ב:
הלוקח
עובר חמורו
פרק ראשון בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מאי
פי' ואיירי בבהמה מעוברת. לא אבהמה פי'
מאי לאו אעובר. קאמר דאינו רשאי: כהן מאי
עבידתיה. בבהמה
לאו אעובר.
ד א מיי' פ"ה מהלכות
א) [ע"ז טז.], ב) ע"ז טז.,
ג) סנהדרין סג:, ד) (סנהדרין
שותפין הלכה י סמג
ולא איירי בעובר אלא בבהמה לעוברה וכן משמע לקמן
אלא ודאי אעובר: לא לעולם מהכא לא תפשוט דהכא במאי
סג), ה) למכור צ"ק, ו) צ"ל
עשין פב טוש"ע י"ד סי' קמז
גבי בעיא דבהמה לעובריה מהו ובעי למיפשט מהכא דאסור דקאמר
עסקינן כגון דיהיב ליה בהמה מעברתא לפטומה. וליטול חצי
דאיירי לעוברה, ז) [ועי' היטב
סעיף ג טור ח"מ [סי' קפב]
ושו"ע סי' קעו סעיף נא
בתוס' חולין נז: ד"ה ודלמא
מאי לאו אבהמה ש"מ דאי אבהמה
קאי איירי בבהמה לעוברה
השבח בין בפטום בין בוולדות
דמיגו דקנסינן וכו' אבל אי זבין ליה
וטוש"ע א"ח סי' קנו:
ותוספות ע"ז טז. ד"ה אלמא],
ולכאורה לא איירי בבהמה לעוברה
עובר לחודיה לא: שאינה יכולה
ה ב מיי' פ"ד מהלכות
ח) [בתוס' סנהדרין סג:
מבואר על נכון], ט) [ועי'
בכורות הלכה ג טוש"ע
דא"כ מאי פריך והא דמיו קתני
להתרפאות. ולעשות מלאכה בשבת:
א] מאי לאו אעובר לא אבהמה והא דמיו קתני
❖
י"ד סי' שכ סעי' ג:
היטב תוס' מגילה כח. ד"ה
לימא דקאי אעובר וכי תימא דמשמע
מתיר בשבורה. ועובר דומיא דשבורה:
תני דמיה והא נותן כל דמיו לכהן קתני ואי
תיתי ותוס' סנהדרין סג: ד"ה
❖
ליה דקאי אבהמה א"כ לקמן נמי
היינו אורחיה. ולא שבור הוי: בהמה
אסור],
בהמה כהן מאי עבידתיה הכא במאי עסקינן
שיטה מקובצת
לידוק הכי אלא הכא איירי בבהמה
לעובריה. כגון שעדיין לא נתעברה
כגון דיהיב ליה בהמה מעברתא לפטומה
ומכר לו כל הוולדות שעתידין להתעבר
לפטומה כדמסיק לקמן ו) לעוברה:
א] מאי לאו אעובר קאמר
תורה אור השלם
דמיגו דקנסינן ליה אבהמה קנסינן ליה
דלא מקבלת זכר. לא מטעם
דקונסים אותו לפדותו דלא
ובהמה עצמה לא מכר לו: מהו.
1. וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי
יפה עשה שמכר לעובד
אעובר אמר רב אשי ת"ש א) רבי יהודה מתיר
טרפות מדאמר פרק אלו טריפות
לקונסו לפדותה משום מוכר בהמה
כוכבים ונותן דמי העובר
אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ וְשֵׁם
בשבורה מפני שאינה יכולה להתרפאות הא
לכהן וקאי אנותן לעובד
לעובד כוכבים: דאתי לאיחלופי.
(חולין דף נז:) גבי ר"ש [בן חלפתא]
אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ
כוכבים בהמה מעוברת
לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ:
❖
יכולה להתרפאות אסר והא עובר נמי כיכול
להתיר מכירת שלמה: דפסקה מיניה.
