אלו טרפות פרק
שלישי חולין
נא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
המוציא
מחבירו עליו הראיה. פירוש על הלוקח להביא ראיה
בידוע שלפני שחיטה. וטרפה: הוגלד. קרושט"א: בידוע שהוא ג'
קלח א
א) ב)
ימים קודם שחיטה. ואם לקחה בתוך שלשה ימים הוי מקח
שברשות מוכר נטרפה אע"פ שלא נתן מעות עדיין
א]
ד]
טעות וצריך המוכר להחזיר לו מעותיו: לא הוגלד פי המכה. איכא
כאן נמצאו וכאן היו כדאמר בסוף פרק המדיר והא
לספוקי אי קודם מקח הוי אי לאחר
מקח הוי ועל הטבח ב] שהוא
דקרי ליה מוציא משום דמסתמא כל כמה דלא יהיב זוזי לא יהיב
ג)
מוציא מידו דמסתמא כל כמה דלא
ליה חיותא והקשה ה"ר י"ט דבנדה
קלט ב ג
ד)
יהיב זוזי לא יהבי ליה חיותא ועליו
פרק הרואה כתם תניא
בידוע שלפני שחיטה
לא נמצא עליה קורט
ה)
להביא ראיה שקודם מקח הוה
בדקה עצמה וחלוקה והשאילתה
דם בידוע שלאחר שחיטה א הגליד פי המכה
לחברתה היא טהורה וחברתה תולה
דמספיקא לא מפקינן ממונא מחזקיה:
בידוע ששלשה ימים קודם שחיטה לא
קמ ד
למאי נפקא מיניה לא גרסינן: התם
ומפרש רב ששת דלענין דינא תנן
הגליד פי המכה המוציא מחבירו עליו הראיה
ליכא מידי למיסרך. כשנמצא נקב
דלא מיחייבא חברתה לכבס הבגד
ומאי שנא מכל נקובי דעלמא דאע"ג דליכא
קמא ה ו
בלא מחט כשהדם יוצא הוא מתקנח
ואמאי לא אמרינן כאן נמצאו וכאן
דם טריף מר התם ליכא מידי למיסרך הכא
בלחלוחית הבשר והולך לפי שאין לו
היו כמו גבי בהמה דהכא וגבי מומין
קמב ז
כיון דאיכא מחט אי איתא דקודם שחיטה
היכן לידבק: מיסרך הוה סריך.
דסוף המדיר וי"ל דלא דמי דודאי
הדם במחט: רב עוירא שמני.
הוא מיסרך הוה סריך א"ל רב ספרא לאביי
כדי לקיים המכר ה] ובקדושין סברא
רב עוירא שמי: שלח ליה. אביי
הוא דאמרינן הכי שאומר המוכר
קמג ח
חזי מר האי צורבא מרבנן דאתא ממערבא
ו)
דליתי לגביה: מפטיר כנסיות אנא.
ללוקח קח פרתך שברשותך נטרפה
ואמר רב עוירא שמני ואמר מעשה ובא לפני
ז)
מכניס ומוציא תלמידים ומאספם
והאב אומר לבעל קח אשתך
❖
קמד ט
רבי מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד
ומעמידם לילך מבית המדרש: לעילא
שברשותך נולד המום ואין לנו לבטל
אחד וטרפה שלח ליה לא אתא לגביה אזל
מרבי רבה. מר' יהודה הנשיא: רב
המעשה הזה אבל גבי חלוק ליכא
הוא לגביה הוה קאי אאיגרא אמר ניחות
הגהות הב"ח
הונא צפוראה ור' יוסי מדאה: מחט
למימר הכי ועוד גבי חלוק לעולם הוא
קמה י
מר וניתי לא נחית סליק הוא לגביה א"ל
❖
שנמצאת בעובי בית הכוסות.
ברשות הראשונה בעלת חלוק שלא
(א) רש"י
אימא לי גופא דעובדא היכי הוה אמר ליה
מבפנים: מצד אחד. שלא היתה
בא ליד השניה בתורת מכר אלא
❖
נראית מבחוץ: והפכה. לבית הכוסות
בתורת שאילה ולא שייך למימר ברשות
מפטיר כנסיות אנא לעילא מרבי רבה והוה
רבינו גרשום
לצד החיצון: ומצא. על המחט כנגד
שואלה נמצאת ולא ברשות בעלת
רב הונא ציפוראה ורבי יוסי מדאה יושבין
כיון
אוכל] (כו' כלומר אוכל):
חלוקז): דאיכא מחט מסרך
פיה מבחוץ קורט דם: אמר אם
לעזי רש"י
לפניו ובאת לפני רבי מחט שנמצאת בעובי
משני צדדין טרפה. וזהו
הוה סריך. ה"ה קוץ וכל דבר
אין מכה. זו יוצאת לחוץ דם זה
קרושט"א. גלד.
שניקבו לחוץ. ונמצא עליו
בית הכוסות מצד אחד והפכה רבי ומצא
מנין כאן: טרח טריח לההוא גברא.
תדע מדקאמר התם ליכא מידי
קרנפ"א. עווית,
קורט דם בסוף המחט
❖
למיסרך: דגר ונפל. ולא הלך
עליה קורט דם וטרפה ואמר אם אין שם מכה
מצד (אחד) אחר. הגליד
התכווצות שרירים.
כמה הטרחת לאותו האיש על עצמו
פי המכה שיבש פי המכה
קורט דם מנין אמר ליה טרח טרייה לההוא
היה אומר שהטריחו זה לבא אצלו.
דלקמן פסקינן דהלכה אפילו בדיקה
והיה בו מלנ"ט. למאי
לא בעי: דהוו שגרן כרעיה
גברא מתניתין היא המסס ובית הכוסות
לישנא אחרינא טרח טרייה כמו
נפקא מינה למקח וממכר
מוסף רש"י
היכי דמי שבתוך ב' ימים
שניקבו לחוץ: נפלה מן הגג: אמר רב הונא בתרייתא. לא בנפילה מיירי:
דטרייה לרישיה דאמרן לעיל
בידוע שלאחר שחיטה.
שקנאו שחטו ומצא בו
נפל
לארעא חוששין. אף על גב
כלומר בחנם טרחתי לבא שאין כאן
הניח בהמה למעלה ובא ומצאה למטה אין
(כתובות עו:)
אותו מחט הוגלד פי המכה
ב
ששלשה ימים קודם
בידוע שקודם שקנאו היה
דבר חדוש: למעלה. בגג: למטה. על
דבנפילה בעינן עד שיפול
חוששין משום ריסוקי אברים ההוא גדיא
שחיטה.
בו ומקחו מקח טעות לא
הארץ: אין חוששין. הואיל ולא
מעשרה טפחים כדאיתא בפרק שור
דהו"ל לרבינא דחזא חושלא באיפומא דגר
הוגלד פי המכה זהו אומר
ראינוה שנפלה אין חוששין שמא
שנגח את הפרה
ברשותך אירע לה וזה אמר
נפל מאיגרא לארעא אתיא לקמיה דרב אשי
ברשותך אירע לה המוציא
נתרסקו אבריה להשהותה מעת לעת
ומכריסא דתורא עד ארעא ליכא אלא
(שם) לא הגליד פי
מחברו עליו להביא עדים
א"ל הא דאמר רב הונא הניח בהמה למעלה
כדין נפולה ורסוקת אברים דאמרינן
ארבעה טפחים כדאמר התם
המכה.
שברשות מוכר אירע לה
ובא ומצאה למטה אין חוששין משום ריסוקי
במתניתין גבי עוף אם
מ"מ חיישינן הכא משום דנפיל מחמת
ואם לא יביא עדים
המוציא
ישבע המוכר שלא אירע
אברים משום דאית לה מידי למסרך והאי לית ההכאה שמנגחין זה את זה:
שהתה מעת לעת ושחטה כשרה
מחבירו עליו הראיה.
בית הרחם אין בו משום ריסוק
לה ברשותו ופטור: אי
ובקופצת מאליה לא חיישינן להכי:
ליה מידי למסרך או דלמא משום דאמדה
הכי כולהו נקובי נמי
אברים. משום דאיכא ריעותא
ההוא גדיא דהוה ליה לרבינא. בגג
ליבעו קורט דם כלומר
נפשה והאי נמי אמדה נפשה אמר ליה משום
ג
ניקבה הריאה משני צדדין
והוה ארובה בגג: חזא חושלא.
דאינו הולך איצטריך ליה לאשמועינן
❖
דאמדה נפשה והאי נמי אמדה נפשה ההיא
(שם)
[אינו] פסול עד דאיכא
שעורים קלופים: באיפומא. כנגד
דאי לאו הכי פשיטא דאזלינן בתר
קורט דם מצד אחד:
אימרתא דהוה בי רב חביבא דהוו שדרן
פי ארובה למטה בבית: דגר. קפץ:
רוב ולדות וא"ת א"כ מאי קא מסייע
שאני הכא דאיכא מחט.
כרעיה בתרייתא אמר רב יימר האי שיגרונא
ואם איתא דקודם שחיטה
משום דאית לה מידי למסרך. שלא
שיטה מקובצת
ליה מבן יום אחד דמטמא בזיבה
סרוכי הוה מסרכא הדם
נקטיה מתקיף לה רבינא ודלמא חוט השדרה
קפצה דרך ארובה אלא בצידי הגג
התם ליכא ריעותא א"נ כשחיה הרבה
א] ואם לקחה טבח זה
בסוף המחט: שמני. לשון
בתוך שלשה ימים: ב] ועל
איפסיק בדקוה אשכחוה כרבינא ואפ"ה
שמי. מפטיר כנסיות אני.
מסרכת עצמה בכתלים וקופצת
אחרי כן וי"ל דאם איתא דאתרמי
הטבח להביא ראיה שהוא
משמש תלמידים שהיו
הלכתא כרב יימר שגרונא שכיח חוט
ומהניא לה סריכת הכתלים שמסרכת
ריסוק אברים מחמת בית הרחם
ד
מוציא מחברו דמסתמא:
נכנסין לפני ר' ללמוד:
בידיה קצת: והאי לית ליה מידי
א"כ היה לנו לחושבו לאונס לענין
ג] שאר בהמות דשדרן
השדרה לא שכיח אמר רב הונא זכרים
טרויי טריוה לההוא גברא.
ה
כרעייהו: ד] ואע"פ שלא
כלומר הטרחת פסיעותיי
למיסרך. שהארובה אינה סמוכה
זיבה ועוד דזובו מוכיח שנתרסקו
המנגחין זה את זה אין חוששין משום ריסוקי
נתן מעות עדיין דכאן
בחנם: אין חוששין שמא
לכותל: דאמדה נפשה. אם גבוה
אבריו בבית הרחם וכעין ריעותא הוא
נמצאו: ה] כדי לקיים
אברים אף ע"ג דמידוו וקיימי צימרא בעלמא
משום ריסוקי איברים
לה יותר מדאי אינה קופצת: דהוו
דמסתמא ו] דמחמת כך בא הזוב אלא
המכר או הקדושין סברא:
כו'. כלומר אין חוששין
הוא דנקט להו אי נפול לארעא ודאי חיישינן
ו
ו] וכעין ריעותא הוא
שמא בשקפצה למטה
שדרן כרעיה בתרייתא. רגליה
ודאי לעולם אין בו ריסוק אברים:
דמסתמא מחמת כך בא:
שיברה איבריה משום
אמר רב מנשי ז הני דכרי דגנבי גנבי אין
האחרונים היו נגררין אחריה:
מודה
דאמדה נפשה: חזא
חוששין משום ריסוק אברים מאי טעמא כי שדו להו אמתנייהו שדו להו
שיגרונא. קרנפ"א: הלכתא כרב
חושלא באיפומא. כלומר
היו שעורין קלופין כנגד
כי היכי דלירהטי קמייהו אהדרינהו ודאי חיישינן והני מילי דאהדרינהו
יימר. דלא מיזדקקינן למיבדק שאר
החור שעליה והיה החור
בהמות ג] דשגרן כרעייהו: זכרים.
מחמת יראה אבל מחמת תשובה תשובה מעלייתא הוא דעבדי אמר
באמצע העליה כעין חור
אילים: דמדוו. דואגים וכואבים:
של אשטובא: טעמא דרב
רב יהודה אמר רב הכה על ראשה והלכה לה כלפי זנבה על זנבה
ח
הונא משום דמסרכא ואין
צימרא. חמימות כמו
והלכה לה כלפי ראשה כנגד כל השדרה כולה אין חוששין משום ריסוקי
חוששין משום ריסוקי
אישתא צמירתא: דגנבי גנבי. ומשליכין
איברים כגון עומדת על
אברים ואי שלים חוטרא אפלגי דגבא חיישינן ואי אית בה קיטרי חיישינן
אותם למעלה מכתלי החצר ונופלים
הכותל וכשקופצת למטה
ואי מחיי אפסקיה חיישינן אמר ר"נ בית הרחם אין בו משום
מסרכא לצד הכותל והאי
ט
לארץ: אמתנייהו. על מתניהן נופלין ואין
לא מסרכא דבאמצע
ריסוקי אברים א"ל רבא לר"נ תניא דמסייע לך תינוק בן יום אחד
י
נהפכין על גבן שיתפרקו חוליותיהן:
העליה הוא: דהוה קא
מטמא
שדרן כרעא בתרייתא
אהדרינהו. דרך למעלה מן הכותל:
כו' כלומר מגררת רגליה
ודאי חיישינן. דלא איכפת להו כל היכי דנפלה: ה)הכה על ראשה. שכפף המטה: והלכה לה כלפי זנבה. והכה על מתניה ולא על הצלעות וכן על זנבה והלכה
אחריה ולא היתה יכולה
כלפי ראשה והכה על צוארה: ו)ואפילו ל"ג דדוקא (א) לא כפף המטה והכה על כל הצלעות כנגד כל השדרה קאמר: ואי שלים חוטרא אפלגא דגבא.
לפסע כדרך כל הבהמה.
שיגדונא הוא דנקיט לה
שלא היה ארוך ככל השדרה חיישינן: קיטרי. במקל שיש בו שיורי ענפים: אפסקיה. בהפסק כלומר לרוחב הגב חיישינן לחוט השדרה:
חולי כלומר וכשרה לאחר
בית הרחם. עגל שנולד היום שיצא מבית הרחם צר: אין חוששין. שמא נדחק ונתרסקו אבריו ואין צריך להשהותו מעת לעת:
זמן. כשתנצל מאותו חולי.
מטמא דמדוווקיימיƒ א¿יMמe¿רדƒ יר:
צימרא בעלמא הוא דנקיט
לה חולי: דפתקי גנבי כלומר כשגונבין בהמה דקה בלילה משליכין אותו דרך כותל. אין חוששין כו' כי שדו להו כלומר שמשליכין אותן אמתניהו שדו להו. אהדרינהו ודאי חיישינן דאהדרינהו לבעלים בלילה דרך כותל
בלא ידיעת בעלים חיישינן משום ריסוקי איברים דודאי כשמשיבין אותו אין חוששין עליה אם נתרסק: תשובה מעלייתא עבדי ואין מרסקין אותו. בית הרחם אין בו משום ריסוקי איברים כלומר כשנולד