לח:
השוחט פרק שני חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
או
כשב פרט לכלאים. תימה דהכא או למעט ובפ"ק
פרט לכלאים. בן רחל ותייש שפסול לקרבן ומרבויא דאו דריש ליה:
קיח א
א)
ב)
נדמה. עז שילדה מתייש כמותה ובנה דומה לרחל: פרט ליוצא
קאמר או לרבות פלגס וגבי אותו ואת בנו נמי דרשינן
קיט ב
ג)
דופן. שקרעוה והוציאוהו פעמים שמתה ופעמים שחיה: ז' ימים פרט
או שה לרבות כלאים ויש לומר דגבי פלגס ממילא אימעיט
קכ ג ד ה
ד)
למחוסר זמן. ג] שלא הגיע
לז' ימים ואפילו אמו קיימת: תחת
ולא צריך קרא אלא לרבות וכן לגבי אותו ואת בנו ממילא אימעיט
קכא ו
ה)
אמו. ד] היה שעה אחת פרט ליתום
כלאים דשור ושה אי אתה יכול להוציא
כלאים מביניהם אבל הכא כשב ועז
וה"ד האי יתום אילימא דילידתיה
או כשב פרט לכלאים או עז פרט לנדמה
א
ב
1
כתיב שאתה יכול להוציא כלאים
אמיה ולאחר שעה מתה לעולם תיחי
ו) ז)
כי יולד גפרט ליוצא דופן א] שבעת ימים דפרט
ח)
מביניהם וממילא איתרבו להכי כתיב
בתמיה וכי לעולם צריכה לחיות והא
למחוסר זמן תחת אמו פרט ליתום האי יתום
קכב ז
ט)
ה
או למעט ובכי האי גונא משני
תחת אמומ) קרינן ביה והא ליכא למימר
ה"ד אילימא דילידתיה אמיה והדר מתה
י)
במרובה
גבי וטבחו או
דאשמועינן קרא שתחיה אמו כל ז'
לעולם תיחי ותיזיל אלא דמתה והדר ילידתיה
כ) ל)
מכרו ואם תאמר אם כן מאו עז
דתניא בת"כ נ) ר' יוסי הגלילי אומר
קכג ח
מ)
מכי יולד נפקא אלא פשיטא זה פירש למיתה
היה למעט כלאים שאתה יכול להוציא
מה תלמוד לומר תחת אמו לפי שנאמרס)
נ)
וזה פירש לחיים אי אמרת בשלמא בעינן
ס) ע)
כלאים מביניהם ומאו כשב נדמה ויש
ז' ימים יהיה עם אמו יכול כל ז'
ה]
קכד ט
פ)
חיותא בסוף לידה היינו דאיצטריך קרא
לומר דנדמה אינו ראוי כל כך למעוטי
ת"ל תחת אמו אי תחת אמו יכול
כמו כלאים ולהכי מעוטא קמא
אפילו יצא ממנה כשהיא מתה ת"ל
צ)
למעוטי אלא אי אמרת לא בעינן חיותא בסוף
❖
ק)
מוקמינן בדדמי טפי בכלאים והדר
עם אמו משמע ששניהם בעולם
לידה למה ליה מכי יולד נפקא אמר רבא
ר)
ממעטינן נדמה דנדמה לא ממעטינן
אחד שתהא קרויה אמו הא כיצד
והלכתא כי הא מתניתא בהמה דקה שפשטה
אלא משום דדמי לכלאים:
אפילו נתקיימה לו אמו שעה אחת
ש)
תורה אור השלם
ידה ולא החזירה פסולה ב] במה דברים
אלא דמתה והדר ילידתיה. והא
ת)
והאי תחת אמו משמע ליה לרבי יוסי
1. שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי
אמורים ביד אבל ברגל בין פשטה ולא כפפה
הגלילי חליפי אמו שמתה אמו והוא
דאמר בפרק יוצא דופן
יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים
בין כפפה ולא פשטה כשרה בד"א בדקה
נשאר במקומה: אלא דמתה והדר
ובפרק מי שמת
תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי
❖
אבל בגסה בין ביד בין ברגל בין פשטה ולא
ילידתיה. היינו יוצא דופן דכל
וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן
דעובר מיית ברישא היינו היכא דמתה
❖
אִשֶּׁה לַיְיָ: ויקרא כב כז
מעצמה כדאמר בפ"ק דערכין
שקרעוה והוציאו את ולדה בין מתה
כפפה בין כפפה ולא פשטה כשרה ועוף
ובין חיה הוי יוצא דופן: זה פירש
דוולד איידי דזוטר חיותיה עיילא
אפילו לא רפרף אלא גפו ולא כשכש אלא
לעזי רש"י
למיתה. אמו כלומר בשעת מיתתה
טיפתא דמלאך המות ומחתכא
רבינו גרשום
זנבו הרי זה פירכוס מאי קמ"ל כולהו תננהי
איברר"ש [איברי"ש].
❖
לסימניו אבל נהרג לא ק):
ילדה דרך הרחם ואשמועינן קרא
פרט לכלאים שהוא מן
סרעפת.
בהמה דקה שפשטה ידה ולא החזירה
אלא
זה פירש למיתה וזה פירש
דבעינן חיות עד גמר לידה ולאחר
האיל ומן העז דבעינן כבש
פסולה שאינה אלא הוצאת נפש יד אין רגל לא
ממש: או עז פרט לנדמה.
לחיים יב]. אין להוכיח מכאן
לידה מעט ואי לא ה"ל יתום דעל
כלומר שאינו דומה לאמו:
דקה אין גסה לא עוף איצטריכא ליה דלא תנן:
מוסף רש"י
דאפילו בידי שמים אפשר לצמצם
כרחיה האי תחת אמו למעוטי חיה
ר)
פרט ליוצא דופן בן
מתני' השוחט לעובד כוכבי' שחיטתו כשרה
פרט לכלאים.
דקרא איכא למימר דאיצטריך אם יבא
באמצע לידה ומתה בגמר לידה
פקועה שאינו יוצא דרך
ז
(נדה מא.)
בית הרחם שאינו נולד
אתי ו]: אי אמרת בשלמא. אחר
אליהו ויאמר שבצמצום נעשה ושבקינן
ור"א פוסל אמר ר"א אפילו שחטה לאכול לעובד
(ב"ק עז:)
כדרכו: האי יתום היכי
סוף לידה אשמועינן דבעינן חיותא
לקרא ש)דאיהו דחיק ומוקי אנפשיהת):
כוכבים מחצר כבד שלה פסולה שסתם
פרט לנדמה.
דמי [כו'] אלא דמיתה
מחצר כבד שלה. לאו דוקא נקט
אימא והדר ילידתיה כו'.
שיצא כולו מחיים ולמעוטי מתה בגמר
מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים א"ר יוסי
(שם
כלומר בזה הענין מכי יולד
לידה: היינו. דלא אימעיט ליה מתה
יותרת הכבד משום דעולה
וכעי"ז בכורות נז.)
ק"ו הדברים ומה במקום שהמחשבה פוסלת
נפקא דכיון דמתה אימיה
בסוף לידה מכי יולד פרט ליוצא
לגבוה והויא כחלב ודם אלא אפילו
אין נולד כדרכו כדרך
במוקדשין אין הכל הולך אלא אחר העובד
ח
(נדה מא.) ור"א
רוב הנולדים דרוב נולדים
דופן דהאי נמי לאו יוצא דופן הוא כי
כזית של שאר בשר נמי כדאמרינן
פוסל.
בחיי אמם נולדים אלא
מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין אינו דין
מתה בגמר לידה: אלא אי אמרת לא
בגמרא יהיב זוזא לטבחא ישראל
פשיטא זה פירש למיתה
שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט:
בעינן חיותא בסוף לידה. וקרא
מאי ואורחא דמלתא הוא דנקט:
כו' אי אמרת בשלמא
גמ' הני תנאי אית להו דר' אליעזר ברבי
פסולה שסתם מחשבת עובד
(זבחים
בעינן חיותא בסוף לידה
למעוטי מתה באמצע לידה אתא:
מז.) שמעתי שהבעלים
כו' היינו דאיצטריך בזה
כוכבים לעבודת כוכבים. ואם
למה לי קרא מכי יולד נפקא. דאכתי
יוסי דתניא אמר ר' אליעזר ברבי יוסי שמעתי
מפגלין.
ענין בזה פירש למיתה
תאמר לקמן גבי השוחט
ה"ל יוצא דופן אלא ש"מ כל מלתא
ז]
וזה פירש לחיים למעט
שהבעלים מפגלין מיהו ת"ק סבר אי שמעיניה
מתחת אמו דמכי יולד
לשם הרים דקתני פסולה ודייק עלה
דבעו בה רבנן חיותא בעינן שיהא
❖
דחשיב אין אי לא לא סתם מחשבת
(שם)
לא נפקא דבזה ענין יהא
חיות בגמר דיליה: פסולה. אם
פסולה אין זבחי מתים לא פירוש ולא
פסול דכי אית ביה חיותא
עובד כוכבים לעבודת כוכבים לא אמרינן
מיתסרי בהנאה והכא קתני רבי
מסוכנת היא דדרכה לעשות כן בהוצאת
בתחלת לידה אע"ג דבסוף
ור"א סבר אע"ג דלא שמעיניה דחשיב סתם
לידה לא הוי חיותא כי
נפש: גסה. לאו אורחה בהכי וחיותא
שיטה מקובצת
אליעזר אומר פסולה ואע"ג דאסור
יולד קרינן ביה אלא אי
מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים אמרינן
הוא: ריפרוף בציר מכשכוש:
אף בהנאה כדקתני שסתם מחשבת
א] פרט ליוצא דופן והיה
אמרת לא בעינן חיותא
שבעת ימים: ב] ולא
ואתא רבי יוסי למימר אע"ג דשמעיניה
כולהו תננהו. לשון קושיא הוא כלומר
בסוף לידה וכי אתא תחת
עובד כוכבים לעבודת כוכבים ויש לומר
החזירה פסולה החזירה
אמו פרט ליתום דמתה
דחשיב זה מחשב וזה עובד לא אמרינן
דלקמן דייק מדלא קתני הרי אלו זבחי
למה ליה ע)לרבה לאשמועינן דהלכתא
ט
כשרה בד"א וכו': ג] ז'
אימיה והדר ילידתיה למה
מתני'
מתים אבל הכא איידי דאמרי רבנן
הכי הא סתם מתניתין היא:
איכא דאמרי בדשמעיניה דחשיב פליגי ת"ק
ימים פרט למחוסר זמן
לי תחת אמו מכי יולד
ואפי' אמו קיימת: ד] תחת
נפקא דכי מתה אימיה
ורבי אליעזר פוסל. דכיון דבהמה
כשרה אמר רבי אליעזר פסולה:
סבר כי אמרינן זה מחשב וזה עובד הני
אמו יהיה שעה אחת וכו'
והדר ילידתיה לא קרינן
הני
תנאי אית להו דרבי אליעזר
דעובד כוכבים פ) היא אע"ג דישראל
מילי בפנים אבל בחוץ לא חוץ מפנים
אילימא דילידתיה אמיה
ביה כי יולד ופסול אלא
בר' יוסי.
פירוש רבנן ורבי
קשחיט מהניא ביה מחשבת עובד
כוליה ולאחר שעה מתה:
ודאי בעינן חיותא בסוף
לא
ה] לפי שנאמר ז' ימים
לידה. ומטעם זה צריך
אליעזר דמתניתין אבל ר' יוסי לא
כוכבים דסתם מחשבתו לעבודת
יהיה עם אמו יכול שיהא
תחת אמו דמכי יולד
סבר ליה כוותיה דהא אמר דאין הכל הולך אלא אחר העובד: כוכבים: חצר כבד. טרפשא דכבדא איברר"ש בלע"ז: אמר רבי יוסי קל
עם אמו כל שבעה ת"ל
לא מצינן למפסל: בד"א
וחומר. דלא מהניא בה מחשבת בעלים הואיל וישראל שחיט לה: ומה
תחת אמו: ו] בגמר לידה
ריש
ביד כו'. כלומר דקילה
אתי דאי אמרת בשלמא
הבהמה לפשוט ולהחזיר
במקום שמחשבה פוסלת. דהיינו במוקדשין כדכתיב לא יחשב
קרי ביה לא צ) יחשב לאוכלה ביום השלישי כי פגול יהיה והכי מפרש
אחר לידה: ז] דאכתי ה"ל
ביד מברגל: יד אין רגל
בזבחים : אין הכל הולך אלא אחר העובד. דכתיב המקריב לא יחשב אבל בעלים לא פסלי במחשבתן כי מקריב לה כהן:
יוצא דופן ש"מ כל מלתא:
לא. כלומר רגל אע"פ
ח] אית להו דר' אלעזר
מקום שאין המחשבה פוסלת. כגון בחולין כלומר חולין שאין המחשבה פוסלת בהם. ובגמרא מפרש מאי קאמר דהא מחשבת עבודת
שלא החזיר: דקה אין
כוכבים פסלה בהו דהא זבחי מתים איקרו מה מת אסור בהנאה אף תקרובת עבודת כוכבים אסורה בהנאה : גמ' והני
בר' יוסי וכו' דטעמיה:
גסה לא. כלומר גסה
ט] ס"ל וטעמיה כדמפרש
בין פשטה ולא כפפה
תנאי. תנא קמא ורבי אליעזר אית להו דר"א בר' יוסי ח] כלומר דטעמיה דתנא קמא דמכשר לאו משום דאין מחשבה הולכת אלא
ואזיל: י] ואי לא סתם
ובין כפפה ולא פשטה
מחשבת נכרי: יא] ור' יוסי
אחר העובד דא"כ היינו ר' יוסי אלא כר"א בר"י סבירא להו טעמיה מפרש ואזיל: שמעתי. מרבותי: שהבעלים מפגלין. וטעמא מפרש
כשרה: השוחט לנכרי
ט]
פליג את"ק ואר' אליעזר
שחיטתו כשרה. כלומר
בזבחים בפרק ב"ש בסופו דכתיב והקריב המקריב וגו' אלמא בעלים קרי מקריב הלכך איתנהו בכלל המקריב לא יחשב אם חשבו על
כל זה נמחק: יב] אין
ישראל השוחט לנכרי
שחיטת כהן או על זריקתו ע"מ לאכול חוץ לזמנו הוי פיגול: מיהו תנא קמא. דמכשר: סבר אי הוה שמעיניה. לעובד כוכבים דחשיב על
להוכיח מכאן. נ"ב עי'
שחיטתו כשרה ור' אליעזר
תוס' בכורות דף יח ע"א:
פוסל דסתם מחשבת נכרי
שחיטת ישראל ואמר שחיטת בהמה זו לעבודת כוכבים תהא אסורה דמהניא מחשבת בעלים כר' אליעזר בר' יוסי ואי לא י]שמעיניה דחשיב סתם
לע"ז: מחצר כבד שלו
מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים לא אמרינן: זה עובד. משום שחיטת פנים נקט לה דאפילו בקרבן ס"ל לר' יוסי דאין הבעלים מפגלין
שקורין אברא בלע"ז.
יא]ורבי יוסי פליג אתנא קמא וארבי אליעזר: איכא דאמרי אפילו בדשמעיניה. לעובד כוכבים דחשיב פליגי רבנן עליה דר"א ואית להו לתרוייהו
מקום (שאין) שהמחשבה
פוסלת עליהם במוקדשים
בעלים מפגלין בקרבן כר' אליעזר בר' יוסי וגבי חולין פליגי: חוץ מפנים. מחשבת עבודת כוכבים בחולין ממחשבת פיגול בקרבן:
שאם חישב בזריקת דם
לא
על מנת להקטיר אימורים
חוץ לזמנו פסול: אין הכל הולך אלא אחר העובד שאם בעלים חישבו לפסל אין במחשבתו כלום. הני תנאי אית להו דר' אליעזר בר' יוסי. כלומר ת"ק ור' אליעזר אית להו דר' אליעזר בר' יוסי דתניא
אמר ר"א ב"ר יוסי שמעתי שהבעלים מפגלים. כלומר מחשבת בעלים אם מחשבים לפסול כשהכהן עובד מהני מחשבתן לפסול כמחשבת כהן ולענין חולין אע"ג דישראל שוחט מצי נכרי בעל הבהמה לפסול
כשמחשב לע"ז: זה מחשב וזה עובד לא אמרינן וכיון דישראל שחט לאכול לאו כמיניה לפסול: כי אמרינן זה מחשב וזה עובד בפנים. כלומר בקדשים דיכולין לפסול ולפגל הבעלים אבל חולין בחוץ ששוחט