אלו טרפות פרק שלישי חולין
מו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
עד
ועד בכלל או עד ולא עד בכלל. מדאמר בפירקין כל
עד ועד בכלל. והכי קאמר מן הראש ועד בין הפרשה ראשונה וכל
סג א ב ג ד
א)
ב)
אותו בין בכלל טרפה או דלמא הכי קאמר עד ולא עד בכלל
שיעורא דשיערו חכמים להחמיר ליכא למפשט מידי דהני מילי
א]
במשנה או בברייתא אבל הכא מימרא היא: ואם תימצי לומר עד
טרפה שלישית כשרה שניה איני יודע ה"ה לראשונה דמספקא ליה
ולא עד בכלל פי פרשה מהו. אף על פי שאמר שמואל עד בין
וממילא משתמע ולא אצטריך לפרושי
ראשונה ושניה איני יודע
ג) ד)
סד ה
ה)
דכיון דאמר ודאי טרפה עד אחת
הפרשות מ"מ מספקא ליה דדלמא
ו)
ולא היא בכלל מכלל דמכאן ועד
מתחלת עובי פיצול ראשון עד פיצול
עד ועד בכלל או דלמא עד ולא עד בכלל
ז) ח)
סה ו ז
שלישית מספקא ליה וחדא מינייהו
שני שלמטה הימנו קרוי בין הפרשות
ט)
בעי רב פפא את"ל עד ולא עד בכלל פי
הוא דנקט דלא תימא שניה כשלישית
ראשון ועד ולא עד בכלל ואיני יודע
פרשה מהו בעי רבי ירמיה את"ל עד ועד
י) כ)
א
לקולא: את"ל עד ולא עד בכלל
או שמא מסוף עובי פיצול ה] קרוי
❖
סו ח
בכלל פרשה עצמה מהו ת"ש ב הפרשה
פי פרשה מהו. נפסק החוט הגדול
בין הפרשות שזהו בין הפרשות ממש
תידון כבשר מאי לאו פרשה ראשונה ושניה
סז ט
כנגד פי הפצולין הראשונים במקום
אבל מה שהוא כנגד עובי החוט
לא שלישית בעופא ר' ינאי אומר למטה
הגהות הב"ח
ג
(א)
פיצול מהו בכלל טרפה הוא או בכלל
המתפצל לא מיקרי בין הפרשות
סח י
מן האגפים ור"ל אמר עד בין אגפים אמר
(א) גמ' עד
איני יודע הוא מי אמרינן עד בין
וטרפה אי נמי משום הכי מספקא
ד
❖
❖
עולא הוה קאימנא קמיה דבן פזי ואייתו
דוקא ופי הפרשה טרפה או לאו
ליה שמא פי פרשות עצמן דהיינו
דוקא: ואת"ל עד ועד בכלל. ליכא
עובי פיצול ראשון הוי בין הפרשות
לקמיה עופא ובדק עד בין אגפים ושלח ליה
דקאמר שמואל לפי שהוא בין חוט
למיבעי בפי הפרשה מידי דודאי
לעזי רש"י
שיטה מקובצת
דבי נשיאה וקם ואזל ולא ידענא אי משום
המתפצל לשמאל לחוט המתפצל לימין
טרפה דאפילו חוט שכנגד הפסק
א] וכל אותו בין הפרשה
דלא צריך למבדק טפי אי משום כבוד
איבר"ש [איברי"ש].
והא דנקט שמואל עד בין הפרשות
שבין שני הפיצולים טרפה וכ"ש פי
טרפה: ב] כשהיא מעורה
סרעפת.
נשיאה: ניטלה הכבד וכו': הא נשתייר
❖
ודבוקה: ג] הא איכא
טינב"א. דק, רזה.
ולא נקט עד הפרשות לפי שהאחד
פיצול הראשון אלא הכי קא מיבעיא
שהרי כולה קיימת: ד] על
הימנה כלום כשרה אע"ג דלא הוי כזית
מתחיל לצאת ולהתפצל קודם לחבירו
ז) ליה נפסק הפיצול עצמו מן החוט
שם שקרום התחתון אדום:
והתנן ניטל הכבד ונשתייר הימנה כזית
מהו ובפרשה ראשונה קאי: תידון
ודוקא אם עד ולא עד בכלל איבעיא
ה] ואיני יודע או שמא
מוסף רש"י
מסוף עובי פצול ראשון
כשרה אמר רב יוסף לא קשיא הא ר' חייא
כבשר. שאם נפסק הפיצול כשרה:
ליה בפי פרשה ראשונה אבל אם עד
הא נשתייר הימנה
עד פצול ב' קרוי
ה"ג מאי לאו ראשונה ושניה לא
ועד בכלל לא מצי למיבעי פי פרשה
הא ר"ש בר רבי כי הא דר' חייא זריק לה
בין הפרשות: ו] ממקום
כלום כשרה.
שלישית. מאי לאו פיצול ראשון ואע"ג
שניה מהו דממה נפשך הוי בכלל
ששוכבות על הגוף דהיינו
ור"ש בר רבי מטביל לה וסימניך עשירין
❖
(הפרדס עמ' קמ) עשירין
למטה:
איני יודע כמו בין הפרשות שני
דחוט של אחריה עדיין בכלל טרפות
מקמצין ההוא פולמוסא דאתא לפומבדיתא
מקמצין.
דהא עד בין הפרשות ראשון קאמר
או בכלל ספק הוא וכן שני לשון
ערקו רבה ורב יוסף פגע בהו ר' זירא אמר
(מנחות פו.) במקום
דטרפה ותו לא ואם איתא דפי
מורי. ח) לשון אחר בין הפרשות הן
רבינו גרשום
להו ערוקאי כזית שאמרו במקום מרה רב
שהיא חיה.
פרשה אינו קרוי בין הפרשות הרי לא
צלעות קטנות של אליה. פרשות הוא
עד ועד בכלל כו' כלומר
אדא בר אהבה אמר במקום שהיא חיה אמר
אמרינן שיהא טרפה אלא עד בין
בשר המפריש בין צלע לצלע. (בין)
(הפרדס שם)
אמרת עד אחת טרפה עד
רב פפא הלכך בעינן כזית במקום מרה
הפרשות ואין זה בין הפרשות ואם
[פי] הפרשות צלעות שבין פרשה
ועד בכלל כו' אם תמצא
ה
לומר עד ולא עד בכלל
לפרשה: גדי שמן. חי: בליעה טפי.
ובעינן כזית במקום שהיא חיה בעי ר' ירמיה
הוא קרוי בין הפרשות האמר שניה
ו
שהראשונה אינה בכלל
איני יודע ובכלל שניה יש לו להיות:
הצלעות נבלעין ואין ניכרין כשהוא
מתלקט מהו כרצועה מהו בעי רב אשי כזית
מוח פי פרשה ראשונה
ואם תימצי לומר עד ועד בכלל
מהו שהיא בינתים בין
חי: בליטי טפי. ונפשט הבשר
מרודד מהו תיקו בעא מיניה ר' זריקא מר'
ז
סוף השדרה לתחלת פרשה
פרשה עצמה מהו. פירש
והכל דומה לצלעות. וכל לשון זה אינו
אמי נדלדלה כבד ומעורה בטרפשיה מהו
של ראשונה מהו ישנה
נראה לי ומפי גאון שמעתיו: עד
בקונטרס נפסק הפיצול עצמה מן
בכלל חוט השדרה אי לא:
אמר ליה דלדול זה איני יודע מהו אי למ"ד
ח
אם תמצא לומר עד ועד
אחת. עד בין הפרשה ראשונה
החוט מהו ונראה דאפילו דאם תימצי
בכלל פרשה (ראשונה)
במקום מרה הא איכא אי למ"ד במקום שהיא
דהיינו צלע ראשונה של אליה:
לומר דעד ולא עד בכלל הוה מצי
[עצמה] בכלל מוח [או
חיה הא איכא: הריאה שניקבה: רב
טרפה. אם נפסק החוט: בעי רב
למיבעי בפרשה עצמה את"ל דפי
לא] אבל לא שניה.
אם ניטלה פרשה שניה
ושמואל ורב אסי דאמרי קרמא עילאה
הונא עד ועד בכלל. שאם נפסק
פרשה טרפה אבל אי פי פרשה
עצמה עצם וגם מוח תידון
החוט כנגד צלע הראשון טרפה
כשרה אז ודאי ליכא למבעי דכ"ש
ואמרי לה קרמא תתאה אמר רב יוסף
כבשר ולא כחוט השדרה:
דאיהו נמי קאי בין שתי פרשות שיש
פרשה עצמה ועוד י"ל דמבעיא ליה
עד בין אגפים. עד כנפי
בר מניומי אמר רב נחמן וסימניך כיתונא
העוף: כי הא דר' חייא
הפרש בינו לצלעות הגדולות: ולא
אם נפסק הפיצול ברחוק ממקום
דורדא דמנחא ביה ריאה ט פשיטא אי
זריק ליה כלומר ר' חייא
עד בכלל. ובכלל איני יודע הוא:
חיבורו כנגד חוט השדרה שבין פיצול
זריק ליה וטריף הבהמה
אינקיב עילאה ולא אינקיב תתאה תתאה
פי פרשה. נפסק החוט אצל תחלת
ראשון לפיצול שני שהוא בין הפרשות
שלא נשתייר ממנה כזית
מגין כדרבה דאמר רבה האי ריאה דאגליד
ור' שמעון ב"ר מטביל
י
העצם ולא כנגדו ממש מאי בהדי
ראשון והשתא לא מצי למבעי אלא
ביה כלומר אכיל ליה
מאי
כאהינא
את"ל עד ועד בכלל: י) לאו
עצם חשיב ואיני יודע או בהדי
ע"י טיבול ומכשר לבהמה
ראשונה ושניה. הא דנקט שניה משום דאי הויא טרפה הוה שייך
אע"ג דלא הוי כזית:
פרשה קמייתא חשיב וטרפה. ולא נהירא דהא ודאי מן הפרשה היא
למבעי כל הנך בעיות בשניה כמו בראשונה: למטה מן האגפים.
במקום שהיא חיה כלומר
ולא מבין הפרשה: פרשה עצמה. נפסק החוט כנגד פרשה שניה
באותו מקום שהיא תולה:
בשר שבין צלע ראשון לשני מהו בהדי ראשון שדינן ליה וטרפה או
יש להסתפק אם למטה ממקום חיבורן בגוף קאמר אם למטה
הילכך בעינן כזית במקום
מרה כו' כלומר הן במקום
בתר צלע שני שדינן ליה ואיני יודע: תידון כבשר. אם נפסק
ממקום ששוכבות על ו] העוף דהיינו למטה מסוף עצם של כנף
המחובר בגוף: ערוקאי. רבי זירא לא היה צריך לברוח דאביו
מרה והן במקום שהיא
החוט כנגדו. ולהאי לישנא גרס מאי לאו פרשה שניה. ומפי גאון
חיה: מתלקט מהו כלומר
אחר שמעתי פרשה עצמו נשבר הצלע עצמו. ולשון מורי הראשון הגון
גבאי של מלך היה דנהג בגבואתא תליסר שנין כדאמר בפרק
דלא הוי כזית במקום
אחד אלא מתלקט מכמה
וסייג מצאתי לו בהלכות גדולות והוא עיקר ט): עד למטה. מכנפיו
זה בורר דכי הוה אתי ריש נהרא למתא כי הוה חזי רבנן
אמר להו לך עמי בא בחדריך: הלכך בעינן כזית במקום מרה
מקומות: כרצועה מהו
הוי כח חוט השדרה דיליה: ולריש לקיש עד כנגד בין אגפים.
כלומר ארוך וקצר: מרודד
וכזית במקום שהיא חיה. הכי קיימא לן כדפסקינן לעיל
ותו לא: ושלחו ליה דבי נשיאה. שלחו בשבילו שילך אצלם: והא
מהו דלא הוי כזית עב אלא
הלכה כדברי האומר בכזית: ואמרי לה קרמא תתאה.
מרודד: אי למ"ד כזית
אנן תנן. גבי אלו כשרות במתני' : זריק לה. לבהמה שלא
במקום מרה האיכא כלומר
נשתייר בה כזית מן הכבד דקסבר טרפה: מטביל לה. אוכלה. וכל
כלומר עם עילאה דאי תתאה גרידא הא
פסקינן בסמוך
כיון דמעורה בטרפשה:
מאכלם ע"י טיבול חומץ או חרוסת כך שמעתי. אבל נראה בעיני
דבעינן תרוייהו ואם כן לא הוה ליה לא כרב ולא כשמואל:
ואמרי לה קרמא תתאה
כ)
דשתי קרמות יש בריאה
דבאיסור והיתר טריף ומכשר הוה שייך למיתני וזריק ומטביל לא
אינקיב וסימניך כיתונא דוורדא
שייך ביה ומסתברא דהכי קאמר רבי חייא זריק לה לכבד של כל בהמה ולא היה אוכלו דלא הוה חשיב ליה ורבי שמעון
מטביל ליה דאף
כו' כלומר דאדום הפנימי
על גב דלאו בשר הוא קאכיל ליה משום בריאותא דקסבר נשמה תלויה בו כדקי"ל כל נפש משיב נפש וכדאמרינן
כוורד. תתאה מנין מדרבא
דאמר
הרוצה שיבריא חותך כזית בשר קודם שתצא נפשה הילכך אם לא נשתייר כזית להעלות ארוכה שיחזור וירפא טרפה ולר' חייא לא
בעי כדי להעלות ארוכה אלא שיורא פורתא מקום תליא דמרה דשיורא במקום מרה בעינן כדלקמן: עשירין מקמצין. רבי שמעון בן
רבי בנו של נשיא היה. ומקמץ לשון עצרן: פולמוסא. חיל השלטון: ערוקאי. גמירו מינאי הא מילתא כזית שאמרו במקום מרה יהא:
במקום שהיא חיה. שהכבד חיה משם דהיינו מקום תלייתה כשהיא מעורה ב] דבוקה תחת הכליות זה נראה לי ומצאתיו. לישנא אחרינא
ביותרת הכבד איבר"ש בלע"ז והן טרפשין: מתלקט מהו. כזית מתלקט ולא במקום אחד אלא חצי כזית כאן וחצי כזית כאן: מרודד. מרוקע
טינב"א בלע"ז וגרע מכרצועה: נדלדלה. נעקרה במקומות הרבה: ומעורה בטרפשיה. כאן מעט וכאן מעט וכולה קיימת: הא איכא.
ג] הרי כולה קיימת: רב נחמן קרמא תתאה ס"ל: כיתונא דורדא. מלבוש אדום שהריאה מונחת בו. ורדא על שם שקרום
כאהינא סומקא: דאגליד. שניטל קרום העליון והופשט כמו גלודה דמתניתין :
ד] תחתון אדום הוא כדאמרינן לקמן
כאהינא