השוחט פרק
שני חולין
מב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלו
טרפות. אי גרסינן אלו ניחא ואי גרסינן ואלו יש לפרש דקאי
מהו דתימא אם איתא דילדה קלא הוה ליה. ומידע ידעי דמשקר:
א
א) ב)
א
ג)
קמ"ל. ר' אלעזר דאימר אפולי אפיל: לישנא אחרינא הא דר' אלעזר
אפלוגתא דר' ישבב ור' עקיבא והודה לו ר' עקיבא דנבלה
ס)
ד)
ור' אבהו לא גרסינן וה"ג לאתויי עולת יולדת מהו דתימא אימא
או קאי אכל הני ח] שחיטתו פסולה דלעיל דהוה פסול שאירע בשחיטה
ה) ו)
ניקב
הלב לבית
ילודי יליד קמ"ל דאם איתא דאוליד קלא אית לה. ובשיש לו אשה
והוי נבלה וקאמר הכא ואלו
הן ט] טרפות:
ב ב
ז)
חללו. בשאר נקובי לא איצטריך
מתוקמא מתניתין ואיצטריך לתנא
ח)
למתנייה בזה הכלל דמהו דתימא
למיתני לבית חללו שהן דקין
מהו דתימא אם איתא
דילדה קלא הוה ליה
ג ג
ניחוש לה למאן דחזי סבר בצינעא
י] ופשיטא שאין נקב חשוב בהם
ט)
קא משמע
לן אימר אפולי אפיל:
י)
אוליד קמ"ל. זה שמעתי ועיקר הוא
כלל אם לא ניקב לבית חללו אבל
הדרן עלך השוחט
חדא דהא לא ב] אמרו והאי מהו
לב שהוא עב ס"ד שאם ניקב בעומק
ד ד
כ)
דתימא בכל הנך שמעתתא דאמוראי
שהוא חשוב נקב וניטל הלב והריאה
אלו טרפות בבהמה נקובת הוושט
ל) מ)
א
דלא שאנו דלעיל אמתניתין דזה הכלל
והדקין לא איצטריך למיתני דבכלל
ה ה
נ)
ב ופסוקת הגרגרת ג ניקב קרום של
ל) קמא אמרו מהו דתימא ואורחא
נקובים הוא דאף על גב דבטחול
ס)
מוח ניקב הלב לבית חללו נשברה השדרה
ע)
דגמרא למימר מהו דתימא אכלל
אמר בגמרא דניטל כשר וניקב
ע)
ד
ה
ו
פ)
ו
ונפסק החוט שלה ניטל הכבד ולא נשתייר
דמתניתין ועוד בשאין לו אשה למה
טרפה בכל הני נקובים דתנא פשיטא
ו
צ)
ליה למתנייה זה הכלל לאתויי פשיטא
דכל שכן ניטל וניקבה המרה נמי
ק)
הימנו כלום הריאה שניקבה או שחסרה ר"ש
ז
ז
ר)
ז
למאי ניחוש לה:
נראה דכ"ש ניטל דטריפה ומ"מ
אומר עד שתינקב לבית הסמפונות ניקבה
ח
ש)
ניטלה הכבד ולא נשתייר הימנה כלום
הדרן עלך השוחט
ת)
הקבה ניקבה המרה ניקבו הדקין הכרס
ט
י
כ
איצטריך דאפשר להיות דניטל כל
הפנימית שניקבה או שנקרע רוב החיצונה
ח ח
אלו טריפות. כל נקב במשהו:
א)
הכבד ולא המרה שניטל כל בשר
❖
רבי יהודה אומר ל הגדולה טפח והקטנה
פסוקה. לרחבה ברובה:
הכבד ונשאר המרה דבוקה בגידי
ברובה המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ
ט ט
לבית חללו. ואם לא הגיע לחלל
הכבד והסמפונות והא דתנן
מ
נפלה מן הגג נשתברו רוב צלעותיה ודרוסת
קתני סיפא מ) דכשרה: נשברה
גבי ואלו כשרות ניקב הלב
תורה אור השלם
נ
ס
ע
השדרה ונפסק החוט. חדא היא
ולא לבית חללו צריך לומר דמהכא
הזאב רבי יהודה אומר דרוסת הזאב בדקה
י י
1. וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי
פ
וטרפות דידה משום חוט הוא ונשברה
לא הוה שמעינן דהוה אמינא יא] ה"ה
וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא
ודרוסת ארי בגסה צ דרוסת הנץ בעוף הדק
תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן
סמוך לבית חללו דסופו לינקב עד
השדרה דקתני אורחא דמילתא נקט
ודרוסת הגס בעוף הגס זה הכלל כל
יא כ ל
ק
א]
שמות כב ל
אֹתוֹ:
בית החלל והא דקתני ניקבה הגרגרת
דפסיקת החוט ע"י שבירת שדרה
שאין כמוה חיה טרפה: גמ' א"ר שמעון בן
2. דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
היא: או שחסרה. בגמרא פריך
כשרה היינו משום דבעי למיתני
לֵאמֹר זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר
יב מ
לקיש רמז לטרפה מן התורה מנין מנין
ר
תֹּאכְלוּ מִכָּל הַבְּהֵמָה
היינו נקב: סמפונות.
נסדקה ונשברה השדרה ולא נפסק
אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ:
1 ובשר בשדה טרפה לא תאכלו אלא רמז
קנוקנות קטנות המתפשטות בתוך
החוט שלה איצטריך דאי מהכא ה"א
יג נ
ויקרא יא ב
לטרפה שאינה חיה מן התורה מנין דקתני
3. לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא
הריאה שהדם נובע בה כשחותכים
או הא או הא אי נמי ה"א דבעיא
ג]
וּבֵין הַטָּהֹר וּבֵין הַחַיָּה
אותה: הכרס הפנימית. בגמרא
סיפא זה הכלל כל שאין כמוה חיה טרפה
תרתי קא משמע לן דבחוט תלי מילתא
יד ס
הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה
מפרש: שניקבה. במשהו:
וניטל הכבד יב] פ)ולא נשתייר הימנה
מכלל דטרפה אינה חיה מנא לן דכתיב
אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל:
ש
❖
ויקרא יא מז
רוב החיצונה. בגמרא
כזית פריך בגמרא רישא
וזאת החיה אשר תאכלו חיה אכול שאינה
טו ע פ
2
או
לסיפא: שחסרה. מפרש בגמראצ)
מפרש: ד] גדולה וקטנה. לא גסה
חיה לא תיכול מכלל דטרפה לא חיה ולמאן
ודקה קאמר אלא א] על [שור] קטן
או שחסרה מבפנים ולמ"ד חסרון
הגהות הב"ח
דאמר טרפה חיה מנ"ל נפקא ליה מזאת
ושור גדול אם נקרע טפח בשור
מבפנים לא שמיה חסרון מפרש
(א) רש"י
צ
החיה אשר תאכלו זאת החיה אכול חיה
אע"ג דלא הוי רובא: המסס.
ניקבה לרבנן או שחסרה לר"ש דאמר
❖
אחרת לא תיכול מכלל דטרפה חיה ואידך
טז ק
צינפויי"ל: ובית הכוסות. סוף הכרס
עד שתינקב לבית הסמפונות ובחסרון
כל שהוא מודה: דרוסת הנץ.
האי זאת מאי עביד ליה מיבעי ליה לכדתנא
שקורין פנצ"א עשוי ככובע וקרוי
בית הכוסות והמסס מחובר בו
גבי טרפות עוף הוא שייך למיתני
דבי רבי ישמעאל דתנא דבי רבי ישמעאל
הגהות מהר"ב
וסביב סביב לחיבורם כשאתה מבדילן
אלא משום רבי יהודה תנא ליה הכא:
זאת החיה אשר תאכלו מלמד שתפס הקב"ה
רנשבורג
דרוסת הנץ. גרסי' בתוספתא
יש דופן לזה ודופן לזה ובאמצע הן
מכל מין ומין והראה לו למשה ואמר לו זאת
א] רש"י
[פ"ג] ובערוך [ערך נץ ד'] וכן יסד
שופכין זה לתוך זה והמאכל נכנס
ר
אכול וזאת לא תיכול ואידך נמי מבעי ליה
❖
ה] מבית הכוסות להמסס ומהמסס
הפייט בסליחותק) תוחלת ישראל מדרס
לכדתנא דבי ר' ישמעאל אין ה"נ אלא טרפה
לקבה ומהקבה לדקין: שניקבו לחוץ.
ר) הגס ונץ אפרוחים קרוצים וטעמא
חיה מנא ליה נפקא ליה מאידך תנא דבי ר'
שהנקב נראה מבחוץ וכגון שניקבו
לא משום דסופו לינקב דא"כ בכלל
ש
מוסף רש"י
ישמעאל דתנא דבי ר' ישמעאל בין החיה
או זה או זה שלא במקום חיבורן
נקובה היא ומהאי טעמא לא תני
3
ובית הכוסות.
הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל אלו
לאפוקי (א) שניקבו במקום חיבורן
במתניתין דמיא לדיותא ודמיא לבישראש)
(הפרדס
זאת ❖
בשתי דופנותיהן והנקב הולך מחללו
אלא טעמא דדרוסה שהארס שורף
עמ' קמו) נפלה מן הגג.
שמונה עשרה טרפות שנאמרו למשה מסיני
וסופה למות יג]: החיה מלמד
של זה לחללו של זה: נפלה מן הגג.
בסגר ושב שמעתתא
ותו ליכא והא איכא
שתפס הקב"ה כל מין ומין והראה
ושחטה מיד טרפה אף על פי שאין
❖
(ב"ק נ:)
בשלמא
לעזי רש"י
למשה. והא דלא חשיב ליה בהקומץ
שבר נראה בה חוששין שנתרסקו
צינפויי"ל [צינפיי"ל].
רבה גבי שלשה דברים שנתקשה משה מנורה ראש חדש
ונתפרקו אבריה ואין טעם בטרפות שהלכה למשה מסיני הן. ובגמרא
הקיבה השלישית
שיטה מקובצת
אמר שאם שהתה מעת לעת ושחטה כשרה ואע"פ שלא
ושרצים יד] ולא חשיב נמי הא דאמר במדרשת) כמין מטבע אש הראה
של מעלי-הגירה.
עמדה: נשתברו רוב צלעותיה. בלא שום נפילה טרפה ובגמרא
א] בעוף הגס. נ"ב עי' תוס'
הקדוש ברוך הוא למשה דכתיב זה יתנו שמא לא חשיב אלא מידי
א)
פנצ"א. הקיבה הראשונה
זבחים דף ע ע"ב: ב] חדא
של מעלי גירה.
מפרש מאי רוב: דרוסת הזאב. שהכה בצפרניו ומטיל
דנתקשה אבל הני אע"פ שהראהו לא נתקשה בהן אלא שתמה על הדבר
אשפרוי"ר [אישפרויי"ר].
דהא לא אמרן האי מהו
בה ארס ושורפה בדקה אבל בגסה לא אלים זיהריה למיקלייה:
מה יוכל אדם ליתן כופר נפשו הראהו הקב"ה להבחין היטב ולהודיע
דתימא: ג] שהדם נובע
נץ.
ודרוסת ארי בגסה. וכל שכן בדקה ותנא קמא סבר אלים זיהריה לישראל וכן הכא להראות לישראל איזו היא אסורה ואיזו היא מותרת:
מהם כשחותכין אותה:
אוסטויי"ר [אושטוי"ר].
❖
ד] מתיבת גדולה וכו'
נץ גדול.
דזאב למקלייה נמי לגסה: הנץ. נ) אשפרוי"ר: בעוף הדק. צפרים
והא
עד סה"ד נרשם עליו
ויונים: ודרוסת הגס. אוסטויי"ר: בעוף הגס. אווזות ותרנגולים: זה הכלל. בגמרא מפרש לאתויי מאי: כל שאין כמוה חיה.
ונ"ב שלא נמצא בס"י:
שלקתה מכה שאין בהמה לקויה דוגמתה ראויה לחיות: גמ' ובשר בשדה טרפה. ואע"ג דילפינן מיניה בעלמא בשר קדשים שיצא
ה] מבית הכוסות להמסס
רבינו גרשום
נ"ב בקצת ס"י כתוב
חוץ ממחיצתו מ"מ טרפה ו]משמע טרפה ממש: אלא. מנין לטרפה שאין סופה לחיות. לפרושי מתניתין דקתני כל שאין כמוה חיה טרפה אלמא
למסס: ו] ואע"ג דילפי'
מהו דתימא ילודי ילדה
טרפה אינה חיה: זאת החיה. קרי ביה זאת חיה: ולמ"ד טרפה חיה. לקמן בפרקין אמרו לו והלא הרבה מתקיימות שתים ושלש שנים: זאת
מיניה בעלמא בשר קדשים
וליהוי חשוב עולה וליהוי
שיצא חוץ ממחיצתו
פסול משום קדשים קמ"ל
החיה. זאת מיעוטא הוא והכי משמע זאת סתם בהמות שהן חיות אכול: חיה אחרת. כגון טרפה ז]דאע"פ שהיא חיה לא תאכל: ובין החיה אשר
מ"מ טרפה כמשמעו.
דאם אולידה קלא אית
לא תאכל. אע"פ שחיה לא תאכל: שמונה עשרה טרפות. לאו מקרא
קמישתמעי אלא הלכה למשה מסיני הן: ותו ליכא. אלא שמונה עשר:
כך מצאתי בס"י ובקצת
לה:
בשלמא
פירושים כתב יד מסיים
הדרן עלך השוחט
בה דהא מצי למכתב ובשר
אלו טרפות. נקובת הושט. כלומר בכל שהוא: מנלן דכתיב ובשר בשדה טרפה לא תאכלו כל בשר שהוא חי (מן השדה)
בשדה טרפה למה לי ע"כ: ז] חיה אחרת כגון טרפה אע"פ שהיא: ח] או קאי אכל הני דשחיטתן פסולה דלעיל דהוי
פסול שאירע: ט] וקאמר הכא ואלו הן הטרפות כך מצאתי בתוס' כ"י וכן הוא בתוס' שאנץ: י] ופשיטא שאין נקב חשוב.
[והיא] טרפה לא תאכלו וכולל בין בהמות ובין חיות ובין עופות. ולמ"ד דטרפה חיה מנא ליה כלומר מנא ליה
נ"ב נ"א בקצת תוס' כ"י שאין הנקב נראה בהן כלל אלא לבית חללם: יא] דה"א דה"ה סמוך: יב] וניטל הכבד ונשתייר
דחיה. זאת החיה אכול. כלומר בריאה: חיה אחרת לא תאכל. מכלל דטרפה חיה: ואידך האי זאת מאי עביד ליה: והא
הימנה כזית: יג] שהארס שורף וסופה למות מחמתו כצ"ל והס"ד: יד] ושרצים דלא חשיב אלא היכא דכתיב זה אבל הכא
איכא בסגר ושב שמעתתא. כלומר ותו ליכא אלא שמונה עשרה
כתיב זאת ומיהו קשה דלא חשיב נמי הא דאמרי' וכו' כך כתוב בתוס' כ"י: