אלו טרפות פרק
שלישי
חולין
מח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שלפוחית.
שלפוחית. א]קרום שהולד מונח בה ובלע"ז מרי"ץ. לקמן בפירקין
היינו במקום שהולד מונח אבל ניקב כיס השתן
קב א
א) ב)
תניא היא האם היא טרפחת היא שלפוחית: ואסרו להם לא
או ניטל טרפה ומה שלא הוזכר לא במשנה ולא
ג)
מייתינן
סכינא דחליש
גרסינן. ובשני הרגלים לא אמרו להם כלום ובשלישי עמדו למנין
בגמרא שמא הוי בכלל ניקבו הדקין ה]:
ד)
פומיה. ו] דהיינו כשלא העלתה צמחים אבל העלתה צמחים אפילו
קג ב
ורבו המתירין והתירוהו: הסמוכה
לדופן. דבוקה בצלעות: אין
ה)
ו)
חוששין לה. שמא ניקבה אלא תלינן
איכא ריעותא בדופן לא תלינן בדופן:
ז)
רב
נחמיה בריה דרב יוסף בדיק
ריעותא בדופן ואמרינן דופן זה מכה
שלפוחית שלה כשרה התליע כבד שלה
ח) ט)
א
קד ג
לה בפשורי. אאיכא ריעותא
היתה בו וכשחיתה קלטה הריאה
י)
זה היה מעשה ועלו עליה בני עסיא ג' רגלים
❖
כ)
אצלה: העלתה. הריאה: צמחין.
בדופן קאי כדפירש בקונטרס ועתה
ליבנה לרגל שלישי התירוה להם: אמר רב
ב
מלנ"ץ סביבות סמיכתה לדופן הואיל
נוהגין להטריף כל הסירכות ואין
קה ד ה
יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ריאה הסמוכה
וחזינן בה ריעותא תלינן למכה
בודקין אותן לא בדופן ולא בפשורי:
לעזי רש"י
לדופן אין חוששין לה העלתה צמחים חוששין
אמר רבינא והוא דסביך בבשרא.
בדידה: דחליש פומיה. פיו חדוד
קו ו
מרי"ץ [מדרי"ץ]. ∆רח∆ ם.
לה מר יהודה משמיה דאבימי אמר גאחד זה
❖
פירוש נאחז ומסובך היטב
ודק וחותך יפה שלא יקרע קרום
מלנ"ץ. פצעים.
ואחד זה חוששין לה היכי עבדינן אמר רבא
הריאה במושכו אותה מן הדופן:
בבשר כמו צמר מסובך ולהכי נקט
ב]
כ)
בדיק לה בפשורי. לאחר שפירקוה
רבין בר שבא אסברה לי מייתינן סכינא
סביך ולא נקט סריך ובתשובת רב שר
קז ז
מוסף רש"י
שלום גאון כתב דבין סריך וסביך ובין
ומצאו מכה בדופן מנפח בה אי
דחליש פומיה ומפרקינן לה אי איכא ריעותא
שלפוחית.
לא סביך וסריך כשרה ולית הלכתא
מבצבצא מיא טרפה שהרי ניקבה:
בדופן תלינן בתר דופן ואי לא מחמת ריאה
ה"ג בשלמא הכא תלינן בדופן וכשרה
כרבינא אלא כרב נחמן דאמר ריאה
קח ח ט
היא וטרפה (א) ואע"ג דלא קא מפקא זיקא
ולא גרסינן אי איכא ריעותא בדופן.
שניקבה ודופן סותמתה כשרה ומשמע
רב נחמיה בריה דרב יוסף בדיק לה בפשורי
כלומר בשלמא הכא בדיק לה דאי לא
מתוך דבריו דרבינא לא בא לפרש
אמר ליה מר זוטרא בריה דרב הונא בריה
מבצבצא לא אמרינן ניקבה ונסתמה
דבריו של רב נחמן אלא סברא דנפשיה
❖
(זבחים מ:)
דרב פפי לרבינא הא דרב נחמיה בריה דרב
דכיון דאיכא למיתלייה בדופן תלינן
קאמר וכן נראה מדפריך ז] עליה
התליע כבד.
(הפרדס עמ' קמב)
יוסף אתון אהא מתניתו לה אנן אדרבא
בה וכשרה: אלא הכא. גבי תרתי
דהעלתה צמחים חוששין לה ומי אמר
ג' רגלים.
