אלו טרפות פרק שלישי חולין
מז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תרתי בועי דסמיכי אהדדי. קים ליה לרבא דאינן סמוכות אלא מחמת
דכסדרן כשרה היינו במקום שסמוכות האונות זו לזו דחברתה מגינה
פ א ב
א)
נקב שהיה בריאה והעלה הנקב את הבועות הללו סביביו: חדא על הנקב אם כן בחנם הוה מחלק בין כסדרן לשלא כסדרן אם היה
ז]
ב)
ומתחזיא כתרתי. ואם אחת היא ונראה כמין סדק באמצעיתה
חילוק אפילו כסדרן ואם היינו מפרשים היינו רביתייהו שזהו גידולה
ג) ד)
פא ג
ודומה לב': בזעינן לה. באחת מצדיה:
תלת מימינא. דבהמה והיא
שרגילה הסירכא לבא שם
בלא נקב הוה ניחא אבל ר"ח פירש
ה)
לימין הטבח כשהיא תלויה ברגליה
רביתייהו הוי כמו מרבעיתייהו כלומר
ואמר רבא הני תרתי בועי דסמיכי להדדי
א
ובני מעיה כלפי הטבח: יתיר.
היינו דרך רביעתו והיה נראה לפרש
❖
ד
לית להו בדיקותא חדא ומתחזיא כתרתי
ב
דרגילה הסירכא לבא בכל מקום
סבירא ליה לרבא דכנטול דמי. ולית
פב ה ו
מייתינן סילוא ובזעינן לה אי שפכן להדדי
בריאה בלא נקב מתוך שהיא שואבת
הלכתא כוותיה כדאמרינן בסמוך
❖
הגהות הב"ח
חדא היא וכשרה ואי לא תרתי נינהו
כל מיני משקה והא דטרפה שלא
וראיתי שהכשירה מורי רבינו יעקב
(א) רש"י
כסדרן היינו משום שסופה להתפרק
אבל בחסיר וחליף הלכה כמותו
וטרפה ואמר רבא ה' אוני אית לה לריאה
ג
או
דליכא מאן דפליג: אמר ליה. רב
וחשיב כנקובה כיון שסופה לנקב
שיטה מקובצת
אפה כלפי גברא תלתא מימינא ותרתי
(ב) תוס'
אחא לטבח כשיצא מן הבית: מאי
אבל קשה מהא דאמר לקמן
א] כל הני חיוי ברייתא
משמאלא ד חסיר או יתיר או חליף טרפה
מאי
אמר לך. מרימר: אמר ליה. רב
גבי ריאה הסמוכה לדופן דרב נחמיה
ואמרי לה כל הני עיזי
❖
ההוא יתירתא דאתאי לקמיה דמרימר הוה
ברייתא הכי אית להו:
אחא לטבח: הדר עיילה קמיה.
בריה דרב יוסף בדיק לה בפשורי ומאי
ב] כעינוניתא דוורדא או
יתיב רב אחא אבבא א"ל מאי אמר לך
בדיקה שייך והא לעולם לא תבצבץ
דלמא לא עיין בה שפיר. דסבירא ליה
בין שתי: ג] ב««רייתא
א"ל אכשרה ניהלה א"ל הדר עיילה קמיה
לרב אחא הא דרבא: וה"מ. דיתרת
רועות באפר ואמרי לה
כיון דהסירכא עולה בלא נקב ומיהו
מוסף רש"י
ב« ¿ר« ייתא בריאות ושמינות:
א"ל זיל אימא ליה למאן דיתיב אבבא ה לית
כשרה דקיימא בדרא דאוני: אבל
בלאו הכי קשה דכי אמרינן נמי
ד] דוורדא על שם
הני תרתי בועי דסמיכי
הלכתא כוותיה דרבא ביתרת והני מילי
ביני ביני. כגון מלמטה לערוגה
דמחמת נקב היא באה איך היה יודע
להדדי.
שהיא קלישתא ואדומה:
ה] ובתשובת הגאונים
ע"י שלא תבצבץ שהסירכה זו מחמת
כעינוניתא דוורדא (א) ב] שהיא בין
דקיימא בדרא דאוני אבל ביני ביני טרפה
הבבליים: ו] ואותן
דופן כי נמי ניקבה הריאה לא תבצבץ
שתי הערוגות מלמטה או שיש אחת
ההוא ביני ביני דאתא לקמיה דרב אשי סבר
הראויות להיות חסרו
שהקרום סותם את הנקב וטרפה היא
באמצע האומא על גבה שלא כסדר
והויא לה: ז] מגינה על
רב אשי למיטרפה א"ל רב הונא מר בר אויא
הנקב ניחא אבל א"כ
חיתוכא דאוני טרפה: ג] ברייתא.
דסופו ליפסק כשאינה סרוכה במיצר
כל הני חיוי ברייתא א] הכי אית להו וקרו
בחנם: ח] דאי מתרמי
ו
החזה במקום רביתא דאוני כדלקמן
רועות באפר. ואמרי לה ברייתא
דמבצבצא הוה טריף:
לה טבחי עינוניתא דוורדא והני מילי מגואי
בריאות ושמנות: עינוניתא. כמו
ט] אי לא סביך מאי טרפה
אלא שאני התם דחומרא בעלמא הוא
אבל
(הפרדס
כו' כשהאונות סרוכות זו
דעביד דמן הדין יש לתלות בדופן
אינוניתא אונה קטנה. דוורדא על
עמ' קמ) ה' אוני אית
לזו כסדרן או סרוכות
שםד] קלישתה ואדומה: וה"מ מגואי. מתחת: ג)אפילו כטרפא דאסא.
דאיכא ריעותא והוא היה בודק להחמיר דאי מתרמי ח] דהיא מבצבצא
לה לריאה.
ושוכבות אצל צלעות או
בבשר: י] למה צריך
קטנה כעלה של הדס. ומדסבר רב אשי למיטרפה שמע מינה לאו
הוה טריף ומיהו קשה דקאמר מר זוטרא הא דרב נחמיה דבדיק
(שם עמ'
קמא) או חליף.
נפיחה כיון דלא מתפרק:
אורחה ובהני דידן דאית ברובא דידהו אי משכחינא ריאה דלית בה
לה בפשורי אדרבא מתנינן לה אתרי אוני דסריכי שלא כסדרן וההיא
יא] אי לאו דאמרי' וכו'.
עינוניתא כשרה. ויש אומרים שאם חסרו אונות הימין מצטרפין לה
בדיקה הויא כדי להכשיר אי לא מבצבצא והשתא והלא לעולם לא
(לעיל מג.)
נ"ב נ"א אבל אם אמרי'
חיוי ברייתא.
בהדייהו הואיל ויתרת היא ובתשובת הבבליים מצאתי כן אבל
תבצבץ ומיהו היינו הא דפריך עליה בשלמא הכא תלינן בדופן אבל
דאין סרכה אלא מחמת
ה]
(לעיל מג:)
נקב אתי שפיר הא דבדקינן
לא שמעתי ואין הדבר נראה בעיני הואיל ולא קיימא בדרא דידהו
התם אי האי אינקב טרפה ואי האי אינקב טרפה ופירש שם בקונטרס
בנפיחה וכו': יב] והר"ר
יתרת היא ואותם הראויות להיות ו] חסרות והויא לה כחליף וטרפה
בשלמא הכא בדיק לה דאי לא מבצבצא לא אמרינן דניקבה ונסתמה
משה דפונטייזה הנזכר
בערוך: יג] אין דרכו
וכדמשתכחן תרתי עינוניתא שמעתי מפי מורי הזקן שנחלקו בה גדולי
דכיון דאיכא למיתליה בדופן תלינן בדופן וכשרה אלא הכא גבי תרתי
להיות חסיר וחליף אלא
הדור ר' יהודה בן רבי ברוך וחביריו ולא פירש לי דעתו ונראה לי
אוני מכדי סירכא זו מחמת מכה היתה והי מינייהו דאינקוב טרפה
לאוני: יד] דברי קבלה
שהיא טרפה דהא יתרת דביני ביני היא ולאו אורחה דחדא
והא דלא מפקא זיקא קרום עלה בה וסתמה ומיהו לפירושו שפירש
וכן פסק רבינו חננאל
וכתב דאי מהדר לה הדרנא
גופה לא אכשרן אלא משום דכל הנך ברייתא הכי אית להו:
שקרום עולה בלא נקב קשה הלשון דלא הוה ליה למימר אי האי
כשרה הס"ד: טו] דחדא
אינקיב אלא אי האי מינקיב ושמא אינקיב הוי כמו מינקיב ויש ליישב
דדמיא
גופה לא אכשרינן אלא:
פירוש הקונטרס אע"ג דקרום העולה מחמת מכה אינו קרום היינו
כשאינו סרוך בשום מקום אבל כשהיא סרוכה במקום שאינה עומדת
טז] ולא הוה סבר רב אשי
למטרפה דהא כולהו הכי
להתפרק סותמתה ומגינה יותר שהקרום הולך וחזק ומיהו הא דפריך רב יוסף לרבינא גבי ריאה שניקבה ודופן סותמתה ט] אי לא סביך
אית להו אלא ודאי אפי'
❖
(ב) אמאי טרפה כו' ה"נ הוה מצי לאקשויי אמאי דמכשר רבא תרי אוני דסמיכי אהדדי כסדרן כיון דניקבה אמאי כשר ע"י סתימת הסרכא
על השניה קאמר דכשרה:
אלא דרב יוסף שמע הא דרבינא ברישא ופריך עלה ואי הוה שמיע ליה מילתא דרבא הוה נמי פריך עלה ומתוך הלכות טרפות של רבינו
גרשום ותשובת הגאונים שכתב הרב ר' יוסף ט"ע משמע נמי שהסרכא מחמת נקב היא באה שמצריכין נפיחה כשהאונות סרוכות זו לזו
רבינו גרשום
כסדרן או סמוכות וסרוכות בצלעות או בבשר שבין הצלעות והשתא אם הסרכות באות בלא נקב א"כ כסדרן למה צריך נפיחה כיון
דלא תתפרק וכן בריאה הסרוכה לדופן במקום רביתא דאוני אם לאו דאמר דאין סירכא אלא מחמת נקב ואז אתי שפיר דבדקינן
בבועא דלא אמרינן נקבינן
י]
יא] ד)
בועא אחריתי אם דמו
לה בנפיחה שמא עדיין לא נסתם הנקב ואונא הסרוכה לאומא והיא אצלה פירש בקונטרס מעשה בא לידי ושאלתי את פי רבינו יעקב ב"ר
הנקבים להדדי דאמרינן
יקר והתירה לי לאכול ופירש לי טעמו וטעם האוסרין ונראה לו דשרי ור"ת פסק לאיסור ואמר דכל המאכיל אונה סרוכה באומא מאכיל
לאחר שחיטה ניקבה
ותהא כשרה אבל אזלינן
טרפות בישראל דנראה טעם האוסרין דרבא לא הכשיר אלא בתרי אוני ואומא אין שם אונא עליה אלא שם ריאה כדאמר רבא ה' אוני
לחומרא ואמרינן קודם
יש לה לריאה ואם איתא שבעה מבעי ליה ולכך קראוה ראשונים אומא לפי שאינה בכלל אונות דשם ריאה עליה שזהו עיקר הריאה ובאוני
שחיטה הוא: הני תרתי
התיר רבא כמו שמפרש בקונטרס שעומדת במיצר החזה כדלקמן ואינה מתפרקת אבל באומא דהיינו ריאה לא התיר ועל המתיר להביא
בועי דריאה דסמיכין
להדדי כו' דאמרינן כיון
ראיה וכן בה"ג ובתשובת הגאונים והר"ר משה דפונטייז"א יב] ונזכר בערוך עם הגאונים וכן נוהגים בכל מקום לאיסור חוץ ממקומו של
דסמיכין להדדי [חיישינן
רבינו שלמה שפשט היתר וכל רבותיו אוסרין חוץ מרבו (של) הזקן ואנו ממקום שפשט היתר של רש"י וכתב הר"י ז"ל שרבינו גרשום ורבינו
שמא יש] נקב בינתים
נחשון גאון ור"ח ורבינו שמואל ור"י בן רבינו יהודה כולם מתירים ובתוספות רבינו יהודה מצאתי להתיר בשם ריב"א דאי לא הוה אומא
ולא אתי מידי לסתומי
הנקב: ואי לא תרתי אינון
בכלל אוני לא תמצא שלא כסדרן בשמאל ורבא אמר סתם בין בימין בין בשמאל והא דלא אמר שבעה אוני אית לה לריאה משום חסיר וחליף
וטרפה כלומר דאמרינן
נקט חמשה דאומא אין דרכו להיות חסיר וחליף אלא יג] לחמשה אוני ועוד נמי נראה דאפילו אם אין אומא שם אונא עליה מכל מקום נקט
נקב בינתיים: כל הני חיוי
רבא אוני לאשמעינן דאפילו באוני שלא כסדרן טרפה כדמפרש בקונטרס ואי הוה נקט אונא הסרוכה לאומא הוה אמינא דאונא באונא
בריתא הכי אית להו ואיכא
אפילו שלא כסדרן כשרה: אי שפכי אהדדי חדא היא וכשרה. כתב בעל הלכות גדולות דבועות בשיפולי ריאה דהיינו בשיפולי אונות או
דאמרי כל הני עיזי ברייתא
הכי אית להו:
אומות טרפה ופירש הטעם דכל יתר כנטול דמי ותימה דמה ענין זה אצל זה ואי חשיב ליה יתר בסוף ריאה הכי נמי באמצע ואין לאסור
מפני שנראה כשתי בועות דהא מכשרינן היכא דשפכי אהדדי ושמא הטעם דכשעומד בסוף סופו ליפסק ולינקב וטוב ליזהר שכל דבריהם
ואי
דברי קבלה וכן פסק רבינו יד] גרשום וכתב דאי מהדר לה הודרנא בישרא כשרה: לאו טרפה. כתוב בהלכות טרפות של רבינו
גרשום דאפילו יש הפסק ביניהם כחוט השערה טרפה משמע דאי איכא ביניהן כשני חוטין לא חשיב סמיכי אהדדי וכשרה וכתב רבינו יהודה
דוקא בועות שיש בהן מוגלא אבל צמחים קשין אפילו סמיכי כשרה וכן פירש רבינו שמואל: כל הני עיזי ברייתא הכי אית להו. והא
דאמר דביני ביני טרפה היינו היכא דגדולה הרבה ואין דומה לענוניתא דורדא פירש בקונטרס דכי משתכחן תרתי דטרפה דהא יתרת דביני
וביני לאו אורחה דחדא גופה לא טו] אכשר אלא משום דכל הני עיזי ברייתא הכי אית להו ואם אין לה אפילו אחת כשרה ורבינו אפרים אומר
דעל אחת לא היה אומר כל הני עיזי ברייתא הכי אית להו טז] ולא היה סבור רב אשי למטרפה דהא כולהו אית להו אלא ודאי אפילו על שנים
קאמר דכשרה משום דהני עיזי ברייתא הכי אית להו ולפיכך אם אין לו אפילו אחת טרפה ונראה דאין ראיה מבהמות שלנו דשמא חלוקות משלהם
כדאשכחן בפרק הלוקח בהמה דפרה בת שלשה שילדה ודאי לכהן ובהמות שלנו יולדות לפעמים בשנה שניה ה)אם לא שנאמר
דכשיולדת בשנה שניה תשש כחה ושוב לא תלד עד שנה רביעית ועמא דבר כרש"י מדקאמר וקרו לה טבחי עינוניתא דוורדא משמע כפירושו
דאין שם אלא היא דלא מסתבר כלל לומר דקאי אשניה ובכל מקום שהיא סרוכה טרפה ואם חסר אחת מן האונות אין העינוניתא מצטרפת להשלים:
אבל