מא:
השוחט פרק שני חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ורבי
שמעון מכשיר. פי' הקונט' דלא חייש למראית העין וריב"א
יחקה את הצדוקים ו). יחזיק ידיהם בחוקותיהם. יחקה לשון חוק:
קנא א מיי' פ"ב מהל'
א) [בס"א: המינין],
גמ' לבבואה. פרצוף שלו הנראה במים: עכורין. לא מינכר בהו
ב) [תוספתא פ"ב ה"ז],
שחיטה הל' ו סמג
מפרש דלא שייך כלל לר' שמעון מראית העין דדומה
ז)
ג) [עי' תי"ט מיהו דע
עשין סג טוש"ע י"ד סי'
בבואה: והאמרת אין שוחטין
לגומא. והדר תני אבל עושה גומא:
יא סעיף ג: כמקדיש על מנת לשחוט בחוץ ור' שמעון לטעמיה דמפרש בפ' הרי
דהרא"ש ור"ן העתיקו
קנב ב מיי' שם סמג שם
כל עיקר. ואפי' בבית דמיחזי
כמנהג צדוקים ח): על דופני הספינה.
עלי עשרון (מנחות דף קט.) הרי עלי עולה על מנת שאקריבנה בבית
פסול], ד) [כריתות יח.
כה. זבחים עז.], ה) [צ"ל
טוש"ע י"ד סי' יב
ומדופני הספינה למים: לנקר.
חוניו יקריבנה לבית המקדש ר"ש
אליעזר], ו) בס"א: המינין,
סעיף א:
יחקה את הצדוקים : גמ' אין שוחטין לא
לנקות: מקום. חריץ קטן: ובשוק
אומר אין זה עולה וטעמא שלא
קנג ג מיי' שם הל' ו סמג
ז) בס"א: צילו, ח) בס"א:
א)
לא יעשה. שאין אדם חש לנקר את
התנדב כדרך המתנדבים כדתנן בפ'
דמיחזי כמינות, ט) בס"א:
שם טוש"ע י"ד סי'
לתוך וכו': מאי שנא לתוך ימים דלא דאמרי
חטאתו, י) [שייך לדף מב.],
יא סעיף ד:
השוק: בדיקה אחריו. שמא מין הוא
המנחות והנסכים (שם דף קג.) הרי
לשרא דימא קא שחיט לתוך עוגה של מים
קנד ד מיי' שם סמג שם
כ) [ועי' ט"ז בי"ד סי' ה
עלי מנחה להביא מן השעורין כו' ר'
לעבודת כוכבים ויבדלו מפתו ומיינו:
טוש"ע י"ד סי' יב
ס"ק ד שהגיה בדברי תוס'
נמי אמרי לבבואה קא שחיט אמר רבא
מתני' השוחט. חולין בחוץ: לשם
שמעון פוטר שלא התנדב כדרך
סעיף ב:
הללו ע"פ סוגיא דנדרים
בעכורים שנו: אין שוחטין לגומא וכו':
קנה ה מיי' שם הל' יז יח
ובש"ך פלפולא בדברי תוס'
א
עולה. דכיון דבאה בנדר ובנדבה
המתנדבים ובהדיא תנא בתוספתא
❖
סמג שם טוש"ע י"ד
הללו],
והא אמרת אין שוחטין לגומא כלל אמר אביי
סי' ה סעיף א: אהך דהכא ר' שמעון מכשיר שאין
הרואה אומר עכשיו הוא מקדיש
קנו ו מיי' שם הל' כא
רישא בגומא שבשוק אמר ליה רבא והא
כיוצא בזה מתנדב אמר ר' שמעון
ושוחטה לעולה וקדשים בחוץ מותרים
טוש"ע שם סעיף ג:
תורה אור השלם
מדקתני סיפא ובשוק לא יעשה כן מכלל
ומה אם אמר הרי עלי עולה לשוחטה
וגזור רבנן א] עליה פסול וכן שלמים
קנז ז ח ט י כ ל מיי'
וכו': אשם תלוי. בא על ספק חיוב
בעבר הירדן שמא עולה היא:
דרישא לאו בשוק עסקינן אלא אמר רבא
1. כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם
שם הל' יז יח טוש"ע
והא
שם סעיף א:
לא אמר לשם חטאתי. כ)אם
כרת כגון ב' חתיכות לפניו ואכל
אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא
הכי קאמר אין שוחטין לגומא כל עיקר
ב
קנח מ נ מיי' שם הל'
תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ
לא אמר לשם חטאת ואפי'
אחת מהן ובאו עדים ואמרו אחת
והרוצה לנקר חצרו כיצד הוא עושה עושה
יט:
כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא
קנט ס ע מיי' שם הל' כ
אם אמר הרי זו חטאתי לא אמר כלום
מהן של חלב היתה ואין ידוע איזו
אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ
מקום חוץ לגומא ושוחט ודם שותת ויורד
וכלישנא בתרא
כדאמרינן בפ"ק דנדרים (דף ו.):
אכל אשתו ואחותו עמו בבית כסבור
וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ:
❖
❖
דרש"י ז"ל:
לגומא ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את
ויקרא יח ג
אימר
נדר בצינעא. ולעיל דלא
ב] שבא על אשתו ונחלף ולא ידע
הצדוקים תניא כוותיה דרבא היה מהלך
חיישינן שמא יש לו זבח
למחר על איזו מהם בא שהיו שתיהן
ג
בספינה ואין לו מקום בספינה לשחוט מוציא
במטה ג] והוא לא היה יודע מביא
בתוך ביתו בצינעא דאית ליה קלא
רבינו גרשום
גליון הש"ס
אשם תלוי להגין מן היסורין עד שיודע
שרגיל להודיע שלא יבואו לידי מעילה:
ידו חוץ לספינה ושוחט ודם שותת ויורד על
רש"י ד"ה לא שנו וכו'
לבבואה קא שחיט. כלומר
לא
שנו אלא שאין לו אשה. מה
לו אם חטא ודאי מביא חטאת. ובגמ'
בשוגג אינו מחפה. עי'
כשאדם שוחט לתוך
דופני הספינה ואין שוחט לגומא כל עיקר
❖
מג"א סי' תרז ס"ק ב:
מים צלולין ורואה במים
שהקשה בקונטרס אי שאין לו
פריך והא לאו נידר ונידב הוא
והרוצה לנקר חצרו כיצד הוא עושה עושה
דמותו ואמרי לאותו דמות
אשה למה לו למתנייה זה הכלל
והרואה יודע שאין בדבריו כלום שאין
קא שחיט: אמר רבא
מקום חוץ לגומא ושוחט ודם שותת ויורד
הגהות מהר"ב
פשיטא למאי נחוש לה יש לומר אין
שם אשם תלוי אא"כ היה מחוייב
בעכורים שנו. כלומר
לגומא ובשוק לא יעשה כן משום שנאמר
שאינו רואה שום דמות:
וההוא קלא אית ליה ופסח נמי בגמ' רנשבורג
לו אשה היינו שאין אנו יודעין אם יש
אין שוחטין לגומא. כלומר
1 ובחוקותיהם לא תלכו ד ואם עשה כן צריך
פריך: ור' שמעון מכשיר. לא חייש
לו אשה אם לאו וכן אין לו זבח
א] מתני' שנים אוחזין
דמיחזי כמאן דשחיט
בדיקה אחריו: מתני' השוחט לשם עולה
בסכין ושוחטין אחד לשום
למראית העין: אשם ודאי. אשם
דלעיל אבל בידוע דאין לו לא איצטריך:
לעבודת כוכבים שאינו
ב)ה
אחד מכל אלו. נ"ב עי' ב"י
רוצה לשפוך הדם: מוציא
לשם זבחים לשם אשם תלוי לשם פסח לשם
גזילות דהיינו נשבע לשקר לכפירת
הדרן עלך השוחט
סוף סי' ה בד"ה ודע
ידו חוץ לספינה ושוחט.
ממון אשם מעילות אשם שפחה חרופה.
תודה שחיטתו פסולה ור"ש מכשיר א] שנים
שכתב הרמב"ם וכו' עד
כלומר לא בתוך המים
ו
❖
סוף הסי' ודו"ק:
דלא נאמרו לבבואה קא
ועל שם שאשם תלוי בא על ספיקו
ד]
אוחזין בסכין ושוחטין אחד
לשום אחד מכל אלו ואחד לשום דבר כשר
שחיט: משום שנאמר
קרי להו להני אשם ודאי: לשם בכור
שחיטתו פסולה ז השוחט לשם חטאת לשם אשם ודאי לשם בכור לשם
ובחקותיהם לא תלכו.