שהיה עסקן בדברים ודילמא קסבר
בקבלה שיחלוקו הולדות
שמות כג יג
ר' יהודה טריפה יולדת ומשבחת ואית
שלא שייר בה לעצמו כלום משמכרה:
ולא קאי אבהמה כי אם
להתרפאות דמי שמע מינה ואיכא דמתני
אעוברה ובהמה כולה
וכ"ש שלמה. כי האי גוונא דלא
ספרים דלא גרסי יולדת שאין צורך
לה אמתני' והמוכר לו אע"פ שאינו רשאי
דישראל היא א) ובהמה
מוסף רש"י
פסקה מיניה שהרי שייר לעצמו גוף
שם בלידה אלא במה שמשבחת ומ"מ
דמפקיע' שאינה שובתת
לימא מתני' דלא כרבי יהודה דתנן רבי
שאינה
יכולה
בשבת א"נ דס"ל דמוכר
הבהמה ואי משום עוברין ליכא למיחש
מסתבר הכא דאפילו מן הארכובה
להתרפאות. ומסתמא
בהמה לעוברה דמבעיא
יהודה מתיר בשבורה אפילו תימא רבי
ולמטה שרי רבי יהודה משום דלא
שהרי לא נתעברה עדיין ולא כלום
לשחיטה זבנה ולא משהי ליה
לקמן אי אסור אי מותר בין
יהודה שבורה לאו היינו אורחיה עובר היינו
ולא חזי ליה ישראל בי עובד
לר"י בין לרבנן ס"ל דאסור
מכר לו ולכשיבאו ברשות עובד כוכבים
מקבלה זכר ז):
כוכבים דתיפוק חורבה מיניה
ומשום בהמה קאמר אינו
ולטעמיך המשתתף לו כו'.
אורחיה: ת"ש רבי יהודה אומר המקבל
הם באים: דפסקה מיניה. ומכירה
לזבוני שלימה (ע"ז טז.). והלא
רשאי ומיירי בנותן בהמה
מרביעין עליה. ומשהו לה
בהמה מן העובד כוכבים וילדה מעלין אותו
לעובד כוכבים בקבלה בין
מקבלה לא שייך
חלוטה היא ואתי לאחלופי ולהתיר
ומאן דחזי לה בי עכו"ם יליף
מעוברת בין אינה מעוברת:
להקשות דמיתסר משום שותפין דלא
מכירה חלוטה שלימה אבל הכא דלא
בשויו ונותן חצי דמיו לכהן והנותן לו
מינה לזבוני שלימה (שם). לא
ב] וחכמים אומרים כ"ז שיד
ישמע על פיך. לא ישמע
אתי בקבלה כל כך לידי שבועה ודוקא
פסקה מיניה שרי דלאו מכירה היא:
עובד כוכבים באמצע וכו'.
בקבלה אע"פ שאינו רשאי קונסין אותו עד
מן העכו"ם על פיך, שלא
וא"ת אמאי הביא כאן דברי
נקט שותפות אבל שאר משא ומתן
וכל שכן שלמה דאתיא לאחלופי.
תעשה שותפות עמו וישבע לך
עשרה בדמיו ונותן כל דמיו לכהן מאי לאו
חכמי' יותר מדלעיל ופי'
לא אסור: אסור לאדם שיעשה
במכירה חלוטה של שלימה אחרת:
בע"ז שלו, נמצאת שאתה גורם
התוס' דבעי להביא לאחר
❖
אעובר לא אבהמה והא דמיו קתני תני דמיה
שיזכר על ידך (שמות כג יג).
מכאן. ולפי דבריהם הביאו
שותפות עם העובד כוכבים. הא
משום הכי הוא. בתמיה דאיצטריך
לאחר שסיים כל בעיותיה.
והא נותן כל דמיו לכהן קתני ואי בהמה כהן
דתניא פ"ק דמסכת ע"ז (דף כב.)
לן למיבעי: עליה. על השבורה:
אכן נראה למהר"פ ז"ל
מאי עבידתיה הכא במאי עסקינן כגון דיהיב
דהקורא דקדק בדבר דדוקא
ישראל ועובד כוכבים שקבלו שדה
אלמא. טעמא דרבנן משום עוברין
רבינו גרשום (המשך)
לענין האבעיא הראשונה
בהמה מעברתא לפטומה דמיגו דקנסינן ליה
בשותפות וכן עובדא דעובד כוכבים
תיפשוט מינה דלרבנן אסור למכור
חלוטה אחר דשלמה אפי'
דאינ' אלא לר"י משום הכי
הכי שרי: וכ"ש שלימה
לא מייתי דברי חכמים אבל
נוטל שני ערלה וישראל נוטל שני היתר
אבהמה קנסינן ליה אעובר אמר רב אשי ת"ש
לעובד כוכבים בהמה לעובריה ולר'
לעובריה דלא פסקה מיניה
זאת הבעיא היא לרבנן כמו
ואמר פרק הזרוע (חולין דף קלג.)
יהודה מותר: לעולם טעמא דרבנן
ר' יהודה מתיר בשבורה מפני שאינה יכולה
דלא מזבנה לגמרי דשרי או
לר"י משום הכי מייתי דברי
דלמא לרבנן ומה שבורה
חכמים לאשמועינן דדוקא
המשתתף עם עובד כוכבים צריך
משום איחלופי ואיצטריך למיבעי
להתרפאות הא יכולה להתרפאות אסור והאי
דלא אתי לחלופי בשלימה
להאי מלתא פליגי רבנן
שירשום כל הני עובדא פליגי אאבוה
כיון דלא פסקה מיניה איכא למימר
אפי' הכי אסרי רבנן דלמא
עליה דר"י דרבנן פטרי
נמי כיכול להתרפאות דמי שמע מינה
דשמואל: שמא יתחייב לו עובד
לא אתי לאיחלופי במכירה גמורה והכי
אתי לחלופי מכירה חלוטה
בבכורה ור"י מחייב אבל
איבעיא להו מכר בהמה לעובריה מאי תיבעי
דשלמה אטו מכירה חלוטה
לגבי קונסין אותו וכו' לא
כוכבים שבועה. מכאן אוסר רבינו
קאמרי ליה רבנן לר' יהודה: כמאן
דהא וכ"ש שלמה לעובריה
פליג עליה. גליון:
לר' יהודה תיבעי לרבנן תיבעי לרבי יהודה
שמואל קבלת השבועה מק"ו ור"ת
דזבנה לשחיטה דמי. וליכא למיחש
דאתי לחלופי שלמה
א) נראה דצ"ל לא אבהמה
עד כאן לא קא שרי ר' יהודה אלא בשבורה
בשלמה ומיחש לחלוטין
מתיר מפני שהוא כמציל מידם כדתניא
לאיחלופי דמאן דחזי ידע דלא מזבין
ומיירי בנותן בהמה לפטומה
וקא ס"ד מאן דאסר
דלא אתיא לאיחלופי אבל שלמה דאתיא
פ"ק דמס' ע"ז (דף ו:) מלוה על פה
ליה אלא לשחיטה ולא אתי לזבוני ה)
דמפקיע מקדושתה שאינה
(שלימה) [בהמה] לעובר'
❖
שובתת בשבת וכו'.
דלמא אתי לאיחלופי
גובין מהן מפני שהוא כמציל מידם
בהמה שלא לשחיטה: משהא לה.
לאיחלופי אסר או דלמא ומה שבורה דפסקה
בבהמה אחריתי לחלוטין
אע"ג דאזיל ומודה ויש לחלק בין ספק
לצורך וולדות ומאן דחזי לה בבית
מיניה וכל שכן שלמה דלא פסקה מיניה
וה"ה דאוסר נמי למוכרה
לעובד כוכבים לגיזה
רבינו גרשום
לודאי עוד מייתי ר"ת ראיה מההיא
העובד כוכבים לסוף שנה או שתים
תיבעי לרבנן עד כאן לא קאסרי רבנן אלא
ולחלבה דאיכא למימר
דפרק [בתרא] דמגילה (דף כח.)
סבר מותר למכור בהמה לעובד
דכתיב תפדה בשה יכול
נמי דלמא אתי לאיחלופי
בשבורה דפסקה מיניה אבל שלמה דלא
דאמר אבוה בר איהי תיתי לי דלא
כוכבים שלא לשחיטה: ת"ש. ממתני':
לפדותו אפי' בדמים
הא מכירה דשלימה אטו
פסקה מיניה שרו או דלמא ומה שבורה
כדאמרינן באידך פירקא
שלימה אחריתי דחלוטין:
עבדי שותפות עם עובד כוכבים ואי
ולא קתני אע"פ שאינו רשאי. אלמא
דלא באתה תורה להחמיר
וטעם דרבנן משו"ה. ומי
דלא אתיא לאיחלופי אסרי וכל שכן שלמה
אסור מאי רבותיה וכן פר"ת שלא
מותר למכור בהמה לעובריה דהא
עליו אלא להקל עליו אבל
מצית אמרת דהאי דקא
שאר בכורות בהמה טהורה
אסרי רבנן בשלימה משום
דאתיא לאיחלופי וטעמא דרבנן משום הכי
היו נזהרים משלש סעודות מדאמר
קבלה מכירה לעוברין היא שאין חולק
אין פודין אותן בדמים אלא
דאתיא לאיחלופי ומי תלי
הוא והתניא אמרו לו לרבי יהודה והלא
פרק כל כתבי (שבת דף קיח:) תיתי
העובד כוכבים אלא בוולדות דקס"ד
נותן הבכור לכהן ואם רצה
טעמא באיחלופי: אמרו
ב)
הכהן למוכרו לו רשאי
לו לר' יהודה אמאי
לי דקיימית ג' סעודות משמע שכולן
דלא פליג עובד כוכבים בשבח פטימת
מרביעין עליה ויולדת אלמא משום עובריה
ומ"ט נותן כל דמיו לכהן
קא שרית בשבורה והלא
לא היו נזהרים בהן עוד פר"ת בזמן
בהמה: על פיך. בהגרמת פיך: תנא
ולא סגי בחצי דמיו משום
מרביעין עליה ויולדת.
הוא הכי קא"ל טעמא דידן משום דאתיא
דעיקר בהמה דישראל: מאי
ונמצא דבהמה (גופה)
הזה כולן נשבעים בקדשים ואין
במכירה. אינו רשאי והוא הדין
לאיחלופי בבהמה אלא את מ"ט שרית משום
לאו. הא דקתני קונסין לאו
[גסה] שלמה מכר לו
תופסין בהם אלהות ואע"פ שמזכירין
לכולהו: ומאי שנא מכירה דנקט.
אעובר קאי ומשום דאינו
אלמא דטעמייהו דרבנן
דאין יכולה להתרפאות כמאן דזבנה לשחיטה
רשאי אלמא דר' יהודה
דאסרי משום עובר הוא
[עמהם] שם שמים וכוונתם [לד"א
בה אינו רשאי
ולא נקטיה בחדא
ח)
דמי והלא מרביעין עליה ויולדת וכיון
סבר דאסור למכור עובר
משום דאסור למכור עובר
מ"מ] אין זה [שם] עבודת כוכבים
מהנך: דעיקר מכירה היא. עיקר
לעובד כוכבים הואיל דהיינו
לעובד כוכבים ולא משום
דמרביעין עליה ויולדת משהא לה ואמר להו
כי דעתם לשם עושה שמים וארץ
איסורא הויא מכירת בהמה:
אורחיה: אבהמה קאי.
איחלופי וכיון דלא חיישינן
דקונסין אותו אבל עובר
לאיחלופי אלא משום עובר
מאי
לכשתלד דלא מקבלת זכר תא שמע והנותן
ואע"ג שמשתתף ש"ש ודבר אחר
רשאי למכור: והא עד עשר
ש"מ לגיזה ולחלבה שרי
אין כאן לפני עור לא תתן מכשול
לו בקבלה ולא קתני אע"פ שאינו רשאי וליטעמיך המשתתף לו דלא קתני
בדמיו קתני. דמשמע דמי
בשבורה ולעולם טעמא
עובר: תני דמיה. דמשמע
דרבנן דחיישי לאיחלופי
דבני נח לא הוזהרו על כך ולדידן
הכי נמי דרשאי והא אמר אבוה דשמואל אסור לאדם שיעשה שותפות
ג)
א
של בהמה: ואי בהמה קא
והם הכי אסרי לגיזה
לא אשכחן איסור בגרם שיתוף ט):
בעית למימר כל דמיה:
ולחלבה והכי קאמרי ליה
עם העובד כוכבים שמא יתחייב לו שבועה ונשבע לו בשם עבודת
דעיקר מכירה. פרש"י דעיקר
כהן מאי עבידתיה בבהמה
וכו' מ"ט קא שרית
כוכבים שלו והתורה אמרה לא ישמע על פיך אלא תנא מכירה והוא
עצמה אמאי יהיב ליה כל
בשבורה כמאן דזבנה
1
איסור הוא המכירה
דמיה. אלא לאו אעובר
ניהליה לשחיטה דמי דמיד
הדין לשותפות ה"נ תנא מכירה והוא הדין לקבלנות ומאי שנא מכירה
קאי: לא לעולם סבירא
נוחרה וליכא דידע דזבנה
משמע שרוצה לומר שעיקר האיסור
ליה בעלמא דמוכרין עובר
לעובד כוכבים ולא אתי
דנקט דעיקר מכירה היא תא שמע ד) רבי יהודה אומר המקבל בהמה מן
הוא המכירה וקשה הא שותפות לא
לעובד כוכבים דכשבור הוא
לחלופי מכירה חלוטה
העובד כוכבים וילדה מעלין אותו בשוויו ונותן חצי דמיו לכהן והנותן בקבלה
מיתסר משום מכירה אלא כדאבוה
והכא מאי שנא דקתני
למכירה חלוטה דהא מיד
קונסין דמשמע נמי אעובר
נוחרה וליתה בעין ודאי
אע"פ שאינו רשאי קונסין אותו עד עשרה בדמיו ונותן כל דמיו לכהן
דשמואל וצ"ל עיקר איסור הפשוט
כגון דיהב ליה לעובד
ליכא למימר הכי דמיד
הוא מכירה כדתנן פרק קמא דמס'
כוכבים בהמה מעוברת
נוחרה. (אבל אם) [דהלא]
ב] וחכמים אומרים ב כל זמן שיד עובד כוכבים באמצע פטורה מן הבכורה
לפטומה דלכי מיפטמה
משהי לה כדי להרביעה
ע"ז (דף יד:):
מאי שתלד וכיון דמשהי לה אתי
לה ליזבנו וליחלקו דמיה
ורבי
דהשתא אבהמה גופה קנסי
לחלופי אטו מכירה חלוטה
ליה ומיגו דקנסי ליה כו'. והיינו ונותן כל דמיו לכהן אבל בעלמא שרי לזבוני לעובד כוכבים: והאי נמי כיכול להתרפאות דמי
ואמאי קא שרית הא אינו נוחרה: ואמר להן ר' יהודה לכשתלד. כלומר כשתראו שום שבורה בעולם שיולדת תימרו לי מ"ט
דלכשיגדיל חזי למלאכה ש"מ דעובר אסור למכור לעובד כוכבים לר' יהודה: איכא דמתני לה. הא דר' יהודה אמתניתין ולא
שרית בשבורה דודאי אינה יולדת: דלא מקבלה זכר. משום דשבורה היא ואינה יכולה לסובלו הלכך שרי ר' יהודה דלא חייש
בעי לה מיבעיא: לימא מתני' דלא כר' יהודה דמדשרי ר' יהודה בשבורה ה"ה דשרי נמי אעובר וכשבור דמי: אפילו תימא
דלמא משהי לה לצורך וולדות. אבל שלמה לעובריה לר' יהודה עדיין תיבעי לך: ולא קתני אנותן לו בקבלה אע"פ שאינו
ר' יהודה. ובשבורה (שרי אסר) [הוא דשרי] דלאו היינו אורחיה כדאמר לעיל אבל בעובר אסר דהיינו אורחיה למיהוי כשבור
רשאי מדלא תני הכי ש"מ דסבירא להו לרבנן דמוכר בהמה לעובר דקבלה היינו למחצית שבח וולדות והיינו בבהמה לעובריה:
עד שהוא במעי אמו אבל לבסוף חזי למלאכה ואסור: מכר בהמה. שאינה מעוברת לעובד כוכבים לעובריה שיהיו העוברין
וליטעמיך המשתתף. דלא קתני אע"פ שאינו רשאי הכי נמי דרשאי להשתתף: ולא ישמע על פיך. שלא תבקש בפיך שישבע
של שניהם: תיבעי לתרוייהו דהכא לא מזבין לא בהמה עצמה ולא עובר דאכתי לא מיעברא: בשבורה דלא אתיא לאיחלופי
לך בעבודה זרה שלו: אלא תנא במכירה אע"פ שאינו רשאי וה"ה לשותפות. דאינו רשאי להשתתף לו וה"ה בקבלנות דאינו
בשלמה: אבל [שלמה]. היכא דזבין בהמה לעובריה דבהמה גופה שלמה היא ואתי לאיחלופי במכירה שלמה אחריתי שלא
רשאי ליתן לו בהמה בקבלנות דהמוכר בהמה לעובר דאסור לרבנן: ומאי שנא מכירה דנקט. דגבי מכירה קתני אע"פ שאינו רשאי
לעובריה לחלוטין ואסר: או דלמא ומה שבורה דפסקה מיניה. דלחלוטין מזבנה לעובד כוכבים דאע"ג דאיכא למיחש אטו מכירה
דעיקר איסורא במכירה היא להכי תנא בה דאינו רשאי וה"ה לכולהו: שיד העובד כוכבים באמצע שיש לו שום חלק בה: