מג:
אלו טרפות פרק שלישי
חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ההיא
ספק דרוסה. פירש בקונטרס דבבהמה נמי איכא תקנתא
לספק דרוסה. כגון הנך דאיכא למיחש להו כדלקמן איהו קשתיק
לג א
א)
ב)
דבשלמא גבי נקב איכא למימר דלמא במקום נקב שחט
ואינהו קא מקרקרן ואמרינן לקמן דרוסה שאמרו צריכה
אבל גבי דרוסה כיון דמקומה מאדים אפי' שחט בה יש היכר במשהו
בדיקה ואינה אסורה עד שיאדיםב] כנגד החלל ובסימנים עד שיאדימו
ג) ד)
לד ב
ולפי מה שפירשתי בפ"ב ל) גבי בר אווזא דקאמר נשחטיה
הסימנים עצמן ולא שניקב אלא שהארס מאדים הסימן ומחלחל ויורד
ה)
ו)
לוושט דלמא במקום נקב שחיט
לחללו ובוושט אינו ניכר האדמימות
אלא מבפנים שהעור לבן: ההיא
דבספק דרוסה איירי לא יתכן לומר
לספק דרוסה ההיא
ספק דרוסה דאתאי
לה ג
ישב
לו קוץ בוושט. פירש
ספק דרוסה וכו'. אם עוף היה
כן:
לקמיה דרבה הוה קא
בדיק ליה רבה לוושט
ז)
בקונטרס וקורט דם אין בו מבפנים
בודק הקנה תחלה כדאמרינן בפרק
❖
מאבראי אמר ליה אביי והא מר הוא דאמר
לו ד
שני ושחט הקנה והכשירו
ונראה דאין לחוש אפילו יש מבפנים
וושט אין לו בדיקה אלא מבפנים אפכיה
ואח"כ בדק הוושט ואם בהמה היא
אם אין מבחוץ כיון דלא חיישינן שמא
הבריא: קסבר עולא אין חוששין
רבה ובדקיה ואישתכח עליה תרי קורטי
ח)
נמי אית בה תקנתא דבשלמא גבי נקב
שיטה מקובצת
ט)
דמא וטרפה ורבה נמי לחדודי לאביי הוא
לספק דרוסה. לקמן פסקינן
איכא למימר דילמא במקום נקב שחט
א] כל שחותכו וכויץ ר'
י) כ)
דבעי אמר עולא ישב לו קוץ בוושט אין
דחיישינן לספק דרוסה ואם כן ישב
אבל גבי דרוסה כיון דמקומו מאדים
יונה א"ר זירא מבלעתא:
ב] ואינה אסורה עד
חוששין שמא הבריא (דרס חתיכות בסכין
לו קוץ בוושט חוששין נמי שמא הבריא
אפילו שחט בו יש היכר במשהו ג]:
שיאדים בשר כנגד החלל:
קורטי דמא. שחילחל הארס ונכנס:
ואם תאמר ואמאי נימא נשחטה
ג] אבל גבי דרוסה כיון
טמאה סימן) ולעולא מ"ש מספק דרוסה
לחדודי לאביי. כדי שישאל: ישב לו
דמקומו מאדים אפי' שחט
הותרה כדאמרינן בפ"ק גבי
קסבר עולא אין חוששין לספק דרוסה ומאי
בו יש היכר במשהו. והכי
קוץ. כגון שאכל קוץ ונתחב לתוך
בא זאב ונטל את בני מעיים והחזירן
ל)
שנא משתי חתיכות אחת של חלב ואחת של
נמי הוה מצי למימר נפקא
❖
כשהן נקובים וכי תימא שאני הכא
הוושט ואינו נראה נקובתו מבחוץ
מ)
מינה לדרוסה דהא דרוסה
שומן התם איתחזק איסורא (א) ומאי שנא
ודאית נמי בדקינן לה
וקורט דם אין בה בפנים: אין חוששין.
שנולדה ספיקא מחיים הא אמר בפ'
מהשוחט בסכין ונמצא' פגומה התם איתייליד
בהאדמה כדלקמן אלא
ד' אחין ואילו גבי
שמא נקב היה והבריא והוה קרום
אשמועי' דחוששין לספק
הגהות הב"ח
לה ריעותא בסכין ומאי שנא מספק טומאה
גירושין ספק קרוב לה ספק קרוב
שעלה מחמת מכה בוושט ואינו קרום.
דרוסה. כך נמצא בס"י
(א) גמ'
וכן כתב הרשב"א ז"ל
ברשות היחיד דספקו טמא וליטעמיך נידמייה
לו לא קתני פירוש ומותרת צרת ערוה
ואני שמעתי והבריא לשון ניקב כמו
בשם רש"י ז"ל: ד] משתי
הכא לא אתחזק
לשוק בלא חליצה ומפרש טעמא משום
וברא אותם בחרבותם :
❖
לספק טומאה ברשות הרבים דספקו טהור
איסורא
חתיכות שאם אכל כזית
מאי שנא מספק דרוסה. דמשום דעל
דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת
מאחת מהן ואינו יודע
אלא התם הלכתא גמירי לה מסוטה יתיב
מאיזו היא: ה] הכא
אריא בינייהו אמרינן שמא דרס
ואל תאסרנה מספק אלמא השתא
ההוא מרבנן קמיה דרב כהנא ויתיב וקאמר
לא אתחזק איסורא קודם
לעזי רש"י
ומצרכינן ליה בדיקה והכא לא אפשר
דמת בעלה מוקמינן לה בחזקת מה
שחיטה שישיבת קוץ:
א נמצאת אתמר אבל ישב חיישינן אמר להו
ו] אינו מרחיב אלא לצד
שהיתה ט] בחיי בעלה קודם שזרק
למיבדקה דנקב משהו בעור חיצון
דדיי"ש [ריידי"ש].
רב כהנא לא תציתו ליה ישב איתמר אבל
הראש הוא: ז] כשמואל
קשה, נוקשה.
של וושט לא מינכר: קסבר אין
גט לערוה והכא נמי כי נשחטה
והוי כנקב: ח] דקי"ל
רטיי"ט [ריטריי"ט].
נמצאת לא איצטריך ליה לעולא דכולהו
❖
חוששין לספק דרוסה. דפלוגתא דרב
נעמידנה בחזקת מה שהיתה קודם
טעה בדבר משנה חוזר
מתכווץ, מכÀווץ.
חיוי ברייתא קוצי אכלן איתמר תורבץ
ושמואל היא בפרקין : משתי
שנולד בה ספק דרוסה והעמידנה
ומשתרי בשר באכילה והא
דבר משנה מפורשת היא:
חתיכות. שאם אכל ד] אחת מהן
הוושט רב אמר במשהו ושמואל אמר ברובו
בחזקת שאינה דרוסה וי"ל דשאני
ב
ט] מוקמי' לה בחזקת מה
מוסף רש"י
ואינו יודע איזו היא דמביא אשם
הכא דדרוסה שכיחא והא דאמרינן
רב אמר במשהו מקום שחיטה הוא ושמואל
שהיתה קודם שזרק גט
לערוה והכא נמי: י] ואע"ג
לחדודי לאביי.
תלוי על הספק: הכא לא איתחזק
לקמן גבי ארי שנכנס לבין
אמר ברובו לאו מקום שחיטה הוא הי ניהו
(ברכות
דטעה בדבר משנה חוזר
איסורא. ה] שישיבת קוץ בלא נקיבה
השוורים ונמצא צפורן על גבו של
❖
אין חוששין
תורבץ הוושט אמר מרי בר מר עוקבא
הוא דהא לא:
לג:)
אין כלום: השוחט בסכין. בדוקה
אחד מהם כיון דאיכא למימר הכי
שמא הבריא.
