כותלי בית השחיטה דאי
אמר לי סמא בר חילקאי אקשי בה אבוה דבר
מהם דברי רש"י ז"ל אלא
הדם מחמת בריאות: אלא
ודאי שאינו מפירושי רש"י
אי אמרת בסוף שחיטה.
אלא גמר לידה לידה מבכור כדאמרינן
הוו כותלים ממש למחר היינו יכולים
אבוברם ואמרי לה אחוה דבר אבוברם
ז"ל אלא גליון מפירושי
כלומר בסוף שחיטה
בריש פרק יוצא דופן והא
להבין אי האי זינוק הוה בתחלת
ומדרבנן מי עדיף והא תנן וחכמים אומרים
האחרונים הוא והכניסוהו
בעיא לפרכוס אמאי חשוב
דדרשינן התם אשה כי תזריע וילדה
שחיטה או באמצע שחיטה דאי הוה
בפרש"י ז"ל ובשלשה
פרכוס דילמא בתחילת
עד שתפרכס או ביד או ברגל רבנן אהייא
פירושי רש"י ז"ל שבידי
שחיטה זינקה: ודילמא
עד שתלד ממקום שמזרעת דמשמע
בתחלת שחיטה ימצא הזינוק למעלה
לא נמצא: יז] קיל מדר"ג
שאני זינוק דעדיף. כלומר
קיימו אילימא אדר"ג כיון שפירכסה מיבעי
דצריך מיעוט למעט יוצא דופן ולא
בכותל דמחמת כח וחיות שהיה עדיין
דבעי ביד וברגל ועדיף
לעולם אימא לך בעינן
ליה אלא פשיטא אדר"א ואי עדיף מאי
וכו': יח] ומכירים היו
ממעטינן ליה מלידה לידה מבכור
בבהמה זינקה למרחוק ואם ימצא
פרכוס בסוף שחיטה ואי
את הבן ולא ראו את
פרכת דילמא בתחלת
עד ה] רבא אמר פירכוס שאמרו בסוף שחיטה
משום דאי לאו כי תזריע הוה דרשינן
הזינוק למטה בכותל בידוע שבאמצע
האב: יט] אפי' לרשב"ג
שחיטה זינקה דלמא
תלד לרבות יוצא דופן כרבי שמעון:
שחיטה זינקה שלא היה בה כח כל
אמר רבא מנא אמינא לה דתניא שור
דמחמיר כו' ולהכי פריך
שאני זינוק דעדיף ואפי'
1
שפיר מברייתא: כ] שם
כך לזנק הדם למרחוק אבל השתא
או
זינקה בתחלת שחיטה
או
וכן בערבי פסחים כגון
כשרה אבל פרכוס אחד
דאמר שמואל דהני כותלי לא הוו כותלי ממש אלא כותלי בית השחיטה לא מצינו למידע אי תחלת שחיטה זינקה או לאחר שחיטה ולהכי קאמר
גוזלייא: כא] מפני מה
ביד וברגל בעינן בסוף
אי אמרת בשלמא כל כמה דפירכס אפילו בתחלת שחיטה הוי פירכוס: שפיר. דהא חזינן למחר ע"י זינוק דפרכיס באורתא: אלא אי אמרת.
נענש גחזי כצ"ל:
שחיטה: ומי עדיף והתנן
באמצע שחיטה בעינן מאן לימא לן למחר דזינוק דלאורתא באמצע שחיטה הוה דלמא בתחלת שחיטה זניק: ודלמא. לעולם שאר פירכוסין
ר' אליעזר אומר דייה אם
זינקה. כלומר ומי עדיף
לא הוו פירכוס אלא באמצע או בגמר שחיטה ושאני זינוק דעדיף חיותיה ופירכוס גדול הוא הלכך אפילו בתחלת שחיטה זינקה שפיר
זינוק מפרכוס דרגל והתנן
דמי: דייה אם זינקה. ומדקתני דייה מכלל דקיל: קיל מדרבן גמליאל. דבעי ביד וברגל יז] בשניהם: ועדיף מדרבנן. דאמרי ביד או ברגל:
ר' אליעזר אומר דייה אם
זינקה. כלומר ר' אליעזר
אבוברם. שם האיש: אבוה ב)בר אבוברם. זהו אבוברם עצמו ומכירין היו את הבן ולאיח] את האב והיו קורין אותו על שם בנו שעשו את בנו
ענה לרבן גמליאל דאמר
סימן לו: עד. משמע דחמיר האי פירכוס דרבנן מהנך דלעיל ואי דר"א עדיף מאי עד דרבנן משמע דעדיף כיון מיבעי להו למימר אלא ש"מ זינוק
עד שתפרכס ביד וברגל
קיל ואפ"ה סגיא ליה כי הוי בתחלת שחיטה: בסוף שחיטה. סוף ממש שתפרכס בגמר שחיטה דתהוי בה חיות אחר שחיטה:
ואמר לו ר' אליעזר (א')
דייה אם זינקה אלמא
פרט
פרכוס יד ורגל עדיף:
אבוכרם גרסי': קיל מרבן גמליאל כו'. כלומר דרבן גמליאל סבר עד שתפרכס ביד וברגל ורבנן סברי או ביד או ברגל (אלמא אדרבן גמליאל עד שתפרכס ביד וברגל ורבנן סברי או ביד או ברגל): אילימא אדר"ג כיון
דפירכסה מבעי ליה. כלומר דר"ג סבירא ליה עד שתפרכס ביד וברגל הוה ליה למימר לרבנן כיון שפירכסה ביד או ברגל כשרה: