אלו טרפות
פרק
שלישי
חולין
מג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הנך
דאפקת לא תיפוק. וא"ת למאן
אלא הנך דאפקת. בהמה
שנחתכו רגליה והגלודה: לא תיפוק.
דלית ליה לקמן
כג
א) ב)
א
ג)
כדרבנן סבירא ליה לתנא
דבי ר' ישמעאל וחשיב נקובי והך דרב
ההיא דרב מתנא דבוקא דאטמא
מאי נינהו י"ח טרפות
א]
ד)
עוירא בחד ותרין פסוקי בחד ומשכחת להו שפיר וכל הנך טרפות
וי"ל דבאיעכול ניבי הוי טרפה לכולי עלמא ואם תאמר לעולא דאמר
כד ב
דמנינן לקמן בריאה כגון חליף דאוני ודמיא לבשרא ולביעתא
בסמוך ח' מיני טרפות יש
ולית ליה דרכיש בר פפא מאי ניהו י"ח
ואטום בריאה כולהו בכלל ריאה
טרפות וי"ל דניטל צומת הגידין
ה)
שניקבה או שחסרה נינהו. חליף היינו
חשיב חדא ולרכיש הויא בכלל נחתכו
אלא הנך תרתי דאפקת לא תיפוק אמר
כה ג
ו)
חסרה ממקום שהיא ראויה להיות
רגליה ועוד קשה למ"ד נקרע רוב
ז)
עולא אח' מיני טרפות נאמרו לו למשה בסיני
כו ד
ח) ט)
שם והנך חזותא לקותא נינהו וכל
חיצונה זהו בשר החופה את רוב
נקובה ופסוקה נטולה וחסורה קרועה ודרוסה
לקותא סופה לינקב והויא לה נקובה
הכרס חסר להו חדא דהכא חשיב
י) כ)
נפולה ושבורה לאפוקי לקותא דרכיש בר פפא
וחליף דשני קרומים דוושט מ) שניהם
להו בתרתי לכן נראה דעולא וההיא
אמר חייא בר רבא ח' טרפות יש בנקובה
ל)
נטולים ממקום שהן ראויין להיות ואין
דלקמן סברי כמתני' וכרבי יוחנן נ)
כז ה
מ) נ)
אם תאמר ט' מרה ר' יוסי ברבי יהודה
לך נקובה גדולה מזו: נטולה. ניטלה
דאמר אלו טרפות דווקא ואתא אלו
ס)
❖
קתני לה דתניא ניקבה הקיבה ניקבו הדקים
הכבד: נפולה. נפלה מן הגג. וגלודה
למעוטי דרב מתנא אע"ג דדמיא
טרפה רבי יוסי בר' יהודה אומר אף ניקבה
בכלל נטולה שניטל עורה. ונחתכו
לנטולה במתני' וכ"ש דרכיש דלא
כח ו
רגליה בכלל חסורה. ושף מדוכתיה
דמיא כלל להנך דמתני' ולית ליה י"ח
המרה (הלכות חבר כזית מרה וקורקבן
תורה אור השלם
בכלל נטולה. וכן נדלדלו סימנים
טרפות נאמרו למשה מסיני ומצי
ג]
סימן) אמר רבי יצחק בר' יוסף אמר רבי יוחנן
כט ז
1. יָסֹבּוּ עָלַי רַבָּיו יְפַלַּח
ועקירת צלע וחביסת גולגולת בכלל
למימר נמי דלית ליה בשר החופה
ב הלכה כר' יוסי בר' יהודה ואמר רבי יצחק
כִּלְיוֹתַי וְלֹא יַחְמוֹל יִשְׁפֹּךְ
שבורה. ובשר החופה היינו קרועה:
בתרתי ואם תאמר וכי היכי דחשיב
לָאָרֶץ מְרֵרָתִי:
בר' יוסף אמר רבי יוחנן מאי אהדרו ליה
ל ח
איוב טז יג
למעוטי לקותא דרכיש. דכוליא
תרי פסוקי כחדא א"כ ריאה שחסרה
2. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל הַשָּׂטָן
חבריה לר' יוסי בר' יהודה 1 ישפוך לארץ
שאינה בכלל אלו ופליג עולא עליה.
וחסרון דשדרה נחשוב נמי כחד וי"ל
הִנּוֹ בְיָדֶךָ אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ
מררתי ועדיין איוב קיים אמר להם אין
❖
ואם תאמר ישנה בכלל נקובה כי
לפי דאין שיעורן שוה דחסרון דריאה
איוב ב ו
שְׁמֹר:
לא ט
מזכירין מעשה נסים דאי לא תימא הכי
היכי דאמרינן בלקותא דריאה לאו
בכל שהוא וחסרון דשדרה פלוגתא
ד] ב"ש וב"ה אי נמי לפי שזה בבשר
מילתא היא דהוה ליה ניקבה הכוליא
יפלח כליותי ולא יחמול מי קא חיי אלא
1
הגהות הב"ח
לב י
וזה בעצם ואם תאמר נקרע רוב
והא ליכא למ"ד דאפי' רכיש מודי
ניסא שאני דכתיב 2 רק את נפשו שמור הכא
(א) גמ'
החיצונה ובשר החופה את רוב הכרס
דניקבה הכוליא כשרה ובלקותא הוא
נמי ניסא שאני ואמר ר' יצחק ברבי יוסף אמר
או זה שלא
❖
דטריף: שמונה מיני טרפות בנקובה.
נמי נחשוב כחד וי"ל דרוב החיצונה
כנגד זה (ב) רש"י
ר' יוחנן הלכה כדברי האומר כזית ומי אמר
נקובת הוושט והקרום והלב והריאה
הוא רוב הכרס ובשר החופה את רוב
רבי יוחנן הכי והאמר רבה בר בר חנה
[א]
והקיבה והדקין כרס הפנימי והמסס
הכרס אינו רוב בשר אלא רוב ממה
❖
הגהות מהר"י
אמר ר' יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן ניטלה
ובית הכוסות חדא הוא הא תמניא:
שכנגד רוב הכרס וא"ת ואמאי לא
לנדא
הכבד ולא נשתייר הימנה כלום הא נשתייר
ואם תאמר ט'. יש דהא איכא נמי
חשיב חסרון הגרגרת דהוי בכאיסר
[א] גמ'
מוסף רש"י
כשרה אע"ג דלא הוי כזית אמוראי נינהו
מרה ההיא יחידאה היא ולית הלכתא
וי"ל דטעמא דחסרון משום דסופה
ליפסק ה] דהוי כרוב:
כוותיה ודרב עוירא לית ליה לחייא:
ואליבא דר' יוחנן דאמר ר' יצחק בר' יוסף
הלכה כסתם משנה.
יפלח כליותי מי קא חיי. פירש
יפלח כליותי. היינו לקותא וטרפה:
אמר ר' יוחנן מרה שניקבה וכבד סותמתה
ג
אין מזכירין מעשה נסים. להביא
בקונטרס והאי לקותא הוא
כשרה ואמר רבי יצחק בר' יוסף אמר ר' יוחנן
ראייה מהן: רק את נפשו שמור.
וקשה דמנא ליה דהאי לקותא דאיוב
ניקב הקורקבן וכיס שלו קיים כשר איבעיא
❖
מכות מות הכהו ולכך נצטווה לשמור
הוי לקותא דהויא ביה טרפה הא
להו ניקב הכיס וקורקבן קיים מאי תא שמע
נפשו כדאמרינן בהשותפין
איכא לקותא דכשרה כדאמר לקמן
דאמר רב נחמן ניקב זה בלא זה כשר
גדול צערו של שטן משל איוב
מליא מוגלא טרפה מים
ד
(א)
(ביצה ב:) דאי חליף
לעזי רש"י
טרפה.
אמר רבא שני עורות יש לו לוושט חיצון
משל לאומר לעבדו שבור חבית ושמור
זכים כשרה אלא הכי פריך יפלח
ה
רטי"ר [ריטריי"ט].
יינה: הלכה כדברי האומר בכזית.
❖
כליותי מי קא חיי בלא רפואה הא
אדום ופנימי לבן ניקב זה בלא זה כשר למה
מתכווץ, מכÀווץ.
דבעינן כזית שיור בניטל הכבד.
קאמר לקמן דמחו בכוליתא
לי למימר חיצון אדום ופנימי לבן דאי חליף
ו
ופלוגתא היא בפרקין ב]דרמינן
וקטליה ואי בדרו ליה סמא חיי ואיוב
טרפה אבעיא להו ניקבו שניהם זה שלא כנגד
שיטה מקובצת
סתמי דמתני' אהדדי דקתני רישא
לא מצינו שעשו לו שום רפואה:
זה מהו אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא
והא
א] לא תפיק דכדרבנן ס"ל:
אמר רבי יוחנן הלכה כסתם
אלו טרפות ניטל הכבד ולא נשתייר
בוושט כשר בקורקבן פסול מתקיף לה
ב] דרמי סתמי דמתני':
(הפרדס
משנה. אע"ג דסיפא דמתני'
ממנה כלום הא נשתייר כשרה ואע"ג
ג] ומצינן למימר נמי
עמ' קלח, וכ"ה באו"ז ח"א
רב אשי אדרבה ז וושט דאכלה ביה ופעיא
דאלו כשרות מסייע ליה
דליכא כזית והדר תני אלו כשרות
דלית ליה בשר החופה
סי' תה בשם רש"י, ועי'
ביה רווח גמדא ליה ופשטה ליה זמנין
דק"ס מרש"י כת"י) וושט
את רוב הכרס ושנקרע
מכל מקום פריך מכח דמאי אולמיה
ניטל הכבד ונשתייר ממנה כזית
דאכלה ביה.
רוב החיצונה בתרתי ואם
דמיהנדזין בהדי הדדי קורקבן דמינח נייח
הך סתמא מהך סתמא כדפירש
ומוקמינן לה כתנאי והכא מייתי לה
ח
תאמר וכי היכי: ד] וחסרון
בקונטרס ואי משום שהאחרון הוא
משום שמעתתא דרבי יצחק בר יוסף
כדקאי קאי א"ל רב אחא בריה דרב יוסף
דשדרה פלוגתא דב"ש
וב"ה: ה] וי"ל דטעמא
משמיה דרבי יוחנן: והא אמר רבי
עיקר במקום שיש סדר למשנה כגון
לרב אשי הכי אמרינן משמיה דמר זוטרא
דחסרון משום דסופה
יוחנן הלכה כסתם משנה. והא
בחדא מסכתא מ"מ הך משנה דאלו
❖
דאמר משמיה דרב פפא כוותיך ואמר
ליפסק ברוב הס"ד:
נמי סתמא היא ומאי אולמא דסיפא
טרפות ואלו כשרות כחדא בבא
רבה קרום שעלה מחמת מכה בוושט
ט
מרישא: אמוראי נינהו. ורבי יצחק
חשיב ואין סדר וה"ר יעקב מאורליינ"ש
אינו קרום ואמר רבה י וושט אין לו בדיקה
רבינו גרשום
סבר דלא כייל רבי יוחנן למימר
תירץ דהכי פריך והא אמר ר' יוחנן
מבחוץ אלא בפנים
למאי נפקא מינה
הלכה כסתם משנה אלא היכא
הלכה כסתם משנה וע"כ סתמא
בצר להו תרתי חדא
דפסוקי וחדא דרב עוירא.
לספק
דסבירא ליה אמר בהדיא הלכה
דאלו כשרות לאו סתמא מעלייתא
הנך דאפקת לא תפיק
כמשנה זו ואמורא אחרינא אמר משמיה דר' יוחנן הלכה כסתם משנה היא דאי סתמא מעלייתא
היא אמאי איצטריך ר"י לומר הלכה
המסס ומרה: שמונה מיני
(הפרדס שם) אין
והיכא דאיכא תרי סתמי דסתרן אהדדי אי איכא טעמא לאלומי חדא
כמותו הא אמר ר' יוחנן
חדא זימנא דהלכה כסתם משנה :
טרפות יש בנקובה כלומ'
ס)
לו בדיקה מבחוץ אלא
במתנית': וא"ר יצחק
מחברתה כי ההיא דסנהדרין דאחד דיני ממונות אזיל רבי
ההיא בר' יוסף הלכה כד'
בפנים.
יוחנן בתרה ואי לא מספקא ליה ולא קבע בהו הלכתא כחד מנייהו ובהני תרי אי הוה משכחינן טעמא בהא דרבי יצחק לא הוה מוקמינן
האומר בכזית. כלומר
לה באמוראי ומשום דליכא לאלומי איצטריך לן לשנויי דרבי יצחק לית ליה האי כללא דר' יוחנן: וכבד סותמתה. שנקובה במקום דיבוקה
ניטל הכבד ולא נשתייר
הימנו כזית טרפה. כלומר
בכבד וחבור הכבד סותם את הנקב: כשרה. אפילו לר' יוסי בר' יהודה: כיס שלו. קליפה הפנימית: זה שלא כנגד זה. כגון זה
דמתניתין באותה בבא
למעלה וזה למטה: בקורקבן פסול. הכי ס"ל משום שהמאכל מתאסף שם ומחלחל ונכנס בנקב עד שיוצא דרך נקב השני: ופעיא ביה.
דאלו כשרות בבהמה. וכיס
(לעיל כח:)
שלו קיים כו' הכיס שהוא
צועקת שאע"פ שהקנה מוציא קול אי אפשר שלא יהא הוושט מתפשט עמו. ואני שמעתי פעיא מנשמת: גמדא. כווצת רטי"ר בלע"ז:
נקלף: גמדא גרסינן זמנין
מיהנדזין. מיתרמן דמיכווני אהדדי: אינו קרום. ואם ניקב ונסתם אפילו עלתה בו סתימה עבה אינה מתקיימת כדאמרינן ביבמות
דמהנדזין בהדדי כו' זימנין
בכרות שפכה ניקב פסול נסתם כשר וזהו פסול שחוזר להכשרו זהו למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה שאינו קרום דכל
דשוין הנקבין וליכא מידי
דסתים: למאי נפקא מינה
נקובי דטרפות לא מהניא להו סתימה דסלקא בהו לאחר זמן ולא דמי לריאה שניקבה (ב) ודופן סותמתה ולסתימת כבד במרה ולסתימה
סתימה מעיקרא היא: אין לו בדיקה מבחוץ. לפי
דירכים בחלחולת
דלקמן
דההיא
שהעור
החיצון אדום
ואין
טפת דם נכרת בו:
(הפרדס עמ' קלט.)
לספק