מו:
אלו טרפות פרק שלישי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אינקיב
תתאה ולא אינקיב עילאה מאי. לעיל גבי קרום
כאהינא סומקא. שנשארת בקרום התחתון והיא כתמרה אדומה:
סט א
א) ב)
דאוושא. כשנופחין אותה משמעת קול כאילו רוח יוצא ממנה: ה"ג
של מוח לא בעי הכי דפשיטא דעילאה מגין שהוא עב וחזק:
ג)
והלכתא מגין כדרב יוסף כו'. בכל דוכתי קי"ל כרבינא
אי ידעינן מהיכא אוושא מותבינן עלה גדפא או גילא או רוקא.
ד) ה)
ע ב
מושיבין על אותו מקום כנף פלומ"א בלע"ז: גילא. קש: אי מבצבצא.
לקולא ולא הוצרך לפסוק כאן אלא משום דבעי לאתויי דרב
ו)
יוסף: אלא לא שנא. פירש ר"ח
ז) ח)
ההיא רוקא מחמת הנפיחה בידוע
עא ג
ט)
לא שנא וטרפה ולפירושו הא דאמר
שיש שם נקב שהרוח יוצא משם:
כאהינא סומקא כשרה אינקיב תתאה ולא
י)
טרפה. משום ריאה שנקבה: ואי
לקמןט) אדומה כשרה מדר' נתן צריך
כ)
אינקיב עילאה מגין או לא מגין פליגי בה
עב ד
לא ידעינן מהיכא אוושא. פעמים
לומר היינו כשמתלבנת ע"י נפיחה
רב אחא ורבינא חד אמר לא מגין וחד אמר
ל) מ)
שאין יכול להבחין לשמיעת האוזן
וכן משמע מתוך הלכות טרפות דרבינו
נ)
מגין א והלכתא מגין כדרב יוסף דאמר רב
❖
מהיכן קול זה נשמע: מייתינן
גרשום ובה"ג של רבינו תם ובקונטרס
יוסף האי ריאה דאוושא אי ידעינן היכא
ב
משיכלתא. קוניי"א בלע"ז: דמיא פשורי
פירש לא שנא וכשרה כדלקמן וכן פסק
עג ה
אוושא מותבינן עלה גדפא או רוקא או גילא
ומותבינן. לכולה ריאה לתוכה שכל
בה"ג ורב אלפס ורבינו יעקב בר רבי
גליון הש"ס
אוכמי
עד ו ז
אי מבצבצא טרפה ואי לא כשרה ואי לא
אוכמי.
אבין היה מודהי):
מקום שיש בה נקב יבצבצו המים:
גמ' גופא אמר רבא.
דכווצן לה. והנקב נסתם ואין זו
ידעינן היכא אוושא מייתינן מתיכלתא דמיא
פירש בקונטרס טיי"ש שיש בה מראות
❖
בדיקה יפה: דמטרשי לה. מקשין
שחורות והא דאמרינן בסמוך כדיותא
פשורי ומותבינן לה בגוה בחמימי לא דכווצי
עה ח
אותה כאבן ואם אין שם נקב בקרום
טרפה יש לפרש דהיינו כשרובה כך
בקרירי לא דמטרשי אלא מותבינן בפשורי
העליון ויש נקב בתחתון מתקרע
ומעשה בא לפני רבינו תם והכשיר
ונפחינא לה אי מבצבצא טרפה ואי לא כשרה
הגהות הב"ח
עו ט
העליון מחמת שהוא קלוש ומים
כשלא היתה רובה שחורה אבל תימה
תתאה אינקיב עילאה לא אינקיב והאי דאוושא
(א) רש"י
הקרים מותחין אותה כשמתקשה
דכיון דאמר לקמן דטרפה
זיקא דביני ביני הוא (אהיני סומקא דיבש
שקורין דייר"ש: תתאה אינקיב.
משום דשחור אדום הוא אלא שלקה
גילדי סימן) $ גופא אמר רבא האי ריאה
עז י
והרוח יוצא מבפנים דרך הנקב ואינו
א"כ מה לי רובה מה לי מקצתה
אבל דשלא כסדרן
מתפרקות הן זו מזו
דאיגליד כאהינא סומקא כשרה ואמר רבא
יכול לצאת חוץ מפני קרום העליון
כיון דע"י לקותא היא ונראה לפרש
❖
עח כ
שמגין ונכנס הרוח לבין ב' הקרומים
דאוכמא דהכא היינו כי כוחלא דאמר
ריאה שהאדימה מקצתה כשרה כולה טרפה
לפיכך היא משמעת קול: שהאדימה.
לקמן דכשרה וכן פירש בהלכות
א"ל רבינא לרבא מקצתה מ"ט דהדרא בריא
עט ל
אין
מקיפין
שנקוטרד"א: מי לא תניא ושאר
גדולות של ר"ת כ):
לעזי רש"י
כולה נמי הדרא בריא מי לא תניא ושאר
ג
ד
בבועי. כשניקבה היכא דלא ממשמשא
❖
שקצים ורמשים. קטנים כגון
פלומ"א. נוצה.
שקצים ורמשים עד שיצא מהם דם וכי תימא
ידא דטבחא כדפירש בקונטרס דאי
צפרדעים ודומה להם שעורן רך חוץ
קוני"א. גיגית.
לשמונה שרצים מדמינן לה דתניא נצרר
דייר"ש [ריידי"ש].
ה
לא ניקבה כשרה בר מהיכא דאיכא
משמונה שרצים שעורן קשה אינו
קשה, נוקשה.
הדם אף על פי שלא יצא אי הכי אפילו
שיטה מקובצת
תרי בועי דסמיכי להדדי כדבסמוך:
חייב עליהן בשבת משום חובל עד
שנקוטרד"א
אבל כסדרן היינו רביתייהו.
מקצתה נמי אלא לא שנא ואמר רבא
א] והנך דלקמן בהלכות
שתצא מהם טיפת דם ואע"פ שנצרר
[שנקטירוד"א]. רווית דם.
גדולות הס"ד: ב] אבל
קרושט"ת [קרושטי"ש].
ריאה שיבשה מקצתה טרפה וכמה אמר
נראה ב] לי כסדרן דוקא
הדם והאדים עורן מבחוץ אין זה
ו
כסדרן היינו רביתייהו
גלדים
באותו ענין כמו שהן שוכבות זו אצל
לקותא דמתוך שעורן רך הוא ממהר
רב פפי משמיה דרבא ז כדי שתפרך בצפורן
נראה לפרש כסדרן דוקא
מלנ"ש [מלנ"ץ]. פצעים.
באותו ענין שהן שוכבו':
טיי"ש. נקדות.
זו אבל אם הם שוכבות זו על זו
להאדים וה"נ ממהר להאדים ואמאי
כמאן כרבי יוסי בן המשולם דתניא איזו
❖
ח
ג] וכ"ש אם דבוקות זו
גלייר"א. ליחה.
חשבת ליה נקב: וכ"ת לשמונה
אע"פ שהם סמוכות זו לזו טרפה
היא יבשה שאם תינקב ואינה מוציאה טיפת
על גב זו או הראשונה עם
שרצים מדמינן לה דתנא. בהו
דאין זה כסדרן ועוד כתוב בערוך ל)
השלישית: ד] אע"פ שאין
דם רבי יוסי בן המשולם אומר יבשה כדי
הקרום דבוק למקום אחר
בפ' ח' שרצים : נצרר הדם.
בשם ר"ח כסדרןמ) קבלה רב מפי רב
מוסף רש"י
וכ"ש כשהוא דבוק לאונה
שתהא נפרכת בצפורן אפילו תימא רבנן
ונאסף במקום אחד דהיינו האדים
אפילו סריכן תרי אוני באמצע ועיקרן
❖
אי מבצבצא טרפה.
אחרת ואי הוה אמרי':
גבי אוזן בכור דקא שליט ביה זיקא לא הדרא
העור מבחוץ אף על פי שלא יצא
מפרקי מהדדי טרפה וכ"ש אם
בריא אבל ריאה דלא קא שליט ביה אוירא
וקרי ליה התם חבורה שאינה חוזרת
דבוקות זו ע"ג זו ג] הראשונה עם
רבינו גרשום
השניה או השניה עם השלישית דודאי
דכיון שהאדים העור מבחוץ בידוע
הדרא בריא ואמר רבא האי ריאה דקיימא
ט
טרפה ורבותינו הגאונים כתבו כיון
שנקרע העור מבפנים וסופו לינקב
רבא האי ריאה דאגליד
גילדי גילדי אוכמי אוכמי חזותא חזותא
י
(הפרדס
כאהינא סומקא כלומר
דחדא סירכא נ) על גבי חברתה היא
ולצאת והכא נמי להאי קרום דריאה
כשרה אמר אמימר משמיה דרבא אין מקיפין
עמ' קמ) ונפחינא לה.
דאינקיב עילאה ולא
כ
רביתא ולא איכפת לן בההיא סירכא
חשבת ליה כעור גמור והכי מפרש
אינקיב תתאה דתתאה
בבועי ואמר רבא ל הני תרתי אוני דסריכן
והרבה תמיה רבינו יהודה על קבלת
התם דבהנך דאית להו עור הויא
כאהינא סומקא: גƒ ל«א. קש.
להדדי לית להו בדיקה ולא אמרן אלא
אי מבצבצא טרפה כלומר
ר"ח וכתב שלא מצא בכל הלכות
חבלה ובהנך דלית להו עור לא חשיבא
דאינקיב ואי לא מבצבצא
שלא כסדרן אבל כסדרן היינו רביתייהו
טרפות של רבותינו שראה שום חילוק
חבלה הך צרירת דם. והך מתניתא
(שם, ונראה שגורס
כשרה. תתאה אינקיב
ואמר
מבקבקא) נצרר הדם.
קמייתא לא ידענא היכא תניא: אלא
עלאה לא אינקיב והאי
בין מיפרקי מעיקרן ללא מיפרקי:
היינו רביתייהו. על פירוש הקונטרס דפירש דהסירכא מחמת
דקא אוושא זיקא דביני
לא שנא. דבין כולה ובין מקצתה כשירה כדאמר לקמן
וביני קא אוושא: דמטרשי
אדומה כשרה מדר' נתן: הכא נמי לא שנא ל"ג: איזו היא יבשה.
נקב היא באה קשה לר"י דאמאי כסדרן כשרה נהי דאינה נמשכת לכאן
(שבת קז:) גילדי גילדי.
לשון קשה. אי מבצבצא
כו' דכיון דמבצבצא ודאי
לגבי מומי בכור קאי: רבי יוסי בן המשולם אומר. ואע"פ שאין
ולכאן לא יהא אלא קרום שעלה מחמת מכה בריאה שאינו קרום
אינקיב: נצרר הדם כלומר
מוציאה דם אין זו יבשה עד שתיבש כל כך שתהא נפרכת בצפורן:
אע"פ שאין הקרום דבוק למקום אחר ד] ואי הוה אמרינן הא
שהאדים כנגד המכה. אלא
רוח ואויר מבאיש ומקלקל את המכה: ה"ג הכא כיון דלא שליט
דכסדרן
לא שנא כלומר בין
(הפרדס שם)
מקצת ובין כולה כשרה:
בה אוירא הדרא בריא: גילדי גילדי. קליפות קליפות קרושט"ת בלע"ז כעין מכות מלנ"ש: אוכמי אוכמי. טיי"ש בלע"ז שחורות: חזותא חזותא.
אין מקיפין בבועי.
איזה יבשה כלומר לענין
גוונים גוונים ודוקא הנך גוונים דלא מיטרפא בהו כגון אדומה ירוקה והנך דלקמן בהלכות א]: אין מקיפין בבועי. בועה שניקבה בריאה
בכור אוזן בכור שיבשה
היכא דלא ממשמשא ידא דטבחא דליכא למיתלייה בטבחא ואין ידוע אם קודם שחיטה אם לאחר שחיטה אין מביאין בועה אחרת להקיף
(ערובין
אינה חשובה יבשה עד
שתהא נפרכת בצפורן:
ל: קדושין מ. נדה ז.)
ולקרב אצלה ולנוקבה ולראות אם מראה הנקבים שוים כדאמרינן לקמן בפירקין מקיפין בריאה דה"מ ריאה אבל כיון שנעשית
אפי' תימא רבנן כלומר
בה בועה אין מראה ניכר בה שעשוי להשתנות כל שעה ושמא מראה אחר היה לו ונשתנה. לשון מקיפין מקרבין זו לזו כמו אין מקיפין
(שם)
אפי' רבנן דמחמירי לענין
שתי חביות דמסכת ביצה : לית להו בדיקותא. שסירכא זו מחמת נקב היא באה שמתוך שהריאה שואבת כל מיני משקה והמשקה
אוזן בכור דאמרי אפי' אין
נפרכת בצפורן אלא שאינו
נעשה עב בתוכה כמין גלייר"א ויוצא מעט מעט דרך הנקב נקפה ונעשה קרום כך מצאתי בתשובת הגאונים ואע"פ שהוא סותם הנקב
יוצא ממנה דם חשובה
ואין מוציא רוח הא אמרן ז) קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום שסופו ליסתר: שלא כסדרן. כגון שתים החיצונות נדבקו בסירכא
יבישה אפי' לדבריהן אינה
ממעל לאמצעית או מתחתיה: היינו רביתייהו. זו מגינה על זו והדרא בריא שמתוך ששוכבות זו על זו אינן מתפרקות והקרום הולך וחזק
חשובה יבישה לענין ריאה
עד שתהא נפרכת בצפורן
אבל כשהן שלא כסדרן זו הולכת לכאן וזו הולכת לכאן והקרום מתפרק ונסתר וכן הלכה דליכא מאן דפליג עליה. ואונה הסרוכה באומא
מ"ט התם לענין אזן בכור
והיא אצלה מעשה בא לידי ושאלתי את פי רבינו יעקב בר רבי יקר והתירה לי לאכול ויש שאוסרין והוא אמר לי טעמו וטעמם. האוסרין אומרים
כיון דשליט בה זיקא כו'
אבל הכא כיון דלא שליט
הרי נקב יש ולא מצאנו שהותר אלא באוני כדאמר רבא אבל כסדרן היינו רביתייהו אבל אומי לא קאמר וטעמא דאוני משום שעומדין
בה זיקא הדרא בריא אפי'
במיצר החזה ומתחממות והדרא בריא ותדע שהרי בריאה הסמוכה לדופן באוני כשרה ובאומא טרפה כדלקמן . וטעם מורי לא
לא יצא ממנה דם ואינה
מצינו אומא בגמרא ורבא לא אמר טעמו משום חום דהא בכל הריאה אמרן לעיל דלא שלט בה אוירא ורבא פי' טעמו משום דהיינו רביתייהו
חשובה יבישה עד שתהא
נפרכת בצפורן. דאסיק
כלומר כך הן גדילות זו עם זו ואין מתפרקות זו מזו הלכך ל"ש אוני ול"ש אומא ורבא דנקט אוני משום דעיקר מילתיה דאורי לן דשלא
גילדי גילדי לשון מכות
כסדרן טרפה ואע"ג דאי הויא סריכי אוני בדופן הוי כשרה כדאמרינן לקמן אשמעינן רבא דהתם היינו טעמא דכיון שהחלל צר הן
ואבעבועות: אין מקיפין
שוכבות תמיד אצל הדופן ואינן מתפרקות ממנו (א) זו מזו אבל דשלא כסדרן מתפרקות הן שהרי אמצעית מפרקתן ולא תימא דוחק הדופן מעמידן
בבועי שאם יש נקב
שלא יתפרקו זו מזו אבל באונא ואומא שלא כסדרן לא איצטריכא לן לאורויי דכיון דברוחב החלל הן עומדות מי יחזיק בה שלא יתפרקו
וסייג מצאתי לדבריו בתשובת הגאונים וניכרים דברי אמת. ועינוניתא דוורדא כל היכא דסבכאח) טריפה דכולהי לגבה דידה שלא כסדרן נינהו:
(הפרדס עמ' קמא)
דסריכן להדדי.
תרתי
(שם)