אלו
טרפות פרק שלישי
חולין
מד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ורבי
יהושע היא דאמר אין משגיחין בבת קול. תימה דקיימא לן
מחומרי בית שמאי ומחומרי
בית הלל. מפרש בפ"ק דעירובין
לז א ב
א)
ב)
בתרי חומרי דסתרן
אהדדי כגון הך דשדרה וגולגולת
כבית הלל משום בת קול וקיימא לן דרבי אליעזר שמותי
ט)
דאפלוג בית שמאי ובית הלל לגבי אהל דהוו להו בית שמאי לחומרא
הוא ולא חיישינן בבת קול שפסק כוותיה בפרק הזהב
לח ג
א] ואמרי עד שתחסר שתי חוליות מטמא באהל ובית הלל לקולא
ויש לומר דשאני התם שלא
יצתה אלא לכבודו דרבי אליעזר דאמר
ג)
ד) ה)
וקאמרינן וכן לטרפה דלבית הלל
מן השמים יוכיחו ועוד דבת קול דבית
ו)
בחדא חוליא הוי חסרון וטרפה ולב"ש
הלל מסייע קרא דכתיב
מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל עליו
ז)
לט ד ה
כשרה והוו להו ב"ש לקולא וב"ה
אחרי רבים להטות דבית הלל רובא
ח)
הכתוב אומר 1 הכסיל בחושך הולך אלא אי
לחומרא ומאן דעביד בטרפות
הוו אלא דמעיקרא מספקא לן משום
כבית שמאי כקוליהן וכחומריהן אי כבית
ט)
כחומרי ב"ה ובטומאה כחומרי ב"ש
דבית שמאי מחודדין טפי אבל בת
י)
הלל כקוליהן וכחומריהן הא גופא קשיא
מ ו
כ)
כסיל הוא דהכא חשיב ליה חסרון
קול דרבי אליעזר רבנן דפליגי
אמרת לעולם הלכה כדברי ב"ה והדר תני
ל)
והכא לא חשיב ליה חסרון. והני דרבא
עליה הוו רובא ואם תאמר אמאי
והרוצה לעשות כדברי ב"ש יעשה לא קשיא
נמי סתרן אהדדי דכיון דאמר נקובתו
קאמר הכא הא מני רבי יהושע היא
מא ז ח
מ)
❖
כאן קודם בת קול כאן לאחר בת קול ואי
נ)
במשהו טעמא משום דמקום שחיטה
דאמר אין משגיחין בבת קול הא
❖
בעית אימא אף לאחר בת קול ורבי יהושע
הוא וחומרי דשמואל דאמר לאו מקום
איהו לא קאמר אלא אעובדא דרבי
שחיטה הוא ואשתכח דסתרן מילתיה
אליעזר דאנן נמי לא קיימא לן כבת
היא דאמר אין משגיחין בבת קול מכל מקום
הגהות הב"ח
דרבא אהדדי: בת קול. בפרק קמא
קול דרבי אליעזר וי"ל דכיון דקאמר
תורה אור השלם
קשיא אמר רב טבות כולה כרב עבדא דכי
(א) גמ'
לא בשמים היא משמע דאית ליה
דעירובין יצתה בת קול ואמרה
מדקאמר נתנו
1. הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ
אתא רמי בר יחזקאל אמר לא תציתו להו
דבשום דוכתא אין משגיחין בבת קול:
הלכה כבית הלל: דרבי יהושע
בו חכמים שיעור
וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ
להני כללי דכייל יהודה אחי משמיה דרב
כולה כרב עבדא. והא דאמרינן
(ב) שם
בבבא מציעא בהזהב : מכל
וְיָדַעְתִּי גַם אָנִי שֶׁמִּקְרֶה
הכי אמר רב וושט נתנו [בו] חכמים
אֶחָד יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם:
מקום קשיא. דכתרי חומרי לא
לעיל רמינן עליה חומרי
❖
קהלת ב יד
שיעור מכלל דתורבץ הוושט לאו מקום
עבדינן: סתם שמעתתיה דרב בדרי
דרב וחומרי דשמואל היינו למאי
(א)
שמואל תורבץ הוושט
שחיטה הוא וקאמר במשהו למעלה עד כמה
בתראי רב יהודה הוה אמר להו בבי
דס"ד והוה מצי למימר כולה כשמואל
ברובו הא דאקפול
רבינו גרשום
מדרשא: נתנו בו שיעור. עד כמה
עבדא דלאו מקום שחיטה הוא ואסר
אמר רב נחמן עד כדי תפיסת יד למטה עד
אקפולי הא דאינקוב
א
הוא כשר לשחיטה: לאו מקום שחיטה
נמי בהגרים שליש ושחט שני שלישי
אינקובי
ור' יהושע היא דאמר
כמה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה עד
ב
אין משגיחין בבת קול
הוא. אפ"ה אמר רב במשהו מידי
אלא נקט כרב משום דקי"ל כרב
כדי שישעיר איני והאמר רבינא אמר גניבא
בבבא מציעא פרק הזהב:
מדקאמר
נתנו בו
דהוה אגרגרת דבין במקום שחיטה
באיסורי י):
לא תציתו להני כללי
משמיה דרב טפח בוושט סמוך לכרס
זהו
חכמים שיעור כו'. ולא בעי למימר
בין שלא במקום שחיטה שוה שיעוריה:
דכייל יהודה אחי משמע
כרס הפנימי אמאי כי קא שחט בכרס קא
(ג) רש"י
דרב כו' דהכי סברינן
עד כדי תפיסת יד. צריך להניח לצד
דנתנו בו שיעור למטה דמדלא פירש
דקא סלקא
מה דאיתמר תורבץ הושט
שחיט אימא טפח בכרס סמוך לוושט
זהו
❖
אדעתיה הראש כשלש אצבעות וארבע לשון
דבריו מסתמא בין למעלה בין למטה
רב אמר במשהו מקום
קאמר: כדי תפיסת יד. פירש
כרס הפנימי איבעית אימא כי קאמר רב
מורי הזקן ואני שמעתי אחיזת חודי
שחיטה הוא רב יהודה
היא דאמר משמיה דרב:
בתורא דמשעיר טפי אמר רב נחמן אמר
צפרנים והראשון נראה בעיני דכי
בקונטרס ארבע אצבעות תימה
למעלה עד כמה עד מקום
מוסף רש"י
האי גוונא לא מיקרי תפיסת יד:
דבעוף מאי ופירש רבינו יצחק בן
שמואל תורבץ הוושט שניטל כולו מלחי
תפיסת יד קרוב לראש
ג
אי כבית שמאי
והשאר כשר לשחיטה: עד
עד מקום שישעיר. שיש שם שער
רבינו מאיר ארבע אצבעות בראמים
כשר ותנא תונא ניטל לחי התחתון כשר
כקוליהן וכחומריהן.
מקום שישעיר מקום יש
שגוררין בסכין מכרס הפנימי: טפח
גדולים מכאן ואילך כל חד וחד לפי
מתקיף לה רב פפא והאיכא עיקור סימנים
בכרס שמולגין אותו מפני
בוושט. מיקרי כרס (ג) וקא סלקא
ד] מה שהוא גדול ובה"ג מפרש כדי
השער שמגרדין. ואיכא
ולרב פפא קשיא מתניתין ניטל לחי התחתון
ד
דגרסי יסעיר לשון רונזיד
דעתך דלא אזיל שער בתוך הוושט
תפיסת יד כדנקיט איניש בשתי
בלע"ז דכויץ: והא רבינא
כשר בשלמא מתניתין לרב פפא לא קשיא
ולא מידי ואת אמרת עד מקום
אצבעותיו ודבריהם דברי קבלה ויש
אמר גניבא משמע דרב
הא דאיעקור איעקורי הא דאיגום איגומי
שישעיר דהא עד סוף הוושט כולו
לסמוך עליהם והאי דקרי לקמן
ה
(ר"ה יד:)
ב]
טפח בושט כו' והיאך
ניטל לחי התחתון.
אמרת דכשר לשחוט עד
מעילוי סימנים אלא לשמואל קשיא לא
מצי שחיט וכיון דלאו וושט הוא היכי
גבי חלחולת ה] בתפיסת יד
מקום שישעיר: ואיבעית
מצי שחיט ביה: אימא טפח בכרס
כמלא בטדא כ) דתורא דהיינו ארבע
תימא כולו אלא אימא רובו והאמר
(לקמן נד.) סימנים
ו
(ב)
אימא כי איתמר ההיא
סמוך לוושט. דהיינו טפח ראשון
אצבעות התם נקט כדי תפיסה סתם
שנדלדלו.
דרב כו' כלומר לעולם
רבה בר בר חנה אמר שמואל סימנים
ז
עד מקום שישעיר ומה
של כרס הוי כרס הפנימי ונקובתו
אבל הכא כדי תפיסת יד קאמר
שנדלדלו ברובן טרפה אמר רב שישא
(לעיל
דאמרת טפח בושט סמוך
במשהו ולפי שהוא נחבא במקום
דמשמע כדי שיוכל לתפוס בשתי
מב:)
לכרס זהו כרס הפנימי:
בריה דרב אידי חהא דאקפל איקפולי התם
❖
(לקמן נג:)
המיצר בין צלעות החזה קרי ליה
אצבעות ואפי' כל שהוא:
בתורא דנפיש שערתיה
ל) והאיכא עיקור סימנים.
דאפרוק אפרוקי: ופסוקת הגרגרת: תנא כמה
אבל בבהמה בינונית
פנימי וכל שאר הכרס קרוי במתני'
חשוב ושט: תורבץ
פסוקת הגרגרת ברובה וכמה רובה רב אמר
החיצונה ונידונית בקריעת רובו:
לפירוש הקונטרס
הושט שניטל כולו מלחי
שיטה מקובצת
רוב
כי קאמר רב. טפח בוושט מקרי
כשר כלומר מבלעתא:
דפ"ק דבעיקור סימנים הויא
א] דהוו להו ב"ש לחומרא
הא דאיתעקור איתעקורי.
כרס: בתורא דמשעיר טפי. שהשער נכנס בתוך הוושט טפח ולעולם
טרפה תימה ו] דהיכי פשיטא ליה דהויא טרפה על כרחך אינה
דאמרי עד שתחסר:
כלומר איתעקור איתעקורי
מקום שחיטה הוי בוושט עד מקום השער: תורבץ הוושט שניטל
נטרפה בתורבץ הוושט בנקב בעלמא כמו בוושט עצמו ז] וכמו כן
ב] ואת אמרת עד מקום
איכא ודאי עיקור סימנין
שישעיר דהוא עד סוף
אבל איגום איגומי. כלומר
כולו. לקמיה פריך והא איכא עיקור סימנים: ותנא תונא. תנא
נימא דניטל כולו כשרה וכי תימא דסבירא ליה דלא גרע משמוטת
הוושט כולו: ג] סימנים
שנחתך מעילוי סימנין
דמתניתין דפרקיןז) מסייע ליה. תונא כמו תנא דידן: ניטל לחי התחתון
הגרגרת שהיא טרפה זהו דוחק גדול ועוד דקא משני דברובו
הוי כשנעקר הושט: ד] כל
ליכא עיקור סימנין. אלא
כשר. וכיון שניטל הלחי נתלשו הסימנים שבלחי התחתון הם מחוברי':
כשרה אף על פי דפסוקת הגרגרת תנן ברובו טרפה ולפירוש הלכות
חד וחד לפי קוטנו ובעל
לשמואל קשיא לשמואל
ה"ג מפרש: ה] גבי
דאמר שנטל כולו מלחי.
קשיא מתני'. דקתני כשר: האדאיעקור איעקורי. עיקור סימניםג] כשנעקר
גדולות פריך שפיר והא איכא עיקור סימנים אף ע"ג דלא הויא
חלחולת כדי תפיסה כמלא
האיכא עיקור סימנין לא
הוושט מן הלחי ומן הבשר: הא דאיגום איגומי מעילוי סימנים.
טרפה בשמוטה זו מ"מ במה יכשר כיון דאין לו היתר בשחיטה
בטדא: ו] תימה דהיכא
קשיא התם דאינקוב
שנגמם הלחי מן הבשר שמוטל על הסימנים בין הלחי והסימן דלאו
ומיהו קשה לפי' ה"ג דמאי פריך והאמר רבה בר בר חנה סימנים
פשיטא ליה דהויא טרפה
אינקובי כלומר מה דאמר
הא על כרחך: ז] כמו
שמואל ברובו טרפה
עיקור הוא שהסימנים מעורין בבשר: אלא לשמואל קשיא. הא
שנדלדלו ברובן טרפה לפי המקשן תקשה ליה ארבה בר בר חנה
בוושט עצמו אלא ברובו
דאינקוב אנקובי הכא
דרב פפא דלדידיה איכא עיקור סימנים דקאמר תורבץ הוושט
גופיה דאי טרפה הויא בהכי אם כן מהו עיקור דקיימא לן דלא הויא
וכמו כן נימא: ח] ומיהו
דאמר כשר דאידלדל
שניטל דמשמע שהוושט לבדו ניתק ונתלש מן הבשר: דאקפל
טרפה אלא שאין שחיטה מועלת בו ומיהו ספרים דגרסי מעיקרא
לספרים דגרסי מעיקרא לא
אידלדולי כלומר שלא
ח]
קשיא הא דאנקוב אנקובי
ניקבו אלא נדלדלו ברובא:
אקפולי. שנקלף מעל הבשר. אקפל כמו ונקלף ודומה לו וקפלו את
לא קשיא מ)(הא דאקפל אקפולי) והא דאדלדול אדלדולי נ)וי"ל שיודע המקשן
והא דאדלדול אדלדולי
התם דאיתפריק איתפרוקי.
האבנים דמסכת סוטה ח) : דאיפרוק אפרוקי. כדבר
כדמסיק לבסוף דרבה בר בר חנה איירי דאיפרוק אפרוקי בכח כאן
י"ל שיודע המקשן. ונ"ב
כלומר שנתפרקו הסימנין
הנעקר בכח שנעקר כאן מעט וכאן מעט עד רובו דאותו מיעוט
מעט וכאן מעט דלא הדרא בריא והוי טרפה ועיקור סימנין דלא הוי
כך מצאתי מוגה בתוס'
עצמן [טרפה] והא
כ"י: ט] גופיה אי טרפה
דאמרינן שנדלדלו ברובן
המחובר אינו מחובר ביחד הילכך לאו חבור הוא דלא הדר בריא:
טרפה דאקפול אקפולי בנחת מעל הבשר ומ"מ פריך מדלדול דרבה בר
הויא עיקור היכי משכחת
[כשרה] שנדלדלו מן הלחי
בר חנה אלשון דלדול שהזכיר המתרץ וחוזר ומפרש לו דדלדול שאמרתי ולא נתפרקו:
רוב
לה:
אינו כשל רבה בר בר חנה אבל לספרים דגרסי בתר והא אמר שמואל ברובו לא קשיא הא דאנקוב אנקובי הא דאקפל אקפולי קשה וכן
קשה לפירוש רבינו חננאל דמפרש דאפרוק איפרוקי שנפרדו הסימנין זה מזה ליכא למימר שהמקשן היה יודע האמת דא"כ לא הוה פריך מידי
וי"ל דכי פריך מרבה בר בר חנה הוה מצי למימר וליטעמיך תקשה לך דרבה בר בר חנה גופיה אי טרפה הויא עיקור ט] סימנים היכי משכחת לה:
היכי