לשם מעשר. מידע ידעי דשקר הוא
כלומר שהם עושים לשום
מוסף רש"י
מעשר לשם תמורה שחיטתו כשרה ח זה הכלל כל דבר שנידר ונידב
עבודת כוכבים: מינין. הן
דבכור ומעשר מידע ידעי מקמי הכי
השוחט לשמו ג) אסור ושאינו נידר ונידב השוחט לשמו כשר: גמ' השוחט
מתנדב אדם אשם תלוי
כומרין לעבודת כוכבים:
דאילו ההיא שעתא לאו בני אפרושי
בכל יום. שאין לך אדם
השוחט לשום עולה לשום
לשם עולה אשם תלוי בר נידר ונידב הוא אמר ר' יוחנן הא מני רבי
נינהו דנימא השתא קמקדיש להו:
ד)
שאינו עומד בספק חטא
שלמים כו'. כלומר ישראל
(זבחים עז.).
השוחט בחוץ לשום עולה
אלעזר היא דאמר מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום פסח בר נידב ונידר
זה הכלל. בגמ' מפרש לאתויי מאי
ה)
❖
הדרן עלך השוחט
לשום שלמים שחיטתו
דהא חשבינהו לכולהו: גמ' בר
הוא זמנא קביעא ליה אמר ר' אושעיא שאני פסח הואיל והפרשתו כל
ט
פסולה דדבר נידר ונידב
נידר ונידב הוא. בתמיה: בכל יום.
הוא שמא נידב עולת
השנה כולה א"ר ינאי לא שנו אלא תמימים אבל בעלי מומין מידע ידיע
נדבה ושוחט קדשים בחוץ
שבכל יום הוא עומד בספק חטאת
שיטה מקובצת
ור' יוחנן אמר י אפי' בעלי מומין נמי זימנין דרמי ליה מידי אמומא ולא
לפיכך שחיטתו פסולה:
ולבו נוקפו שמא חטא ומצינו שהכשיר
א] וגזור רבנן עלה ופסלוה
אבל השוחט לשום חטאת
ידיע: השוחט לשם חטאת: א"ר יוחנן לא שנו אלא שאינו מחוייב חטאת
וכן שלמים וכו': ב] כסבור
הכתוב אשם תלוי ליקרב וליאכל היכא
לשום אשם ודאי כו'.
אבל מחוייב חטאת אימא לשום חטאתו הוא עושה והא לא קאמר לשם
לבא על אשתו ונחלף:
דבר זה אין נידר ונידב
כ
דהוחזק ספק חטא בעדים והאי נמי
ג] שהיו שתיהן במטה
כדבעינן לפרושי בגמ'
חטאתי אמר ר' אבהו ל באומר לשם חטאתי: לשם תמורה: אמר ר"א לא
אנן סהדי ה] דכל יומא בספק חטא
אחת והוא לא היה יודע
ושחיטתן כשרה דאינו
שנו אלא שאין לו זבח בתוך ביתו אבל יש לו זבח בתוך ביתו אימא אמורי
קאי: זימנא קביעא ליה. בערב
מביא אשם תלוי להגין
אלא כמשחק: אשם תלוי
מ
עליו מן היסורים: ד] ועל
בר נידר ונידב: השוחט
אמיר ביה והא לא קאמר לשם תמורת זבחי א"ר אבהו באומר לשם תמורת
הפסח הלכך מידע ידעי דדברי רוח
נ
שם שאשם תלוי נקרא
לשמו פסול. כגון א)
הן: הואיל והפרשתו כל השנה. כל
זבחי: זה הכלל: לאתויי מאי לאתויי עולת נזיר דמהו דתימא הא לא נדר
על שם ספקו קרי להו
אשם תלוי: אשם תלוי
ס
להני אשם ודאי: ה] והאי
בר נידר ונידב הוא
ימות השנה ראוי להפרישו ולהניחו עד
אימר נדר בצינעא ושאינו נידר ונידב לאתויי עולת יולדת א"ר אלעזר לא
ע
נמי אנן סהדי דבכל
והא אין חשוב אשם
זמנו הלכך השתא נמי אמרי השתא יומא בספק:
שנו אלא שאין לו אשה אבל יש לו אשה אימר לשמה הוא עושה והא לא
תלוי אם אינו חייב
מפריש ליה וקשחיט פסח בשאר ימות
אשם תלוי: אמר ר'
קאמר לשם עולת אשתי א"ר אבהו באומר לשם עולת אשתי פשיטא
יוחנן ר' אליעזר היא.
השנה וקי"ל דשלמים הוא ואמרי
כלומר מה דאמרי' דפסול
מהו
קשחיט שלמים בחוץ ואכיל להו:
דמיחזי כקדשים בחוץ ר'
מידע ידיע. דמשקר ולא נפיק חורבא מיניה: דרמי מידי אמומא. שיהא נכסה בצמר או בטיט ולא חזו ליה וסברי תם הוא: לא שנו
אליעזר היא: לא שנו
אלא תמימים. דפסולין
אלא שאינו מחוייב חטאת. דלא אמרי אינשי השתא מפריש לה דהא חטאת לאו בנדר ובנדבה אתי והא לא חשו רבנן דלמא מאן דחזי
דאמרי' לשום קדשים
סבר מחוייב חטאת הוא דההוא קלא אית ליה דמי שבא לידו דבר עבירה $ בשוגג אינו מחפה עליה כדי שיתבייש ומתכפר לו: אבל
הוא: אבל בעלי מומין
מחוייב חטאת. מאן דחזי סבר לשם חטאת הוא מפרישה עכשיו: והא לא קאמר לשם חטאתי. דמשמע שאני חייב אלא לשם חטאת
מידע ידיע. כלומר מידע
ט)
ידיע שאינן קדשים אלא
דמשמע לשון נדר ומידע ידיע דאין בדבריו כלום דבשלמא דבר הנידר ונידב איכא למימר השתא מקבל לה עליה בשעת הפרשה ולא
כמשחק הוא: ור' יוחנן
בעי למימר לשם עולתי אבל הכא כל כמה דלא אמר לשם חטאתי לא משמע לשם אותה שאני מחוייב: באומר לשם חטאתי. והיכא
אמר אפי' בעלי מומין נמי.
דאינו מחוייב חטאת אפי' [אמר] לשם חטאתי מידע ידעי דמשקר: שאין לו זבח. דליכא למימר השתא עביד לה תמורה דבמאי מימר
כלומר זימנין דרמי מידי
אמומין ולא ידיע אי מום
לה דהא ליכא למיגזר מאן דחזי סבר יש לו זבח אחר דההוא קלא אית ליה: אימר אמורי אמיר ביה. ומאן דחזי סבר השתא מימר לה
עובר הוא וקדישי ופסולה
בהך אמירה דבשעת שחיטה ואע"ג דלא מוקי לה בהדי זבח חייל עלה שם תמורה דתנן בתמורה (דף כז.) תחת חטאת תחת עולה שיש לי
משום קדשים: אימור
לשם חטאת הוא עושה
בבית היה לו דבריו קיימין: והא לא קאמר לשם תמורת זבחי. דלהוי משמע שימירנה בו אלא לשם תמורה דמשמע דבשמא בעלמא בעי
ופסול משום קדשים.
לשוויי תמורה ואיהו ליתא אלא היכא דמימר לה בזבח דתנן בתמורה (שם) תחת חטאת תחת עולה לא אמר כלום: לשם תמורת זבחי.
אימור אמורי אמיר ביה
ואשמועינן מתני' דהיכא דאין לו זבח כשרה ולא חיישינן דלמא מאן דחזי סבר דאית ליה מ"ט דאי הוה ליה מידע הוו ידעי: עולת נזיר.
וחשיב תמורה ופסול
משום קדשים בחוץ: מהו
דאי אמר הריני שוחט לשם עולת נזיר פסולה דמאן דחזי סבר נדר הוא והשתא קמפריש ושחיט לה. ואע"ג דנזיר נידר ונידב הוא דע"י
דתימא הא לא נדר. כלומר
נדר הוא בא אי לא הוה תני זה הכלל לאתויי לא שמעינן ליה מעולה דרישא: דמהו דתימא. ליכא למיחש לחורבא דמידע ידעי דהא
ואינו אלא כמשחק:
לא נדר: קא משמע לן. דמימר אמרי דלמא נדר בצינעא זה שלשים
יום שהוא סתם נזירות ובשלשים יום לא מינכרא מילתיה לשכניו:
א) נראה דצ"ל כגון עולה
לאתויי עולת יולדת. שאם אמר לשם עולת יולדת בפירוש כשרה
דמידע ידעי דהשתא לא נדר לה וכדמפרש בשאין לו אשה:
וזבחים ואשם תלוי ואידך
י) מהו דתימא. כלומר ואיצטריך רבי
אלעזר לאשמועינן דכי יש
לו
אשה פסולה אף על גב
דאמרה רבי אלעזר
לעיל גבי תמורה:
דחשיב ברישא דמתניתין.
מהו