ו:
הכל שוחטין פרק ראשון חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
התם
נמי מוריא ואמרה בר בי רב ליכול חמימא ואנא איכול
ולעלמא. דליכא למימר להטיב מתכוונת: לא חיישינן. שמא תחליף
לב א
א)
ב)
קרירא. פירש בקונטרס מורה הוראת היתר לעצמה לטובה
ליטול היפה לעצמה: והתנן הנותן לפונדקית שלו. לתקן לו עיסה
וקדירה: מפני שחשודה מחלפת. והא הכא דלאו לטובה היא דאיש
אני מתכוונת בר בי רב ליכול חמימא בניחותא ואין הלשון משמע כן
ג)
לג ב
דמוריא משמע שמורה לעצמה היתר לעכב משלו כמו מוריא ואמרה
נכרי הוא ובמסכת דמאי תנינא לה ולא קתני המתקלקל אלמא
ד)
❖
על הגזל חשודה: התם נמי מוריא
תורא מדישיה קאכיל ועוד תנן
כו'. התם נמי לטובה היא מתכוונת
במתניתין מעשר את שהוא נותן לה
ולעלמא לא חיישינן והתנן הנותן לפונדקית
ה)
א
ואת שהוא נוטל הימנה מפני שחשודה
והא דלא תנא בה המתקלקל משום
ו)
שלו מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא
שיטה מקובצת
שמחלפת רבי יוסי אומר אין אנו
דאפילו אין מתקלקל נמי אם נצטנן
נוטל הימנה מפני שחשודה מחלפת התם
א] מפני שחשודה
א]
אחראין לרמאים ומפרש רבינו מנחם
הלחם קודם שאכלו מחלפת ליה דמוריא
ומחלפת: ב] הא קי"ל
נמי מוריא ואמרה בר בי רב ליכול חמימא
ז) ח)
דבתמיה קאמר בר בי רב ליכול
הוראה לעצמה לטובה אני מתכוונת
מעשר דגן בזמן הזה
❖
ואנא איכול קרירא ולחלופי לא חיישינן
דאורייתא: ג] את בית שאן
חמימא ואנא איכול קרירא ואני
בר בי רב ליכול חמימא כו' אבל נותן
כולה מכלל: ד] דאכלי
והתניא אשת חבר טוחנת עם אשת עם
❖
טרחתי בשבילו אבל גבי שכנתו אין
לשכנתו אין לה לחוש עליו ולא מחלפת
פירי דלא מעשרן ואסר:
הארץ בזמן שהיא טמאה אבל לא בזמן
לחוש לחילוף אע"פ שטורחת בשבילו
לטובה שהרי אין סמוך עליה תמיד
תורה אור השלם
שהיא טהורה רבי שמעון בן אלעזר אומר
דדרך שכנים שטורחים זה בשביל זה:
כאכסנאי ולהרע נמי לא חשידא אגזל:
1. הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת
אשת
רבינו גרשום
חבר טוחנת עם אשת עם
ולאיחלופי. לגזול לא חיישינן: טוחנת.
אף בזמן שהיא טמאה לא תטחון מפני
וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת
הארץ. פי' בקונטרס טוחנת
והכא חיישינן אבל לעלמא
מסייעת להנהיג את הרחיים כשהיא
אֶת הָאֲשֵׁרָה וְכִתַּת נְחַשׁ
שחבירתה נותנת לה ואוכלת השתא מיגזל
לא חיישינן כלומר בשאור
הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה
תבואה של עם הארץ בזמן שהיא
טוחנת את התבואה של עם הארץ:
גזלה חלופי מיבעיא אמר רב יוסף התם נמי
ותבלין: ולעלמא לא
מֹשֶׁה כִּי עַד הַיָּמִים
בזמן. שאשת חבר טמאה ליכא למיחש
טמאה אשת חבר דליכא למיחש שמא
חיישינן והתנן הנותן
הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל
מוריא ואמרה תורא מדישיה קאכיל העיד
לפונדקית. כלומר אכסנית