אמר שמואל כל שחותכו ומרחיב זה הוא
דלא איתחזק איסורא קודם שחיטה:
ואיכא למימר הכי אוקי תורא אחזקיה
(הפרדס עמ'
תורבץ הוושט חותכו ועומד במקומו זהו וושט
רבינו גרשום
איתיליד ריעותא. ואי לא איתחזק
רב לטעמיה דאמר אין חוששין לספק
קלט) מהשוחט בסכין
עצמו אמר להו רב פפי מר לא אמר הכי
ברישא הא איתיליד לבסוף. אתחזק
דרוסה אבל למ"ד חוששין לא מוקמינן
ונמצאת פגומה.
לספק דרוסה כלומר
דריסה כמין טיפה של
ומנו רב ביבי בר אביי אלא כל שחותכו
שייך למימר במידי דמעיקרא איתייליד
ליה אחזקיה התם נמי דמי לתלות
ג
דם והוושט אדום ולא
שייך למימר במידי דלבסוף: ה"ג
יותר בדרוסת ארי כמו בספק דרוסה
ועומד במקומו זה תורבץ הוושט אלא איזהו
מינכרא דם של דריסה:
בעלמא: שאני התם דאיתחזק
אלא התם הילכתא גמירי לה מסוטה.
(לעיל י.) חיוי ברייתא.
ולא היא רבה לחדודי
וושט עצמו כל שחותכו וכויץ יונה אמר
א] ד
לאביי כו' כלומר רבה
איסורא. ובחתיכה אחת ספק של
בין לענין טומאה ובין לענין טהרה
זירא מבלעתא וכמה אמר רב אויא פחות
לא בדקיה מבחוץ אלא
חלב ספק של שומן ואע"ג דלא
ואין טעם בדבר ולא גמרינן מינה
(לקמן מז.) מקולי ב"ש
בשביל אביי אם יאמר לו
משערתא ועדיף מחיטתא ההוא תורא דהוה
ומקולי ב"ה רשע.
איתחזק איסורא לא איתחזק נמי
דהכי גמירי לה מסוטה במסכת סוטה
שום דבר: ישב לה קוץ
לבני רב עוקבא דאתחיל ביה שחיטה בתורבץ
בושט. כלומר נעץ לה קוץ
ובפ"ק דנדה דמה
היתרא אבל הכא מעיקרא היתה
בושט כשרה אין חוששין
כשמואל
הוושט וגמר בוושט אמר רבא רמינא עליה
דאמר
סוטה סתירתה ברשות היחיד ואסורה
בחזקת כשרה:
שמא הבריא כלומר שמא
חומרי דרב וחומרי דשמואל וטריפנא ליה
לאו מקום שחיטה הוא. ואפי' למאן
נקב לשון וברא אותם
מספק אף ספק טומאה ברה"י ספקו
בחרבותם: אלמא קסבר
טמא: נמצאת איתמר. בלא תחיבה:
חומרי דרב דאמר רב במשהו והאמר רב
דמכשיר בפ"ק הגרים שליש
עולא אין חוששין לספק
חיישינן. שמא ב' העורות ניקבו
ושחט שני שליש שאני גרגרת דלא
מקום שחיטה הוא כשמואל דאמר לאו מקום
דרוסה. שהכא מיקל בספק
דרוסה: אלא התם הילכתא
והבריא החיצון: ברייתא. הרועות
מיטרפא במשהו עד דאיכא רובא:
שחיטה הוא אי שמואל האמר ברובו כרב
אי כשמואל הא אמר ברובו. אע"ג
גמירי לה מסוטה מה
באפר וביערים: תורבץ הוושט.
דאמר במשהו איגלגל מילתא מטאי לקמיה
סוטה רשות היחיד וכו':
מקום דבוקו בלחי: במשהו. אם ניקב
וקאמר נמצא איתמר דשמואל פוסל בפ"ק
דר' אבא אמר להו תורא בין לרב בין לשמואל
כלומר לא איתמר ישב
שם: מקום השחיטה הוא. ואם
הגרים שליש ושחט שני שליש גבי כל
לה קוץ בושט אלא
שרי זילו אמרו ליה לבריה דרב יוסף בר
הכשר בשחיטה כנגדו בעורף כשר
שחט שם כשרה הלכך דינו כוושט וכי
נמצאת בושט ולא נעץ
חמא דלשלים דמי תורא למריה אמר מר
למליקה הכא בעי למימר דרבא לא
גמירי הגרמה בקנה הוא דגמירי אבל
בו: כל שחותכו ומרחיב
זהו תורבץ הושט כו'
בריה דרבינא מותבינא תיובתא כלפי סנאיה
בוושט לא שייכא הגרמה: ומרחיב.
פסיל מהאי טעמא אלא משום חומרי
קרוב לבית הבליעה: והא
זיל
דרב וחומרי דשמואל: שלים דמי
נפתח פי הנקב כמין פי אמתחת. והאי
דרבא לעולם הלכתא כדברי ב"ה והרוצה
שמואל ברובו [קאמר].
תורא למריה. ואע"ג דטעה בדבר
מרחיב לא אחתך קאי אלא אעוגל
כלומר וזה לא היה ברובו
לעשות כדברי בית שמאי עושה כדברי בית
דלא הוה בתורבץ הושט
פי חלל הוושט: חותכו ועומד במקומו.
משנה י] הוא מ)לא עבדינן כתרי חומרי
הלל עושה מקולי בית שמאי ומקולי ב"ה רשע
אלא התחלה דשחיטה
שהוושט רך הוא וכשחותכין אותו אינו
דסתרי אהדדי בידים האכילו לכלבים:
וזהו משהו. תורא בין לרב
מחומרי
(ר"ה יד:)
מרחיב אבל לצד הראש הוא מתקשה
בין לשמואל מישרא שרי.
ורבי
ו]
ח)
כלומר לרב שרי אע"ג
דדיי"ש בלע"זט): וכויץ. רטיי"ט ונכפל פי הנקב בצד חללו ונסתם עוגל פי החלל: מר לא אמר הכי. רבי אינו אומר כן: מבלעתא. מקום בית
דאמר רב תורבץ הושט
הבליעה קרוי תורבץ סמוך לראש הנקב מאד: פחות משערתא. מאורך שעורה: דאתחיל ביה שחיטה. משהו: דאמר במשהו. והאי לאו מקום
שניקב במשהו לדבריו מי
ששוחט בתורבץ הושט
שחיטה הוא: כשמואל. והוי ז] נקב: בין לרב ובין לשמואל מישרא שרי. לרב מקום שחיטה הוא ושחיטה מעלייתא היא ולשמואל דאמר
לאו חשוב נקב דהוא מקום
נקב הוא דאמר י) נקובתו ברובו: רבא בריה דרב בר יוסף כ) בר חייא הוא והוא רבא דכולי גמרא בר פלוגתיה דאביי: דמי תורא
שחיטה קאמר ולשמואל
למריה. שכבר האכילו לכלבים דאילו הוה קמן הוה הדר ביה ומישתרי באכילה דקיי"ל טעה בדבר משנה חוזר ח] והא דבר
דאמר לאו מקום שחיטה
הוא סבר דאין הבהמה
משנה מפורשת היא דלא עבדינן כתרי חומרי: כלפי סנאיה דרבא.
לישנא מעליא משום
דבעי
לאותובי והכסיל בחושך הולך :
פסולה עד שניקב ברובו
מחומרי
והא לאו ברובו הוא דלא
הויא בתורבץ הושט אלא אתחלתא דשחיטה. זילו ואמרו לבריה דרב יוסף בר חמא כו' זהו רבא: