הלוקח
עובר חמורו
פרק ראשון בכורות
ב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הלוקח
הלוקח
עובר חמורו. ובכור הוא ועדיין הוא במעי אמו. והאי
עובר חמורו של עובד כוכבים והמוכר לו. לוקח מיפטר ז]
א) [לקמן ט:], ב) ע"ז יד: שבת
א א מיי' פ"ד מהלכות בכורות
צד. [פסחים נג.], ג) גיטין מד.,
הלכה ב [ופי"ב מהלכות
דנקט חמור ולא נקט פרה מפרש בפירקא תנינא (לקמן יג.)
מבכורה משום אם שהיא של עובד כוכבים ומוכר מיפטר
ד) הבכורה אותו עובר כו' שמכר
בכורים הלכה טו] סמג עשין
דאיידי דזוטרא מילי דפטר חמור פסיק ושדי ליה וכל אינך פירקין
משום ולד של עובד כוכבים ומתרי קראי ח) (נפקי כו' ושותפות) של
קמה קמו:
הוא לעובד כוכבים אינו כו' כצ"ל
וכ"ה בס"י צ"ק, ה) של עובד צ"ק,
ב ב מיי' הל' בכורות שם הל"ג
מיירי בבכור בהמה טהורה: אע"פ שאינו רשאי. כדתניא במסכת ע"ז
עובד כוכבים פוטר בבכורה
אפי' אזנו וכדאמרי' (לקמן ג.) מאי שנא
ו) שמסרה לעובד כוכבים ונתן לו
[והל' בכורים שם] סמג שם
(ד' יד:) ובכ"מ ד] אין מוכרין להם בהמה
בו בעינן כל בכור וליכא אמו נמי
בקבלה הס"ד צ"ק, ז) נתנו צ"ק,
טוש"ע י"ד סי' שכ סעיף ג וסי'
ח) צ"ל נפקי כולה ושותפין רש"א
שכא סעי' כ:
גסה מפני שעושה בה מלאכה בשבת:
בעינן כל מקנך תזכר וליכא והא
ג ג מיי' פ"כ מהלכות שבת הלכה
והצ"ק גורס נפקי כולה כדאמרי'
❖
והמשתתף לו. שנותנין מעות בין
דעביד צריכותא בלוקח ומוכר ולא
גבי שותפות של עובד כוכבים
ד:
הלוקח
שניהם וקונין בהמה: והמקבל בהמה
אמר משום דנפקי מתרי קראי משום
דפוטר כו', ט) במוכר צ"ק, י) כאן
(ב)
שייך מן דהוה מצי למיתני עד או
ממנו. שהחמורה של עובד כוכבים
דלא תנא תרוייהו בלוקח ט) או מוכר
האם, כ) או המוכר צ"ק, ל) צ"ל
שיטה מקובצת
וישראל מקבלה שיהו חולקין
ש"מ דלוקח ומוכר צריכי כדמפרש
י)
והא דמשמע במתני', מ) הני בכור
צ"ק, נ) דקאמר בקרך צ"ק,
א] שנאמר בישראל א) הקדשתי
בוולדות אבל גוף החמורה לעובד
ואזיל דמלוקח לא שמעינן מוכר דהוה
ס) מבישראל צ"ק, ע) [לקמן ג:],
לי כל בכור בישראל וכו' פי'
כוכבים: פטור מן ד) הבכורה. אם
מצי למיתני הלוקח עובר של עובד
פ) דאיצטריך צ"ק, צ) בס"א:
היינו הא דכתיב כי לי כל בכור
להוולד, ק) אבל לא קדוש צ"ק,
כוכבים או האם המוכר עובר לעובד
פטר כל רחם בבני ישראל ול"נ
כ)
אותו עובר שקנה מן העובד כוכבים
ר) [דף ט:], ש) דלא צ"ק, ת) [מס'
למ"ר ה"ר יעקב שיחיה דהא
עובר חמורו של עובד כוכבים והמוכר לו
❖
או שמכר לעובד כוכבים בכור הוא
כוכבים או האם ל)(וה"נ) משמע ממתני'
א
ע"ז יד: טו.],
אמרינן לקמן (דף ג) דרבנן סברי
אע"פ שאינו רשאי המשתתף לו והמקבל
אינו קדוש הואיל ויש חלק לעובד
דמחד קרא נפקי דקתני פטור שנא'
בכור מקצת בכור ור"י סבר כל
(א) ב
בכור במשמע ולא נקט לבני
כוכבים בו או באמו: שנאמר.
