הכל שוחטין פרק
ראשון
חולין
ו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אשכחיה
ההוא סבא. י"מ דכל מקום שהוא מזכיר ההוא
ואי ס"ד לא קבלה. רבי זירא מרבי יעקב דר"ג לגמרי אסר מאי
כב
א)
א
קשיא ליה: לישני ליה. לנפשיה כי אסר ר"ג כשאין ישראל עומד על
סבא הוא אליהו ואי אפשר לומר כן בפרק במה
גביו דלית ליה לפני עור לא תתן מכשולנ) וכי אכל רבי יוחנן כשישראל
מדליקין בעובדא דרבי שמעון בן יוחאי:
ב)
בראש
הר גריזים. במדרש יש שהיא עבודת כוכבים שהטמין
עומד על גביו: ושמת סכין בלועך. פסוק הוא בספר משלי: אם
כג ב
ג)
בעל נפש אתה. אם אדם כשר אתה
יעקב תחת האלה בהר בשכם
ד)
: אם בעל נפש אתה פרוש
כדאמר בפסחים בעל נפש
ואי סלקא דעתיך לא קבלה מיניה לישני
ה)
כד ג
הימנו. דבסיפא דקרא כתיב ואל
לא ילתות אדם כשר: בלועך.
ו)
ליה כאן כשישראל עומד על גביו
כאן
תתאו למטעמותיו: אינו חושש
ז)
בלחייך. כלומר התחזק על יצרך ולא
כשאין ישראל עומד על גביו אלא לאו
ח)
תעשה זאת: ד] מצאו להן. אותם
לשאור ותבלין שבה לא משום מעשר
ט)
ש"מ קבלה מיניה ש"מ ומ"ט גזרו
בהו
כה ד
י)
ולא משום שביעית. משמע דתבלין
היושבים בהר גריזים ונעשו מומריםס)
רבנן $ כי הא דר"ש בן אלעזר שדריה ר"מ
כ)
חייבין במעשר ותימה דבפרק בא
לעבודת כוכבים. ואע"ג דרוב כותים
לאתויי חמרא מבי כותאי אשכחיה ההוא
סימן תנן כל שחייב במעשר
לאו מהר גריזים היו רבי מאיר
כו ה
ל) מ)
סבא א"ל ושמת סכין בלועך אם בעל
נ)
לטעמיה דחייש למיעוטא ביבמות
מטמא טומאת אוכלים ובהעור והרוטב
1
ס)
נפש אתה הלך ר"ש בן אלעזר וספר דברים
קטן וקטנה לא חולצין ולא
תנן והקיפה מצטרפין
ע) פ)
מיבמין דברי ר"מ אמרו לו לר"מ
לטמא טומאת אוכלין וקאמר בגמרא
כז ו
צ)
לפני ר"מ וגזר עליהן מאי טעמא אמר רב
ק) ר)
מאי קיפה תבלין אלמא תבלין אין
יפה אמרת לא חולצין איש כתיב
ש)
נחמן בר יצחק דמות יונה מצאו להן בראש
ש)
בפרשה ע) מפני מה לא מיבמין אמר
להם טומאת אוכלין אלא על ידי צירוף
ת)
הר גריזים שהיו עובדין אותה ור"מ לטעמיה
כח ז
להן קטן שמא ימצא סריס קטנה שמא
אע"ג דחייב במעשר ויש לומר דמשום
דחייש למיעוטא וגזר רובא אטו מיעוטא
❖
תמצא איילונית ונמצאו פוגעים בערוה
מעשר דקאמר הכא לא קאי אתבלין אלא
כט ח ט
ורבן גמליאל ובית דינו נמי כר"מ סבירא להו
אשאור ושביעית קאי אף אתבלין דהא
ולא אמר רוב קטנים אינם סריסים:
פשטיה דקרא במאי כתיב בתלמיד היושב
את מושל. גדול בתורה: אם יודע
במאכל
בהמה נמי נהגה שביעית :
ת)
מוסף רש"י
ל י
לפני רבו דתני רבי חייא כי תשב ללחום
ברבו. שאם ישאלנו ישיב לו ה] טעם:
התם
2
וליתן רשות.
בין. שאל: ואם לאו תבין את אשר
את מושל בין תבין את אשר לפניך ושמת סכין בלועך אם בעל נפש
לפניך. מעצמך ואל תשאל ותביישנו.
כ
אתה אם יודע תלמיד ברבו שיודע להחזיר לו טעם
בין ואם לאו תבין את
(ע"ז סד:) משמר
ושמת סכין בלועך בתריה דהאי קרא
אשר לפניך ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה פרוש הימנו רבי יצחק
לא ל
שבתו בשוק.
כתיב כלומר התחזק עצמך ועצור
בן יוסף שדריה רבי אבהו לאתויי חמרא מבי כותאי אשכחיה ההוא סבא
❖
פיך מלשאול: אם בעל נפש אתה.
(שם וערובין
א"ל לית כאן שומרי תורה הלך רבי יצחק וספר דברים לפני רבי אבהו והלך
סט:) ונותן רשות.
ומתאוה לשאול ולעמוד על העיקר
רבי אבהו וספר דברים לפני רבי אמי ורבי אסי א ולא זזו משם עד שעשאום
מאי תקנתיה פרוש הימנו: מהתם
תורה אור השלם
עובדי כוכבים גמורין למאי אי לשחיטה ויין נסך מהתם גזרו בהו רבנן
גזרו. ר"מ על היין ורבן גמליאל
1. וְשַׂמְתָּ שַׂכִּין בְּלֹעֶךָ אִם
אחריו על השחיטה: וקבלו מינייהו.
אינהו גזור ולא קבלו מינייהו אתו רבי אמי ורבי אסי גזרו וקבלו מינייהו מאי
בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה:
לא שאלו גדולים ו]הימנו אלא שבדורו
עובדי כוכבים גמורין אמר ר"נ בר יצחק לבטל רשות וליתן רשות וכדתניא
משלי כג ב
ב
2. כִּי תֵשֵׁב לִלְחוֹם אֶת
של ר"מ לא רצו לקבל עליהם לפרוש
ישראל מומר משמר שבתו בשוק א] מבטל רשות ונותן רשות ושאינו
ג
מוֹשֵׁל בִּין תָּבִין אֶת אֲשֶׁר
מן הכותיים לפי שהיו רגילים בהם
❖
משמר שבתו בשוק אינו מבטל רשות ונותן רשות מפני שאמרו ד ישראל
משלי כג א
לְפָנֶיךָ:
ובדורו של רבי אמי היה אפשר להם
(ע"ז שם)
נותן רשות ומבטל רשות ובעובד כוכבים עד שישכור כיצד אמר לו רשותי
ה
כיצד. (ערובין
לפרוש: לבטל רשות. אם דר כותי
שם)
קנויה לך רשותי מבוטלת לך קנה ו ואינו צריך לזכות רבי זירא ורב אסי
גליון הש"ס
במבוי צריך לשכור את רשותו ואפילו
איקלעו לפונדקא דיאי אייתו לקמייהו ביצים המצומקות ביין רבי זירא לא אכל
ז] נתן להם במתנה אינה מבוטלת
גמ' כי הא דרשב"א וכו'.
(ע"ז שם) רשותי קנויה
ורב אסי אכל א"ל רבי זירא לרב אסי ולא חייש מר לתערובת דמאי א"ל לאו
עד שישכור והיינו כעובד פ) כוכבים.
שם לא
לך.
וישראל ששכח ולא נתן בערוב עם
אדעתאי א"ר זירא אפשר גזרו על התערובת דמאי ומסתייעא מילתא דרב אסי
(ערובין שם) קנה.
משום שביעית.
בני המבוי והוא דר עמהם ואוסר
למיכל איסורא השתא בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על
ואינו צריך לזכות.
עליהם מבטל להם רשותו ועובד
❖
ידן צדיקים עצמן לא כל שכן נפק רבי זירא דק ואשכח דתנן הלוקח יין
לאו
(ע"ז שם)
ז
כוכבים עד שישכור ישראל הימנו
אדעתאי.
לתת לתוך המורייס או לתוך האלונתית כרשינין לעשות מהן טחינין עדשים
(ברכות כו.)
וטעמא מפרש בהדר את העובד כוכבי'
לעשות מהן רסיסין חייב משום דמאי ואין צריך לומר משום ודאי והן עצמן
(מנחות לה:)
: משמר שבתו בשוק.
לעזי רש"י
מותרין מפני שהן תערובת ולא גזרו על תערובת דמאי והתניא חהנותן לשכנתו
❖
בפרהסיא אעפ"י שהוא מומרצ) לחללו
(שבת צה. וצ"ב אם
פוישו"ן. שפע, רוב.
עיסה לאפות וקדירה לבשל אינו חושש לשאור ותבלין שבה $ לא משום
שייך גם כאן) בהמתן של
בצנעה הרי הוא כישראל ואם לא
ב]
צדיקים.
שביעית ולא משום מעשר ואם אמר לה עשי לי משליכי חושש לשאור
עירב עם שכניו בחצר או במבוי
ג]
אין הקב"ה
רבינו גרשום
נותן להם רשותו ודיו: לזכות.
מביא תקלה על ידן.
ותבלין שבה משום שביעית ומשום מעשר שאני התם ט דכיון דקאמר לה עשי
אלא לאו ש"מ קיבלה מיניה
בקנין חליפין: לפונדקא דיאי. שם
לי משליכי כמאן דעריב בידים דמי רפרם אמר שאני שאור ותבלין דלטעמא
(לעיל ה:) הנותן
ר' זירא מר' יעקב בר אידי
העיר ועמי הארץ היו וחשודין על
לחמותו.
עביד יוטעמא לא בטיל כ ולחלופי לא חיישינן והתנן להנותן לחמותו מעשר את
דאפילו בשישראל עע"ג
הדמאי. ומשום דאייתינן לעילק) בהמתן של
אסור: דמות יונה מצאו
שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה מפני שחשודה מחלפת המתקלקל
(גיטין
בראש הר גריזים. כלומר
צדיקים כו' נקטח] ואתי להנך שמעתא
סא:) שחשודה מחלפת
בארץ ישראל שהיו עובדין
התם כדתניא טעמא א"ר יהודה רוצה היא בתקנת בתה ובושה מחתנה
דמיירי נמי בכי האי גוונא: מצומקות.
המתקלקל.
אותה לשום ע"ז. ולמה
ולעלמא
צלויות הרבה לשון מצטמק ויפה לו
אמר בראש הר גריזים לפי
שבחוצה לארץ לאו חשובה
דשבת : ביין. ואח"כ ערבום וטרפום ביין ואיכא ביין משום דמאי והכא משום דליתיה בעיניה וע"י תערובת אייתי לקמייהו לא חשו
ע"ז אלא מנהג אבותיהם
למילתא: אפשר. אי איתא דגזרו חכמים על תערובת דמאי מסתייע מילתא דיגרום עון שלא ישים על לבו דגזרו עליו וישכח הגזרה
בידיהם ואלו מצאו בא"י
ויאכל בשוגג: דק ואשכח. דלא גזרו: לתת לתוך המורייס. דסופו לאוכלו ליין זה על ידי תערובת דמורייס וכן לתת לתוך אלונתית
ועובדין אותה: ור' מאיר
לטעמיה דחייש למיעוט.
פוישו"ן שנותן מים ויין ושמן אפרסמון כדאמרינן במסכת עבודה זרה : טחינין. מאכל של גריסין ר) ותבלין מעורבין בו וכן
(שם) רוצה היא כו'.
כלומר והיכא ר' מאיר חייש
❖
רסיסין מעדשים אע"פ שסוף כל אלו לערב הואיל ובאין לידו של חבר מעם הארץ בעינייהו שלא בתערובת חייב להפריש ט] דמאי
(שם)
למיעוט לענין תינוק שנמצא
אם ספק הוא כגון שלקחו מעם הארץ ואין צריך לומר משום ודאי אם אמר לו המוכר לא הפרשתי מהם: והם עצמם. הלוקח מעם
בצד העיסה ובצק בידו רבי
מאיר מטהר העיסה ורבנן
הארץ את האוכלין עצמן אין צריך להפריש דמאי הואיל ובתערובת בא לידו: לשכנתו. אשת עם הארץ: עיסה לאפות. ומסר לה שאור:
מטמאין ואמרינן מ"ט דרבי
שיטה מקובצת
וקדרה לבשל. ונתן לה התבלין אינו חושש שמא החליפה ונתנה משלה שאין מתוקן לפי שאין חשודין על הגזל: עשה לי משליכי. השאור
מאיר רוב תינוקות מטפחין
א] מבטל רשות ונותן רשות
ומיעוט אין מטפחין סמוך
והתבלין: חושש. וצריך להפריש עליהם דמאי ואע"ג דתערובת הוא: כיון דאמר לה עשי לי משליכי. הוי כמו שלקחן הימנה קודם תערובתן
וכו' נ"ב בקצת ס"י לא
מיעוטא לחזקה דעיסה
ואח"כ צרפן דהא ע"פ עשתה ונעשית שלוחו: וטעמא לא בטיל. לפי שהוא מתקן הכל והוא עיקר ואפילו לקח קדרה מבושלת מעם הארץ
גרסי' ונותן רשות: ב] אינו
זו בחזקת טהרה עומדת
שלא נעשה שלוחו כשעירבן אסור אבל יין במורייס ויין בביצים אינו עיקר: ולחלופי לא חיישינן. דקתני אם נתן לה הכל אין חוששין
חושש לשאור ותבלין וכו'.
ואיתרע לה רובה הכא
נ"ב עי' תוס' כתובות דף
נמי לענין כותים חיישינן
שמא החליפה: הנותן לחמותו. עיסתו לאפות: מפני שחשודה מחלפת המתקלקל. אם יתקלקל הלחם מחליפתו הלכך מעשר את שהוא
כד ע"א: ג] ואם אמר לה
למיעוט וגזר רובה אטו
נותן לה דאי מיחלפא ליה שלא יהא חבר זה נותן לפניה מכשול: ואת שהוא נוטל הימנה. שמא החליפה אלמא מיחלפא: התם
עשי לי וכו'. נ"ב נ"א בקצת
מיעוטא: ואם לאו תבין את
כדקתני טעמא. דלטובה היא מתכוונת אבל על הגזל כגון לאדם
נכרי שאין דעתה להחליף להטיב לו אף להרע אינה חשודה:
ס"י בד"א בזמן שאמר לה
אשר לפניך. כלומר ראה
עשי לי משלי אבל אמר
מורה שלפניך ואל תלבין
ולעלמא
לה עשי לי משליכי חושש
פניו ואם לאו דלא תזוז
וכו': ד] מצאו להם אותם. נ"ב נ"א בס"י מצאו להם לאותם היושבים בהר וכו': ה] ישיב לו דבר טעם: ו] לא שאלו גדולים מיניה ותלבין פניו: ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה. דדעתך ללמוד פרוש ממנו לד' אחר: אי לשחיטה ויין נסך מהתם
מאלו אלא: ז] רשותו ואפילו בטלה להם: ח] נקיט ואייתי להנך שמעתא: ט] חייב להפריש משום דמאי:
גזרו בהו. כלומר רבן גמליאל ור' מאיר גזרו עליהן: משמר שבתו בשוק. כלומר בפני בני אדם משמר שבת. בצנעא לא משמר
כיון דבפני בני אדם משמר שבת מבטל רשות אם שכח ולא עירב עם בני חצר מע"ש אוסר עליהן עד שיבטל להן רשותו
בשבת דדינו לענין ביטול רשות כישראל אבל אם עובד כוכבים דר עמהם בחצר ושכחו ולא שכרו מע"ש אסור בשבת שאין יכולין לשכור מן העובד כוכבים בשבת ובני חצר אין יכולין לטלטל בחצרו עד שישכרו מן העובד כוכבים: ואין צריך לזכות. בקנין:
לפונדקא דיאי. כלומר עמי הארץ היו והיין ספק מעושר ספק אינו מעושר: ביצים מצומקות. של עמי הארץ: ורפרם אמר משום טעמא דעבידי לטעמא וטעמא לא בטיל ומשום הכי לא היה אסור בשאור כו': ומשום חילוף לא חיישינן. ולא והתנן מעשר את
שנותן לה ואת שהוא נוטל הימנה כלומר את שהוא נותן לה מעשר וכן כשהוא נוטל הימנה מפני שחשודה שמתחלפת המתקלקל כלומר אם מתקלקל הלחם כלומר שנשרף בתנור היא נוטלת המקולקל ונותנת לו יפה: התם משום טעמא דקתני. דאמ"ר יהודה כו'