הגהות הב"ח
אוני מכדי סרכא זו מחמת מכה
רב נחמן הכי והאמר רב נחמן ריאה
מתנינן לה דאמר רבא הני תרתי אוני דריאה
(א) גמ'
היתה הי מינייהו דאנקיב טרפה והאי
שניקבה ודופן סותמתה כשרה ולא
דסריכן להדדי לית להו בדיקותא לאכשורי
דלא מפקא זיקא קרום עלה בה
משני הא דסביך הא דלא סביך ועוד
❖
רב נחמיה בריה דרב יוסף בדיק לה בפשורי
וסתמה: ומי אמר ר"נ הכי. דהעלתה
מדפריך רב יוסף לרבינא ולא לרב
מתקיף לה רב אשי האי מאי בשלמא הכא
צמחין חוששין לה מכלל דאי פשיטא
נחמן משמע דלרב נחמן לא בעי לא
תלינן בדופן וכשרה אבל התם אי האי נקיב
לן דניקבה הריאה לא מהני לה
סביך ולא סריך ואין נקב פוסל שם
רבינו גרשום
טרפה ואי האי נקיב טרפה ומי אמר רב נחמן
סתימת הדופן: התם במקום רביתא.
שדופן סותמתו ומיהו לא ידעינן מנא
שלפוחית זו האם כדבעינן
הכי והאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן
במקום שהריאה והדופן גדלין כאחד
ליה שלא יהא הלכה כרבינא שהוא
למימר [לקמן דף נה:]:
(יבמות
ריאה הסמוכה לדופן
ריאה שנקבה ודופן סותמתה כשרה לא
וסמוכין תמיד דלא מיפרק ההיא
בתרא ושמא אין זה רבינא סתמא
דסריכן להדדי.
כלומר דסרוכה לדופן.
קכב.)
ח] שהוא בכל הש"ס שהיה חבירו של
סירכא הילכך כשרה וכי אמר ר"נ
קשיא התם במקום רביתא הכא שלא במקום
העלתה צמחין חוששין לה
(הפרדס עמ' קמא)
שמא ניקב. דחליש פומיה
רב אשי שנולד ביום שמת רבא מדבא
חוששין לה למעלה ברוחב החלל כנגד
רביתא והיכא מקום רביתא חיתוכי דאוני
לית להו בדיקותא.
כלומר סכינא חריפא:
רב יוסף להשיב על דבריו ובהלכות
האומא הגדולה דכיון דרחוקה הריאה
גופא אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב
כאן במקום רביתא כלומר
טרפות של רבינו גרשום כתב דריאה
מן הדופן מיפרקא ההיא סתימה
שעומדת בדוחק זהו מקום
נחמן ריאה שנקבה ודופן סותמתה כשרה
ד
חיתוכה דאוני דאמרינן
הסמוכה לדופן אף במקום רביתייהו
ואפילו הכי כי לא העלתה צמחים
מרוב דוחק נסרכה לדופן
אמר רבינא ה והוא דסביך בבשרא אמר ליה
דאוני וסרוכה וסבוכה בבשר שבין
אמר אין חוששין לה דתלי לה בדופן.
אבל [שלא] במקום רביתא
רב יוסף לרבינא ואי לא סביך מאי טרפה
הצלעות או בצלעות עצמן בדקינא
ובהא כאבימי סבירא לן דחוששין לה
מייתינן סכינא דחליש
פומיה [באוני גופיה). ורב
אלמא אמרינן נקובה היא אי הכי כי סביך
ולחומרא אזלינן בדאורייתא: מקום
להו בנפיחה עם הצלעות או גוררין
נחמן בריה דרב יוסף בדיק
חיתוכי דאוני. שהן סמוך לצואר
הבשר עם הסירכא ומנפחין לה אם
נמי דהא תניא ניקב פסול מפני שהוא
ו
לה בפשורי כלומר אע"ג
במיצר החלל. ובהא הילכתא כרב
עולה בנפיחה כשרה דכיון שהסירכא
י)
דאיכא ריעותא בדופן
שותת נסתם כשר מפני שהוא מוליד וזהו
בדיק לה בפשורי אי לא
נחמן דליכא דפליג עליה: דסביך
קיימת וסותמת כל הנקב לא יתפרק
פסול שחוזר להכשירו וזהו למעוטי מאי לאו
שלט ביה זיקא כשרה
בבישרא. שנסבכת ונאחזת הריאה
עוד כיון דבמקום רביתייהו קיימא
(לעיל מו:) שהוא שותת.
ואי לא טרפה. אבל הכא
למעוטי כה"ג לא למעוטי ז קרום שעלה
בבשר שבין ב' הצלעות דהוי סתימה
ובקונטרס פירש דסביך בבשרא היינו
אי האי אינקיב טרפה
מחמת מכה בריאה דאינו קרום מתקיף לה
אי האי אינקיב טרפה
שרירא דלא מיפרקא אבל בצלעות
דוקא בבשר שבין הצלעות אבל
כלומר אי האי אונא
לא
רב עוקבא בר חמא אילו אינקיב בדופן
למעוטי
עצמן אין זו סירכא קיימת: אלמא
בצלעות עצמן לא:
אינקיב טרפה אי האי אונא
להדה מאי טרפה ליתני נקובת הדופן
קרום שעלה מחמת מכה בריאה.
נקב הוא. ואפילו הכי כי סביך
אינקיב טרפה: ניקב פסול
(יבמות
מפני [שהוא] שותת כלומר
וליטעמיך הא דאמר רב יצחק בר יוסף
מכשרת לה. אלמא דמהניא סתימה
ה"נ הוה מצי למימר למעוטי שלא
דאינו קרום.
ואינו יורה כחץ ולענין
עו.)
במקום רביתייהו: העלתה צמחין
לריאה שנקבה: ניקב. הגיד של אדם:
אמר רבי יוחנן מרה שניקבה וכבד סותמתה
(יבמות
כרות שפכה מיירי. נסתם
עו.) (לעיל
כשר מפני שהוא מוליד
מהו אמר ליה כשרה. והא דאמר לעיל
פסול. משום כרות שפכה: מפני
כשרה אילו אינקיב כבד להדה מאי טרפה
מז:) וכבד סותמתה.
כלומר דאינקיב אפי' סביך
שהוא שותת. ואינו יורה כחץ וקי"ל
דחוששין לה היינו בסרוכה לדופן
ליתני נקובת הכבד אלא כי ניקבה דלאו
בבשרא טרפה. אלא כל
כל שכבת זרע שאינו
דמוכחא מילתא שהסירכא מחמת נקב:
ניקבה דלא מיניה מיטרפא
מיניה מיטרפא לא קתני ה"נ כיון דלאו מיניה
❖
(לעיל מג.)
כלומר בשביל נקב הכבד
יורה כחץ אינו מוליד: נסתם.
שדרה
ובשביל נקב הדופן לא
מיטרפא לא קתני בעא מיניה רבה בר בר חנה משמואל העלתה צמחין
הנקב אחרי כן: כשר. לבא בקהל
איטרפא אלא ניקב הכבד
מהו א"ל כשרה א"ל אף אני אומר כן אלא שהתלמידים מזדנזין בדבר
מפני שהוא מוליד: דאינו קרום. אבל
ח
כנגד המרה שניקבה טרפה
שיטה מקובצת
בטעם שאין למרה דמגין
דאמר רב מתנא מליא מוגלא טרפה
מים זכים כשרה אמר ליה ההיא
סתימת דופן סתימה מעלייתא היא:
ט
א] שלפוחית האם שהולד
לה נקב הדופן נמי לא
מתקיף כו'. השתא דאמרת נקב הוא
בכוליא אתמר רבי יצחק בר יוסף הוה קאזיל בתריה דרבי ירמיה
מונח בה: ב] במושכו
מיטרפא בשביל דופן
בריאה אלא שהדופן סותמתו אילו
מן הדופן ומפרקי' לריאה
אלא מטעם שאין לריאה
בשוקא דטבחי חזנהו להנך דקיימין
צמחי צמחי אמר ליה לא בעי
מן הדופן הס"ד: ג] אילו
שניקבה להדיא לסתום
אינקיב דופן ג]להדה ריאה כנגד דופן
מר אומצא אמר ליה לית לי פריטי אמר ליה אקפן אנא אמר ליה
אנקיב דופן להדי ריאה
הנקב. אקפך אנא כלו' אני
הריאה לאחר זמן מאי טרפה דאזלא
כנגד נקב הריאה: ד] מ¿ ס« ג≈י
אהיה לך ערב בשוקא:
מה אעביד לך דכי אתו לקמיה דרבי יוחנן משדר להו לקמיה דרבי יהודה
לשון פוסע: ה] שמא הוי
לה סתימת דופן: ליתני. במתניתין
ברבי שמעון דמורי
בה משמיה דרבי אלעזר ברבי שמעון להיתירא
בכלל ניקבו הדקין ויש
נקובת הדופן בהדי שאר טרפות דיש
מתירין ומפרשין דהיינו
וליה לא סבירא ליה אמר רבא כי הוה מסגינן בתריה דרב נחמן בשוקא
בהמה שנטרפה בכך: דלאו מיניה
שלפוחי' הס"ד: ו] דחליש
דגלדאי
פומיה היינו כשלא:
מטרפא. דטרפות מחמת ריאה בא:
ז] וכן נראה מדפריך לעיל
צמחין. מנל"ץ: מזדנזין בדבר. מגמגמין: צמחין. היינו מוגלא: לא בעי מר אומצא. רוצה היה לדעת אם יכשירנה ואם לאו:
עלה אהעלתה צמחים:
לית לי פריטי. דוחהו היה: אקפן אנא. הטבחים יקיפו
לי באמנה כמו החנווני מקיף לשון אמנה: וליה לא סבירא ליה. לרבי
ח] ושמא אין זה רבינא
סתמא שבכל התלמוד:
מסגינן. אזלינן. ד] מסגי לשון פוסע:
יוחנן לא סבירא
ליה לאכשורי ומיטרף
נמי לא הוה
טריף לה ניהלייהו
דלא
שמיעא ליה
מרביה:
דגלדאי