אלו טרפות פרק שלישי
חולין
נ.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כי
פליגי דאייתרא. ההיא דפסחים פרק מקום שנהגו כי
ולדידן אפילו מיסתם נמי לא סתים. בתמיה. לדידן בני בבל נהי
קכז א ב
א)
ב)
דלא אכלי ליה להכי מיהא מחזקינן ליה בחלב טהור להיות סותם.
סליק רבה בר בר חנה אכל דאייתרא מיתוקם כי האי לישנא:
דאייתרא כולי עלמא לא פליגי דשרי. ולהאי לישנא מפרש
ג)
שמע מינה ההיא דפליגי ביה בני א"י ובני בבל קרי ליה רב נחמן בר
ד) ה)
חימצא והיינו דאייתרא חלב שבמקום היתר שהקיבה עשויה כקשת
מילתא דרב נחמן בניחותא אינהו מיכל קא אכלי ליה
ו)
ז)
השתא לדידן דלא אכלינן אפי' סותם
ומבחוץ קרי דאקשתא ומבפנים לעוגל
קכח ג
ח)
אינו ולא כפירוש הקונטרס דפירש
קרי דאייתרא חבלכ) ובדאייתרא פליגי
ולדידן מיסתם נמי לא סתים דאקשתא כולי
ט)
א
דלהאי לישנא בתרא לא מתוקמא
כדמפרש ואזיל: דאקשתא כולי עלמא
י)
עלמא לא פליגי דאסיר כי פליגי דאייתרא
מילתיה דרב נחמן: אפילו ביום
כ)
לא פליגי. דבין לבני בבל ובין לבני
איכא דאמרי דאייתרא כולי עלמא לא פליגי
קכט ד
ל)
שביעי בא ממקום קרוב מונה עמהם.
מערבא אסור דאפילו רבי עקיבא
מ)
דשרי כי פליגי דאקשתא כי הא דאמר רב
לכאורה היה נראה דיום שביעי לאו
דאמר לעיל תותב קרום
אויא אמר רבי אמי מקמצין וכן אמר רבי ינאי
נ)
דוקא אלא בלילה של שביעי דאכתי
ונקלף אסור דהאי נמי לתותב דמי
❖
קל ה ו
משום זקן אחד מקמצין אמר רב אויא הוה
לא פסק אבלות מינייהו דאי ביום
שאינו מחובר אלא באמצע הקשת
קאימנא קמיה דרבי אמי קמצו והבו ליה
השביעי הא מקצת היום ככולו ואין
שקורין פישט"א: כי פליגי דאייתרא.
קלא ז ח
ואכל שמעיה דרבי חנינא הוה קאי קמיה
שייך לומר מונה עמהם ומיהו אפילו
לעזי רש"י בני בבל סברי לה כר' ישמעאל דאמר
ביום שביעי ממש איירי דבמועד קטן
כל קרום ונקלף חלב טמא הוא והאי
דרבי חנינא א"ל קמוץ הב לי דאיכול חזייה
פישט"א. שיא
מוקי לה כשעדיין המנחמים
(המקום המרוחק ביותר
נמי קרום ונקלף הוא ובני מערבא
דהוי קמחסם אמר ליה בבלאה את גום שדי
ב
קלב ט י
מהמיתר בקשת, שצורת
אצלו דאכתי קאי באבלותיה עד שילכו
כר' עקיבא דבעי תותב קרום ונקלף
תניא רשב"ג אומר בני מעיין שניקבו וליחה
הקיבה מהווית).
להם: מדקה לדקה ומגסה לגסה.
והאי לאו תותב הוא: איכא דאמרי
גליד"א [גלייר"א]. ליחה.
סותמתן כשרה מאי ליחה אמר רב כהנא
טבחיי"א [טבחיא"ה].
פירש רבינו חננאל ו] מסתמא
דאייתרא כולי עלמא [לא פליגי]
קלג כ
שירקא דמעייא דנפיק אגב דוחקא גמירי
חלחולת.
מבהמה דקה לבהמה דקה להקל דאי
הנקא"ש [הנקי"ש]. דשרי. דכר' עקיבא סברי להו: כי
חבריא דרבי אבא מרבי אבא ומנו רבי זירא
❖
באונא ואומא הוה ליה למימר קטנה
פליגי דאקשתא. מאן דאסר סבר
ירכיים.
ואיזהו ❖
ואמרי לה חבריא דרבי זירא מר' זירא ומנו
וגדולה כדאמר רבי יהודה גבי כרס:
תותב הוא ומאן דשרי סבר כיון
רבי אבא (אמר רבי אבא) בריה דרבי חייא
דמחובר במקצת לאו תותב הוא. ולהאי
מוסף רש"י
לישנא בתרא לא מתוקמא מילתיה
בר אבא הכי אמר (רבי חייא בר אבא אמר) רבי יוחנן הלכה כרשב"ג
רבינו גרשום
מונה עמהן.
דרב נחמן דכיון דבאקשתא דפליגי
בטרפה והלכה כרבי שמעון באבל הלכה כרשב"ג בטרפה הא דאמרן
גילוי אוסר בדבש משום
ביה אמר רב נחמן דסתים כ"ש
גילוי: ולא ידענא הי
כרבי שמעון באבל מאי היא דתנן כל שלשה ימים הראשונים בא ממקום
מינייהו כלומר ולא ידענא
דאייתרא דכולהו שרו ואם כן מאן לא
קרוב מונה עמהן ממקום רחוק מונה לעצמו מכאן ואילך אפילו בא ממקום
הי סתים הי לא סתים
סתים ודרב נחמן אלישנא קמא והכי
אי חימצא אי בר חימצא:
קרוב מונה לעצמו רבי שמעון אומר אפילו ביום השביעי בא ממקום קרוב
מסתברא כלישנא קמא כדאמרינן
(מו"ק
אינהו מיכל אכלי. כלומר
מונה עמהן אמר מאן דהוא איזכי ואיסק ואגמרה לשמעתא מפומיה דמרה
כא:) מונה לעצמו.
בארץ ישראל: דאקשתא
במקום שנהגו כי
(שם) אמר
כולי עלמא לא פליגי
כי סליק אשכחיה לרבי אבא בריה דר' חייא בר אבא א"ל אמר מר הלכה
אתא רבה בר בר חנה אכל דאייתרא
מאן דהוא.
דאסיר. כלומר חלב שעל
כרשב"ג בטרפה א"ל הא אין הלכה אמרי כרבי שמעון באבל מאי א"ל
עול לגביה רב אויא וכסייה מן קמיה
גבי הקיבה יש בו שעשוי
(ביצה
כקשת ויש עליו חלב
משום דבני בבל אסרי לה. ולדידן
פלוגתא נינהו דאיתמר רב חסדא אמר הלכה וכן אמר רבי יוחנן הלכה ורב
שעשוי כיתר כחיצים
כז. וכעי"ז מו"ק כב.)
תרווייהו אסירי דבתר בני בבל גררינן
מקיפין.
נחמן אמר אין הלכה ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל בטרפה והלכה
פשוט: כי פליגי דאיתר'
ג
ד
(ביצה לב:) אקפינהו.
כלומר דבבל ודארץ
דאנן בני גולה אנן וכלישנא קמא
כרבי שמעון באבל דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל אמר רב
ישראל וזהו חימצא דבבל
ולחומרא דכל היכא דאיכא תרי לישני
(קדושין
לא סתים כדרב הונא בר
שימי בר חייא ה מקיפים בבני מעיים הנהו בני מעיים דאתו לקמיה דרבא
בגמרא אי מידי דאורייתא הוא זיל
מ. נדה עא:) מקיפים
חיננא ורב הונא בריה דרב
אקפינהו ולא אידמו אתא רב משרשיא בריה ממשמש בהו ואידמו אמר
א] ו
בריאה.
נחמן דאמרי חימצא לא
לחומרא ובדרבנן זיל בתר בתרא:
סתים: (יפה כח הבן
ליה מנא לך הא אמר ליה כמה ידי ממשמשו בהני מקמי דליתי לקמיה דמר
כי הא. אלישנא קמא קאי: רבי
מכח האב לענין שבועה
אמר ליה חכים ברי בטרפות כרבי יוחנן רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי
אמי. מערבאה הוא ואמר מקמצין
שמי שחייב לחברו מנה
(הפרדס עמ'
ושטר בידו של מלוה
תרוייהו מקיפים בריאה אמר רבא לא אמרן אלא באותה ערוגה אבל
נוטלין ממנו מעט למעלה מההיא
ז
קמה) מקיפים בקנה.
אין צריך שבועה ובלא
דאייתרא מפני שחלב הקרב שוכב
מערוגה לערוגה לא והלכתא אפילו מערוגה לערוגה מדקה לדקה ומגסה
שבועה פורע חובו ואם
ח
עליו ואוכלין השאר: מחסם. לשון
מת לוה אין יכול לפרוע
לגסה אבל לא מגסה לדקה ולא מדקה לגסה אביי ורבא דאמרי תרוייהו
חובו מן היתום אלא
לא תחסום. מגמגם:
מקיפין בקנה אמר רב פפא לא אמרן אלא באותה חוליא אבל מחוליא
בשבועה שהבא ליפרע
ט
בבלאה את. שנהגו בו איסור: גום.
מנכסי יתומים לא יפרע
לחוליא לא והלכתא י אפילו מחוליא לחוליא ומבר חוליא לבר חוליא אבל
אלא בשבועה): כי פליגי
חתוך עד עיקרו כולו והשלך. גום
לא מחוליא לבר חוליא ולא מבר חוליא לחוליא אמר זעירי חלחולת שניקבה
דאקשתא כמו קשת. טעם
כמו גוממו עם השופי לקמן :
(שם) ומבר
אחר כמו נידל בלשון לעז
כשרה הואיל ויריכים מעמידות אותה וכמה אמר רבי אילעי אמר רבי
ליחה. מבפנים היא: שירקא דמעייא.
חוליא.
וזהו חימוצא: מקמצין.
יוחנן מקום הדבק ברובו שלא במקום הדבק במשהו אמרוה רבנן
כלומר נוטל מעליו קצת
גליד"א ואדוקה בהן מבפנים ומוציאין
כ
וקולפו והשאר מותר: קא
קמיה דרבא משמיה דרב נחמן אמר לאו מי אמינא לכו לא תתלו ביה
אותה מהם בדוחק: גמירי חבריא
מהסים. כלומר לא היה
דרבי אבא מרבי אבא. הא שמעתא
בוקי
עושה ברצון: גום שרי
❖
(שם)
כלומר חתוך כולו ושרי.
לקמן דרבי אבא בריה דרבי חייא ולאו היינו רבי אבא קמא: כל שלשה ימים הראשונים. של אבלות: בא ממקום קרוב. אם לא היה אחד
שירקא דמעינא דנפיק
מן האבלים בבית והיה במקום קרוב בתוך מהלך יום אחד וראוי הוא לדעת בו ביום אע"פ שלא ידע חל אבלות עליו ובלבד שיבא
בדוחקא לחה כמו ריר
שרבוצה כך בבני מעיים
בתוך שלשה ימים ומונה אבלותו מיום ראשון: אמר מאן דהוא. אחד מן התלמידים ולא היו זכורין אלו שסידרו הגמרא מי הוה:
שיטה מקובצת
שגורדין בסכין. ואמרי לה
אזכי ואיסק. לארעא דישראל לאתריה דרבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: ואגמרה. לשמעתא ב] דרבי חייא בר אבא ואגמרה
א] אתא רב משרשיא
חבריה דר' זירא מדר' זירא
משמיה ג] אי אמר הלכה כר' שמעון או לא: ואין הלכה כרבן שמעון [ב"ג]. הש"ס קא פסיק לה: מקיפין בבני מעיים. אם נמצאו נקובים
בריה משמש בהו ואידמו:
ומנו ר' אבא דא"ר אבא
ב] ואגמרה לשמעתא
בריה דר' חייא בר אבא
ואין אנו יודעין אם קודם שחיטה ואם לאחר שחיטה נוקבין נקב אחר בצידו ורואין אם מראיהן שוין כשרה דבידוע שלאחר שחיטה
מפומיה: ג] אי אמר הלכה
כו' כלומר תרי ר' אבא
היה: ממשמש בהו. ממשמש בהן בנקבים האחרים ל) ונהפכו למראה אחד: ואדמו. ואכשרה: מנא לך הא. שידעת לעשות חכמה
כר"ש אי לא. ונ"ב נ"א
הם ר' אבא סתם אמר
זו: א"ל. מעצמי הבינותי דאמינא כמה ידי ממשמשות בנקבין קמאי מקמי דליתי קמיה דמר: כר' יוחנן. בכל מילי. לישנא אחרינא
בס"י אי אמר הלכה כר"ש
משמיה דר' אבא בריה דר'
או לא או כרבן שמעון:
חייא [בר אבא]: שלשה
רבי יוחנן חכים בטרפות דאמרינן לקמן שדר ליה שמואל תריסר גמלי ספיקי דטריפתא בפרק גיד הנשה : מקיפין בריאה.
ד] מפני שבמקום דחוק
ימים הראשונים כלומר
היכא דליכא למיתלי בטבחא: ערוגה. דופן הריאה ימיני או שמאלי: מדקה לדקה. אפילו בהמה אחרת דוגמתה. לישנא אחרינא
הוא: ה] שקורין הנקאש
דג' ימים הראשונים זו
מגסה לגסה מאומה לאומה ומדקה לדקה מאונא לאונא וזאת נראית לי שאין מקילין כל כך: מקיפין בקנה. אם נמצאת פסוקה
מכאן ומכאן ומלמטה הן
עיקר של אבלות והיכא
מחוברין: ו] פי' רבינו
דבא ממקום קרוב מונה
מ) לאחר זמן או קדורה כאיסר: באותה חוליא. לענין קדורה כאיסר נקט לה. חוליא שלש טבעות דטבעת אחת אין עוגל כאיסר
חננאל מבהמה דקה:
עמהן דכיון דהיה במקום
וקודרין עוד אחרת באותה חוליא עצמה ומקיפין: בר חוליא. הוא קלישות הקנה מן הצדדין ומתחתיה שרצועות הבשר מחברת
קרוב היה גם הוא בצער:
כי סליק אשכחיה. כלומר
ראשי הטבעות ואף התנוך הולך ודק מעוביו מאמצעיתו ולצדדין לכאן ולכאן על פני כל הקנה: מחוליא לבר חוליא. ממקום עוביה של זו
אמרן לעיל גמירי חבריה
למקום קלישותה של זו: חלחולת. היא כרכשא טבחיי"א: מעמידות. סותמות אותה שהרי אדוקה בהן: מקום הדבק. שהיא דבוקה
דר' אבא מר' אבא ומנו ר'
בירכים: ברובו. אפילו נקדר וניטל דופנה עליון או תחתון נ) ברובו כשרה שאין דרך הריעי היוצא דרך הנקב לחזור לאחוריו וליפול לתוך
זירא דהלכה כר' שמעון
בטרפות ובאבל כי סליק
חלל הגוף מפני ד] שמקום דחוק הוא השדרה מלמעלה ועצמות האליה שקורין הנקא"ש ה] ומכאן ולמטה הן מחוברין בחסחוס:
ר' זירא אשכחיה: מקיפין
בוקי בבני מעיין. כלומר בני
מעיים שניקבו ומספקא לן אי מקודם שחיטה או לאחר שחיטה נוקבין בצידו ורואין אי מדמו הנקבין ודאי לאחר שחיטה אי לאו מדמו ודאי קודם שחיטה. מקיפין בריאה כלומר הריאה שניקבה ומספקא לן אי קודם שחיטה
אי לאחר שחיטה נוקבין בצידה ורואין אם דומין באותה ערוגה אם באומא נוקבין באומא ואם באונא נוקבין באונא. ומדקה לדקה כלומר אם נקב באונא ינקב באונא אחרת אבל לא מאומא לאונא ולא מאונא לאומא: אבל
לא מחוליא לבר חוליא אם ניקב בטבעת גדולה. אין נוקבין בטבעת קטנה: חלחולת שניקבה. כרכשתא מקום הדבק בין ירכים שלא במקום הדבק במשהו שאין שום דבר לסתום אבל מקום הדבק ירכים סותמין אותו: