השוחט פרק
שני חולין
לט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ריש
לקיש אמר מותרת. מודה ר"ל דחייב מיתה כדאמרינן בפ' ד'
לא ילפינן. למימר בעלים אוסרין אלא כדכתיב קרא (תהלים קו) זבחי
קכה א מיי' פ"ב מהל'
א) סנהדרין ס: ע"ז לד:
זבחים י., ב) זבחים ט:,
שחיטה הלט"ו סמג
מתים שנזבח לעבודת כוכבים דבפנים הוא דכתיב (במדבר טו) והקריב
מיתות (סנהדרין סא.) מידי דהוה אמשתחוה להר דהר מותר
ג) [לקמן קלט.], ד) בס"א:
עשין סג טוש"ע יו"ד סי'
המקריב דבעלים קרי מקריב אבל בחוץ לא אמרינן הכי: ור"א סבר
ועובדו בסייף ואין לתמוה היאך נהרג הא דלמא מימלך ולא זריק
גוי, וכן להלן, ה) [ויקרא ז],
ד סעי' א:
קכו ב מיי' פט"ו מהל'
ילפינן. במה מצינו דבעלים פוסלים במחשבת עבודת כוכבים בחולין
דם לעבודת כוכבים כדאמרינן בפרק ד' מיתות (ג"ז שם:) דמסית
ו) [זבחים ב.], ז) [במדבר
כ], ח) [דברים כא],
פסולי מוקדשין
ואפילו אחר שוחט וגבי עובד כוכביםד)
שאמר אלך ואעבוד פטור דמימלך
ט) [עיין תוי"ט משנה ז
הלכה י:
אפילו בסתמא דסתם מחשבת עובד
ולא עביד ג] הכא ודאי לא מימלך כיון
לא ילפינן ואתא רבי אליעזר למימר ילפינן חוץ
קכז ג מיי' פ"ב מהל'
דפירקין ד"ה שהמחשבה],
כוכבים לעבודת כוכבים: זה מחשב וזה
דעביד מעשה ששחט ע"מ לזרוק ועוד
י) [עיין תוי"ט פ"ג דב"מ
שחיטה הלט"ו:
מפנים ואתא רבי יוסי למימר אפילו בפנים
קכח ד מיי' פט"ו מהל'
מי"ב ד"ה החושב וכו'
עובד לא אמרינן. דהמקריב לא יחשבה)
דהכא אפילו ידוע ודאי שלא יזרוק
נמי זה מחשב וזה עובד לא אמרינן אתמר
שתמה על תמיהת תוס'],
פסולי מוקדשין
מקריב ממש קאמר: לזרוק דמה
חייב דחשיב עובד עבודת כוכבים
❖
כ) [צ"ל בפרק ראשון
הלכה י:
א) השוחט את הבהמה לזרוק דמה לעבודת
דזבחים דף יג.], ל) [צ"ל
לעבודת כוכבים. ב] ודאשחטה לשם
בשחיטה זו מה ששוחט ע"מ לזרוק:
אלא זביחה דעבודת כוכבים
כוכבים ולהקטיר חלבה לעבודת כוכבים רבי
קמא דזבחים דף י.],
עבודת כוכבים שהיה בדעתו לעובדה
מ) [וע"ע תוס' מנחות ט.
יוחנן אמר פסולה ר"ש בן לקיש אמר מותרת
שיטה מקובצת
❖
דמיתסרא היכי משכחת
א
א]
בשחיטה זו דברי הכל אסורה דהא
ד"ה חסר הלוג],
רבי יוחנן אמר פסולה מחשבין מעבודה
א] ר' יוחנן אמר פסולה.
לה. תימה אי חשיב פיגול אף
זבחי מתים הוא אלא בשלא היה
י)
ב
נ"ב בסנהדרין בדף סא
לעבודה וילפינן חוץ מפנים ריש לקיש אמר
מתכוין להיות שחיטה זו עבודה
במחשבה בלא דיבור אם כן משכחת
ג
כתוב אסורה: ב] לזרוק
הגהות הב"ח
לעבודת כוכבים אלא שחטה לעצמו
זביחת עבודת כוכבים דמתסרא
מותרת אין מחשבין מעבודה לעבודה ולא
דמה לע"ז דאי שחטה
(א) רש"י ד"ה פנים וכו'
לשם: ג] דמימליך ולא
ע"מ שיעבוד העבודת כוכבים בזריקת
בדיבור שפירש בפירוש ששוחט
גמרינן חוץ מפנים ואזדו לטעמייהו דאתמר
❖
ב)
לעבודת כוכבים: פנים קשיא
דם חטאת כצ"ל ואות ו'
עביד דהכא ודאי:
דמה או בהקטר חלבה: פסולה.
נמחק: (ב) ד"ה בשלמא
שחטה לשמה לזרוק דמה שלא לשמה רבי
לר"ש בן לקיש. פירש בקונטרס דלא
אסורה בהנאה: מחשבין מעבודה
וכו' רביה היא אלא
❖
יוחנן אמר פסולה ר"ש בן לקיש אמר כשרה
ד
מתניתין היא:
לעבודה. כשחישב בשעת עבודה זו
מצי למימר ק"ו שלו מפגול דלא הויא
רבינו גרשום
רבי יוחנן אמר פסולה מחשבין מעבודה
על עבודה אחרת כגון שחישב בשחיטה
ליה לומר פוסלת אלא מפגלת ואע"ג
ישראל לנכרי חוץ מפנים
לעבודה וגמרינן ממחשבת פיגול ר"ש בן
על הזריקה הויא מחשבה לגבי
דמצינו דקרי ליה לפיגול פסול דתניא
הגהות מהר"ב
לא ילפינן: השוחט את
הבהמה לזרוק דמה לע"ז.
לקיש אמר כשרה אין מחשבין מעבודה
עבודת כוכבים: דגמרינן חוץ. איסור
בפ"ב דזבחים (דף כח.) חוץ למקומו
רנשבורג
כלומר ישראל ששוחט
עבודת כוכבים: מפנים. ממחשבת
פסול ואין חייבין עליו כרת הכא
לעבודה ולא גמרינן ממחשבת פיגול וצריכא
א] תד"ה פנים קשיא וכו'
בהמת חולין לזרוק דמה
פיגול של פנים שהשוחט ע"מ לזרוק
דאיכא למטעי ה"ל למיתני מפגלת
ודייק בגמ' דיקא נמי. נ"ב
לעבודת כוכבים: מחשבין
דאי איתמר בהא בהא קאמר ר"ש בן לקיש
ויעו"ש דף יג ע"א בתו'
מעבודה לעבודה. כלומר
כדאמרינן כ) בפ"ב דזבחים (גם זה שם)
דם למחר או להקטיר אימורין למחר
❖
משום דחוץ מפנים לא ילפינן אבל פנים מפנים
ד"ה דיקא נמי וכו' ודו"ק:
אם כששוחט כהן קדשים
זהו עיקר פיגול: שחטה לשמה.
גבי הא דתנן שהזבח נפסל בד' דברים
ומחשב בשחיטה על מנת
אימא מודי ליה לרבי יוחנן ואי אתמר בהך
בחטאת מיירי דכל שאר זבחים כשרין
כו' א] ודייק בגמרא דיקא נמי דקתני
לזרוק דמו חוץ לזמנו
בההיא קאמר רבי יוחנן אבל בהא אימא מודי
או להקטיר אימורין חוץ
שלא לשמן אבל חטאת שנשחטה שלא
שהזבח נפסל ולא קתני שהזבח
מוסף רש"י
למקומו או חוץ לזמנו
ליה לר"ש בן לקיש צריכא מתיב רב ששת
לשמה פסולה וכן פסח שנשחט שלא
מתפגל אבל קשה אמאי לא מוקי
השוחט את הבהמה
מהני מחשבה לפסול
א"ר יוסי ק"ו הדברים ומה במקום שמחשבה
לזרוק דמה לעבודת
לה בשינוי בעלים דמודה ר"ל
לשמו . ואם שחט החטאת לשמה לזרוק
וגמרינן נמי בהמת חולין
ו)
כוכבים. שלא שחט
ששוחט ע"מ להקטיר
דמה שלא לשמה: רבי יוחנן אמר
פוסלת במוקדשין אין הכל הולך אלא אחר
דמחשבינן מעבודה לעבודה אם אמר
הבהמה לשם עבודת
חלבה לע"ז מקדשים שהן
פסולה. דגמרינן מחשבת פסול שלא
הריני שוחט ע"מ לזרוק דמו לשם
העובד מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין
כוכבים שיהא עובדה
בפנים: וגמרי' ממחשבת
בשחיטה, אלא חשב
פגול. כלומר בפיגול
לשמה ממחשבת פיגול דעיקרו
פלוני דפסול כדאמרינן בפרק ב'
ל)
אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר
בשחיטה על מנת לזרוק
חזינן בפירוש לא יחשב
מעבודה לעבודה: וצריכא. לאשמועינן
דזבחים (ג"ז שם) לכ"נ דליכא לאוקמי
(ע"ז לד:) ועבודת השחיטה
השוחט מאי אין מחשבה פוסלת בחולין
לו פגול יהיה דמהניא
בתרווייהו מחלוקת דרבי יוחנן ור"ש:
ק"ו לא במחשבת פיגול ולא בשינוי
לא נעשית לשם עבודת
מחשבה אפי' מעבודה
אילימא דלא פסלה כלל אלא זביחה דעבודת
כוכבים אלא בשעת שחיטה
לעבודה דאי זורק את
דאי איתמר בהא. מילתא קמייתא
בעלים דמה לתרווייהו שכן אינן
חישב לעשות הזריקה לשם
הדם על מנת להקטיר
כוכבים דמיתסרא היכי משכחת לה אלא
דהשוחט את הבהמה: בהא קאמר
באותה עבודה שאם אמר הריני שוחט
עבודת כוכבים ולא זרק
אימוריהן חוץ לזמנו
פשיטא מעבודה לעבודה וה"ק ומה במקום
ר"ל. דאין מחשבין: פנים מפנים.
לשם חוץ לזמנו או חוץ למקומו או
(זבחים י.). ר' יוחנן
(פסול) [פיגול]: אבל פנים
אמר פסולה. אסורה
מפנים. כלומר קדשים
שמחשבה פוסלת במוקדשין מעבודה לעבודה
פסול דחטאת שלא לשמה מפיגול:
לשם פלוני כשר כדאמרינן בפ"ק
הבהמה בהנאה, ואע"ג
מקדשים: אבל בהא
אלא זביחה דעבודת כוכבים
דזבחים (דף י.) ורבינו חננאל גריס
אין הכל הולך אלא אחר העובד מקום שאין
שהשחיטה לאו לעבודת
מודי ליה לר' שמעון
דמיתסרא. בהנאה כדאמרינן במסכת
פנים לריש לקיש לא קשיא דמוקי
כוכבים היתה, ואפילו לא
בן לקיש. כלומר דחוץ
מחשבה פוסלת בחולין מעבודה לעבודה אלא
זרק דמה לעבודת כוכבים,
מפנים לא ילפינן: אילימא
עבודה זרה (דף כט:) תקרובת
לה במחשבת פיגול:
באותה עבודה אינו דין שלא יהא הכל הולך
וילפינן טעמא דגמר לה
דלא פסלה כלל. כלומר
חוץ קשיא לרבי יוחנן.
עבודת כוכבים מיקרי זבחי מתים
וא"ת ולימא
ר' יוחנן ממחשבת פגול
דאי מחשב בשחיטה א)
אלא אחר השוחט פנים קשיא לר"ש בן לקיש
דהויא מעבודה לעבודה,
דקאי רבי
יוחנן כרבנן דכי
כדכתיב ויאכלו זבחי מתים מה מת
ע"מ לזרוק דמה לע"ז
חוץ קשיא לרבי יוחנן בשלמא פנים לר"ש בן
דהשוחט את הזבח על
דלא פסלה כלל. מקום
היכי דילפי רבנן חוץ מפנים לענין
אסור בהנאה אף תקרובת עבודת
מנת לזרוק את הדם
שאין מחשבה פוסלת
לקיש לא קשיא ג) הא מקמי דשמעה מרבי
דזה מחשב וזה עובד ה"נ ילפינן
כוכבים אסורה בהנאה ומת גופיה
למחר פיגול (סנהדרין
בחולין מע"ז אלא באותה
יוחנן הא לבתר דשמעה מרבי יוחנן אלא
סא.). מחשבין מעבודה
עבודה: כלומר דאי מחשב
לענין דמחשבין מעבודה לעבודה
מנלן דאסור בהנאה אתיא שם שם [שם]
לעבודה. כלומר דמחשבה
כששוחט ע"מ לזרוק
חוץ קשיא לרבי יוחנן הוא מותיב לה
נאמר כאן ותמת שם מרים ז) ונאמר
וללישנא בתרא לימא דקאי כר"א וי"ל
שהוא מחשב בשעת עבודה
דמה לע"ז לא מהניא
להלן גבי עגלה ערופה ח) וערפו שם
דלגבי זה מחשב וזה עובד שייך למילף
והוא מפרק לה בארבע עבודות וה"ק ומה
זו על עבודה אחרת,
מחשבה לפסול אי לא
מחשבה היא להתחייב
מחשב בזריקה עצמה:
את העגלה מה עגלה ערופה אסורה
חוץ מפנים דגלי רחמנא בפנים דבעלים
במקום שמחשבה פוסלת במוקדשין בארבע
עליה (שם ס:) מחשבה
פנים קשיא לריש לקיש
קרוי מקריב והוא הדין בחוץ דכתיב
בהנאה כדאמר שם תהא קבורתה
היא לענין זבחי מתים
עבודות אין הכל הולך אלא אחר העובד
כיצד דשמעינן ליה לריש
(תהלים קו) זבחי מתים דאם בעלים
אף מת אסור בהנאה ומה מת אסור
ליאסר בהנאה (זבחים י.).
לקיש דאמר אין מחשבין
מקום
וילפינן חוץ מפנים.
מעבודה לעבודה והכא
מחשבין חשיב זבחי מתים כיון דבעלים
בהנאה ומטמא באהל אף תקרובת
עבודת כוכבים שהיא חוץ,
חזינן דמחשבין מעבודה
עבודת כוכבים נמי: אלא פשיטא. האי אין מחשבה פוסלת בחולין
קרוי מקריב בפנים ואין זה
אלא גילוי מילתא בעלמא אבל לענין
ממחשבת פיגול שהיא פנים
לעבודה: חוץ קשיא לר'
מעבודה לעבודה קאמר: שמחשבה פוסלת במוקדשין. כדפרישית
דמחשבין מעבודה לעבודה לא אשכחינן דילפינן כלל והא דמחשבין בפנים
(שם). ריש לקיש אמר
יוחנן. כלומר דשמעינן
גזירת הכתוב בעלמא הוא: הא מקמי דשמעיה מר' יוחנן. תימה
מותרת. לאכילה (שם).
ליה לר' יוחנן (הא)
דעיקר פיגול מעבודה לעבודה הוא: אלא באותה עבודה בלבד.
אין מחשבין מעבודה
דהשוחט בהמה לזרוק
אם אמר שחיטה עצמה לעבודת כוכבים: פנים קשיא לריש לקיש.
