מח:
אלו טרפות פרק שלישי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שדרה
לקמיה
דרבי יצחק נפחא. לא מפני שקבל לקושיתם
דגלדאי. רצענין: כנדי כנדי. צמחין גדולים ח) כבדים בריאה: טינרי.
קט א
א)
כדפירש
בקונטרס דלעיל שנינו דלא צריכא אלא לר"ש
צמחים גדולים מכנדי וכבר הוקשו כסלע ואלו הן אותן המצוין
ב) ג)
אלא משום דדלמא אי הוה ריאה קמן הוה מינקבה ואע"פ שרבי אמי
בבהמות שלנו בריאה ואין מראיהן דומה לריאה אלא דומין כמראה
ד)
קי ב
הקשה לעיל קושיא זו לעולא ממתניתין דהריאה שניקבה או שחסרה
מוגלא ולאו היינו אטום בריאה דאטום אין שם צמח ואינו משתנה
ה)
קיבל תירוצו של עולא ויש ספרים
מן הריאה אלא שאין עולה בנפיחה:
ו)
מחט שנמצאת בריאה. ואין הריאה
דגרסי לעיל איתיביה רבי אחא
דגלדאי ואמרי לה בשוקא דרבנן חזי הנך
קיא ג
דלמא
אי הוה ריאה
לעולא:
נקובה מבחוץ ואין הרוח יוצא ממנה:
ז)
דקיימן כנדי כנדי ולא אמר להו ולא מידי
א
קיב ד
ח)
קמן הוה מנקבה. לא משום דדרך
חסרון מבפנים. שהברזל אוכל הבשר
רבי אמי ורבי אסי הוו חלפי בשוקא דטבריא
❖
הוושט מינקיב ואתאי דא"כ אמאי
סביבותיו כששוהה שם ומחסרו: ה"ג
ט)
חזי הנך דקיימי טינרי טינרי ולא אמרי להו
לא דכולי עלמא לא שמיה חסרון.
מכשר בסמוך בחתיכה דכבדא אלא
ולא מידי: אתמר מחט שנמצאת בריאה רבי
קיג ה
בעי למימר דרך הסמפונות יצא
דהא הכי אוקימנא לעיל דאכשרי
הגהות מהר"ב
ונכנס בריאה מבחוץ: אי קופא
יוחנן ורבי אלעזר ורבי חנינא מכשרי רבי
ריאה שנשפכה כקיתון ועוד אי גרסי'
רנשבורג
שמעון בן לקיש ורבי מני בר פטיש ורבי
לגיו אי קופא לבר. אין לפרש כשהמחט
דכ"ע שמיה חסרון אי נמי סמפונא
קיד ו
א] תד"ה
שמעון בן אליקים טרפי לימא בהא קמיפלגי
נקט ואתא כדמפרש מ"מ כיון שנמצא
מקצתה חוץ לכבד ומקצתה בתוכו אבל
בבשר הריאה אי אפשר בלא חסרון
כולו בתוך הכבד כשרה בכל ענין
דמר סבר חסרון מבפנים שמיה חסרון ומר
כדפרי': סמפונא נקט ואתא.
דסמפונא נקיט ואתא דא"כ מאי פריך
סבר לא שמיה חסרון לא דכולי עלמא חסרון
קטו ז
דרך הקנה נכנס ובא בסמפונות ומן
ממחט שנמצא בעובי בית הכוסות
מבפנים לא שמיה חסרון והכא בהא קמיפלגי
קטז ח
הסמפונות לבשר ומ"מ קרום החיצון
דעל כרחך התם כשהוא בתוך בית
מר סבר סמפונא נקט ואתאי ומר סבר נקובי
❖
❖
לא ניקב ואע"פ שאין דרך הקנה
הכוסות איירי דאי בחלל הגוף היכי
נקיב ואתאי ההיא מחטא דאשתכח בחיתוכא
לבלוע אפ"ה הואיל דאיתא לריאה
קאמר מצד אחד שלא ניקבה אלא עור
דריאה אייתוה לקמיה דרבי אמי סבר
קמן ולא חזינן דאינקבא ע"כ סמפונא
אחד כשרה הא ודאי דרך הוושט
רבינו גרשום
לעזי רש"י
לאכשורה איתיביה רבי ירמיה ואיתימא רבי
א]נקיב ואתא אלא אי קופא לגיו
נקט ועל וריעותא דלא חזינן לא
דגילדאי שמתקנין עורות
דייר"ש [ריידי"ש].
מחזקינן: נקובי נקיב. דרך הוושט
לצד סמפון של כבד קאמר ואפילו כולה
זריקא הריאה שניקבה או שחסרה מאי חסרה
ומוכרין: בשוקא דרבנן.
קשה, נוקשה.
בתוך הכבד ונראה דדוקא גבי כבד
בא ונכנס שאין דרך הקנה לבלוע
שוקא דרבנן מזבנין
אנטרי"ל [אינטריי"ל].
אילימא מבחוץ היינו ניקבה אלא לאו מבפנים
חפצייהו: כנדי כנדי.
שומן מעיים.
יש חילוק בין קופא לגיו לקופא לבר
ונקבה את הדקין ויצאה ונקבה את
❖
וש"מ חסרון מבפנים שמיה חסרון הדר
פונט"ה [פוינט"א]. חBד.
כלומר חזנהו לריאה
אבל בריאה כשרה בכל ענין דקרובה
קרום הריאה ונכנס לתוכה: והלכתא
דקיימי צמחים ככדים
שדרוה לקמיה דרבי יצחק נפחא סבר
לקנה וסמפונא דריאה יש לה ריוח
כהנך רבנן דמכשרי דהא רבי יוחנן
על הריאה: טינרי טינרי.
לאכשורה איתיביה רבי ירמיה ואיתימא ר'
כלומר כצורים קשין
וחלל גדול וכן אם נמצאת בתוך
וריש לקיש הלכה כרבי יוחנן ועוד
מוסף רש"י
הבועי על הריאה: מחט
זריקה הריאה שניקבה או שחסרה מאי חסרה
הקורקבן כשר שדרך הוושט בא מחט
דקם ליה בשיטתייהו רבי אמי ורב
היינו ניקבה.
שנמצאת בריאה. בתוך
אילימא מבחוץ היינו ניקבה אלא לאו מבפנים
עם המאכל שהקורקבן תלוי בוושט:
אשי דאמרי לקמן אי קופא לגיו
הריאה נקובי נקיב ועייל
(לעיל מז:) אין אומרין
כלומר מבחוץ ניקבה
סמפונא נקט ואתא אלמא עבידא
וש"מ חסרון מבפנים שמיה חסרון הדר שדרוה
אבל
בטרפות זו דומה לזו.
ועייל: בחיתוכה דריאה.
קנה שיכנס לתוכו מחט ולא מחזקינן
לקמיה א] דר' אמי וטרפה אמרי ליה והא רבנן מכשרי אמר להן הן הכשירו
כלומר הריאה נחתכה ולא
ב
הוה אלא חתוכה מעוטה
איסורא הואיל ואין נקב ניכר בו
שיודעים מאיזה טעם הכשירו אנן מאיזה טעם נכשיר דלמא אי הוה ריאה
ובאותה חתיכה נמצאת
ודוקא כי אתא כולה ריאה לקמן אבל
קמן מינקבה טעמא דליתא הא איתא ולא מינקבה כשרה והאמר רב נחמן
המחט: והא רבנן מכשירי.
נחתכה קודם שבא לפנינו חיישינן
(רשב"ם
כלומר ר' יוחנן ור'
האי סמפונא דריאה דאינקיב טרפה ההוא לחבירו אתמר והאמר רב נחמן
ג
ב"ב קל:) שהרי חותכה
אלעזר ור' חנינא מכשירי.
דלמא אי הוה ריאה קמן הוה נקובה
מכאן
ומתה.
אמר להן הן מכשירין
דהאי הדורא דכנתא דאינקיב להדי חבריה מגין עליה אמר רב אשי טרפות קא
והכי פסק רבי אמי לקמן בשמעתין:
שיודעין מאי זה טעם
מדמי להדדי אין אומרין בטרפות זו דומה לזו שהרי חותכה מכאן ומתה
בחיתוכא. לאחר שנחתכה נמצאת
[הכשירו] כלומר שראו
(לקמן נה:) אי
הריאה כולה ודאי שלא
חותכה מכאן וחיה ההיא מחטא דאישתכח בסמפונא רבה דריאה אתיוה לקמיה
באחד החתיכות: סבר לאכשורה.
קופא
לבר.
ניקבה מבחוץ אנו מאי זה
דקסבר סמפונא נקט וחסרון מבפנים
דרבנן טרופאי לא אמרו בה לא איסור ולא היתר היתר לא אמרי בה
טעם נכשיר כלומר שאין
לא שמיה חסרון: שדרה קמיה דרבי
לפנינו אלא חתיכה אחת
כשמעתייהו איסור נמי לא אמרי בה כיון דבסמפונא רבה אישתכח אימא
ה
הא אייתי לריאה קמן ולא
יצחק. ולא משום הך קושיא דהא
סמפונא נקט ואתאי ההיא מחטא דאישתכח בחתיכה דכבדא סבר מר בריה
ניקבה כשרה דלא ניקבה
איכא לשנוייה כדשנינן לעיל
(הפרדס עמ'
מבחוץ: והא אמר רב
דרב יוסף למיטרפה אמר ליה רב אשי אילו אשתכח בבשרא כה"ג הוה
קמד) אי קופא לגיו.
לעולם מבחוץ ולרבי שמעון איצטריך
נחמן האי סימפונא דריאה
טריף מר אלא אמר רב אשי חזינא אי קופא לבר נקובי נקיב ואתאי אי קופא
דאם ניקבה טרפה אע"ג
ו
ב]
אלא משום דנחתכה הריאה לא סמך
דלא ניקבה מבחוץ כי
לגיו ז סמפונא
נקט ואתאי ח וה"מ באלימתא אבל קטינתא לא שנא קופא
אגמריה למימר סמפונא נקט ועל
איתמר דרב נחמן לחבריה
לגיו לא שנא קופא לבר נקובי נקיב ואתאי ומאי שנא ממחט שנמצאת
איתמר כלומר סימפון
דדלמא אי הוה ריאה לקמן הואי
❖
(שם)
שניקב לחברו דליכא מידי
בעובי
נקובה ותדע דמשום הך ספיקא הדר
דמגין וסתים אבל אי
ביה דהא כי הדר אהדרוה קמיה טרפה מהאי טעמא: והא רבנן. דלעיל מכשרי רבי יוחנן ורבי אלעזר ור' חנינא: שיודעין מאיזה טעם
לא נקב סימפון לחברו
אלא סימפון גרידא אינקיב
הכשירו. שהרי באת כל הריאה לפניהם וראוה שלמה הלכך על כרחיך דרך הקנה נכנסה: דלמא. הוה נקובה שרוב הנכנסין דרך הוושט
שיטה מקובצת
וריאה סותמו כשרה
נכנסין ואי בוושט נכנס ודאי ניקבה: הא איתא. לריאה ולא ניקבה: כשרה. ומשום טעמא דבסמפונא נקט ועל. ונהי נמי דדרך הסימפון
א] הדר שדרוה לקמיה
דחיסרון מבפנים לא שמיה
בא הרי לא בסמפונות נמצאת ועל כרחך ניקבה הסמפון ויצאה לבשר הריאה ואמר רב נחמן האי סמפונא דאינקיב טרפה: לחבירו אתמר.
דר' יצחק נפחא: ב] אמר
חיסרון. והא אמר רב יוסף
רב אשי חזינן אי קופא
בר מניומי האי הדורא
אצל פיצול כשמתפצל מחבירו ניקב אצל דופן של חבירו דכיון דדופן חבירו קשה הוא דייר"ש בלע"ז עומד ג] כנגדו ואינו סותם הנקב
לגאו סמפונא נקט ואתאי
דכנתא דאינקיב לחברו
ולא מגין עליה אבל ניקב לאחר פיצולו ברחוק בשר הריאה שהוא רך נכנס לנקב ומגין עליו והא לא אמרינן דילמא אינקיב לחבריה
ואי קופא לבר נקובי נקיב
כשרה כלומר ואמאי אמרת
דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן אי לא איתחזוק כגון היכא דליתא לריאה קמן דע"כ חזקה היא זו שרוב הנבלעין אין נבלעין אלא דרך
ואתאי וה"מ באלימתא:
סימפונא שניקב לחברו
ג] עומד בעצמו ואינו
טרפה והא הדרא דכנתא
הוושט ומשם לא יצתה בתוך הריאה בלא נקיבת דקין וריאה: כנתא. אנטרי"ל בלע"ז חלב טהור: הדורא דכנתא. דקין הסובבין
סותם הנקב ולא מגין עליה
כלומר הדקין שבהדרא
אותו סביב כעגולה: דאינקיב לחבריה. שניקב באותו צד שבינו לחברו שלא ניקב חיצון שבכולן: שהרי חותכה מכאן ומתה וחותכה מכאן
אבל ניקב לאחר פיצולו
דכנתא דניקב חד בצד
וחיה. נחתך בשר רגלים למעלה מצומת הגידין ולא נשבר העצם כשרה נחתכה למטה במקום צומת הגידין אע"פ שנמוך מכאן טרפה
ברחוק בשר הריאה:
חברו כשרה דאמרינן חברו
סותמו הכא נמי נימא
כדאמרינן לקמן וכן שניטל צומת הגידין בפ' בהמה המקשה ואע"פ שלא נחתך העצם: רבנן טרופאי. הנך רבנן דלעיל רבי מני
סימפונא דאינקב לחבריה
וריש לקיש ורבי שמעון דטרפי למחט שנמצאת בריאה: כשמעתייהו. דמחזקי ריעותא מספיקא דחיישינן שמא דרך הוושט נכנסה תחלה וניקבה
כשירה. אתיוה לקמיה
כרס או דקין ויצתה: כיון דבסמפונא רבה אישתכח. מי מכוונה לאותו סמפון אם דרך וושט נכנסה הלכך דברים ניכרים על כרחנו
דרבנן טרופאי לר' מני בר
פטיש ור' שמעון בן לקיש
דבסמפונא נקט ועל דרך הקנה ובא לסמפונותט) הריאה: הוה טריף מר. בתמיה. כלומר וכי נקובת הכבד טרפה הוא: אי קופא לגיו. אם ראשה
ור' שמואל בן אליקים:
העב שהיא נקובה בו נחבא בתוך הכבד וחודה שקורין פונט"ה יוצא לתוך חלל הבהמה ודאי סמפונא נקט ואח"כ ניקב חודה את הסמפון
בחיתוכא דכבדא כלומר
בחתיכת כבד: א"ל רב
ויצא לכבד וממנו לחוץ ואי קופא לבר לחלל הבהמה ופיה לתוך הכבד ודאי דרך הוושט נכנסה תחלה וניקבה הדקין ויצתה ונכנס פיה
אשי בבישרא נמי קא טריף
לכבד: באלימתא. מחט עבה שאינה יכולה לנקב
דרך קופא שלה אבל
בקטינתא כגון מחטין שלנו
שמנקבין בשר אפילו
דרך קופא שלהן:
מר כלומר אי אישתכח
עובי
בבישרא נמי קא טריף מר
בתמיה. אלא אמר רב אשי חזינן אי קופיה לגאו כו' קופיה זו אחוריה של מחט כלומר