מעשר בהמה פרק
תשיעי בכורות
נג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מעשר
מעשר
בהמה
כו' בכבשים ובעזים. כלומר ונוהג בכבשים
בהמה כו'. בכל מקום רגיל להזכיר
בכור ומעשר ופסח
א) [סוף שקלים], ב) [לקמן
א א מיי' פ"ו מהלכות
נח: ע"ש], ג) [צ"ל דתניא],
בכורות הל' ב סמג עשין
ועזים: חדש. שנולדו לאחר אלול: ישן. שנולדו קודם אלול:
ששוין במתנותיהן ט) להכי תנא ו] מעשר אגב בכור ופסח
ד) ע"ז יג. יומא סו. סוף
ריב:
דנפישי מיליה תנא בפסחים: נוהג בארץ ובחוצה לארץ. הא דאמרי'
ואין מתעשרין חדש וישן מזה על זה. כדמפרש בגמרא [ע"ב]: גמ' לימא
שקלים, ה) [יעב"ץ מח"ז],
ב [מיי' פ"ז מהל' בכורות
ו) [לקמן נז.], ז) [חולין לח:],
הל' ד]:
מתני'. דקתני נוהג בחוצה לארץ: מעשר דגן. אינו נוהג אלא בארץ
בריש שילוח הקן (חולין דף קלח:) דכל היכא דתנא בארץ ובחוצה לארץ
ח) [ויקרא כז], ט) צ"ל והכא
ג [מיי' שם הל' ה]:
דקאמרינן בפ"ק דקדושין (דף לז.) כל
שלא לצורך לבד מראשית הגז היינו
צ"ק, י) ומוקי צ"ק, כ) נ"א
ב ד מיי' פ"ח מהלכות ערכין
❖
שהיה, ל) [וע' תוס' שבת נד:
מעשר בהמה נוהג בארץ ובחוצה לארץ
הלכה ח:
מצוה שהיא חובת קרקע אינה נוהגת
בהנהו דתנן בההיא מכילתא אבל הכא
א) א
ד"ה הוה ותוס' ביצה כג. ד"ה
לצורך הוא: רבי עקיבא אומר יכול
אלא בארץ וילפינן ליה מקראי:
בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין
תליסר וכו' משם בארה שקיימו
ליקרב. לאו קדוש. ומתני' דקתני נוהג
יעלה אדם מעשר כו'. בתמורה בסוף
לאותן שני תירוצין שבטלו כאן
שיטה מקובצת
אבל לא במוקדשים ונוהג בבקר ובצאן ואין
ב
וע"ע תוס' ע"ז יג. ד"ה אין
ליקדש קאמר ומפרש בסמוך למאי
אלו קדשים (דף כא:) קאמר נמי
ותוס' יומא סו. ד"ה אין],
מתעשרין מזה על זה בכבשים ובעזים
א] כל משמע צאן: ב] תי' אי
הלכתא קדוש: דיקא נמי. דר"ע
רבי עקיבא הכי דבכור הבא מחוצה
מ) [ועי' היטב תוס' ע"ז יג.],
הכי נמחק: ג] גזירה משום
ומתעשרין מזה על זה בחדש ובישן ואינן
נ) [רש"ש מח"ז], ס) נ"א
ג
לקוח גזירה משום יתום
לארץ ז] אינו קרב י)דמוקי התם מתני'
מהקרבה הוא דקממעט לה מדנסיב
ולהמתין עד שיזדמן לו כהן
רש"י ותוס' גרסי משום
מתעשרין מזה על זה שהיה בדין ומה אם
❖
דמס' חלה (פ"ד מי"א) דבן ח] אנטיגנוס
הש"סה) למילתיה מוהבאתם שמה דהיינו
שירצה לקבלו כו' צ"ק,
יתום: ד] אמר רבא משום:
החדש והישן שאינן כלאים זה בזה אינם
ה] ואוכל מעשר אות ן'
הקרבה: במומו. דימתין עד שיומם
העלה בכורות מבבל ולא קבלום ממנו
נמחק: ו] להכי תנא הכא
כרב
מתעשרין מזה על זה כבשים ועזים שהן
כר' עקיבא:
ה] ואוכלן. מעשר בהמה בין תם בין
הונא דאמר רב
מעשר: ז] לארץ דאינו קרב:
תורה אור השלם
בעל מום דבעלים הוא דלא אשכחן
הונא גזירה משום יתום. דרב הונא
ח] אנטינוס אות ג' נמחק:
כלאים זה בזה אינו דין שלא יהו מתעשרין
1. וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן
ט] בקיאי ביה אינשי [דלא]
קרא דליתביה לכהן: כדרב הונא
לקמן בפירקין (דף נח:) כיצד מעשרן
מזה על זה ת"ל וצאן א] משמע כל צאן אחד:
משכחת לה אלא: י] אלא
1
כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט
דאמר. לקמן בהאי פירקא (דף נח:):
ושם לא שייך למיגזר משום כלאים
אמר רבא משום: יא] יוצאה
הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַיְיָ:
גמ' לימא מתני' דלא כרבי עקיבא דתניא
אמרינן: יב] הבית ואין צריך
ויקרא כז לב
גזירה משום יתום. ה"נ גזרה משום
וטריפה ויוצא דופן אבל כאן שייך
2. וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם
כדפי': יג] כולהו לכהנים
רבי עקיבא אומר יכול יעלה אדם מעשר
יתום שלא יכניס יתום לדיר להתעשר
למיגזר משום הנהו כמו משום יתום
דקסבר: יד] וכן במעילה
וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם
בהמה מחוצה לארץ ויקריבנו ת"ל והבאתם
ובנזיר המפריש מעות:
2
וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם וְנִדְרֵיכֶם
דאמר במתני' ו) הכל נכנסים לדיר
אלא איידי דנקט רב הונא התם נקטה
טו] זוזי דמחלל עלייהו:
וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם
❖
שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם
הכא ומיהו תימה דלא נקט לקוח ויתום
להתעשר חוץ מכלאים וטריפה ויוצא
טז] שרי הכהן לכונסו:
דברים יב ו
וְצֹאנְכֶם:
❖
בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר
יז] מיבעי ליה להשליך:
כדנקט התם לכך נראה לי לפרש דנקט
דופן ומחוסר זמן ויתום. ולהכי נקט
רב הונא יתום טפי מכל הני משום
הכא דוקא יתום דטעו ביה טפי
בהמה ואחד מעשר דגן ממקום שאתה מעלה
הגהות הב"ח
דהתם גבי מילתיה לא שייך למימר
מבאחריני משום דלא בקיאי ט] דיתום
רבינו גרשום
מעשר דגן אתה מעלה מעשר בהמה
❖
(א) גמ' מרחם קדוש:
אלא לקוח ויתום לקמן בהאי פירקא.
נמי לא משכחת ליה אלא בזה פירש
שלא בפני הבית. לאחר
וממקום שאי אתה מעלה מעשר דגן אי אתה
יתום שמתה אמו בשעת לידה זה פירש
למיתה וזה פירש לחיים:
חרבן הבית: ממקום שאי
מעלה מעשר בהמה אפי' תימא ר' עקיבא
אלא י] משום תקלה. משמע הכא
אתה מעלה מעשר דגן.
מוסף רש"י
למיתה וזה פירש לחיים ז): מעיקרא
מחוצה לארץ לארץ וכל
כאן ליקרב כאן ליקדש דיקא נמי דקא
נמי. כשהמקדש קיים נגזור משום
דאין מעשר בהמה נוהג בזמן
אין מקדישין. שום דבר,
היכא דכתיב מעשר ותרומה
נסיב לה תלמודא והבאתם שמה שמע מינה
שסתם הקדש לבדק הבית ואין
באוריית' משמע בדגן
יתום: אלא. להכי לא גזרינן בזמן
הזה משום תקלה והקשה ר"ת בפרק
להן תקנה (יומא סו.). ואין
שבארץ דסמיך ליה ארצם
אי הכי מאחר שאינו קרב אמאי קדוש
בית המקדש דאפשר בהכרזת ב"ד
במה בהמה יוצאה (שבת נד:) יא] דרבי
ב]
מחרימין. קסבר סתם
או נחלה כגון כי את מעשר
חרמים לבדק הבית דפלוגתא
בני ישראל אשר ירימו
לנאכל במומו לבעלים: בפני הבית ושלא
שלא יכניס אדם יתום לדיר להתעשר
אלעזר בן עזריה הוה מעשר תריסר
היא בערכין, וכיון דהשתא
נתתי ללוים על כן אמרתי
הילכך האידנא נמי ליפרשו ואפשר
אלפי עגלי מעדריה בכל שתא ולאחר
בפני הבית: אי הכי אפי' האידנא נמי
ליכא בית המקדש אתי בהו
להם בתוך בני ישראל
לידי תקלה דמתהני מהקדש
לא ינחלו נחלה. וכגון כי
החורבן היה דרבן יוחנן בן זכאי שהוא
בהכרזה: משום תקלה. דאין לנו על
כ)
כדרב הונא דאמר רב הונא גזירה ג] משום
ב)
ומעילה (ע"ז יג.). בהמה
תכלה לעשר וגו' השקיפה
מה להקריב וצריך לשהויי עד שיומם
נשיא היה לאחר חורבן ואחריו רבן
תיעקר כו'. דהקדש אסור
וגו' אי אתה מעלה מעשר
יתום אי הכי מעיקרא נמי לא אלא אפשר
בהנאה (ערכין ו.). נועל
ואתי ביה לידי תקלה דגיזה ועבודה או
גמליאל ובימי רבן גמליאל מנו את ר'
בהמה ומתניתין דקתני נוהג
בהכרזה הכא נמי אפשר בהכרזה אלא אמר
דלת. ואין לה מה תאכל
בארץ ובחוצה לארץ: אפי'
שוחטו בלא מום: ואין מחרימין.
אלעזר בן עזריה נשיא כדאי' בפרק
ותמות (ע"ז יג:).
תימא ר' עקיבא כאן
ד] רבה משום תקלה ומנא תימרא דחיישינן
תפלת השחר (ברכות דף כז:) ובן י"ח
דחרם הויא קדש כהקדש דכתיב כל חרם
ליקרב כאן ליקדש. האי
לתקלה (דתנן) אין מקדישין ואין מעריכין
דקאמר רבי עקיבא אי אתה
קדש קדשים וגו' : תיעקר. דלא ליתי
שנה היה ואין לפרש כלל דאיירי
ג)
ד) ד
ח)
מעלה מחוצה לארץ ליקרב
ואין מחרימין בזמן הזה ואם הקדיש והעריך
בה לידי תקלה: מתה מאיליה. ברעב:
בעישור שנותנין למלך כמו ארנונא
קאמר אבל מיקדש קדיש
אפי' בחוצה לארץ: דיקא
ודוחק נמי לפרש דאפוטרופוס היה לו
בכור בדידן תליא. בתמיה: הכי
והחרים בהמה תיעקר פירות כסות וכלים ירקבו
נמי. דקרא ליקרב קאמר
קאמר. הכי פרכינן הואיל וחיישת
כשהוא קטן שהיה מעשר ושמא לא
מעות וכלי מתכות יוליך לים המלח ואיזהו
דכתיב והבאתם ומהקרבה
הוא דמעטיה אבל מקדושה
לתקלה לקנינהו לאודנייהו דאימהות
בטלו מעשר בהמה כ"כ סמוך לחורבן :
ל)
עיקור נועל דלת בפניה והיא מתה מאיליה
לא: לנאכל במומו. ולא
ואין מחרימין בזמן הזה. אפילו
לעובדי כוכבים כי היכי דתיהוי יד עובד
כשהוא תם: אי הכי אפי'
אי הכי בכור נמי לא ליקדש בכור בדידן
כוכבי' באמצע ולא ליתי לידי בכורה:
למ"ד (ערכין דף כט.) סתם
האידנא נמי. בזמן הזה
תליא מילתא (א) ברחם קדוש הכי קאמר
יהא נוהג: גזירה משום
ומשני
חרמים לכהנים אפי' במפרש לכהנים
יתום. שלא יכניסו לדיר
ליקנינהו לאודנייהו לעובדי כוכבים דלא ליקדש מעיקרא
איכא למיגזר משום תקלה דכל זמן
להתעשר ולאו בר עשורי
הוא כדתנן במתניתין:
אפשר
שהם ביד בעלים הרי הן הקדש כדאיתא
מעיקרא נמי. בפני הבית
לעיל בריש כל פסולי המוקדשין (דף לב.) ובפ"ק דע"ז (דף יג.) פרש"י דקסבר סתם חרמים לבדק
הבית יב] ואי נמי כדפרי' והא דאמר
נמי לא משום יתום: אפשר
בהכרזה. דמכרזי דיתום לאו
עולא בערכין בסוף פרק המקדיש שדהו (דף כט.) אי הואי התם הוה יהיבנא כולהו יג] לכהן דקסבר סתם חרמים לכהנים גבי ההוא
בר עשורי: משום תקלה.
גברא דאחרימנהו לנכסיה יש לחלק דהיינו במקרקעי דבלאו הכי מקשה ר"ת רב יהודה דסבר התם סתם חרמים לבדק הבית היכי שרי התם ע"י
דשמא לא יכול להמתין
עד שיומם ויאכלנו תם.
פדייה דלישקול ארבע זוזי ושדי בנהרא ואומר רבינו תם דהתם במקרקעות דאי אסרת להו איסור עולם כ"ש דאתי לידי תקלה טפי ומיהו קשה
ובזמן בהמ"ק ליכא למיחש
דמשמע התם דאיירי במטלטלין דפריך עלה מהא דתניא דאין שדה חרמים נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג ומשני הא במקרקעי הא במטלטלי וי"ל
לתקלה דהא מצי מקריב
(לאימוריו) [לגבוה] בשעה
דמקרקעי חוצה לארץ קרי מטלטלי כדמסיק התם דכמטלטלי דמו ואע"ג דקאמר והא מעשה דפומבדיתא במקרקעי נמי הוה משמע מדקאמר
שירצה ומצי למיכליה: אין
נמי דהוה במקרקעי ובמטלטלי מ"מ לא התיר אלא המקרקעי לבד וכל שכן דניחא השתא דמכח זה פשיטא ליה להש"ס דבקרקעי נמי הוה
מקדישין ואין מחרימין ואין
עובדא דאי לא הוה התם אלא מטלטלי לא הוה שרי להו : מעות וכלי מתכות יוליך הנאה לים המלח. משמע דוקא לים המלח ולא סגי
מ)
נ)
מעריכין בזמן הזה. דכל הני
הוו לבדק הבית ואי אפשר
בשאר נהרות וכן משמע בפרק כל שעה (פסחים דף כח.) דבשאר נהרות בעיא שחיקה אבל לים המלח מטיל בעיניה וכן יד] בעלמא הפריש מעות
למיצנעינהו עד שיבנה הבית
לנזירותו ומת אמרינן יוליך הנאה לים המלח ותימה דבההוא עובדא דערכין (דף כט.) קאמר שקיל ארבע זוזי ושדי בנהרא וכן ביומא בפרק
ואתי בהו לידי תקלה
הלכך [אם הקדיש] בהמה
הוציאו לו (דף נה:) קאמר ונשקול ארבעה זוזי ונשדי בנהרא ואידך לישתרו ושמא התם איירי על ידי שחיקה ועכשיו כשאדם בא לחלל כרם
תעקר כו': אי הכי. כיון
ואי
רבעי או נטע רבעי צריך לשחוק הנהו זוזי טו] ומחלל עלייהו ולשדי בנהרא: זהו עיקור נועל דלת כו'. בבכור בזמן הזה לא הוה שרינן
דמעשר בזמן הזה לא קדיש
דחיישינן לתקלה בכור נמי
למיעבד הכי דלא מיבעיא ישראל שיש לו לקיים מצות נתינה ס)ולהמתין לכהן שירצה לקבלו אפי' יותר משלשים יום בדקה וחמשים בגסה דהא
ניחוש לתקלה ולא ליקדש:
דתנן (לעיל דף כו:) עד כמה חייב ליטפל היינו אפי' בא כהן לקבלו תוך הזמן הזה כדקתני אמר לו הכהן בתוך הזמן תנהו לי הרי זה לא יתן
הכי קא אמרינן לקנינהו
לאודניהו לעובד כוכבים
אלא אפי' קבלו הכהן לא שרי ליה כהן לכונסו לכיפה דלא מישתמיט בשום דוכתא למתני הכי גבי בכור ולעיל (דף לה.) תנן בזכר של
טז]
עד שהן במעי אימן דהוה
רחלים זקן ושערו מדולדל משמע שהיו רגילין להמתין עד שיפול בו מום ויש לחלק בין בכור למקדיש בזמן הזה דבכור דשרי בנפילת מום
ליה שותפות עובד כוכבים
בלא פדייה איכא הפסד קדשים אם היה כונסו לכיפה אבל מקדיש דאפי' נפל בו מום לא שרי בלא פדיון ואי פריק ליה מיבעי להשליך
יז]
ולא ליקדש כי היכי דלא
ליתי לידי תקלה: לא משום
הדמים לאיבוד הילכך כשכנסו עכשיו
לכיפה אין כאן הפסד קדשים:
הכי קדיש בכור האידנא
אפשר