מאי תירוץ הוא זה שמתרץ שאמר ריש לקיש קודם שלמד המשנהמ):
לעבודה. ואינה אסורה
דמה לע"ז כו' ר' יוחנן
אא"כ שחט לעבודת כוכבים
דקתני מחשבה פוסלת במוקדשין ולא קתני מפגלת ש"מ בשאר פסולי
מקום
אמר אסור. כלו' ישראל
שבשחיטתה עבד עבודת
(בה') השוחט בהמת
פנים נמי כגון זריקת דם (א) וחטאת שלא לשמה קתני דמחשבין: חוץ קשיא לרבי יוחנן. דקתני הכא בחולין אין מחשבה
כוכבים או זרק דמה
חולין בחוץ דמחשב
פוסלת מעבודה לעבודה: בשלמא פנים לר"ל לא קשיא. דאיכא למימר מקמי דשמעה להך מתניתין מרבי יוחנן רביה הוה פליג
לעבודת כוכבים (שם). ולא
בשחיטה לזרוק דמה
גמרינן חוץ מפנים.
אסברא דרביה ואמר מסתברא דלא ילפינן ולבתר דשמעה להך מתניתין מרבי יוחנן רביה וידע דלאו סברא דרבי יוחנן רביה
[לע"ז] פסול והא הכא
(ב)
דפנים הוא דאמר רחמנא
חזינן דלא פסל אלא
אלא מתניתא הוא דגמרינן פסול מפיגול איכא למימר דהדר ביה להכי נקט רבי יוחנן משום דרביה הוה ואגמריה משנה וברייתא. ל"א
השוחט על מנת לזרוק
באותה עבודה: בשלמא
לבתר דשמעה לרבי יוחנן רביה דפליג עליה ואמר מחשבין איכא למימר דהדר ביה: בארבע עבודות. הא דקתני אין
את הדם פיגול ואע"ג
לר' שמעון בן לקיש
דלא זרק, דהויא מחשב
לא קשיא כו'. כלומר
מחשבה פוסלת בחולין לאו מעבודה לעבודה קאמר אלא בארבע עבודות קאמר: וה"ק ומה. מוקדשין שנפסלין במחשבה בארבע עבודות
מעבודה לעבודה, מעבודה
מיקמי דלישמעיה מר'
שחיטה וקבלה ט) זריקה והולכה באיזו מאלו שחישב ע"מ לאכול מן
הזבח חוץ לזמנו פיגול הוא אין מחשבה הולכת אלא אחר העובד:
זו על חברתה, אבל לענין
יוחנן לא אמר דפסל
חולין
עבודת כוכבים לא (ע"ז
בפנים מעבודה לעבודה
לד:). שחטה לשמה.
אבל לבתר דשמעה אמר
שלא חישב על השחיטה, אלא על הזריקה חישב בשעת שחיטה, דהיינו מעבודה לעבודה (זבחים ט:). מחשבין מעבודה
איהו נמי דפסול מעבודה לעבודה אלא לר' יוחנן קשיא: הוא מותיב לה והוא מפרק לה בארבעה עבודות.
לעבודה. כלומר מחשבה מועלת מעבודה לעבודה במחשבת שלא לשמו (שם). וגמרינן ממחשבת פיגול. דמהניא ביה
כה"ג, דתנן השוחט את הזבח על מנת לזרוק דמו למחר פיגול (שם). אין מחשבין מעבודה לעבודה. בשלא לשמו,
א) נראה דצ"ל דאי מחשב בשחיטה גופה לע"ז דלא פסלה כלל.
דלא ילפינן לה מפיגול, דהתם עיקר מחשבתו המביאה לידי פיגול זו היא שיחשב בעבודה זו לעשות עבודה אחרת מן אחת
העבודות להאכיל לאדם או למזבח חוץ לזמנו, וזריקה אכילת מזבח היא, והוא הדין נמי אם חישב על הקטרת החלב שאינה מן העבודות, הלכך לא דמיא לשלא לשמו (שם). אבל פנים מפנים. מחשבת שלא לשמו מפיגול (שם י.).