שמא תשכח ותתן לתוך פיה דבר
תשכח ותתן לתוך פיה דבר שאינו
מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא לוֹ
❖
רבי יהושע בן זרוז בן חמיו של רבי מאיר
נְחֻשְׁתָּן: מלכים ב יח ד
מעשר את שהוא כו'
מעושר דכיון דטמאה היא אינה נוגעת
שאינו מעושר דכיון דטמאה היא
מפני שחשודה שמתחלפת
לפני רבי על ר"מ שאכל עלה של ירק בבית
ומסתמא עומדת מרחוק וקשה דהך
אינה רגילה ליגע במה שהיא עסוקה
המתקלקל כלומר מחלפת
טוב ונותנת לו רע. התם
שאן והתיר רבי את בית שאן כולה על
א]ו) משנה מתניא במסכת טהרות
בו שמא תטמאה וסתמה עומדת
הגהות הב"ח
ב
בפונדקית דהיא אומרת
מרחוק היא ולא נגעה: אבל לא בזמן
ולפי' הקונטרס הוה ליה למיתני
ידו חברו עליו אחיו ובית אביו אמרו לו מקום
(א) תוס'
בר בי רב אכיל חמימא
❖
שהיא טהורה. דהואיל וסתמה נוגעת
במסכ' דמאי ועוד קשה דפי' דחברתה
ידי
ואנא איכול קרירא ומשום
שאבותיך ואבות אבותיך נהגו בו איסור אתה
הכי חיישינן ואי פרכינן
חיישינן שמא תשכח ותאכל: שחבירתה
נותנת לה ואוכלת אלמא חשודה לגנוב
תנהוג בו היתר דרש להן מקרא זה וכתת
(לו) למה מי שנותן
1
נותנת לה ואוכלת. אלמא שחשודה
משל בעלה ואין זה גזלה דאין הבעל
הגהות מהר"ב
לשכינתו לא חיישינן
נחש הנחשת אשר עשה משה כי עד הימים
לגנוב משל בעלה ולהאכיל את
מקפיד בדבר מועט ז) כדתנן בהגוזל
לחלופי ולפונדקי' חיישינן
רנשבורג
ההמה היו בני ישראל מקטרים לו ויקרא
לחלופי והכי תרצינן
בתרא מקבלין מן הנשים
חבירתה ואשת חבר אע"פ שאינה
א] תוד"ה
אכסניא כאן היום ולמחר
לו נחושתן אפשר בא אסא ולא ביערו
דבר מועט לצדקה וגם זה דוחק מאד
רגילה לא לאכול גזל ולא לאכול דבר
הולך לדרכו: אשת חבר
❖
בא יהושפט ולא ביערו והלא כל עבודה
שמחלק בין אשת חבר לאשת עם
שאינו מעושר חיישינן לשכחה דעביד
טוחנת עם אשת ע"ה וכו'
למה בזמן שהיא טמאה
זרה שבעולם אסא ויהושפט ביערום
הארץ דעביד איניש דמינשי ואכיל מה
אינש דמינשי ואכיל מאי דיהבי ליה
ולא בזמן שהיא טהורה
דיהבי ליה אבל לתת לאחרים אי לאו
אבל לתת לאחרים אי לאו דחשודה
אלא
שבזמן שהיא טמאה רגילה
מוסף רש"י
עם בעלה שאינה נוגעת
ורגילה בגזל לא מינשיא: מוריא.
דרגילה בגזל לא מינשיא ועוד היאך
הנותן לפונדקית.
בשום דבר ועכשיו כשהיא
היתר לעצמה: תורא מדישיה קאכיל. וזו הואיל ומסייעת אותה
מסייעת (א) עוברי עבירה
טוחנת עמה אשת חבר הרי היא
טמא' לא תגע בשום דבר
(זו) לא הוי גזל: העיד רבי יהושע. הא נמי משום אין הקב"ה מביא
ובסוף הניזקין מוכח דאסור לרבא דמפרש מתניתין
לא תאכל (על הכל) מכל
אשר לה מאשת ע"ה ולא
תקלה על ידי הצדיקים נקט לה: עלה של ירק. ולא עישר: והתיר
דמשאלת אשת חבר לאשת עם הארץ נפה וכברה ובוררת וטוחנת
(גיטין סא:) שחשודה
חיישינן שמא תקח מן
רבי. על פי עדות זו: את בית שאן כולה. לאכול ירק שלה ופירות
עמה בעם הארץ דרבי מאיר וטומאה וטהרה דרבנן אבל בסתם עם
מחלפת.
החטים או מן הקמח שלה
האילן בטבלן. קס"ד קסבר רבי מאיר לאו מארץ ישראל היא ומעשר
הארץ לא כי היכי דלא תטחון עם חברתה החשודה על השביעית
(שם)
ותתן לתוך פיה ואוכלת
התם נמי.
דבר שהוא דמאי אבל
דגן בחוצה לארץ הוא נוהג מדרבנן הואיל ובארץ דאורייתא אבל
ולאביי דאמר רוב עמי הארץ מעשרין הן שרי לסייעה בכל ענין
כשהיא טהורה לא תיטחן
מעשר ירק דבארץ גופיה דרבנן לא גזור מידי בחוצה לארץ דאי מא"י
והכא הא אסרינן בזמן שהיא טהורה וליכא לאוקומי ההיא בזמן
עמה שמא תקח ותתן
היא אע"ג דרבי מאיר ורבי אחר חורבן הוו הא קיימא לן מעשר דגן
שהיא טמאה ודלא כרבי שמעון בן אלעזר דהא בהדיא קתני בוררת
(שם) בר בי רב כו'.
ב]
לתוך פיה דמאי: ר' אלעזר
אומר אף בזמן שהיא
דאורייתא וירק דרבנן דקדושה אחרונה דעזרא קדשה אף לעתיד
ובוררת נוגעת היא ומפרש ר"ח וכן ר"ת שבתבואה של [חבר] איירי
טמאה: השתא מגזל גזלה
לבא כדקתני התיר רבי את בית שאן ג] מכלל דשאר מקומות
בזמן שהיא טמאה בזמן שאשת עם הארץ מחזקת עצמה כטמאה
(שם) טוחנת.
כלומר לבעלה דאמרינן
(שם) בזמן
נוהג בהן: וכתת נחש הנחשת. בחזקיהו מלך יהודה כתיב:
שאז היא נזהרת מליגע בתבואה אבל לא בזמן שמחזקת עצמה בטהורה
חברתה נותנת לה ואוכלת
שהיא טמאה.
וגוזלת לבעלה חלופי
דאז אין נזהרת מליגע בתבואה ומטמאה לה רבי שמעון בן אלעזר
מקום
מיבעיא שתחלף לאחרים
אומר אף בזמן שמחזקת עצמה בחזקת טמאה לא תטחון מפני שחברתה אשת עם הארץ אחר שסבורה להיות טהורה נותנת לה ואוכלת
טוב ברע: אמר רב יוסף
לאו חשוב גזל הוא מה
ובתוספתא דטהרות פ"ח קתני אע"פ שאינה אוכלת נותנת לאחרים ואוכלים והשתא פריך שפיר השתא מגזל גזלה תבואה של אשת חבר
חילופי מיבעיא: והתיר רבי את בית שאן כולה על ידו. משמע דאין מעשר נוהג בחוצה לארץ וכן משמע בע"ז בפ' רבי ישמעאל
(שם) נותנת
שהיא נותנת לאשת חבר
לה.
שטוחנת עמה דמוריא
דקאמר ריש לקיש איקלע [לבצרה] חזינהו דאכלי פירי דלא ד] עשרו אסר להו אתא לקמיה דרבי יוחנן א"ל אדמקטורך
ואמרה תורא מדישיה קא
(שם סב.)
אכיל. והא איתתא נמי
עלך זיל הדר [דבצרה] לאו היינו בצר [דבצרה] בחוצה לארץ היא ואינה חייבת במעשר ותימה דבפרק עד כמה מוכח כולה
מוריא.
דטוחנת עמי בדין הוא
שמעתתא דתרומה נוהגת בחוצה לארץ ואין לומר כדפי' הכא בקונטרס דדוקא תרומת דגן תירוש ויצהר דהוי בארץ דאורייתא בחוצה לארץ
(שם)
שאתן לה ועדיין לחלופי
הוי מדרבנן אבל בשאר פירות לא דהא בפ"ק דביצה גבי אושפיזכניה דרבה בר בר חנה הוה ליה איסורייתא דחרדלא משמע
לעלמא לא חיישינן (אלא)
[והלכך] הכא בשאור וכו'
הסוגיא דחייב במעשר ובריש כיצד מברכין רבי אליעזר אומר צלף מתעשר האביונות והקפריסין רבי עקיבא אומר אין מתעשרין
לא חיישינן: בן זירוז
אלא האביונות בלבד ואמר רב יהודה צלף ערלה בחוצה לארץ זורק את האביונות ואוכל את הקפריסין ופריך ולימא הלכה כרבי עקיבא
גרסינן שאכל עלה של ירק
ומשני ה"א אפילו בארץ קא משמע לן בחוצה לארץ ולימא כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחוצה לארץ אי אמר הכי ה"א הני מילי מעשר
בבית שאן כלומר בלא
מעשר אכל והתיר ר' את
ירק וצלף דבארץ גופה דרבנן אבל ערלה דבארץ דאורייתא לא משמע בהדיא דמעשר ירק וצלף נוהג בחוצה לארץ ואומר ר"ת דהכא
בית שאן על ידו של ר'
ובפרק רבי ישמעאל איירי בדמאי דאינו נוהג בחוצה לארץ כדתנן במסכת דמאי מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי
מאיר כלומר דכיון דאכל
אבל ודאי טבל חייב בכל מקום וכן משמע דמיירי הכא בדמאי מדפריך לקמן ודילמא רבי מאיר נתן עיניו בצד זה ואכל בצד אחר דלא
ר' מאיר בלא מעשר ודאי
לא מארץ ישראל בית
שרי אלא בדמאי וקשה מירושלמי דפרק ג' דדמאי רבן שמעון בן גמליאל שלח ליה רבי יוסי ברבי אתרוג ואמר ליה זה בא לידי מקסרין
שאן נהגו בו איסור כלומר
ולמדתי ממנו שלשה דברים שהוא ודאי ושהוא טמא ושלא בא לידו אחר שהוא ודאי שפירות קסרין ודאי ושהוא טמא שמרביצין עליו מים
שמעולם לא אכלו בבית
פי' והוכשר ולא בא לידו אחר שאילו בא לידו אחר היה מעשר ממנו על זה ואם תאמר ודילמא עישר והוצרך להודיעו משום הכשר ויש
שאן בלא מעשר. דרש
להו מקרא הזה. כלומר ר'
לומר דאם לא היה אלא דבר אחד היה רבי יוסי מודיעו בפירוש ופריך וליעשר ממנו עליו ומשני אין דרך בני אדם ששולחין לחביריהן
דנהג בו היתר. (וחזקיהו
דברים חסרים ופריך ולאו מתניתין היא רבי יוסי מתיר בודאי ובלבד שיודיעו משנה היא באותו פרק שר' יוסי מתיר לשלוח לחבירו ודאי
הוה) והוא כיתת נחש
הנחשת אלא מקום
טבל ובלבד שיודיעו שאינו מעושר ושמא היה ביד רבי יוסי אחר ומה שלא עישר לפי שהודיעו שעל כן היה אומר זה בא לידי מקסרין
הניחו לו אבותיו כלומר
ומשני אע"ג דפליג אדרבנן לא הוה עבד עובדא כוותיה ופריך ולאו מפירות המותרין בקסרין הם דרבי התיר קסרין והתיר בית שאן ומשני
(מה לעשות גדר) [להתגדר
רשב"ג קודם רבי הוה משמע דלאחר שהותר היה פטור אפילו ודאי דההוא אתרוג ודאי הוה ח)וצ"ל ולאו מפירות דמותרין בקסרין דהתם
בו] כלומר שיהא נקרא על
שמו ועל ידו אף אני מקום
בירושלמי בפרק ב' דדמאי אמרינן אלו המינין האסורין בבית שאן ואלו המינין האסורים בקסרין פי' משום דמאי משום דאלו מינין
הניחו לי אבותי מה שהיו
היו רגילין באלו המקומות לבא מא"י והידועין שלא באו מארץ ישראל פטורין משום דמאי וחייבין משום ודאי כפי' ר"ת ופריך והלא
אתרוג מפירות המותרין שאין מביאין אותן מא"י אלא בקסרין עצמה גדל ומודו רבנן דמותר לשלוח ודאי בחוצה לארץ בהודעה ולא
נחלקו אלא בטבל בא"י וא"כ מנא לן שלא בא ליד רבי יוסי אחר ואפילו היה בידו אחר היה יכול לשלוח ודאי טבל בהודעה בחוצה לארץ אפילו
לרבנן ומשני דעדיין לא הותרה קסרין בימי רבי יוסי והיו מחזיקין אותה בחזקת א"י ומיהו במקום אחר מצא ר"י בירושלמי במסכת חלה פ' שתי
נשים