מט:
אלו טרפות פרק שלישי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
להביא
חלב שע"ג הדקין. לא היה צריך למיכתב את
חלב שעל הדקין. לקמן אמרינן ריש מעיא באמתא בעי
קכא א
א)
ב)
החלב המכסה את הקרב דמואת כל החלב אשר על
גרירה וזהו חלב שעל הדקין כשהמעים מתחילים לימשך מן הקיבה
ג)
הקרב מרבינן אף שעל הדקין או שעל הקיבה לאידך ולמעט חלב
הוי חלב שעל הדקין אסור עד אמה לדברי רבי ישמעאל מפני שחלב
חלב
טהור
שעל גבי דפנות כתביה כדדריש בתורת כהנים:
שעל הקרב שקורין טיל"א מחובר בו והכתוב מרבהו בכלל מואת כל
ד)
קכב ב
ה)
סותם. לא מיירי הכא בריאה ושומן
החלב י) אבל חלב שעל הקיבה לרבי
ו)
סותמתה או נסרכה בשומן דפשיטא
ישמעאל מותר והיינו מסייע כהני:
וגו' א להביא חלב שעל גבי הדקין דברי רבי
ז)
קכג ג
דטרפה דסתימה זו אינה כלום דאין
ח)
קרום ונקלף. קרום דק יש עליו ונקלף
ישמעאל ר' עקיבא אומר ב להביא חלב שע"ג
ט)
שומן לריאה ואין זה שומן שלה ולא
הקרום מעל החלב שאינו אדוק בו
הקבה ורמינהי את החלב אשר על הקרב
קכד ד ה
י)
מיירי הכא אלא כגון דקין שניקבו
כל כך: אף כל קרום ונקלף.
כ)
ר"ש אומר מה חלב המכסה את הקרב
וחלב הכנתא סותם את הנקב שהוא
ל) מ)
והיינו א] חלב שע"ג הקבה וכ"ש חלב
קרום ונקלף אף כל קרום ונקלף ר"ע אומר
נ)
שומן שלהם ותמיד שוכבים בו ואדוק
שע"ג הדקין: תותב. היא שמלתו
קכה ו ז ח
ס)
ג מה חלב המכסה את הקרב תותב קרום
הוא מאד והויא סתימה מעלייתא
מתרגמינן היא תותביה .
ונקלף אף כל תותב קרום ונקלף שלח רבין
וחלב העשוי ככובע נמי דאצטריך
כשמלה הוא פרוש על הקרב וכן על
למימר דאינו סותם היינו כגון טרפשא
משמיה דר' יוחנן כך היא הצעה של משנה
הדקין בראשן אבל חלב הקבה אינו
❖
קכו ט י
ע)
דליבא ה] כדאמר לקמן שהן שם כל
ואיפוך קמייתא מאי חזית דאפכת קמייתא
תותב אלא חתיכות חתיכות הוא אדוק
שעה אבל בריאה אין שום חלב
ושעל הדקים מראשו והלאה היינו מן
איפוך בתרייתא שאני הכא כיון דקתני מה
סותם: חלב חיה מאי. נשאל
גליון הש"ס
❖
הכנתא כשמפרישין אותו מהן נשאר
דווקא אי הכי כר' ישמעאל כר' עקיבא היא
לרבינו יצחק על מחט שנמצא בקורקבן
גמ' ואיסורא דאורייתא
מן החלב אצלם ולאו תותב הוא
ב]
אמר רב נחמן בר יצחק שאמר משום אבותיו
ואת אמרת.
וניקבה הכיס שלו וגם בשרו רק
אלא אדוק בהם: כך היא הצעה של
❖
וליה לא ס"ל אמר רב דחלב טהור סותם טמא
שהיה שומן סותם למעלה והתיר
רבינו גרשום
משנה. כמו שהשבת ואיפוך קמייתא:
אינו סותם ורב ששת אומר אחד זה ואחד זה
דלא מבעי לן הכא אלא חלב חיה
מאי מסייע כהני יותר
כיון דקתני מה חלב כו'. שדורש
שכנגדו בבהמה טמא אבל בחלב
מר' עקיבא: להביא חלב
סותם בעי רבי זירא חלב חיה מאי דוקא אמר
לעזי רש"י
את המקרא והוצרך לדקדק למר קרום
שעל גבי הדקין כלומר
טהור דעוף שלא מצינו כנגדו טמא
חלב טהור סותם והאי נמי טהור הוא או
ונקלף ולמר תותב קרום ונקלף:
שאסור. ורמינהי את החלב
טיל"א [טייל"א]. קרום.
פשיטא דסותם דמיהדק שפיר:
המכסה את הקרב מה חלב
טבחיי"א [טבחיא"ה].
דלמא משום דמהדק והאי לא מהדק אמר
דווקא ג]הוא. ולא נחליף דבריכ) של זה
רב ואיסורא דאורייתא וכו'. כדרב
❖
המכסה את הקרב קרום
פי-טבעת.
בזה: אי הכי כר' ישמעאל. בתמיה.
אביי מאי תיבעי ליה נהי דשרי באכילה
ונקלף כו' וזהו חלב שעל
פפא הלכה ומסתברא דרבא
גבי הקיבה קרום ויכול
הא דאמרת לעיל נהגו בו היתר כר'
ה אהדוקי לא מהדק ההוא נקב דסתמה חלב
נמי חזר בו דקאמר לקמן משמיה
לקלפו אותו הקרום ביד.
מוסף רש"י
ישמעאל והא רבי עקיבא הוא דשרי
טמא דאתא לקמיה דרבא אמר רבא למאי
ר' עקיבא מה חלב המכסה
דרב נחמן חימצא ובר חימצא חד
סתים וחד לא סתים: ושאר כל
ליה ולא רבי ישמעאל: חלב טהור
התורה חסה על ממונם
כו' תותב קרום ונקלף
ניחוש לה חדא דהא אמר רב ששת חלב
של ישראל.
כלומר וזהו חלב שעל
סותם. כגון דקין שניקבו וחלב
המשקין מותרין. ואם תאמר כמאן
טמא נמי סותם ועוד התורה חסה על ממונם
גבי הדקין שאסור מהו
הכנתא סותם את הנקב כשרה דחלב
לשון תותב שפרוס החלב
הא אפילו רבנן דבסמוך לא שרו
של ישראל א"ל רב פפא לרבא רב $ ואיסורא
טהור אדוק הוא מאד והוי סתימה
על גבי הדקין כשמלה:
אלא חמשה ויש לומר דה"ה לכולן
דאורייתא ואת אמרת התורה חסה על ממונן
(ר"ה כז.
ואיפוך קמייתא. כלומר
מעלייתא: טמא אינו סותם. כגון
❖
ואותן ה' דנקט משום דפליג רבי
וכעי"ז יומא לט.)
אמור להביא חלב שעל
של ישראל מניומין כנדוקא איגלי ליה בסתקא
כרס או המסס שניקב וחלב המכסה
הקיבה דברי ר' ישמעאל
שמעון עלייהו אבל בשאר מודה:
דדובשא אתא לקמיה דרבא אמר רבא
ר' עקיבא אומר להביא
את הקרב סותמן אינה סתימה לפי
כי
חלב שעל גבי הדקין:
שיטה מקובצת
שאינו חיבור אלא תותב: חלב חיה.
למאי ניחוש לה חדא דתנן ו שלשה משקים אסורים משום גילוי היין
שאני הכא דקתני מה
המכסה את הקרב: מהו. שיסתום
א] ונקלף והיינו נמי חלב
כלומר הכא קתני מה חלב
והמים והחלב ושאר כל המשקים מותרים ועוד התורה חסה על
שע"ג הקבה: ב] נשאר מן
ומה דווקא הוא. אי הכי
אם ניקב הכרס של חיה. ולהא דבעי
ממונם של ישראל א"ל רב נחמן בר יצחק לרבא ר' שמעון וסכנת נפשות
החלב אצלו ולאו תותב:
ר' ישמעאל מיסר קא
הא בעיא לא אפשיט ליה אכתי טעמיה
ג] דוקא תנא דוקנא הוא
אסר ואנן אמרינן כהנים
ואת אמרת התורה חסה על ממונם של ישראל רבי שמעון מאי היא
דרב מהו: הא נמי טהור. דלא אסר
ולא תחליף דברי של זה
נהגו בו היתר (שאמר
דתניא חמשה אין בהם משום גילוי ציר וחומץ שמן ודבש ומורייס ר"ש אומר
בזה: ד] לא מהני וטרפה
משום אבותיו). חלב טהור
רחמנא אלא כל חלב שור וכשב ועז ל):
ואותן קרטין עגולין הן
סותם כגון הדרא דכנתא
אף הן יש בהן משום גילוי וא"ר שמעון אני ראיתי נחש ששתה ז ציר בצידן
מהדק. מחובר יפה בבשר: התורה
כמין כובע: ה] כדאמרי'
דמהדק כלומר במקום
אמרו לו שטיא הוה ואין מביאין ראיה מן השוטים אמר ליה אודי לי מיהת
לקמן שהוא שם כל שעה:
דחוק דמיהדק אבל חלב
חסה כו'. בתורת כהנים מ) נפקא לן
טמא שעל גבי הקרב לא
בציר דהא רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע ורבנן כי הוה להו גילויא שדו
מוצוה הכהן ופנו את הבית בטרם
מיהדק ולא סתים: חלב
ליה בציר אמר ליה אודי לי מיהא בדבש דרבי שמעון בן אלעזר קאי כוותיה
יבא הכהן לראות את הנגע ולא
חיה מהו כלומר חלב שעל
הכליות או חלב שעל
יטמא וגו'נ) א"ר מאיר וכי מה מטמא
דתניא וכן היה ר"ש בן אלעזר אוסר בדבש אמר רב נחמן חלב העשוי ככובע
ח
גבי הקרב דחיה מהו. רב
לן שאמרה תורה להמתין שלא יראה
אינו סותם היכא אמרי לה חיטי דכרכשא ואמרי לה טרפשא דליבא אמר רבא
ואיסורא דאורייתא כלומר
ט
י
הכהן את הנגע ולא יאמר טמא עד
רב דאמר אינו סותם
שמעית מיניה דרב נחמן תרתי חימצא ובר חימצא חד סתים וחד לא סתים
ואיסורא דאורייתא איסורא
שיהו הכלים נפנין וא"ת כלי עציו בגדיו
ולא ידענא הי מינייהו רב הונא בר חיננא ורב הונא בריה דרב נחמן אמר בר
דטרפה. כנדוקא עושה
ומתכת מטבילן והם טהורים ועל
דבש למכור בסתוקא
חימצא סתים חימצא לא סתים אמר רב טבות וסימניך יפה כח הבן מכח
דדובשא כלי. התורה חסה
מה חסה תורה על כלי חרס ופכו
האב הי חימצא והי בר חימצא ת"ש דאמר רב נחמן אינהו מיכל אכלי
על ממונן של ישראל
שאין להן טהרה אלא שבירה וכל כך
דכתיב עשה לך שתי
ולדידן
חסה תורה על ממונן של צרי
חצוצרות כסף ולא של
זהב. הציר והחומץ כלומר
עין ס) ק"ו על ממונן של צדיקים: א"ל רב פפא לרבא רב. כלומר הא רב דאמר לעיל טמא אינו סותם וטרפה איסורא דאורייתא היא ויש
ציר שעושין אותו משומן
לנו לילך אחר המחמיר דקיימא לן בשל תורה הלך אחר המחמיר ואת אמרת כו': כנדוקא. מוכר כדים שמעתי: בסתקא.
דגים ומן חומץ: מורייס
כד של דבש: ר' שמעון אוסר לה משום גלוי כדלקמן וגלוי סכנת נפשות היא ויש לנו לילך אחר המחמיר: אין בהן משום גלוי. שאין
מוגלא בלשון לעז: ההוא
שוטה הוה ששתה דבר
נחש שותה מהם: ע) שוטה היה. אותו נחש שאין שאר נחשים עושין כן: בציידן. [שם מקום]: אמר ליה. רבא לרב נחמן בר יצחק:
שאינו מתוק: אודי לן
אודי לי מיהא. על כרחך בציר דלא קיימא לן ביה כרבי שמעון: דהא רב פפא כו'. וכי היכי דבציר לית הלכתא כוותיה בדבש נמי לית
מיהא בציר כו'. כלומר
שרובו ציר שמרוב חימוצו
הלכתא כוותיה: כי הוי מיגלי להו גילויא. מים או יין הוו שדו ליה בציר לפי שהציר שורף הארס ושוב אינו מזיק ושותין אותו גלוי: אודי
שורף את הארס אם שתה
לי מיהא. דבדבש הלכתא כוותיה דהא קאי רבי שמעון בן אלעזר כוותיה דר' שמעון סתמא הוא רבי שמעון בן יוחי: חטי דכרכשא.
בו. הודי ליה מיהא בדבש
חלב שעל חלחולת המוציאה ריעי שקורין טבחיי"א עשוי קרטין קרטין כעין חטים ואם ניקבה ואותו חלב סותמה לא מהני וטרפה
ד]
כלומר דיש בו משום
וקרטין עגולין הן כמו כובע: טרפשא דליבא. שומן הלב עשוי ככובע והלב נחבא בו אינו סותם אם ניקב הלב או הריאה בסמוך לו
והוא סותמו. והיינו טעמא דריאה הסרוכה בשומן הלב דאע"ג דהיינו רביתא ואצלו הוא גדל ולמטה מחיתוכא דאוני הוא טרפה דעל כרחך
הריאה ניקבה שאין סירכא בלא נקב וסתימה זו אינה כלום: חימצא ובר חימצא. שניהם בחלב שעל הקיבה ולקמן מפרש להו: סתים.
אם ניקבה הקיבה: ולא ידענא. רבא קאמר לה: יפה כח הבן מכח האב. ברייתא היא בשבועות בפרק כל הנשבעין שהבן גובה
לה: אינהו. בני
א"י: מיכל
אכלי ליה. דקסברי
חלב טהור הוא:
בשבועה ושלא בשבועה והאב אינו גובה אלא
בשבועה והתם מפרש
ולדידן