יש בכור
פרק
שמיני בכורות
נב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולא האשה בכתובתה. לא בשבח שהשביחו אם אינם שוין הנכסים
נתן אין כאן דהא מילתיה דר"ט דאמר ינתנו לכושל שבהם ור"ע נמי
א) [ב"ב קמד:], ב) [ב"ב
קד א מיי' פט"ז מהל'
קיא:], ג) ב"מ יד: טו. קי:
אישות הל"ה טוש"ע
בשעת מיתת בעלה כדי שיעור כתובה ואח"כ השביחו אינה נוטלת אלא
היה מודה ליה אי לאו טעמא דכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין
[ב"ק צה:], ד) [ב"ב קלב:
אה"ע סי' ק סעיף ב:
שבועה ט)ומסתבר דאתיא ה] אפי' כרבנן דפליגי אר' נתן והיינו טעמא
כמה שהיו שוין ולא בראוי כבמוחזק: ולא הבנות. שהיה מקבל עליו
כתובות קי:], ה) צ"ק,
קה ב מיי' שם טוש"ע שם
ו) [דברים כה], ז) נ"א בגדול
סי' קיב סעיף ו:
לזון את בתה שהיה לה מאיש אחר חמש שנים אינה ניזונת לאחר מיתתו
דלא שייכא דר' נתן לפי שלא היה ממון זה ביד היתומים מעולם אלא
לייבם, ח) צ"ל קמו צ"ק,
קו ג מיי' פ"ג מהלכות
אלא לפי מה שהנכסים שוין לא בשבח
עכשיו באין ליטול מכח ירושה ועדיין
ט) מסתבר צ"ק, י) צ"ק,
נחלות הלכה ז [טוש"ע
כ) יותר ממה צ"ק, ל) נ"א לפי
אה"ע סי' קסג סעי' א]:
ולא בראוי: ולא היבם. שנוטל פי
לא בא לידם להכי מודו ביה רבנן
ו]
ולא האשה בכתובתה ולא הבנות במזונותיהן
א
ב
ד [מיי' פכ"א מהל' מלוה
שאינם ביד היתומי' יש בהם כח
שנים חלקו וחלק המת שייבם את אשתו
לר' נתן שניתן לבעל חוב ולכתובת אשה
ולא (את) היבם וכולם אין נוטלין בשבח ולא
ולוה הל"א טוש"ע ח"מ סי'
האשה ובעל חוב יותר כו' צ"ק,
ג
א)
❖
אינו נוטל [בחלק] אחיו לא בשבח ולא
אע"ג דלא סבירא להו כר"נ במחיי
מ) נ"א מדר' נתן דמהאי
ה)
קטו סעיף א]:
בראוי כבמוחזק: גמ' מ"ט אמר קרא ולו
ב)
1
טעמא דחשבינן ליה לקרקע
בראוי: וכולן אין נוטלים כו'. מפרש
המלוה שאז יאמרו שאין מוציאין מלוה
שגבו יתומים משועבדים מהאי
משפט הבכורה משפט הבכורה לאיש ואין
גמ'
שיש לו ביד אחרים לבע"ח ולכתובת
בגמ' [ע"ב] אמאי נקיט ליה: כי הוא
טעמא חשבינן למטלטלי דהוי
תורה אור השלם
משפט הבכורה לאשה ואינו נוטל בשבח
כאילו אביהם גבאן כו' צ"ק,
גרושתו לפי שיש לו כח גדול בממון זה
ראשית אונו ולו משפט הבכורה. משמע
נ) נ"א ותקנו נמי שתגבה כו'
1. כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן
דכתיב בכל אשר ימצא לו ולא בראוי כבמוחזק
דאדידיה קאי כלומר בנכסיו משפט
י)[שיש] ז] ביד אחר כ)ממה שיש ליתומים
כלל ואע"פ שאמרתי שגובה
הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי
דכתיב בכל אשר ימצא לו ולא האשה
ממלוה דיתמי מכח תקנת כו'
הבכורה ולא בנכסי אשתו: לו. לאב
במה שהניח אביהם ביד אחרים שלא
שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ
צ"ק, ס) צ"ל בעל כו' מיד
כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ
בשעת מיתה: בעל חוב. שהלוה לחבירו
בכתובתה איני והאמר שמואל בעל חוב גובה
היה מעולם בידם ולא בא מידם ליד
דג)
וברשותו בא השבח ונראה וכו'
מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה:
צ"ק, ע) צ"ק מ"ז, פ) דוקא
אותן אחרים והניח פירות התלושין
מעות ומכר לוה הנכסים והשביחום
דברים כא יז
את השבח א"ר אבא ד)מקולי כתובה שנו כאן:
צריך צ"ק, צ) ילפינן צ"ק,
2. וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד
דקתני נמי התם כל הקודם בהם זכה
לקוחות טורף בעל חוב הגוף והשבח
ולא הבנות במזונותיהן: מ"ט תנאי כתובה
ק) נ"א דאין הבעל צ"ק,
יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת
ר) [שם איתא אמר רבי ומטו
ואיפלגו בה ר"ט ור"ע בריש המשנה
והך אשה נמי בעלת חוב היא: מקולי
וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל:
❖
ככתובה דמי: ולא (את) היבם: מ"ט בכור
כו' דר"י בן קרחה כו' שנאמר
דברים כה ו
במלוה ופקדון ביד אחרים (כתובות דף
כתובה. זה אחד מקולי כתובה: בכור
ושגוב הוליד כו'], ש) צ"ל
קרייה רחמנא אמר אביי ל"ש אלא בשבח
קרייה רחמנא. והיה הבכור אשר תלדו)
פד.) ההיא נמי בפירות שאינם ביד
דמפרש הכא טעמא כו'. צ"ק,
ששבחו נכסים בין מיתה ליבום אבל דבין יבום
ת) צ"ק מ"ז, א) דאמר שמואל
א]
שיטה מקובצת
ומוקמינן ביבמות (דף כד.) דביבם מיירי
היתומים מיירי כדקתני כל הקודם בהם
אפי' מיתמי. צ"ק, ב) צ"ל לא
לחלוקה שקיל מ"ט יקום על שם אחיו המת
וקאמר רחמנא דמצוה לייבם בגדול:
זכה דמשמע בין יורשים בין אשה בין
2
ג] ז)
ליגבי נמי מיתמי דאין כו'. צ"ק,
א] אבל בין אות ד' נמחק:
ג) צ"ק מ"ז, ד) צ"ל של בעל חוב
אמר רחמנא והרי קם רבא אמר אפי' דבין
ב] אפי' בין אות ד' נמחק:
ב"ח כל הקודם בהן זכה ח]ל)לפי שאינם
יקום על שם אחיו. והיינו לנחלה
ב]
והוי כיורד לתוך שדה חבירו
ג] בגדול ליבם הס"ד ומה"ד
❖
להיתומים בהם כח מהאשה וב"ח יותר
ונטעה כו'. צ"ק, כדאמר ביבמות (שם:) בכור קרייה
יבום לחלוקה נמי לא שקיל מ"ט כבכור מה
בכור קריי' רחמנא ודינו
רחמנא ודינו כבכור דלא יטול בראוי
משאר מטלטלי דיתמי והשתא דתקון
כו' בין מיתה ליבום הס"ד
בכור אין לו קודם חלוקה אף יבם נמי אין לו
ומה"ד יקום על כו' ביבמות
רבותינו הגאונים שיגבו אשה ובעל חוב
ובשבח בין מיתת אביהם לייבום:
קודם חלוקה: וכולם
אין נוטלין בשבח:
הס"ד: ד] ברשותו נמי
מוסף רש"י
והרי קם. משעה שנשא אשת אחיו
ממטלטלי דיתמי גובה אשה אפילו
אשבוח: ה] תי' אפי' נמחק:
לאיתויי
בעל חוב גובה את
ו] לידם ולהכי: ז] בזה ביד
כמו ח) פי שנים בנכסים ברשותו וכי
ממלוה אביהם של יתומים בין גבו
השבח. וכל הקרקע טורף
יותר ממה: ח] זכה ולפי
אשבח ברשותו ד] אשבח ונוטל
פי שנים אף בשבח:
קרקע בין גבו מעות דמלוה לא חשיבא ראוי לגבי כתובה אלא מוחזק
מיד הלוקח כמו שהיא
שאין להיתומים ביד רפה
משובחת על ידי הלוקח (ב"מ
בהם כח: ט] מוחזקת היא
שבחא
הוי כדפרישית ובלאו האי מתני' דהכותב (שם דף פד.) שהוכחתי
יד:). מקולי כתובה שנו
לגבי: י] יתומים משועבדים
ממנה דמלוה מוחזקת ט] לגבי כתובה גובה אשה כתובתה ממלוה יתומים בזמה"ז אפי' גבו מעות מכח תקנת הגאונים דכיון דעשו מטלטלי
כאן. כאן הקלו בכתובה וזו
כאילו גבאן אביהם מחיים
אחת מקולי כתובה (כתובות
(והם) [וא"כ] הכי נמי
כמקרקעי ה"ל מטלטלי שגבו יתומים בחוב אביהם משועבדים לבעל חובו דאביהם מ) מדר' נתן דמה"ט חשבינן ליה לקרקע שגבו יתומים
קי:) וכדמפרש טעמא
מטלטלי שיגבו היתומים
י] (חשובין) משועבדים מה"ט כאילו אביהם גבאן מחיים ולהכי ליכא למימר דליהוי ראוי לענין כתובה כמו לשאר דברים מיהו קשה מ"מ
בכתובות (פו.) דיותר
חשובים משועבדים מהאי
משהאיש רוצה לישא אשה
טעמא כאילו גבאום אביהם
הוו תרי חומרי בכתובה שתקנו הגאונים שתגבה אשה ממטלטלי דיתמי ואי טעון שתגבה אפי' ממלוה הבעל כשגבו היתומים מעות מדר'
נ)
רוצה לינשא, דניחא לה בכל
מחיים: יא] וי"ל דלגמרי:
נתן יא] י"ל לגמרי עשו הגאונים כמקרקעי ועוד שלר"ת שאומר שתקנת הגאונים דאורייתא אינם תרי חומרי כלל ואע"פ שאמרתי כי גם
דהו, כדריש לקיש טב למיתב
יב] בלא מה שפי' דמטלטלי
טן דו מלמיתב ארמלו (רשב"ם
בלא יב] מלוה דיתמי מכח תקנת הגאונים אין להוכיח כ"כ שיהו מטלטלי שגבו יתומים בחובת אביהם משועבדים לבע"ח ולכתובת אשה
דמלוה דיתמי משתעבדי
❖
ב"ב קלב:).
טפי משאר מטלטלי דיתמי
מטעם דר' נתן כמו קרקע כשגבו קרקע כיון דאלים שיעבוד קרקע לענין טריפה מלקוחות טפי משיעבוד מטלטלי אך יג] יש להוכיח
מכח פלוגתא דר"ט ור"ע
דאשה גובה ממלוה מההיא דהכותב כמו שפירשתי וכן עמא דבר להגבות לנשים ממלוה של בעליהן : ולא האשה בכתובתה ולא הבנות
יד]
בלאו הכי משתעבדי מכח
תקנת הגאונים חוזרני לומר
רבינו גרשום
במזונותיהן ולא היבם. הא דלא חשיב טו] ס) בעלים דאמר רב פפא ביש נוחלין (ב"ב דף קכה: ושם ד"ה אמר) הלכתא אין הבעל נוטל
דמתקנות הגאונים אין:
בראוי כבמוחזק משום דשבח נוטל כדפירש רבינו שמואל התם דכיון דאין יורש אלא הוא זוכה בנכסים מיד ובירושתו טז] באו לשבח ונראה
אינה גובה כתובה מן השבח
יג] אך מ"מ יש: יד] בעליהן.
שהשביחו נכסים לאחר
לשון רבי: טו] חשיב
דכיון שאין הבעל נוטל בראוי כמו כן אינו נוטל ממלוה אשתו אפי' מה שהלוותה מנכסי מלוג שלה כשהיא תחתיו כדמוכח בשור שנגח ד' וה'
מיתת בעלה: ולא הבנות
הכא בעל: טז] בא לשבח
(ב"ק דף מב:) שאינו יורש נזקי אשתו יז] ע)(לרבנן) משום דהוה כמלוה דמדמי ראוי דבכור לראוי דגבי בעל דמייתי התם גבי בעל פלוגתא דרבי
במזונותיהן ולא היבם: ולו
ונראה דכמו שאין הבעל
משפט הבכורה. לאיש
כו' נוטל במלוה אשתו
ורבנן דגבי בכור ביש נוחלין (ב"ב דף קכד.) דלרבי צריך לאוקמה בגירשה משום דלא חשיב מלוה ראוי בבכור וה"ה באשה אע"ג
יח]
פ)
שהאיש חייב להוריש
אפי': יז] לרבנן דרבי אי
דבבכור יש יט] פסוקא צ) דילפינן מהדדי ורבנן חשבי לה ראוי אע"ג שאם כ] הנזקין שלה באים לידה בחיים היה עליהם תורת נכסי מלוג כדמוכח
לבכורו פי שנים מנכסיו ולא
דהוה: יח] נוחלין דלא
מתני' דמציאת האשה (כתובות דף סה:) והאי דשבק ביש נוחלין (ב"ב דף קכד:) בעל דאיירי ביה ונקט בכור שאינו נוטל פי שנים במלוה לאו
האשה: בעל חוב גובה את
כא]
צריך התם לאוקמה בגרושה
השבח והאשה נמי בעלת
משום: יט] יש פסוקים
משום דס"ל דבעל שקיל במלוה דהא ודאי לא שקיל כדפרישית אלא להכי נקט גבי בכור פסקא דמלוה משום דלגבי בכור פליגי בה אמוראי
חוב היא: מקולי כתובה
דילפי מהדדי: כ] שאם היו
התם בההיא שמעתא ולהכי שבקיה לבעל ונקט בכור והא ליכא לאקשויי אמאי לא תני להו בהדי הדדי הא אין הבעל ובכור נוטלין בראוי
כב]ק)
שנו. הואיל והקילו על
בידה בחיים: כא] דשבק
כתובה שאינה גובה
רב פפא ביש נוחלין כו'
כבמוחזק ואין נוטלין במלוה משום דלגבי בכור משנה שלימה היא כדתנן הכא דאין נוטל בראוי כבמוחזק אבל בעל דאינו נוטל בראוי לא
מבינונית כבעל חוב אלא
נקט פסקא דמלוה גבי
אשכח לא משנה ולא ברייתא אלא מימרא היא בפ' יש נוחלין (שם דף קיג.) דא"ר אבהו א"ר ינאיר) ומטו בה משמיה דר' יהושע מנין לבעל שאינו
מזיבורית וכן שאינה נגבית
בכור: כב] הדדי דאין
והאמר
בלא שבועה הקילו נמי עליה
הבעל: כג] שנאמר ושגוב
נוטל בראוי כבמוחזק שנאמר כג] הוליד את יאיר וגו':
שמואל בעל חוב גובה את השבח מקולי כתובה שנו כאן. ביתומים איירי
שאינה גובה את השבח
הוליד: כד] משועבדים
הכא דומיא דבנות במזונותיהן דמזון האשה והבנות אין גובין מנכסים משועבדים כד] כדתנן בפ' הנושא בכתובות (דף קא:) ובקונטרס פירש
כבעל חוב: תנאי כתובה.
כדתנן בהנזקין דמה שפי'
כדתנן לא כתב לה בנן נוקבן
בקונטרס הבנות במזונותיהן
מזון הבנות כגון נשא אשה ופסק לזון בתה ולפירושו אין ראייה כה] דמצי איירי שפיר בשבח לקוחות ואין לשון בנות משמע כן כו] דמה ליה בנות
כו': בכור קריה רחמנא.
היינו בנושא אשה ופוסק
יותר מבן דהכי נמי בבן אם פסק עם אשתו כי ההיא דקתני גבי חמשה גובין מן המחוררין והמקבל עליו לזון בת אשתו ובן אשתו ולא הוה
כדדרשינן והיה הבכור מיכן
עמה לזון את בתה ה'
ליה נמי למינקט בנות לשון רבים אלא הוה ליה למיתני ולא בת אשתובמזונותיה דלשון בנות משמע מזון הבנות דתנן בהניזקין (גיטין מח:) שאוכלת
שמצוה בגדול ליבם אשר
שנים שיש לה מאיש אחר
תלד פרט לאיילונית שאינה
והיא גובה אף מן הלקוחות
בתנאי ב"ד כדתנן בפ' נערה שנתפתתה (כתובות דף נב:) לא כתב לה בנן נוקבן דיהויאן ליכי מינאי כו' חייב מפני שהוא תנאי ב"ד ועוד ש)דפריך
יולדת: א) ובכור אינו נוטל
כדתנן בפ': כה] ראיה
הכא טעמא משום דתנאי כתובה (כתנאי ב"ד) ובתה הניזונית בפסק שפסק עם אשתו לזון את בתה חמש שנים לא מקרי תנאי כתובה
כז] ת)
את השבח. אבל שבח
דמיירי שפיר: כו] כן דלמה
ששבחו בין יבום לחלוקה
ליה למינקט בנות יותר
דאינה ניזונית מכח שהיא בתה דאפי' בת אחרים היתה ניזונית אם פסק עליה עם אשתו שהיא כב"ח אלא במזון כח] הבת שהוא תנאי ב"ד
שקיל: מ"ט יקום על שם
כו' בבן שייך אם פסק
איירי והנהו לא גבי ממשעבדי כדתנן בגיטין בהניזקין (דף מח:) ובכתובות פ' הנושא (דף קא:) וא"כ הא ודאי הא דקאמרי הכא דאינן גובות
אחיו אמר רחמנא והרי קם
עם כו' המחוררין וכו'
והכי קאמר יקום. כלומר מי
והמקבל עליו: כז] כתובה
שבח כי אם קרן היינו מיתמי ולא מלקוחות ודומיא דהכא איירי בכתובה דלא גביא משום דמקולי כתובה שנו כאן כדאמר טעמא משמע אבל
שעתיד לקום ליבם ועדיין
ככתובה ובתה: כח] במזון
ב"ח גובה שבח א) כדאמר שמואל ואפי' מיתמי כדפרישית דביתמי עסקינן ואע"ג דאמר בפרק קמא דב"מ (דף טו.) דבעל חוב גובה שבח
לא קם יש לו דין בכור דלא
הבנות שהוא: כט] מיתמי
שקיל משבח אלא כפשוט:
כיון דאין להם על מי
מלקוחות שכך כתב לו מוכר ללוקח אנא איקום ואישפי ואימרוק זבינא אלין אינון עמליהון ושבחיהון אבל המקבל מתנה דלא כתב לה הכי
והרי קם. אבל מאחר שקם
לחזור משמע יש: ל] דלת
לא גבי כיון דאין לו על מי לחזור מהאי טעמא גופיה ב) דלא גבי מיתמי כט] דאין להם על מי לחזור יש לחלק בין יורש למקבל מתנה דיורש
דייבם נסתלק ממנו דין בכור
שייך לתקן: לא] שייך מידי
וקאי במקום אחיו שמת
לאב: לב] התם ראיה דאי
כרעיה דאבוה הוי ויש לו לב"ח לגבות את השבח ממנו כמו מאביו ומשום נעילת דלת צריך לתקן שיגבה מהן את השבח יותר ממקבל
ל]
ושקיל פי שנים בשבח דבין
אייתו כו' דאינהו אשבחו
מתנה דלא שייך לא] לאב והא דאמרינן בפרק המקבל (ב"מ דף קי.) יתומים אומרים אנו השבחנו ובעל חוב אומר אביכם השביח כו'
ייבום לחלוקה שקיל חלק
בדמי: לג] באפותיקי איירי
משמע דאם השביחו יתומים לא גבי בעל חוב שבחא היינו דוקא כשעשאה אפותיקי דהכי נמי קאמר התם דלא גבי מלקוחות דקאמר
של עצמו וחלק של מת. ולא
דפריך עליה התם מי:
משום דין בכור. דבכור אין
לד] אפותיקי פי' הא דאין
שמואל ג' שמין להם את השבח ומעלין אותם בדמים אלו הם בכור לפשוט ובעל חוב ליתומים וב"ח ללקוחות ומההוא דשמואל מייתי התם
לו שבח כלל: ורבא אמר
ב"ח: לה] דגביא וכיורד
דאי אייתו יתמי ראייה דאינהו אשבחן בדמי מסלקינן להו משמע שלשתן ענין אחד באפותיקי דפריך עליה מי אמר שמואל ב"ח
לב]
לג]
אפי' וכו':
ברשות משאר שדות: לו] פי'
שם עלה: לז] דשמואל
ללוקח יהיב ליה שבחא והאמר שמואל ב"ח גובה מן השבח ומשני הכא במאי עסקינן בשעשאה אפותיקי לד] ג) (כי) הא דאמר ב"ח גובה
א) נראה דצ"ל ל"ש דבכור אינו
אדשמואל הא: לח] הך
שבח כגון דא"ל לא יהא לך פרעון אלא מזו וכשהגיע זמן הויא ליה כמאן דגבי לה] ונשאר שדות ד) של ב"ח ונטעה שלא ברשות וגרע
וכו'
דיתומים:
כחו של ב"ח במה שנעשית אפותיקי דמשום דהויא כמאן דגביא צריך לשלם דמי השבח בין ליתומים בין ללקוחות והיינו דקאמר בתחילת
הסוגיא גבי יתומים ארעא כיון דלגוביינא קיימא כמאן דגביא דמיא גם בקונטרס פי' לו] עלה דכשנעשית אפותיקי מוכח כדלקמן בשמעתין
ומה שתירץ הש"ס תחלת הקושיא דשמואל לז] הא דמסיק בה שיעור ארעא ושבחא הא דלא מסיק כו' לא קאי במסקנא דמוקמינן לה
כשעשאו אפותיקי דאפי' מסיק בה שיעור
ארעא ושבחא צריך לשלם ליתומים וללקוחות דמי שבחן כדפרי' ועוד דעל כרחיך הך
לח] יתומים אומרים אנו השבחנו לא מתוקמא
דלא מסיק
בה שיעור
ארעא ושבחא דא"כ אפילו אביהם השביח לא שקיל אלא ודאי במסיק
ביה