השוחט פרק
שני חולין
מא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כיון
דקניא ליה לכפרה כדידיה דמיא. והא דפריך בפרק בתרא
אבל זבח. דבר הזבוח בסכין דהיינו בהמה דעוף מלוק הוא: ואי אין
קמא א
א) ב)
ג) ד)
אדם אוסר דבר שאינו שלו מאי איריא. דתני עוף אפי' בהמה נמי דהא
דזבחים מוקצה ונעבד אינו שלו הוא ואין אדם
ה)
לא פקע שם קדשים מיניה ומיהו איהו מיחייב משום עובד עבודת
אוסר דבר שאינו שלו ומוקי לה בקדשים קלים היינו כרב הונא
קמב ב
כוכבים דמ"מ אע"ג דלא מיתסרא מיפלח פלחא: כיון דקניא ליה
דלעיל דלהני אמוראי דהכא
מתוקמא אף בחטאת דכדידיה דמיא:
תא שמע ב' אוחזין בסכין ושוחטין
לכפרה. שהרי הבעלים מתכפרים בה:
כו'. משמע הכא דרב הונא
כדידיה דמיא. הלכך לא מצי למיתני
אבל זבח לא ואי אין
אדם אוסר דבר שאינו
קמג ג
שום זבח דאילו עולה מכפרת אעשהו)
ועולא דלעיל אסרי אף להדיוט
שלו מאי אריא חטאת העוף אפי' חטאת
ו)
וחטאת ואשם על חטאים ושלמים
דהך דשנים אוחזין וההיא דר' יהודה
בהמה נמי כיון דקניא ליה לכפרה כדידיה
ז)
ושאר קדשים קלים דידיה נינהו להכי
בן בתירא ורבנן דבסמוך איירי אף
קמד ד
ח) ט)
דמיא ת"ש ב' אוחזין בסכין ושוחטין אחד
י)
נקט עוף ובחצי קנה פגום דמיחייב
להדיוט ומשמע דלדידהו ניחא והשתא
לשום אחד מכל אלו ואחד לשום דבר כשר
כ)
בשחיטת חוץ בההוא פורתא דמיתסר
הא דמייתי ראייה בפרק רבי ישמעאל
❖
ל)
שחיטתו פסולה הכא במאי עסקינן א דאית
ביה: אחד לשום אחד מכל אלו.
מכלים שהזניח המלך אחז
קמה ה
ליה שותפות בגוה ת"ש המטמא והמדמע
אפילו בהמה דלאו דידיה אלא דאידך
דאמר מר הכננום שגנזום והקדישו
ב
ששחט לשום דבר כשר: המטמא.
גליון הש"ס
והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב הכא נמי
אחרים תחתם הוי אסור אף להדיוט
טהרות של חבירו: והמדמע.
ותימה דהתם לעיל בההוא פירקא
תוס' ד"ה ובשוק כו'
דאית ליה שותפות בגוה כתנאי עובד
ג
ד
ומיהו בירושלמי.
תרומה בחולין של חבירו דמוזיל להו
בעי מיניה ר' יוסי בן שאול מרבי
כוכבים שניסך יינו של ישראל שלא בפני
❖
קמו ו
דמיבעי ליה לזבונינהו לכהנים בדמי
כלים שנשתמשו בהן בבית חוניו מהו
עבודת כוכבים אסרו ר' יהודה בן בתירא
תרומה דהיינו בזול דלא חזו אלא
שישתמשו בהן בבהמ"ק אליבא דמ"ד
ור' יהודה בן בבא מתירין אותו מפני שני
לכהנים: והמנסך. יין של חבירו
עבודת כוכבים הוא לא תיבעי לך
מוסף רש"י
דברים אחד שאין מנסכין יין אלא בפני
לעבודת כוכבים: בשוגג. שלא ידע
דהשתא להדיוט אסירי כו' ומסיק
ב' אוחזין בסכין.
עבודת כוכבים ואחד שיכול לומר לו לא כל
שהיא תרומה ולא ידע שהוא נאסר
דאסורין ודריש ליה מקרא דהכננום
(לעיל
קמז ז ח ט
מ.) המטמא.
הימנך שתאסר ייני לאונסי ורב נחמן ורב
בניסוך זה או כסבור יין שלו הוא:
שגנזום ומה ראייה היא התם אסירי
פטור. מלשלם. ואע"ג דמזיק בשוגג
אף להדיוט כלים שהזניח אחז והנך
עמרם ורב יצחק אמרי אפי' למ"ד אדם אוסר
(גיטין נב:) והמדמע.
קמח י
חייב כדקיימא לן אדם
דבית חוניו שרו להדיוט למ"ד כ)לעבודת
דבר שאינו שלו ה ה"מ כותי אבל ישראל
מועד לעולם בין ער ובין ישן בין
כוכבים הוא וי"ל דקרא דכל הכלים
ו לצעוריה קא מיכוין ת"ש ב' אוחזין בסכין
שוגג ובין מזיד הכא היזק שאינו ניכר
ודאי איירי לגבוה ומייתי מיניה ראיה
(שם) מתירין אותו.
ושוחטין אחד לשום אחד מכל אלו ואחד
קמט כ
(ע"ז נט:) לא
הוא ולא שמיה היזק ובמזיד חייב
לעולא דכיון דאסירי אע"פ שלא עשה
לשום דבר כשר שחיטתו פסולה הכא במאי
לתוך ימים.
לשלם דקנסוה רבנן ומשום דקם ליה
בהן אחז שום שנוי אלא שנשתמש בהן
עסקינן ז בישראל מומר ת"ש המטמא והמדמע
בדרבה מיניה לא מיפטר ואע"ג דחייב
לעבודת כוכבים א"כ היכא דעביד
קנ ל
(לעיל יג:) ולא לתוך
והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב הכא נמי
כלים.
מיתה משום עבודת כוכבים ואפילו
מעשה גמור שמתחיל לשחוט הבהמה
ח
❖
בישראל מומר אמר ליה רב אחא בריה דרבא
לא התרו בו דלא מיקטיל קיימא לן
אית לן למימר דאסור אפילו להדיוט:
ת"ש המטמא והמדמע והמנסך
חייבי מיתות שוגגין
לרב אשי התרו בו וקבל עליו התראה מאי
(שם)
כו'. למ"ד בהניזקין
פטורין מלשלם הכא חייב אפי' אתרו
שיטה מקובצת
אמר ליה התיר עצמו למיתה קאמרת אין לך
ט
מנסך ממש פריך וא"ת ומאי
ביה כדאוקימנא טעמא במסכת גיטין
מומר גדול מזה: מתני' י אין שוחטין לא
א] ועוד שיכול לומר לו
משעה דאגבהיה ע"מ לאוסרו
קא משני דאית ליה שותפות בגוה הא
אפי' ניסכו בפני עבודת
לתוך ימים ולא לתוך נהרות ולא לתוך כלים
כוכבים: ב] וקשה דא"כ
מיחייב לשלומי ומתחייב בנפשו לא הוי
אמר התם למ"ד דמנסך ממש לא בעי
בלא עושה לו מקום חוץ
אבל שוחט הוא לתוך עוגה של מים
עד שעת ניסוך: שניסך. שכשך ידו
למימר מערב משום דהיינו מדמע וכיון
לגומא לנקר חצירו איכא
❖
ובספינה על גבי כלים אין שוחטין לגומא כל
לתוכו לעבודת כוכבים: שלא בפני
דאוקמיה דאית ליה שותפות בגוה ולא
כ
ל
תקנה ולפיכך:
עיקר אבל עושה גומא בתוך ביתו בשביל
עבודת כוכבים. רבותא אשמועינן:
נאסר חלק חבירו אלא משום שמערב
אסרו. אף בהנאה דאדם אוסר דבר
בשלו וא"כ הא אכתי היינו מדמע וי"ל
שיכנס הדם לתוכה ובשוק לא יעשה כן שלא
רבינו גרשום
שאינו שלו: ועוד שיכול לומר לו. אפילו
דמכל מקום קמ"ל דאף על גב דחייב
יחקה
מהו דתימא כיון דקניה
ניסכו א] לעבודת כוכבים: לא כל הימנך
כו'. דאין אדם אוסר דבר
מיתה לא אמרינן קם ליה
בדרבה מיניה כדאמרינן התם ואי לא
ליה כו': ואי אמרת
לאו
תנא מדמע הוה אמינא דבדבר מועט לא מיחייב: כל כמינך
שאינו שלו: לאונסי. על כרחי שתאסר: ורב נחמן ורב עמרם
אין אדם אוסר דבר
שתאסר ייני לאונסי. תימה דמשמע הכא דר' יהודה בן בתירא שרי
ורב יצחק אמרי לך. הא דרב הונא תוקים כתנאי דהא ר' יהודה בן
שאינו שלו אפי' חטאת
בהמה [נמי]. הא לא
בבא פליג אבל מילתא דידן לא תוקים כתנאי דאנן אמרינן שפיר
לזבוני לכל עובד כוכבים שירצה מטעם דאין אדם אוסר דבר שאינו
מצי אסר הכהן שאינו
אפילו לת"ק דאפילו לדידיה דאדם אוסר ה"מ עובד כוכבים אבל
שלו ובמס' ע"ז פ' ר' ישמעאל משמע דלא שרי
שלו: המטמא והמדמע.
ישראל לצעורי לחבריה עביד ואין דעתו לעבודת כוכבים: בישראל
כלומר טימא טהרותיו
לזבוני אלא לההוא עובד כוכבים דנסכיה דמינה מייתי ראיה אהא
של חבירו מדמע חולין
מומר ז). וה"ה דמצי לאוקמא בדאית ליה שותפות בגוה כדאוקמוה
דקאמר התם האי עובד כוכבים דנסכיה לחמריה דישראל אע"ג דאסור
של חבירו עם תרומה
אינהו לעיל השתא מיהא כיון דאתינן להכי דעובד כוכבים אוסר
בהנאה למשקל דמי מההוא עובד כוכבים דנסכיה שרי דמקלא
שהפסידו ממנו שתרומה
אינה ראויה לישראל:
מוקמינן לה בגוה ח) ואליבא דתנא קמא: התרו בו. בישראל שלא
קלייה וי"ל דהכי מייתי התם כיון דר' יהודה בן בתירא שרי לזבוניה
והמנסך. כלומר שניסך
ישחט לעבודת כוכבים ושחט לאחר שקבל התראה וקודם לכן לא
לכל עובד כוכבים שירצה לרבנן נמי דפליגי עליה שרי לזבוניה
יינו לעבודת כוכבים אבל
לההוא עובד כוכבים דנסכיה: בישראל מומר .
היה בחזקת מומר: מאי. מי אסר או לא קבלת התראה שמתרין בו
ל) פי' בקונטרס
ישראל לצעורי קא מיכון
ואין אסור: התרו בו וקבל
הוי יודע שאתה מוזהר על כך והתורה אמרה שאתה חייב מיתה והוא
דה"ה דהוה מצי לאוקומי דאית ליה שותפות בגוה כדאוקים לעיל
התראה מהו. כלומר את
אומר יודע אני וע"מ כן אני עושה שאמות והכי אמרינן בסנהדרין
וקשה דא"כ אמאי חזר והקשה קושיות שכבר תירץ אלא נראה
אמרת דישראל לצעורי קא
מות יומת עד שיתיר עצמו למיתה: מתני' לתוך ימים. דלא
דאף על גב דאית ליה שותפות בגוה אכתי איכא למימר לצעוריה
ט)
מיכוון [והיאך הדין אם]
קמיכוין: הכא נמי בישראל מומר. להנך אמוראי הוה מצי
התרו בו אל תנסך לעבודת
לימרו לשרא דימא קא שחיט: ולא לתוך הכלים. שלא יאמרו מקבל דם
כוכבים שאם אתה עושה
לעבודת כוכבים הוא: לתוך עוגה של מים. גומא כמו עוגיות
למימר בהנזקין מנסך היינו שנגע בו:
כן חייב מיתה אתה: קבל
אין שוחטין לתוך הגומא. אומר רבינו תם דהיינו גומא נקייה
לגפנים דמ"ק לשון מורי. לישנא אחרינא לתוך העוגל והיא
התראה. ואמר אני יודע
אעפ"כ אני עושה מהו
היא: ובספינה. יכול לשחוט על גב הכלים והדם שותת לתוך הים
דנראה כמקבל דם לעבודת כוכבים וקשה דאם כן בלא עושה
יכול לאסור אי לא:
שלא ללכלך את הספינה ולא מיחזי כשוחט לתוך ימים: אבל
לו מקום חוץ לגומא ב] איכא תקנה לנקר חצרו ולפיכך טוב ליזהר
עושה גומא. משמע שוחט לתוכה ובגמרא פריך הא אמרת אין שוחטין
מלשחוט אפילו לתוך גומא שאינה נקיה:
ובשוק
לא יעשה כן. אע"ג דאמר רב כל מקום
לגומא. וטעמא דגומא משום שהוא חוק הצדוקיםי) לעבודת כוכבים:
שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים
יחקה
אסור היינו כמו שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם שאם היו רואים אותו עושה כן בצינעא היה שם חשד כמו בשוק אבל כאן הרואה
שעושה בביתו אומר לנקר חצרו הוא עושה $ ומיהו בירושלמי יש דהך משנה פליג אדרב מההיא ונראה שאין הש"ס שלנו סובר כן מדלא
הקשה ממתניתין לרב כמו שהקשה מזוג שבצואר ומשני תנאי היא בפרק במה אשה וכל הנהו דפריך לרב בפ"ק דמסכת
ע"ז מי שנתפזרו לו מעותיו לפני עבודת כוכבים וישב לו קוץ ברגלו ומשני להו קאמר בירושלמי דפליגי אדרב והא דאמר בפרק
אע"פ צינור שעלו בו
קשקשים בשבת ממעכו ברגלו
בצינעא בשבת ואינו חושש
בההוא נמי מודה רב דלא שייך שם
חשד דהא מדאורייתא שרי
למעכו לכתחלה בשבת:
ורבי