בישראל וצ"ל דאמוכר קאי דלא איירי
הימנו והנותן לו בקבלה פטור מן הבכורה
ישראל בפטר רחם ושמא י"ל
תורה אור השלם
(במדבר ג) הקדשתי לי כל בכור
כולה פרשה באם אלא בעובר:
רישא דקרא דריש ועוד אומר
שנאמר בישראל אבל לא באחרים: גמ' כל
א]
1
והמשתתף. בת"כ פ' אמור
1. כִּי לִי כָּל בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי
מורי שיחיה דהיינו הא דכתיב כי
בישראל אבל לא באחרים עובדי
הני למה לי צריכי דאי תנא לוקח ה"א משום
לי כל בכור בבני ישראל באדם
כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם
כוכבים: גמ' מייתי לה לקדושה.
בכור איתיה בשותפות מדכתיב
מ)
ובבהמה וכו' וענינינו איירי
הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל
דקא מייתי לה לקדושה אבל מוכר דקא
באדם ובהמה ונראה לר"י דהאי
מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה לִי יִהְיוּ אֲנִי
שתהא שובתת בשבת וכיון דמצוה
בכורות בקרכם וצאנכם וא"ת תיפוק
❖
בישראל לא איצטריך ללוקח
במדבר ג יג
מפקע לה מקדושה אימא ליקנסיה קמ"ל
יְיָ:
עביד ליכא למיקנסיה: אימא ליקנסיה.
לי מדאיצטריך בישראל למעוטי
עובר חמור של עובד כוכבים
ב] והמשתתף לו למה לי ג] לאפוקי מדרבי
דשותפות של עובד כוכבים (פי')
לפדות העובר מן העובד כוכבים
שותפות של עובד כוכבים מכלל
באם נפקא דפטור מדכתיב כל
הגהות הב"ח
יהודה דאמר שותפות עובד כוכבים חייבת
וליתנו לכהן: מדרבי יהודה. דאמר
דשותפות ישראל חייב וע"ק פרק
א)
מקנך תזכר דהכי אמרינן בגמרא
(א) במשנה והמשתתף:
לקמן המקבל בהמה מן העובד כוכבים
ראשית הגז (חולין קלה:) דאמר בבכורות
ותימה ל"ל בעלמא בכורות
נ)
בבכורה קמשמע לן דפטורה מן הבכורה
(ב) רש"י ד"ה והמקבל ממנו
בקרכם לחייב שותפות דישראל
מעלין אותו בשויו ונותן חצי דמיו
בקרך וצאנך למה לי למעוטי שותפות
והמקבל ל"ל משום דקא בעי למיתני והנותן
וכו' וישראל מקבלה ומטפל בה
הא מדאצטריך לפטור שותפות
לכהן: ועיקר בהמה. גוף הבהמה
כדי שיהיו חולקין כצ"ל ותיבת
עובד כוכבים והכא ממעטינן ליה
עובד כוכבים הא דישראל חייב
❖
לו בקבלה והנותן לו בקבלה למה לי איצטריך
בהמה נמחק:
ואין לומר דאיצטריך לחייב
וחצי ולדות: דלמא אתי לאיחלופי
מבישראל ולמאי דפרישית דאיכא תרי
סד"א הואיל ועיקר בהמה דישראל היא
שותפות ישראל באם דמהכא לא
בבהמה אחריתי. שאין לעובד כוכבים
קראי חד בעובר וחד באם ניחא
שמעינן שותפות עובד כוכבים
ליקנסיה דלמא אתי לאיחלופי בבהמה
בעובר דהא מכל מקנך תזכר
מוסף רש"י חלק בה ולא בוולדותיה ואתי למיפטריה
מבישראל נפיק שותפות עובר ומבקרך
נפקא וי"ל ב) האי דחזינן דפ'
אחריתי קמשמע לן ב)תנן התם ר' יהודה מתיר
נמי מבכורה: תנן התם. במסכת
נפיק שותפות אם וה"ה דמפיק ליה
ר' יהודה מתיר בשבורה. דלא
ראשית הגז דבכורות בקרכם
בשבורה בן בתירא מתיר בסוס איבעיא
משהי לה ושחטו לה, הלכך לא חזי
[אתא] לחייב שותפות דישראל
ע"ז (דף יד:): רבי יהודה מתיר
מכל מקנך תזכר וניחא ליה לאתויי
ג
ליה ישראל גבי נכרי ולא אתי
דמשמע הא שותפות דעובד
להו עובר מה לי א"ר יהודה טעמא דר' יהודה
בשבורה. למכור לעובד כוכבים
בקרך איידי דמייתי התם בקרכם
למישריה מכירה אחריתי (פסחים
כוכבים פטור לא הוה ממעטינא
נג.). בן בתירא מתיר בסוס.
מכל מקנך תזכר רק היכא שכל
בהמה שנשברו רגליה ובמקום שלא
וצאנכם כדאמר התם אע"ג דכתיב
התם דשרי משום דשבורה עובר נמי שבור
למוכרו לנכרי, משום שמלאכת
האם לעובד כוכבים והאי דכתיב
נחשדו על הרביעה ובן בתירא מתיר
בקרך וצאנך ואיכא למימר דידך אין
הוא או דלמא שבורה לאו היינו אורחיה אבל
הסוס אם היה אדם עושה אותה
כל מקנך תזכר י"ל אפי' בהמה
אין חייב עליה חטאת, דלרכיבה
בסוס שאין עושין בו מלאכה שיהא
שותפות לא כתב רחמנא בקרכם
טמאה. תוס' חיצוניות:
עובר כיון דהיינו אורחיה לאו שבור הוא ת"ש
עומד והחי נושא את עצמו, והא
ב] והמשתתף לו למה לי השתא
בו חיוב חטאת דסתם סוס לרכיבה
ולקמן מייתי מכל מקנך משום דרשא
דאסרו למכור בהמה גסה לנכרי
לוקח דעובר כוליה דישראל הוא
והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי ולא פליג
עומד והרוכב בשבת אינו ה] אלא
דכל וניחא דאיצטריך בקרכם משום
משום שאלה ומשום שכירות אסור,
פטור משתתף דאין לו אלא חציו
ר' יהודה וליטעמיך המשתתף לו והמקבל
וסוס אי נמי דמושיל ומוגר לאו
מיבעיא. גליון: ג] לאפוקי מדר'
משום שבות שהחי נושא את עצמו:
שותפות אם דמדאיצטריך בישראל
איסורא דאורייתא איכא, שאין זו
יהודה דאמר שותפות עובד
ממנו והנותן לו בקבלה דלא קתני הכי נמי
עובר מה לי א"ר יהודה. למוכרו
למעוטי שותפות עובד כוכבים לא
מלאכה אצל הסוס, וגבי אזהרת
כוכבים חייב בבכורה לקמן גבי
שביתת בהמה מלאכה כתיבה (שבת
המקבל בהמה מן העובד כוכבים
דלא פליג אלא פליג ולא קתני ה"נ פליג
לעובד כוכבים שרי או אסור: משום
מרבינן שותפות אם ס)בישראל דההוא
דאין בה אלא
מעלין אותו בשוויו ונותן חצי
צד. וכעי"ז ע"ז יד:)
דשבורה. ואינה ראויה למלאכה:
בולד כתיב ואין לפרש משום דגלי
ולא קתני: ת"ש ר' יהודה אומר המקבל
משום שבות, דאין רוכבין על גבי
וכו' אבל ברישא גבי הלוקח
בהמה גבי שבות תני לה במסכת
עובר בהמתו מודה ר"י דפטור
ועובר נמי שבור הוא. אצל מלאכה:
קרא גבי ולד בישראל שמעינן דבקרך
בהמה מן העובד כוכבים וילדה מעלין אותו
ביצה (פסחים נג.). קונסים אותו.
משום דכל האם לעובד כוכבים
❖
או דלמא שבורה לאו היינו אורחה.
למעוטי שותפות עובד כוכבים אתי
לפדות מיד העכו"ם (גיטין מד.).
בשוויו ונותן חצי דמיו לכהן והנותן לו
אבל קשה מעט דמסתמא כל
וקאי שפיר בישראל אכולהו דהא בכולהו
דבהמה להיות שבורה הלכך דבר
[מקבל בהמה] האם לעובד
בקבלה אף על פי שאינו רשאי קונסים
ג)
כוכבים ומקבל הולדות למחצה
חידוש הוא ולא אתי לאיחלופי ולהתיר
דממעט שותפות עובד כוכבים פרק
וא"ה אמרינן לקמן דפריך עלה
רבינו גרשום
אותו עד עשרה בדמיו ונותן כל דמיו לכהן
מכירת שלמה: ת"ש. דמיירי בעובר
ראשית הגז (ג"ז שם) תרומה מדכתיב
ר' יהודה וי"ל דההיא ברייתא
מאי
יוצר ובורא המאורות
דלקמן לא הוי כמו המקבל
וקתני אינו רשאי משום מלאכת שבת:
ראשית דגנך פאה מדכתיב פאת שדך
צופה ומאזין עתירות
דמתניתין דאיירי דכל האם
וליטעמיך המשתתף לו. דקתני במתני' לענין בכורה דפטור ולא קתני ר'
מעשר מדכתיב מעשר דגנך ממעט להו אע"ג דלא כתב בישראל:
חכמני להבין אמרות
לעובד כוכבים אלא מיירי
מייתי
קנויות קדם לדורות
שמקבל ממנו ע"מ שיהיה לו
יהודה מחייב ה"נ דלא פליג והא קא חזינן לקמן בשמעתין דפליג
לה לקדושה. פ"ה שתהא שובתת בשבת וכן מפקע לה
ח]
וחזקני לפרש
חלק בבהמתו ובולדות והכי
בהך ברייתא: רבי יהודה אומר המקבל בהמה כו' וילדה. בכור:
מקדושה שהעובד כוכבים עושה בה מלאכה בשבת ולשון קדושה לא
דקדוקי בכורות:
מוקמינן לה במסקנא כגון דיהיב
הלוקח עובר חמורו. פטר חמורו
ליה בהמה מעברתא לפטומה
משמע כן אלא קדושת בכורה כההיאע) דרב מרי בר רחל דכלו חיותיה
מעלין. שמין: ונותן חצי דמיו לכהן. אבל קדושת הגוף לא קדוש
של עובד כוכבים עד
דמגו דקנסי' ליה אבהמה קנסי'
משום דמפקע להו מקדושה דהוה מקני אודנייהו לעובד כוכבים ואע"ג
ליקרב למזבח הואיל וחציו לעובד כוכבים: והנותן ו] לו בקבלה.
שהוא במעי אמו: והמוכר
ליה אולדות. תוס' חיצוניות:
לו. או ישראל המוכר לעובד
נמי לא קדוש קדושת הגוף הואיל וחציו לעובד כוכבים פטור
דבלוקח אם הולד זכר לא שייך מייתי ליה לקדושה פעמים שהעובר
איבעיא להו עובר מה לי. נ"א
ה)
כוכבים עובר חמורו: ואע"פ
בקצת ספרים מאי אמר: ד] ובכל
מן הבכורה והא דיהיב כל דמיו לכהן קנסא הוא שקונסין אותו
נקבה ומייתי לה לקדושת בכורה שולד עובר קדוש בבכורה ובלא טעם
שאינו רשאי. כדאמרי' במסכת
מקום וכו' אמוכר לו עובר
לפי שמכרה לעובד כוכבים והנותן לו בקבלה אף על פי שאינו
דמייתי לקדושה מצי למימר דלא שייך למיקנסיה כיון דליכא הפקעה
ע"ז דאין מוכרין בהמה גסה
ו)
לעובד כוכבים עובר חמורו
לעובד כוכבי': והמשתתף לו.
דעדיין אינו קדוש עד שיולד
רשאי כלומר שאף
על פי שאינו רשאי ז) (לתנו לו) לעובד כוכבים
ולא דמי למוכר דאיכא הפקעה אלא ניחא ליה למימר דאפילו הבאת
או מי שנותן לעובד כוכבים
דפטר רחם כתיב דאינו קדוש עד
במתנה: קונסים אותו. הואיל ולא חש לדברי חכמים:
קדושה איכא ועוד מצי למימר טעם אחר אי תנא לוקח משום דלא
חצי חמורו בשותפות: או
לידת רחם וכו': ה] והרוכב
המקבל. מן העובד כוכבים
בשבת אינו חייב אלא וכו':
מאי
עבד איסורא אבל מוכר דעבד איסורא כדקתני אע"פ שאינו רשאי
לשמור חמורו שיהו מחצית
ו] והנותן בקבלה נמי לא קדוש
אימא לקנסיה וחד מתרי טעמי נקט ומכל שכן דניחא השתא הא דלא נקט הכא טעמא דפרישית במתניתין משום דנפקי מתרי קראי:
עובריה שלו או ישראל הנותן
שאע"פ שאינו רשאי נתנו לו
לאפוקי
חמורו לעובד כוכבים בקבלה
לעובד כוכבים בקבלה: ז] מיפטר
מדר' יהודה. בלא ר' יהודה נמי איצטריך לאשמועינן שותפות דלא שמעינן ליה מרישא אלא כ"ש פ)איצטריך טפי כיון דמשכחת בהא
שיהו הוולדות למחצה או
מבכור משום אם וכו' וכדאמרינן
אבל
עובר כיון דהיינו אורחיה לאו שבור הוא. פירוש דאתי למיחלף בבהמה אחריתי ועוד מצי למימר משום דעתיד להוליד צ)
פלוגתא:
לשליש ולרביע שלו פטור
בגמרא וכו' והא דעביד בגמ'
ולהיות ראוי למלאכה דמהאי טעמא מסקינן דאסור דקאמר והאי עובר נמי כיכול להתרפאות דמי וחד מתרי טעמי נקט: ונותן חצי דמיו
מן הבכורה: שנאמר הקדשתי
צריכותא וכו' דנפקי מתרי קראי
לי כל בכור בישראל. כלומר
היינו משום דעד לא תנא וכו'
לכהן. ק)לא לקדש קדושת הגוף להיות קרב למזבח מפני חלקו של עובדכוכבים כדפי' בקונט' ובסוף פרקאר) שרי ליה ר' יהודה בגיזהובעבודה
שיהא כולו מישראל שלא יהא
הלוקח עובר עובד כוכבים או
דדריש ליה לא תעבוד בבכור שורך אבל אתה עובד בשלך ובשל אחרים ולא תגוז בכור צאנך אבל אתה גוזז בשלך ובשל אחרים וא"ת נהי
לעובד כוכבים חלק בו. ומפרש
האם או המוכר עובר לעובד
באידך פירקא מאי אריא דתני
כוכבים או האם וקצת קשה
דלא קדוש קדושת הגוף מ"מ כיון דמדאורייתא חייבת בבכורה אותו חלק שיש לו בו יהא של כהן למה נותן לכהן דמי חלקו י"ל משום
עובר חמורו ברישא והדר תני
דמשמע וכו' שנאמר בישראל
טיבותא דכהן לא ניחא ליה בשותפות עובד כוכבים לפי שאינו יכול להוציא חלקו מיד עובד כוכבים במהרה כל כך וא"ת ובסיפא
ש)
עובר פרתו ליתני עובר פרה
ומשמע דנפקי מהקדשתי לי כל
ברישא וכו': כל הני למה
בכור בישראל: ח] דמייתי לה
דקתני קונסין אותו עד עשרה בדמיו ט] אי איירי בפטר חמור ניחא טפי ברישא ובסיפא שנותן דמיה לפי שאין הפטר חמור עצמו ניתן לכהן
לי. הלוקח והמוכר והמשתתף
לקדושה פ"ה שתהא שובתת
אלא נפדה בשה כל דהו או בשויו כדאמר לקמן (דף ט.): קונסין אותו עד עשרה בדמיו. דוקא בגסה קנסו אבל דקה כיון דאיסורא
והמקבל והנותן: משום דקא
בשבת ולשון קדושה לא משמע
מייתי לה לקדושה. שאין עושה
כן ועוד קשה מאי קאמר אבל
ליכא אלא מנהגא בעלמא במקום שחשודים על הרביעה ת) דעובד כוכבים חס על בהמתו שלא תעקר לא קנסו אפילו במקום שלא
בו מלאכה בשבת הלכך הקילו
מוכר דקא מפקיע וכו' וכי חייבין
נהגו למכור ולקמן אמר ריש לקיש מוכר בהמה גסה לעובד כוכבים קונסין אותו עד עשרה בדמיו דוקא גסה אבל דקה לא:
על הלוקח עובר שיהא אותו
על שביתת בהמת עובד כוכבים
מאי
עובר עצמו פטור מן הבכורה.
לכן נראה לי לקדושת בכורה
אבל מוכר עובר חמורו דקא
וכשמוכרה לעובד כוכבים כל
מפקע ליה מקדושת שבת ובכורה אימא ליקנסוה שיתן פדיונו לכהן קמ"ל דלא: והמשתתף לו למה לי. השתא הלוקח היכא
אשר יצא ממנה לא תהיה בהם קדושת בכורה אבל כשלוקח מן העובד כוכבים יכנסו ולדותיה לקדושת בכורה. תוספות חיצוניות: ט] עשרה
דכוליה עובר דישראל פטור משתתף דלית ליה אלא חציו מיבעיא: להא אתא לאשמועינן לאפוקי מדרבי יהודה. לא אמר בהדיא בדמיו ונותן כל דמיו לכהן כיון שיבוא מיד העובד כוכבים הוא עצמו יהיה שלו ולמה דמיו וי"ל משום דפעמים שאין יכול כהן למכור
אלא הכי קאמר לקמן ר' יהודה אומר המקבל בהמה מן העובד כוכבים דהיינו שותפות דמקבלה לפטומה ולחלוק לוולדות: דלמא
ולקנותו מן העובד כוכבים ואי הוה איירי וכו':
אתי לאיחלופי בבהמה אחריתי. דאיניש אחרינא דחזי דהאי לא פריק עובר חמורו זה אמר כך לא צריכנא למפרק בכור חמורי דלא
א) נראה דצ"ל פירש"י הקדשתי לי כל בכור בישראל וכו' ומורי פי' דהיינו הא וכו'. ב) נראה דצ"ל וי"ל דאי לאו דחזינן בפ' ראשית הגז דבכורות וכו'.
ידע דאיהו דלא פרק בכור חמורו משום דיהב ליה בקבלה לעובד כוכבים: מהו דתימא ליקנסיה דליפרקיה דלא ליתי לאיחלופי
קמ"ל דלא: תנן התם. הכי רישא דמתניתין אין מוכרין בהמה גסה לעובד כוכבים עגלים וסייחין וקא חשיב כולהו וקתני ר'
יהודה מתיר בשבורה למוכרה דלאו בת מלאכה היא ובן בתירא מתיר בסוס שאין עושה בו מלאכה שחייב עליה חטאת דסתם סוס לרכיבה ורכיבה אינה אלא משום שבות דחי נושא את עצמו: עובר כשהוא במעי אמו מאי אמר ר' יהודה דמתיר בשבורה
מותר האי עובר למוכרו לעובד כוכבים אי לא: משום דשבורה היא דלא חזי למלאכה: עובר נמי שבור הוא. אצל מלאכה: או דלמא. משום הכי מתיר בשבורה דלאו היינו אורחיה שאין דרכה של בהמה שתהא שבורה והשתא כי הויא שבורה שרי לזבונה
לעובד כוכבים: אבל עובר היינו אורחיה דהוי כשבור שהוא שבור במעי אמו ועד שהוא קטן לא חזי למלאכה אבל לאו כשבור דמי דהאי אתי לכלל מלאכה לכשיגדיל ולימא דאסר ביה ר' יהודה: ולא פליג ר' יהודה במתניתין. מכלל דסבירא ליה נמי דאינו
רשאי למכור עובר לעובד כוכבים: דלא קתני דפליג ר' יהודה. וכי ס"ד דלא פליג בהוו הא איכא דפליג. כדאמרינן לקמן ר' יהודה אומר המקבל בהמה מן העובד כוכבים וילדה מעלין וכו'. שותפין עובדי כוכבים חייב בבכורה אלא פליג אשותפין והוא
הדין אכולהו ואי לא קתני פלוגתא במתניתין פליג בברייתא ומדפליג ש"מ לר' יהודה מותר למכור עובר לעובד כוכבים: מעלין אותו בשויו. דשמין אותו וולד (בשווה) כמה הוא שווה ונותן חצי דמיו לכהן החצי שהוא שלו: אע"פ שאינו רשאי ליתנו לעובד
כוכבים בקבלה לפי שעושה בה מלאכה בשבת ועוד שמפקיעו מן הבכורה: קונסין אותו עד עשרה וכו'. שיפדה העובר מן העובד כוכבים אפי' שאינו יכול לפדותו מן העובד כוכבים אם לא יתן לו עשר ידות יותר מכדי דמיו: ונותן דמיו של עובר לכהן ואע"ג