נ:
אלו טרפות פרק שלישי חולין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואיזהו
כרס החיצונה בשר החופה את רוב הכרס. וא"ת אם
בוקי סריקי. כדים רקים כלומר דברים שאינן: תפיסה. אחיזת יד:
קלד א
א)
בטדא. אצבע: בתורא. אפילו בשור גדול די בכך: סניא דיבי.
כן חסר להו מי"ח טרפות דבשר החופה את רוב הכרס
ב)
הוא משב שמעתא דבריש פירקין ובריש פירקין פירשתי:
קרשטי"א בודי"ל לשון מורי והוא עשוי ככיס וסתום בראשו וכך
ג) ד)
רובא
ולא הוי טפח פשיטא. פי' פשיטא דרוב מועיל לכולי עלמא
קלה ב ג
מצאתי באל"ף בי"ת של רבי
מכיר בודי"ל שאצלי"ר ולשון סניא דיבי
ה)
ו)
וקצת תימה מאי קא משני
לפי שהוא מקום מאוס וכחוש ואפילו
לא צריכא דאיכא טפח במשהו מהו
לזאבים וכל שאר הכרס קרוי חיצון
בוקי סריקי הכי אמר רב נחמן מקום הדבק
א
דתימא עד דמיקרע בה טפח לא הוה
ושיעורו ברוב. לישנא אחרינא שמעתי
אפילו ניטל כולו כשר והוא שנשתייר בו
קלו ד ה
ז)
טרפה ואמאי ס"ד למימר הכי ורבינו
מן הפנצ"א עצמה הוא מקום שמנקבים
כדי תפיסה וכמה אמר אביי כמלא בטדא
ח)
חננאל גריס דאיכא טפח ומשהו ורוצה
שם הטבחים הכרס ומוציאים הפרש
בתורא: הכרס הפנימי: אמר רב יהודה אמר
קלז ו ז
לפרש רובא דלא הוי טפח היינו
מקום שהשנאוי זב והראשון נראה:
רב העיד נתן בר שילא ריש טבחיא דצפורי
ט)
איסתומכא דכרסא. אני שמעתי
כשאין בכל הכרס טפח ולכך פריך
י)
לפני רבי משום רבי נתן אי זו היא כרס
שפיר פשיטא דלא בעי טפח שהרי
ט) איסתומכ"א בלע"ז א] ואיני יודע
כ) ל)
הפנימי סניא דיבי וכן אמר רבי יהושע בן
מ)
מהו: מקום צר יש בכרס. שהוא
אין בכולה טפח ומשני כגון דאיכא
טפח ומשהו מהו דתימא כיון דאיכא
קרוי כרס הפנימי וכל שאר הכרס
קרחה סניא דיבי רבי ישמעאל אמר איסתומכא
❖
נ)
❖
קרוי חיצונה: נפל כרסא בבירא.
בכולה טפי מטפח לא מיטרפא עד
דכרסא רב אסי אמר רבי יוחנן מקום צר יש
דמקרע טפח:
הואיל ואינך יודע היכן הוא לא פירשת
בכרס ואיני יודע איזהו אמר רב נחמן בר
לכשתמתח תעמוד על טפח.
שיטה מקובצת
לנו כלום: א"ר אחא. אני אפרש אותו
יצחק נפל כרסא בבירא אמר רב אחא בר רב
גליון הש"ס
מקום צר: מן המיצר ולמטה. ממקום
כשתקיף הסלע
א] תיבות ואיני יודע מהו
עוא אמר רב אסי מן המיצר ולמטה רבי
נמחק: ב] בשנים אוחזין
גמ' נקדרה כסלע.
בחוט וימתח החוט יהיה בארכו
שהכרס הולך ומיצר לצד הוושט הוא
אנא: ג] כך פי' רש"י מחט
יעקב בר נחמני אמר שמואל מקום שאין בו
אמר אמימר אנא נהרדעא
טפח: שנמצאת בעובי בית
קרוי פנימי מפני שנחבא בדופני
מילת רבי אבינא אמר גניבא משמיה דרב
הכוסות בצד אחד כשרה. אבל
החזה: ולמטה. כשהבהמה תלויה:
במקום אחר נ"ב פ' המדיר
ופ' לולב הגזול: ד] צריך
טפח בוושט סמוך לכרס זו היא כרס הפנימית
מקום שאין בו מילת. מקום יש
בהמסס אפילו מצד אחד שלא נקב
לפרש לאותו צד מבפנים:
מעבר לעבר טרפה ג] כך פירש
בכרס חלק שאין שם אותו צמר
אמרי במערבא משמיה דרבי יוסי בר חנינא
ה] ואין נראה לר"ת לומר
❖
שגוררין ברותחים מן הכרס: בשר
רש"י במקום אחר ואפילו אם תמצא
שיהא טרפה כשלא ניקב:
כל הכרס כולו זו היא כרס הפנימית ואיזהו
ב
ו] קמ"ל דטרפה וא"ת הא
החופה. פירשתיו י) וזהו קרום עב
לומר דאין סברא שיהא טרפה הואיל
כרס החיצון בשר החופה את רוב הכרס רבה
אמרי' בפ' במה מדליקין
העובר על כל החלל וקורין לו טינפנ"א
ולא ניקב אלא חצי עור מצינו למימר
גבי הנהו תלת: ז] דהוא
בר רב הונא אמר מפרעתה מאי מפרעתה
לעזי רש"י
❖
וישנו מן החזה ועד היריכים והכרס
דכוליה ניקב וחיישינן שמא הבריא
מה שהיו קורין מתחלה:
אמר רב אויא היכא דפרעי טבחי בנהרדעא
קרשטי"א [קרישטני"א]
הקרוי פנצ"א מעוטו נחבא בצלעות
כי היכי דחיישי' [גבי ושט] בריש
המעי העיוור.
עבדי כרבה בר רב הונא א"ל רב אשי
פירקין למאן דחייש לספק
החזה ורובו תחת אותו קרום ורוב
בודי"ל שאלצי"ר
רבינו גרשום
לאמימר כל הני שמעתתא מאי א"ל כולהו
דרוסה והא דקתני במתניתין המסס
החיצונה דקאמר מתניתין רואין כמה
[שציליי"ר]. מעי של
כ)
בוקי סריקי נודות רקים.
שקיות (מעי עיוור).
שייכן בדרבה בר רב הונא ודרב אסי א"ר
יש מן הקרום כנגד אותו רוב הכרס
ובית הכוסות שנקבו לחוץ דמשמע
בטדא בתורא כמלא אצבע
פנצ"א. בטן (כאן בהוראה
ואם נקרע שם רוב מה שיש מן הקרום
דבעינן נקב מפולש לאו דוקא לחוץ
יוחנן מאי א"ל כבר פירשה רב אחא בר עוא
בשור. או שנקרע רוב
מיוחדת של החלק הראשון
החיצונה. כלומר כרס
כנגד הכרס טרפה ואם ממקום
שיהא מפולש אלא כלומר לחוץ כלפי
בקיבת מעלי-הגירה).
ודרבי אבינא ודבני מערבא מאי א"ל הני
החיצונה כדבעינן לפרושי
איסתומכ"א [אישטומ"ק].
שהכרס כלה ולמטה נקרע אותו קרום
חוץ ולאפוקי נקבו זה לתוך זה והא
ודאי פליגי: רבי יהודה אומר בגדולה כו':
בגמרא: ר' יהודה אומר
פי הקיבה.
כשרה והיינו דאמרינן לקמן רובא ולא
דקאמר מצד אחד כשרה בעובי בית
טינפנ"א [טינפינ"א].
בגדולה טפח. כלומר
אמר רבי בנימין בר יפת אר"א לא גדולה
ג
בגדולה שנקרע כרס
חלק מקיר הבטן
הוי טפח זו היא ששנינו כו' ואי
הכוסות צריך לפרש ד] אותו צד אחד
החיצונה ובקטנה ברובא
גדולה ממש ולא קטנה קטנה ממש אלא
המכסה את הכרס.
מבפנים כלפי הריעי דאי צד שבחוץ
בכוליה קרום משערינן אין לך בהמה
פנצ"א. בטן, החלק
אפי' לא נקרע טפח אלא
❖
כל שנקרע בה טפח ולא הוי רובא זו היא
כלפי חלל הגוף אפילו לא ניקב כלל
קטנה שאין ברוב שלה יותר מטפח
רובא טרפה. שניא דיבא
הראשון בקיבת מעלי גירה.
ששונאין אותו הזאבים
ששנינו בגדולה טפח רובא ולא הוי טפח זו
אלא שנמצא מחט בחלל הגוף טרפה
וכל אמוראי דלעיל קרו פנימית
ולא יכלו ליה למיכל
וחיצונה בכרס עצמה: מפרעתה. צד
דאמר נקובי נקיב ואתאי ואין נראה
היא ששנינו בקטנה ברובא רובא ולא הוי
מיניה. לישנא אחרינא
מוסף רש"י
הכרס הרואה את הקרקע הנראה
לר"ת לומר שיהא טרפה בלא ניקב
ה]
סניא דיבי כעין מסננת
טפח פשיטא לא צריכא דהויא טפח במשהו
בוקי סריקי.
לשון זיבה. אסטומכא
אלא חצי העור של המסס ונראה לו
מיד כשפותחין הבהמה להוציא את
מהו דתימא עד דמיקרע בה טפח לא הוי
אישטמכל בלעז: מן המצר
דהמסס נמי מצד אחד כשרה והא
המעיים והיינו דמפרש היכא דפרעי
(ע"ז לז:) מחט שנמצאת
ולמטה מקום שמתחילין
טרפה קמ"ל אמר גניבא אמר רבי אסי
בעובי בית הכוסות.
טבחי: כולהו שייכן בדרבה. סניא
דנקט בעובי בית הכוסות מצד אחד
בני מעים הרחב לקצר:
$ נקדרה כסלע טרפה שאם תמתח תעמוד
מקום שאין בו מילת זהו
דיבי ואיסתומכא ומקום שאין בו מילת
כשרה רבותא קמשמע לן לפי שיש לו
דבר שמגרדין מן הכרס
על הטפח אמר רבי חייא בר אבא לדידי
כולן באותו צד עומדים או למעלה
שני עורות וקמשמע לן דאע"ג שניקב
מאחר שמרתיחין אותו.
מפרשא לי מיניה דגניבא אמברא דנהרדעא
היכא דפרעי טבחי (שוב
או למטה וכי טרפת לה לכל אותו
עור אחד שלם אפילו הכי כשרה עד
הריעי): כבר פירשה רב
כסלע כשרה יתר מכסלע טרפה וכמה יתר
צד בנקב במשהו הנמצא בו מקיימת
שניקבו שניהם ואגב דנקט מצד אחד
ד
אחא בריה דרב אויא.
להו לכולהו: אמימר מנהרדעא הוה
כשרה נקט נמי משני צדדין טרפה
מכסלע אמר רב יוסף כגון דעיילן תלת
כלומר מן המצר ולמטה
ה
ושייר במפרעתא: דר'
כדאמרינן ב] בשנים אוחזין
אע"ג דמילתא דפשיטא היא ועוד
קשייתא בציפא בדוחקא בלא ציפא ברווחא:
אבינא ודבני מערבא מאי.
אנא מנהרדעא אנא וסבירא לי
אומר ר"ת דהאי נמי חדוש הוא דס"ד
המסס ובית הכוסות: ו תנו רבנן מחט
כלומר דאמרי כל הכרס
שומא הדרא לעולם: דרב אסי אמר
אמינא אפילו משני צדדין כגון שניקבו
כלו זהו כרס הפנימי:
שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד כשרה
זו היא ששנינו בגדולה
ר' יוחנן. דאמר לעיל ואיני יודע
שני העורות כשרה לפי ששוכב ע"ג
טפח. וכל דמקרע רובא
משני צדדים טרפה
ז נמצא עליה קורט דם
איזהו: מאי. אמריתו עלה הא איכא
המסס ומדובק שם בשומן נ)והוא הדין
ולא הוי טפח. כלומר לא
בידוע
לספוקי בכל הכרס כולו: אמר ליה
דאותו דבקות מגין שלא יצא הריעי
קטנה קטנה ממש אלא
אם תהא קטנה כשתקרע
כבר פירשה רב אחא. דהיינו מן המיצר ולמטה וההוא כנגד מפרעתה
מידי דהוה אחלחולת שניקבה וירכים מעמידין אותה דכשרה קא
רובא דכרס החיצונה ולא
היא: ודרבי אבינא. דאמר כרס הפנימי בוושט הוא: ודבני מערבא.
משמע לן ו] הכא דטרפה וא"ת הא אמרינן בבמה מדליקין
הויא טפח אע"פ שבמשהו
דאמרי כל הכרס כולו קרוי פנימי ונידון בנקב משהו: מאי. וכיון
גבי הנהו תלת מילי דאישתנו שמייהו הובלילא בי כסי ובי כסי הובלילא
הוי טפח כיון דאותו
רוב שנקרע לא הוי טפח
למאי נפקא מינה למחט שנמצאת בעובי בית הכוסות והשתא מאי
דלא אפסיק הלכתא עבדינן לחומרא וטרפינן בכל הכרס בנקב
חשובה קטנה: נקדרה
נפקותא איתא הא בתרוייהו אמרינן מצד אחד כשרה משני
במשהו כבני מערבא. ומיהו כל הנך טרפות אנן לא טרחינן
כסלע כו'. כלומר הכרס
צדדים טרפה גם בהובלילא וי"ל דנפקא מינה שלא תטעה לפרש
למיבדקי בתרייהו דכל כמה דלא מישתכחן אזלינן בתר רובא
החיצונה נקדרה קשייתא
נידל בלע"ז. קשייתא
כדנפקא לן בפרק קמא מהאליה תמימה ל) ומקראי טובא
מה שאמר מצד אחד כשרה זהו בהובלילא דהיינו המסס שעתה
בציפא כו' כלומר כדעיילן
ובסירכי דריאה משום דשכיחן בדקינן בתרייהו מ): גדולה ממש.
קורין בית הכוסות אבל במה שקורין עכשיו הובלילא היינו מה שהיו
תלת קשייתא עם שיורי
האוכל שעליו כשאוכלין
גדולה שבגדולות: כל שנקרע בה וכו'. כלומר כל היכא דמשתכחא
רגילים לקרות בית הכוסות אפילו מצד אחד טרפה הואיל וניקב
התמרים אין יכול לאוכלו
או טפח או רובא טרפה: רובא פשיטא. דרובו ככולו: הכי גרסינן
עור שלם אי נמי שלא נטעה נמי במשני צדדים טרפה דהוי במה
(על הכל) [כולו] ונשאר
לא צריכא דהויא טפח במשהו. אי הויא משהו טפי מרובא הוה
שקורין אותו עכשיו בית הכוסות דהוא המסס אבל במה שקורין
על קשייתא קצת מן הפירי
וזהו ציפא: בלא ציפא
מיקרע טפח: נקדרה. כמין ארובה עגולה ורוחב הקדירה כסלע
עכשיו הובלילא דהוא מה ז] שקורין מתחלה בית הכוסות אפילו משני
ערום [נ' בלא
מטבע רחב הוא: שאם תמתח. אי הוה מושכו לכאן ולכאן שיכנס
צדדין כשרה דהויא כמו חלחולת שניקבה וירכים מעמידין אותה:
העוגל לאורך או לרוחב תמצא בו טפח באותה קדירה: תלת
המוציא
קשייתא. גרעיני
בציפא. עם
תמרה:
אוכל הנשאר סביבותיה כשאוכלין אותה יכנסו שלשה בנקב בדוחק או בלא ציפא בהרווחה:
בידוע