מב:
אלו טרפות פרק שלישי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והא
איכא בהמה שנחתכו רגליה. תימה דלא פריך מניטל צומת
בשלמא לתנא דידן. אע"ג דלא תנא אלא י"ח מ"מ לא תנא מניינא
יז א
א)
ב)
ואיכא למימר דתנא תנא ודלא תנא אתיא בזה הכלל: אלא לתנא
הגידים דתניא בהדיא בפ' בהמה המקשה
ה] (ב)
יח ב
דטרפה ויש לומר דהוי בכלל בהמה שנחתכו רגליה: ואמר רב
ג)
דבי ר' ישמעאל. דתנא מניינא קשיא והא איכא בסג"ר סימן הוא
יהודה אמר שמואל וכן לטרפה. מסיפא דייק רב יהודה דקתני
ומשנה וברייתא הן בהמה
שנחתכו רגליה בפרק בהמה המקשה
ד)
ה) ו)
גבי גולגולת כמה חסרון בגולגולת
כמה חסרון בשדרה באהילות
יט ג
ז) ח)
ב"ש אומרים כמלא מקדח ובית הלל
גלודה בפרקין וכן חרותא. ושב
בשלמא לתנא דידן דתנא תנא ודשייר אתיא
אומרים כדי שינטל מן החי וימות
שמעתתא שבע טרפות שמנו
ט)
בזה הכלל אלא לתנא דבי ר' ישמעאל דאמר
י) כ)
אלמא דבשיעור מיתה חשיב חסרון
האמוראים ולא נשנו במשנה והן היו
י"ח טרפות ותו ליכא והא איכא בהמה
כ ד
ל)
ולהכי חשיב דרב יהודה בהדי משניות
מקובלים מרבן. האחרונים קרי
מ) נ)
שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה טרפה
ו] משום דממתניתין דייק ולא חשיב
רגלים ושלפנים קרי ידים. ארכובה
סבר ליה כרבי שמעון בן אלעזר דאמר יכולה
כא ה
ס)
לה בהדי שמעתא כדחשיב מלתא דרב
יינויי"ל מקום חיבור השוק והירך
ע) פ)
היא ליכוות ולחיות אע"ג דיכולה ליכוות
עוירא אע"ג דאמתניתין אתמר וא"ת
שמפרקין אותה משם בשעת הפשטה:
צ)
כב ו
ולחיות למאן קאמר לתנא דבי רבי ישמעאל
ר' שמעון בן אלעזר. בתוספתא קתני
א"כ אמאי לא פריך נמי והא איכא
גולגולת כיון דרב יהודה אכולהו קאי
לה הכי רבי שמעון בן אלעזר מכשיר
תנא דבי ר' ישמעאל טרפה חיה ס"ל אלא סבר
❖
ואומר ר"ת דרב יהודה לא קאי
מפני שיכולה ליכוות ולחיות והכא נקט
לה כר"ש בן אלעזר דאמר כשרה היא והאיכא
אגולגולת דס"ד דחסרון דגולגולת הוי
סיפא דמילתיה ולא נקט השתא ר'
חסרון בשדרה דתנן כמה חסרון בשדרה
שיטה מקובצת
עם הקרום ובהמה מיטרפא בנקיבת
שמעון בן אלעזר מכשיר: ופרכינן
❖
בש"א שתי חוליות וב"ה אומרים אחוליא אחת
אע"ג דיכולה ליכוות ולחיות. קשיא
הקרום לחודיה $אבל אדם דאית ליה
א] דקתני מתני' גבי ואלו
ואמר רב יהודה אמר שמואל ב וכן לטרפה
כשרות: ב] ור' יוסי בר'
מזלא בעי חסרון גולגולת עם נקיבת
היא דאפי' הכי איכא למימר דאטרפה
המסס ובית הכוסות דקא חשבת להו בתרתי
יהודה קתני לה בברייתא
גליון הש"ס
הקרום והא דאמר בעירובין
לא פליג ר"ש דלמאן קא מותבינן
לקמן בשמעתין וכו':
חשבינהו בחדא אפיק חדא ועייל חדא והאיכא
דחשיב תרי חומרי דסתרי אהדדי
אתנא דבי רבי ישמעאל דתנא מניינא
ג] בוקא דאטמא ראש עצם
תוס' ד"ה ואמר וכו' אבל
קולית הירך: ד] נקובי
אדם דאית ליה מזלא.
גלודה סבר לה כר"מ דמכשיר והא איכא
כגון שדרה וגולגולת אגב שדרה נקט
ואיהו טרפה חיה סבירא ליה דקאמר
תמניא הוו דכי חשבת:
גולגולת אי נמי לענין טרפות אדם
❖
ובין החיה אשר לא תאכלס) דקרי לה
חרותא מרה מאן קתני לה ר' יוסי ברבי יהודה
ה] דתנן בהדיא בפ' בהמה
המקשה: ו] ולהכי חשיב
לטרפה חיה אלא הכי פריק סבר לה
קאי וכן לטרפה נמי אגולגולת
אפיק מרה ועייל חרותא והאיכא שב שמעתתא
דרב יהודה בהדי משניות
כרבי שמעון דאמר כשרה היא
דמשכחת ביה חומרא וקולא חומרא
❖
דאמר רב מתנא האי בוקא דאטמא דשף
דבסג"ר משום:
הגהות הב"ח
כדקתני התם רבי שמעון בן אלעזר
לענין הורג את הנפש וקולא לענין
מדוכתיה טרפה ואמר רכיש בר פפא
(א) רש"י
מכשיר: כמה חסרון בשדרה. שלא
פדיון בכור אם נטרף תוך שלשים
משמיה דרב לקתה בכוליא אחת טרפה
תטמא באהל אלא במגע ובמשא כדין
שאין הכהן צריך להחזיר אם קבלו
רבינו גרשום
(ב) תוס'
ותנן ניטל הטחול כשרה ואמר רב עוירא
עצם כשעורה דאילו שדרה שלמה
ולענין עשה חבירו טרפה ומיהו קשה
דתנן (ג) ד"ה
ומאי בסגר אלו סימני
משמיה דרבא לא שנו אלא ניטל אבל ניקב
דבסמוך גבי הא דאמר ר"י בר'
וגולגולת שלמה ורוב מניינו ורוב בניינו
ד' טרפות כדבעינן למימר
פ)
❖
שבורה
לקמן: סבר לה כר'
טרפה ואמר רבה בר בר חנה אמר שמואל
תנן באהילות דמטמאין
יהודה ניקבה המרה טרפה דמקשו
שמעון [בן אלעזר] דאמר
באהל ואע"פ שאין עליהן בשר:
ליה רבנן מאיוב משמע דאין בהמה
גסימנים שנדלדלו ברובן טרפה ואמר רבה
יכולה היא ליכוות ולחיות.
כלומר ואינה טרפה:
וכן לטרפה. לב"ש לא הויא טרפה
מיטרפא בכך כמו בן אדם ועוד
לעזי רש"י
בר רב שילא אמר רב מתנא אמר שמואל
והא איכא חסרון בשדרה
לקמן גבי אדומה וירוקה
בבציר משתי חוליות ולב"ה בחוליא
ד נעקרה צלע מעיקרה טרפה ה וגולגולת
יינוי"ל. ב∆∆רך.
כלומר כמה חסרון בשדרה
אחת מיטרפא: חשבינהו כחד. דהא
כשרה מייתי מדרבי נתן שבאת לפניו
דמינציי"ר [דימצייד"א].
של מת שלא יהא נזיר
שנחבסה ברובה ובשר החופה את רוב הכרס
ו
מגלח עליו שאין דין לנזיר
הבול, מעוך.
גבי הדדי סמכי וכחד דמי: והאיכא
אשה שמלה את בנה כו' אלמא מאי
טנפנ"א [טינפינ"א].
לגלח אלא על מת שלם או
ברובו טרפה נקובי תמניא הוו חשבינהו
גלודה. שניטל עורה והופשטה כולה
דחיי באדם חיי נמי בבהמה והיה
על רוב בניינו או על רוב
חלק מקיר הבטן
בחד אפיק שב ועייל שב אי הכי פסוקי נמי
או מחמת שחין או מחמת מלאכה
נראה לפרש דחסרון הגולגולת בלא
מניינו דכתיב וכי ימות מת
המכסה את הקיבה.
פנצ"א. הקיבה הראשונה
עליו בפתע פתאום וגו'
תרי הוו חשבינהו בחד בצר להו חדא ועוד
דקתני מתני' וחכמים
הקרום וטרפה לפי שסוף הקרום
❖
ושדרה היא רוב בניינו.
של מעלי גירה.
פוסלים: ומשני סבר לה כר"מ
ליפסק ולהכי לא פריך הכא מגולגולת
דרב עוירא משמיה דרבא נמי נקובה היא
וכמה תיחסר שאינו צריך
דמכשיר: והאיכא חרותא. דקתני
דהא קתני לה ניקב הקרום של מוח
לגלח דאין חשוב רוב
אלא
בניינו: בש"א ב' חוליות
מתניתין א] אלו כשרות חרותא
אבל אי אפשר לפרש כן שהרי יש ב"א
מוסף רש"י
לעולם מגלח עליה עד
בידי שמים ותניא לקמן בידי אדם טרפה ואיזו היא חרותא
הרבה שניטל מגולגולת שלהם יותר ממלא מקדח ועדיין חיים ונראה
שנחתכו
רגליה.
שתחסר ב' חוליות ובה"א
(לקמן עו.)
כל שצמקה ריאה שלה ונתקשה כחריות של דקל מחמת שהבעיתה
דחסרון הגולגולת הוי עם נקיבת קרום העליון דסוף תתאה ליפסק
אפי' לא חיסר אלא חוליא
כמה חסרון בשדרה.
אחת אין צריך לגלח:
אדם בקולו ופעמים שצומקת מקולות וברד והיא בידי שמים והדרא
אבל בלא חסרון עצם אם ניקב קרום העליון אין סוף תתאה ליפסק
ואמר רב יהודה אמר
בריא אבל בידי אדם תו לא הדרא בריא: מרה מאן קתני לה.
וכן בבהמה איכא למ"ד תתאה מגין ואפילו למ"ד קרמא
שמואל וכן לטרפה. דלבית
(ערובין ז.)
הלל אפי' לא חיסר אלא
דחשבה ניקבה המרה במניינא די"ח טרפות במתניתין יחידאה היא ור"י
עילאה אע"ג דלא אינקיב תתאה טרפה יש לחלק בין אדם לבהמה
חוליא אחת טרפה: והא
ברבי יהודה קתני להב] לקמן בפרקין בשמעתין ותנא דבי ר"י
ולא מטעם ר"ת אלא משום דבאדם הקרום התחתון קשה וחזק
(לקמן נב:) וכן לטרפה.
איכא גלודה. שתהא מלאה
לית ליה מרה ואפיק מרה ועייל חרותא: בוקא דאטמא. ג]קולית הירך:
יותר מבהמה ומשום הכי בעי חסרון עצם עם נקיבת העליון ובבהמה
שחין שלא ישתייר עור
(לקמן שם) גלודה.
שלם עליה. והא איכא
דשף מדוכתיה. שקפץ ממקומו חור שבעצם אליה שהוא תחוב בו ולקמן
התחתון רך ואין צריך חסרון עצם עם העליון אבל בדבר ששוה
חרותא כלומר בעיתא בידי
אפיק
חדא ועייל חדא. ולמ"ד
מסיים והוא דאיעכול ניבי. בוקא כמו בוכנא עגול ראשו ותחוב
בזה ובזה אין לחלק ביניהן כללצ):
(שמים) [אדם] דטרפה.
בחור כעלי זה התחוב בחור המכתשת: לקתה בכוליא אחת. וכ"ש
חסרון מבפנים לא שמיה חסרון וחסרון דמתניתין לר' שמעון
וצמיק ריאה דידיה או
חרותא מחיות רעות
בשתיהן ולקמן מסיים בה והוא דמטיא לקותא למקום חריץ: אבל
דלרבנן הוי בכלל נקובה צ"ל דהך סוגיא כר' שמעון דלרבנן ליכא
(לקמן נד.) חרותה.
שראתה דובים ואריות
סימנין
שנדלדלו ברובן טרפה. פירש ר"ח דלמאי
ניקב טרפה. ולקמן (א) מפרש ניקב בעליונו מקום שהיא עבה אבל
אלא י"ז:
ונבעתה וצמיק ריאה
בקולשיה כשרה: נדלדלו. נתלשו בכמה מקומות ומחוברין כאן מעט וכאן
דמסיק לקמן ומוקי לה באיפרוק אפרוקי נדלדלו היינו
דידיה. מרה מאן דקתני
שנתפרדו זה מזה: אמר שמואל נעקרה צלע מעיקרה טרפה. לקמן
לה ר' יוסי בר' יהודה
מעט: נעקרה צלע. אע"ג דתנן במתניתין נשתברו רוב צלעותיה
כלומר כדבעינן למימר
פליג עליה בר זכאי ואמר נעקרו ברוב בצד אחד ונשתברו
דוקא נשתברו התם בעינן רובא אבל נעקרה צלע אחת מעיקרה ע)עד
קמן. בוקא דאטמא דשף
חצי חולייתה כדמפרש לקמן טרפה: וגולגולת שנחבסה.
ברוב שני צדדין והכא נקט טפי מילתיה דשמואל משום אינך דקאמר
מדוכתיה. קולית שקורין
(שם) לקתה
פששל: סימנין שנדלדלו
גולגולת שנחבסה ובשר החופה את רוב הכרס ואם תאמר לרבי יוחנן
שהוכתה מכות רבות ולא נפחתה ולא ניקב הקרום אם רובה נחבסה
בכוליא אחת.
כלומר שנדלדלו ממקומן.
טרפה. נחבסה דמינציי"ר בלע"ז: ובשר החופה את רוב הכרס. זהו
דאמר התם בין נעקרו בין נשתברו ברוב שני צדדין חסר להו מי"ח
וגולגולת שנחבסה לשון
(לקמן
קרום עב שקורין טנפנ"א כשפותחין את הבהמה וחותכין את הבשר
טרפות דליכא למיחשבינהו בתרתי כיון דבזה ובזה צריך רוב שני
נפחתה ובשר החופה את
נה.) סימנים שנדלדלו.
הכרס ברובו כלומר אם
לאורך הבהמה והוא נראה. והאי דקרי ליה חופה את רוב הכרס ולא
צדדין ויש לומר דמכל מקום תרתי נינהו שזו עקורה וזו (ג) נטולה:
נקרע ברובו טרפה. ועוד
קרי ליה חופה את הכרס מפני שמיעוט הכרס נחבא בתוך צלעות
הנך
(לקמן נג:) נעקרה
דרב עוירא נמי נקובה היא
צלע מעיקרה.
כלומר ואי חשבת ליה
החזה והסחוס ורובו מכוסה בבשר: כרס. פנצ"א לבדה בלא בית הכוסות והמסס ואם נקרע רובו של בשר כנגד הכרס אף ע"ג דכי משערת
(לקמן נב.)
בהדי שאר ניקובי
לההוא קרע לגבי כוליה בשר הוי מיעוטא שהרי אותו בשר מחזיק כל בני המעים והולך עד הירכים לא משערינן אלא במה שכנגד הכרס
שנחבסה.
ואם מיקרע רובא דההוא טרפה. ושמואל לא סבירא ליה כמאן דפריש לקמן רוב החיצונה דמתניתין דהיינו בשר החופה את
(שם)
רוב הכרס דאם כן מה אתא שמואל לאשמועינן ואיהו מפרש למתניתין לקמן במילתא אחריתי: נקובי תמניא הוו. ד] וכי חשבת
להמסס ובית הכוסות בחד ומדלית לה למרה אכתי פשו להו תמניא נקובי דמתניתין: פסוקי תרין. גרגרת וחוט: דרב עוירא. ניקב הטחול:
אלא