נב:
יש בכור פרק
שמיני בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ביה שיעור ארעא ושבחא איירי ואפ"ה לא שקיל אם השביחו יתומים
שבחא דממילא. שלא טרח בה אחיו:
כגון חפורה והוו
שובלי.
שהיתה
קז א מיי' פי"א מהל' שמטה
א) ב"ב קלט., ב) [כתובות
פד.], ג) [כתובות פד.],
ויובל הל' כ עי' כ"מ:
התבואה שחת בשעת מיתתו ועכשיו נעשו שבלים: או שלפופי והוו
ע)כדפרש כשעשאו אפותיקי ואשנוייא קמא דהוה משני הא דמסיק בה שיעור
קח ב מיי' שם הל' כא:
ד) [ערכין לא:], ה) [כתובות
תמרי. סמדר ועכשיו נעשו תמרים גדולים. וקמ"ל דאפי' בהאי שבחא
ארעא יב] הא דלא מסיק כו' הוה מצי לאקשויי א"כ הך יתומים אמרו
קט ג מיי' שם הל' כ:
פג: פד.], ו) ב"ק סט: ביצה
קי ד מיי' שם הל' יט:
לז: גיטין כה. ודף מח. לקמן
אנו השבחנו במאי נוקי לה אי כדמסיק אפילו השביחו יתומים שקיל ואי
לא שקיל בכור אלא כאחד מן האחין ושמין אותן מה היו שוין כשמת האב
קיא ה ו מיי' שם הל' כ:
נז., ז) צ"ל ליה, ח) [כתובות
דלא מסיק אפי'השביחו אביהם יג] הא
ובהנהו דמי' שקיל פי שנים דאי מרישא
קיב ז מיי' שם הל' כא:
פד.], ט) ב"ב ק: כתובות פד.,
קיג ח מיי' פכ"ד מהל'
י) אחר צ"ק, כ) [במדבר כז],
לא שקיל אלא לא קאי ההיא שנוייא אהא
ה"א אין הבכור נוטל פי שנים
(ו) ו]
לאיתויי שבחא דממילא (א) חפורה א] והוו
ל) [דברים כא], מ) גי' צ"ק
מכירה הלי"ז טוש"ע
סוגיא דיתומים אומרים אנו השבחנו
בשבח ה"מ בשבח שטרחו בו אחים
שובלי שלפופי והוו תמרי: ולא בראוי
ח"מ סי' ריז סעיף ז וטוש"ע
דאורייתא הס"ד ומה"ד בכור
❖
כגון זיבול שדות וקשקוש ועידור: נכסי
אלא אקושיא דשמואל אדשמואל דאיתא
י"ד סי' שסו סעיף א:
קרייה רחמנא ליבם הס"ד,
כבמוחזק: לאיתויי נכסי דאבי אבא:
נ) [ע"א], ס) [ב"ב ק:],
נמי בפ"ק דב"מ (דף טו.) ובהגוזל קמא
דאבי אבא. אם היה אבי אביהם חי
מתני'(ב) א) ואלו שאין חוזרין ביובל א הבכורה
ע) נ"א כדמפרש, פ) נ"א
לאיתויי
בשעת מיתת אביהם והיו נכסים ראוין
(ב"ק צה:):
שבחא דממילא
כבכורה צ"ק, צ) [ובגיטין
תורה אור השלם
והיורש את אשתו והמייבם את אשת אחיו
מח.], ק) נ"א דתלוי רש"א,
ב
ג
חפורה והוו שובלי כו'. כרבנן אתיא
ליפול להם כשימות אע"ג דודאי עתידים
❖
ר) [ממתנייתא],
1. כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן
והמתנה דברי ר"מ וחכמים אומרים המתנה
ד
מתני' דפליגי רבי ורבנן
גבי
ליפול להם ואפי' יש לו בן אחד יטלו
(י) יד]
י)
הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי
כמכר רבי אלעזר אומר כולם חוזרין ביובל
בכור אם נוטל בשבח אם לאו ומסיק
אלו חלק אביהם וסד"א (ז) ז] כמוחזק
שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ
הגהות הב"ח
כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ
דמו וקמ"ל סיפא דאי מרישא ה"א ראוי
רבי יוחנן בן ברוקה אומר (אף) היורש
התם ובחפורה והוי שובלי שלפופי
טו]
ב)
ב] (ג)
מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה:
(א) גמ' דממילא כגון
דקתני רישא דאין הבכור נוטל בו כגון
והוו תמרי פליגי והתם נמי קאמר רבא
דברים כא יז
את אשתו יחזיר לבני משפחה וינכה (ד) מהן
חפורה: (ב) שם במשנה אלו
2. בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת
דאסור לעשות כדברי רבי:
שנפלו ח] לו נכסי אחי אביהם שהיה
את הדמים: גמ' מאי טעמא דרבי מאיר
שאינן כצ"ל ואות ו' נמחק:
תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ:
בכור לתת לו פי שנים מתנה קרייה
(ג) שם אומר היורש כצ"ל
לו בנים בשעת מיתת אביהם של אלו
ויקרא כה יג
מכר הוא דאמר רחמנא ליהדר ביובל מתנה
ותיבת אף נמחק: (ד) שם
3. טוֹבָה חָכְמָה עִם נַחֲלָה
ומתו בניו ואח"כ מת הוא דנכסים הללו
רחמנא. תימה בפרק שני
וינכה להם מן הדמים:
וירושה לא והני (ה) ג] מירושה ירושה דמתנה
וְיֹתֵר לְרֹאֵי הַשָּׁמֶשׁ:
❖
לא היו ראוין להם בשעת מיתת אביהם
דיבמות (דף כד:) דמסיק גבי יבם אלא
(ה) גמ' והני דירושה:
קהלת ז יא
מתנה בכור לתת לו פי שנים מתנה קרייה
(ו) רש"י ד"ה או שלפופי וכו'
אלא מספק: מתני' והמייבם את
1
בכור דקרייה רחמנא למאי הלכתא
ה"א כי אין: (ז) ד"ה נכסי
רחמנא: והיורש את אשתו: ירושת הבעל
לגריעותא דאינו נוטל בראוי כבמוחזק
אשת אחיו. ונטל חלק אחיו ירושה
ג)
וכו' וסד"א דכמוחזק דמו
מוסף רש"י
קמ"ל: (ח) ד"ה והמייבם וכו'
דאורייתא: והמייבם את אשת אחיו: בכור
אמאי לא קאמר טז] לחשיבותא דאינה
גמורה היא ואינו מחזיר (ח) ביובל:
ואלו שאין חוזרין ביובל.
ואינו מחזיר לשאר אחיו
מתנה כמכר. ויוצאה ביובל: היורש
חוזרת ביובל פ)בבכורה וי"ל משום דאיכא
קרייה רחמנא: וחכמים אומרים מתנה כמכר:
ביובל: (ט) ד"ה טובה כו' הא
לבעליהן, שאין חוזרין אלא
דרבין לא הוה: (י) תוס' ד"ה
ממכר (רשב"ם ב"ב קלט.).
ר' אלעזר דפליג הכא ואמר כולן חוזרין
את אשתו יחזיר. קרקעות לבני
מאי טעמייהו דרבנן תשובו לרבות את
ד)
2
הבכורה. חלק בכורת הבכור
לאיתויי וכו' דפליגי ר' ורבנן
ביובל: אמר רבי אסי אמר ר' יוחנן
משפחתה בדמים וינכה להם מן הדמים.
(שם). האחים שחלקו
בפ' יש נוחלין דף קכד
המתנה והני כולהו ירושה נינהו בכור אמר
ובגמ' מפרש לה: גמ' ירושת הבעל
לקוחות הן.ולא אמרינן
האחין שחלקו לקוחות הן. ומה שקשה
גבי בכור וכו' ומסיק התם
כ) ❖
קרא לתת לו פי שנים מקיש חלק בכורה
דבחפורה:
הוברר לכל אחד חלק ירושתו
אדר' אסי דריש פירקין (מח.)
דאמר
דאורייתא. לשארו הקרוב אליו
יז]
וירושה אינה חוזרת ביובל, אלא
לחלק פשוט מה חלק פשוט ירושה אף חלק
ממשפחתו וירש אותה מכאן שהבעל
מחצה יורשין ומה שמקשה ר"ת היאך
שמא חלק הבא לזה לא היה
בכורה ירושה: רבי אלעזר אומר כולם חוזרים
שלו והרי החליפו חלקיהם והוו
רבינו גרשום
מצינו ידינו ורגלינו בבית המדרש דקי"ל
יורש את אשתו ביש נוחלין (ב"ב קיא:):
להו לקוחות ומחזירין זה לזה
ביובל: סבר לה כרבנן דאמרי תשובו לרבות
תשובו. איש אל אחוזתו קרא יתירא הוא
כרבי יוחנן דלקוחות הן וכריש לקיש
ביובל (ביצה לז: וכעי"ז ב"ק
לאייתויי שבחא דממילא.
סט:) וחוזר ביובל לתחילתו
דלא תימא בשבח שהשביחו
דקנין פירות לאו כקנין הגוף וא"כ לא
דהא כבר נאמר (ויקרא כה) ושבתם איש
את המתנה והני כולהו מתנה נינהו בכור
משום מצות יובל והדר שקליה
יתומים לא שקלי אלא אפי'
משכחת יח] לך דמייתי ביכורים אלא
אל אחוזתו והלכך לרבות את המתנה:
לתת לו פי שנים מתנה קרייה רחמנא והיורש
כדמעיקרא (גיטין כה.).
בשבחא דממילא לא שקלי:
אמאי יחזיר. ירושה אינה
כגון חפורה. חזיז כלומר אם
חד בר חד עד יהושע בן נון הכל
והנך. אחריני דמתני' להכי מודו רבנן
את אשתו ירושת הבעל דרבנן והמייבם את
ה)
חוזרת ביובל (כתובות פד.).
היתה התבואה חזיז כשמת
פירשתי בפ' החובל (ב"ק פח: ד"ה הכי)
דאינם חוזרין דכולהו ירושה נינהו:
דמים מאי עבידתייהו.
ובשעת חלוקה הוי שובלי:
אשת אחיו בכור קרייה רחמנא ו)אמר רבי אסי
(ובפ' בית כור) (קו) ויש לפרש דאע"ג
קס"ד יחזירם להם בדמים
פי שנים. מקיש חלקיו זה לזה דמה
צ)
או שלפופי. הניח תמרים
ט]
אמר רבי יוחנן האחין שחלקו לקוחות הן
קלים (שם). ומשום פגם
קטנים ונעשו תמרי רברבי
ה
חלק פשיטותו הוי ירושה כדכתיב ביום
דאית ליה לקוחות הן וכל הנהו נמי
משפחה. גנאי הוא להם
קודם חלוקה לא שקלי:
ומחזירין זה לזה ביובל מותיב רב הושעיא
דאית להו אין ברירה לא אמרו
הנחילו את בניו : אף חלק בכורתו
שיהיו אחרים נקברים עמהם
ל)
לאיתויי נכסי דאבא. דלא
והם יקברו בקבורת אחרים
ואלו שאין חוזרין ביובל הבכורה אמר ליה ר'
תימא בנכסי דאחוה דאבוה
ירושה. וירושת הבעל דאורייתאמ) ויבם
דמחזירין ביובל רק רבי יוחנן לבדו
(שם). וכדתניא. דלוקח בית
לא שקיל פי שנים משום
אלעזר מאי אין חוזרין אין חוזרין לבטלה
בכור קרייה רחמנאנ): ומחזירין זה לזה.
ודוקא על ר' יוחנן דייק בסוף השולח
הקברות מחזירו על כרחו
ו
דהנהו הוו ראוי ולא מוחזק
(שם).
דאביו לא היה יודע שימות
(גיטין דף מח.) היאך מצא ידיו ורגליו
וחוזרין וחולקין: אין חוזרין לבטלה.
מתקיף לה רב ששת מכלל דמאן דאמר
❖
הדרן עלך יש בכור
אחיו בלא זרע ולא היה
ק) דהרי חוזרת ביובל בכך אבל כולהו
שיהא מאבד בכורתו אבל חוזרין
חוזרין חוזרין לבטלה קאמר קרי ד] רב חמא
דעתו כלל על ירושתו אבל
בנכסי דאבי אביו שאביו
וחולקין ונוטל פי שנים כבתחלה: מכלל
אחריני סברי יט] אע"ג דלקוחות הן
עליה דרב ששת טובה חכמה עם נחלה ולא
3
היה דעתו עליהן ליורשו
שיטה מקובצת
דאין ברירה מכר הוא דאמר רחמנא
דר' אלעזר דאמר חוזרין לבטלה קאמר.
אימא אע"ג דמת הוא קמי
שמיע ז)(להו) הא דכי אתי רבין אמר רבי יוחנן
דליהדר ביובל ירושה ומתנה לא כדאמר
בתמיה: טובה חכמה עם נחלה. טוב
אביו כמוחזק הוו קמ"ל
א] והוו שבלי: ב] תי' אף
ואמרי לה ה] ר' אלעזר אמר משום רבי אלעזר
דלא: ואלו שאין חוזרין
נמחק: ג] והני דירושה
לעיל וכדאמר נמי לקמן בפרק בתרא
טעם חכמת חריפות האמורה עם
י]
ביובל. אע"ג דכתב במכר
ירושה: ד] קרי רמי בר חמא:
בן שמוע מאי חוזרין חוזרין לבטלה: ר"י בן
(דף נו:) דאע"ג דא"ר יוחנן דאפילו
נחלת הברייתות שהיה רב ששת בעל
ויצא ביובל ושב לאחוזתו
ה] לה דכי אתא רבין אמר ר'
הבכורה והיורש כו'. ירושת
אלעזר משום ר"א: ו] ה"א
ברוקה אומר (אף) היורש את אשתו יחזיר
ברייתות דאי הוה שמיע ליה לרב ששת
חלקו ט' כנגד ט' וי' כנגד י' אין
הבעל דאורייתא כדדרשינן
כי אין: ז] דכמוחזק דמי:
לבני וכו': מאי קסבר אי קסבר ירושת
אומרים כ] הוא חלקו המגיעו משעה
הא (ט) דרביה לא הוה פריך מידי: מקום
ונתתם את נחלתו שארו לו
ח] שנפלו להו נכסי אחי
ח)
שארו זו אשתו: בכור קרייה
אביהם שהיו. ס"א שלא היו
ראשונה לכך אפ"ה אצטריך לאשמועי'
מעמדו. שעושין מעמדות שבעה למתס):
הבעל דאורייתא אמאי יחזיר לבני משפחה
רחמנא. וכתיב ביה לתת:
לו בנים בשעת מיתת אביהן
דלקוחות הוו וחוזרים ביובל דסלקא
בעל כרחו. של לוקח: דמי קבר
תשובו איש יכול למימר
ואין ראוי אלא מספקא שמא
ואי קסבר ירושת הבעל דרבנן דמים מאי
שובו מדקאמר תשובו
לא יהיה לו זרע: ט] מקיש
אדעתין דאין כא] חוזר מטעם דפרישית
אשתו. יא] דהוא חייב בקבורתה
עבידתייהו לעולם קסבר ירושת הבעל
לרבות המתנה: והני כולהו.
שני חלקים: י] טעם האמורא
אי נמי ילפינן כל חלוקת ירושה מחלוקת
כדאמר במסכת כתובות (דף מז:):
דמתני' דאין חוזרין משום
עם נחלת המשנה שהיה:
דאוריית' והכא במאי עסקינן כגון שהורישתו
ז
דירושה נינהו: לתת לו פי
יהושע דאמר ביש נוחלין (ב"ב דף קיט:)
יא] דהא מיהא חייב:
הדרן עלך יש בכור שנים. מפשוט היינו מקיש
אשתו בית הקברות ומשום פגם משפחה
יב] ארעא ושבחא הא כו' הך
דירושה היא להם מאבותיהם ואפ"ה
[חלק בכור לחלק פשוט]:
דיתומים אומרים: יג] אביהם
אמור רבנן לשקול דמי וליהדר וכדתניא המוכר קברו ודרך קברו מקום
מודה בה ר' יוחנן דלא חזרה ביובל
ט)
ח
בכור קרייה רחמנא וכבר
נמי הא לא כו' שנוייא
הוקש חלק בכור לפשוט:
מההיא סוגיא: יד] ורבנן בפ'
מעמדו ובית הספדו באים בני משפחה וקוברים אותו בעל כרחו
משום פגם
כדקאמר חד בר חד עד יהושע בן נון
ירושת הבעל דרבנן. ולא הוי
יש נוחלין גבי: טו] התם
דסברא הוא דלא חזרה כיון שחלקו על
משפחה ומאי ינכה להם מן הדמים דמי
קבר אשתו:
ירושה גמורה וחוזרת:
דבחפורה: טז] קאמר נמי
לקוחות הן. דלא אמרינן יש
לחשיבותא: יז] שקשה דרבי
פי נביאים ובאורים ותומים ובגזירת
הדרן עלך יש בכור
ברירה שכל אחד יורש חלקו
אסי אדרבי אסי: יח] תי' לך
הכתוב ובהך סברא פליגי שאר אמוראי
מן התורה אלא אין ברירה
נמחק: יט] סברי דאע"ג:
והרי הן כלקוחות ומחזירין
כ] אומרים זהו חלקו:
על רבי יוחנן כב] וניחא השתא הא
זה לזה ביובל וכשמחזירין
כא] דאין חוזרים מטעם
דפריך הכא רב אושעיא על רבי יוחנן ממתניתין
דקתני ואלו שאין חוזרין ביובל הבכורה ואיכא כג] אמוראי דאית להו לקוחות הן ואין ברירה
אין מתבטל חלק הבכורה
דפרישנא א"נ: כב] יוחנן
אלא כשחוזרין וחולקין
דרבי יוחנן סבר דמההיא לא
ולא פריך עלייהו אלא דווקא על רבי יוחנן משום דאמר חוזרין וא"ת מאי קשה לרבי יוחנן הא רבי מאיר קתני לה למתני' דאית ליה ברירה
אחר היובל נוטל הבכור
ילפינן דגזירת הכתוב היתה
כד] גבי לוקח יין מבין הכותיים (תוספתא דדמאי פ"ז מ"ד) וי"ל דחכמים נמי לא פליגי עליה בבכור אלא ר"א ועוד דאע"ג דאית ליה ברירה היכא
חלק בכורתו כבתחילה:
ושאר אמוראי סברי דמהתם
דמברר הספק ע"פ תנאו דלמא לית ליה בעלמא שיש לחלק כדפרשי' לעיל (דף מח. ד"ה דכולי): קרי רב חמא עליה דרב ששת טובה
מתקיף לה רב ששת מכלל.
ילפי בכל חלוקת ירושה:
כיון דאוקמת הא אלו שאינן
כג] ואיכא כמה אמוראי:
חכמה עם נחלה. רב ששת בעל ברייתות הוה כדאמר בפ' הדר (עירובין דף סז.) דרב חסדא מרתען שפוותיה ר)(ממתניתין) דרב ששת ולה"ק טובה
חוזרין אין חוזרין לבטלה
כד] ליה ברירה בעלמא:
חכמה מימרא דרבין א"ר יוחנן עם נחלה קבלות הרבה שהיו לו שנויות בברייתא: באין בני המשפחה וקוברין אותו בעל כרחו משום
כה]
מכלל דר' אלעזר דפליג
כה] שנויות בברייתות הס"ד:
עליה דאמר כולן חוזרין
כו] קברו ודרך קברו וכן:
פגם משפחה. בפרק נגמר הדין (סנהדרין דף מו: ושם) מבעיא לן קבורה משום בזיונא או משום כפרה נפקא מינה דאמר לא תקברוניה
חוזרין לבטלה קאמר ואמאי
דאי משום בזיונא לאו כל כמיניה וליכא למיפשט מידי מהכא דלא קאמר הכא דלא ליקברוהו כלל אלא זוזי אנסוהו למכור קברו כו] ודרכו
יפסיד חלק בכורתו אלא
ש"מ ליתיה להאי תירוץ דר'
וכן מההיא דכתובות (דף מח.) נמי ליכא למיפשט מינה דקאמר אל תקברוהו מנכסיו אין שומעין לו דבעי הוא שיקברוהו אלא מתכוין להפיל
אלעזר וקשיא דרב אסי:
הדרן עלך יש בכור
עצמו על הציבור ולהעשיר את בניו:
טובה חכמה. דשפיר
אתקיף: ואכתי אמאי אתקיף
עלה ולא שמיע להו לרב
ששת ולרמי בר חמא הא דכי אתא רבין וכו'. דר' אלעזר במתניתין חוזרין לבטלה קאמר ותנא קמא ור' מאיר אין חוזרין לבטלה קאמר ולא קשיא לרב אסי: וינכה להן קצת מן הדמים. מן הפדיון: דמים מאי עבידתייהו. אמאי יהבי
ליה בני משפחה כלום דמים כיון דאינו יורש מן התורה: וכיון דיורש מדאורייתא אמאי מנכה להן משום דנקבר אשתו שנקברת שם שהוא חייב בקבורתה:
הדרן עלך יש בכור לנחלה