נג:
מעשר בהמה פרק תשיעי בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אפשר
כדרב יהודה. לעיל בפ"ק (דף ג: ד"ה דקא) פירשתי דלדידן
ומשני אפשר. בתקנתא אחריתי כדרב יהודה והא עדיפא מהך כדאמרן
ג א מיי' פ"ב מהלכות
א) לעיל ג: לה. תמורה כד:,
ב) [לעיל לא. לה: לו:],
בכורות הל' יד טוש"ע
בפירקא קמא (לעיל דף ג:) דמש"ה (ב) כלאי חיותיה דרב מרי דהוה מקני
שרי לאקנויי לעובד כוכבים כיון דלא נ) ס"ל כרב יהודה:
ג) קדושין נב: ב"ק יב: ב"ב
י"ד סי' שיג סעיף ז:
הקדש עלוי. פי' בקונטרס טובת
הנאה שיש לו מקדושת מזבח
לאודנייהו לעובד כוכבים משום דמפקע להו אפי' מקדושת כהן: ה"נ.
ד ב מיי' פ"ו שם הל"ט:
קכג: זבחים קיד. תמורה ח.,
ה ג מיי' פ"ד מהלכות
ד) תמורה לב., ה) [ימכר],
גבי מעשר אפשר בתקנתא דלא צריך לשהויי דלישדי ביה מומא מעיקרא:
יכול ליתן לבדק הבית וזו
טובת הנאה דיכול ליטול
יט]
ו) [יגאל], ז) [ר"ה ח.],
תמורה הלכה יא:
ומשני מי ידע הי נפיקה] : בריש
סלע מישראל אחר על מנת שיתננה
ו ד מיי' פ"ו מהלכות ערכין
ח) [תמורה ג.], ט) [לקמן
נד:], י) תרומות פ"ב מ"ד
הל' יב יג יד:
עשרה. בעשירי: לא יבקר. משמע
לבן בתו כהן להקריבה כדאמר בפ'
אפשר כדרב יהודה דאמר רב יהודה מותר
א)
א
ז ה מיי' פ"ה מהלכות
תמורה ה., כ) [לקמן נה:],
שהוא לא יוציאנו אלא הוא יוצא
עד כמה (לעיל דף כז.) עד כאן לשון
לו לאדם להטיל מום בבכור קודם שיצא
ל) [ויקרא ה], מ) ובעמיתו
תרומות [הלכה ב] והלכה
הקונטרס ובמס' ערכין (דף כח.) מפרש
מעצמו: וכי תימא אפשר דשדי ביה
ג טוש"ע י"ד סימן שלא
סד"א דה"נ דליעשרו הס"ד
לאויר העולם הכא נמי אפשר דשדי ביה
❖
ב)
צ"ק, נ) בקיאין למעבד כר"י
סעיף נג:
מומא בכוליה עדריה. קודם שיעשר
בענין אחר דתנן כ] בהמקדיש שדהו
צ"ק, ס) נ"א פי' כל דמי שויה
מומא מעיקרא מי ידע הי נפיק וכי תימא
❖
דעדיין הן חולין ומותר להטיל מום ו]
מחרים אדם את קדשיו בין קדשי
ששלו היא דחייב כו' צ"ק,
דמפיק ליה בריש עשרה 1 לא יבקר בין טוב
שיטה מקובצת
קדשים בין קדשים קלים אם נדר נותן
ואח"כ יעשר דמעשר חל על בעל
לרע אמר רחמנא וכי תימא אפשר דשדי
דמים ס)פירוש שכל דמיו שוין לו דחייב
מום כדכתיב (ויקרא כז) לא יבקר בין
א] מומי דפסלי בקדשים:
תורה אור השלם
ביה מומא בכולי עדריה מהרה יבנה בית
ב] תי' אמינא נמחק:
באחריותו ואם נדבה נותן טובתה
טוב לרע: וקפריך ה"נ לגבי בכור.
1. לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע
ג] מעשר עלייהו אות ו'
המקדש ובעינן בהמה להקרבה וליכא ה"נ
דקאמרת יטיל בהן מום איכא למיפרך
כא] שור זה עולה אומדים כמה אדם
נמחק: ד] מינה למיקם עליה
וְלֹא יְמִירֶנּוּ וְאִם הָמֵר
מהרה יבנה בית המקדש כו': ה"נ
רוצה בשור זה להעלותו עולה
כב]
בלא: ה] נפיק בעשירי:
יְמִירֶנּוּ וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ
בבכור בהמה מהרה יבנה בית המקדש
ו] מום בהם ואח"כ:
יִהְיֶה קֹדֶשׁ לֹא יִגָּאֵל:
שאינו חייב וטובת הנאה דפ' עד כמה
אפשר בלקוחין. שהלקוחין א"צ להטיל
ובעינן בהמה להקרבה וליכא אפשר בפשוטין
ז] עדריה פסולים הנולדים:
ויקרא כז לג
בהם מום שהרי פטורין מן המעשר
(לעיל דף כז.) לא שייכא אלא בדבר
2. נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה
ח] דיעבור עלייהו: ט] מזבח
הכא נמי אפשר בלקוחין כיון דאיהו שדי
ב
לבדק הבית: י] הנאה ס"א
מַעַל בַּיְיָ וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ
הנאכל כו' דגבי הני קאמר לה התם
כג]
דקתני במתני' הלקוח והניתן לו במתנה
כ)
לגזבר: יא] כהן להקריבה
ביה מומא בכולי עדריה ושכיחי מומי
בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד אוֹ
פטור ממעשר בהמה: ומשני כיון דאיהו
וכי האי גוונא קתני בערכין (דף כח:)
כדאמרן: יב] אותן לקדשי
בְגָזֵל אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ:
דפסילי בקדשים דאפי' דוקין שבעין נמי
מזבח: יג] אבל אחלק מזבח:
ויקרא ה כא
א]
שדי מומין בכולי עדריה. ז] פטורין
גבי בכור דתנן הבכור בין תם בין
3. וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן
יד] דתימא התם היינו:
פסלי לא שכיחי: בחולין אבל לא במוקדשין:
הנולדים אצלו הוו לקוחים דבר מועט
בעל מום מחרימין אותו ובאיזה צד פודין
טו] אקדשה וגמרה וחיילא
כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט
מוקדשין פשיטא לאו דידיה נינהו בקדשים
עליה: טז] לא יכול לשנויה:
אותו אומדים כמה אדם רוצה ליתן
ושכיחי מומי טובא דפסלי בקדשים
הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַיְיָ:
יז] לזה וחלב לזה אות ו'
ויקרא כז לב
בבכור זה ליתנו לבן בתו או לבן אחותו
ואפי' דוקין שבעין פסלי הלכך לא
קלים ואליבא דרבי יוסי הגלילי דאמר קדשים
4. אַךְ כָּל חֵרֶם אֲשֶׁר יַחֲרִם
נמחק: יח] מכל אחד אות ל'
אי נמי גבי דבר שאין נידב ונידר
שכיחי בהמות להקרבה משום הכי לא
נמחק: יט] וזו היא טובת:
אִישׁ לַיְיָ מִכָּל אֲשֶׁר לוֹ
קלים ממון בעלים הם דתניא ומעלה מעל
ג)
2
כ] דתנן בפ' המקדיש שדהו:
מֵאָדָם וּבְהֵמָה וּמִשְּׂדֵה
שייכא טובת הנאה זו אבל בדבר הנידר
מפרישינן מעשר: ואליבא דר' יוסי
בה' (א) לרבות קדשים קלים שהן ממון בעלים
כא] טובתה את טובת הנאה
אֲחֻזָּתוֹ לֹא יִמָּכֵר וְלֹא יִגָּאֵל
הגלילי. אצטריך לאשמועינן לרבות
ונידב שייכא אידך טובת הנאה :
כד]
(ג)
שבה: כב] רוצה ליתן בשור
כָּל חֵרֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא
דברי רבי יוסי הגלילי סד"א ליעשרו קמ"ל
תלמוד לומר עשר תעשר. הכא
כו' עולה אע"פ שאינו רשאי
ויקרא כז כח
לַיְיָ:
קדשים קלים שאם הפקיד אצל חבירו
5. עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל
[וטובת]: כג] דגבי תרומה
ואימא הכי נמי 3 יהיה קדש אמר רחמנא ולא
אתיא היקישא ומפקא
בהמות שלמים וכפרו ונשבע עליה
קאמר: כד] הנאה בפ'
תְּבוּאַת זְַרעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה
שכבר קדוש טעמא דכתב רחמנא יהיה קדש
המקדיש את שדהו הס"ד:
שָׁנָה שָׁנָה: דברים יד כב
מק"ו ולעיל כה] (גבי) כל פסולי
ואח"כ הודה ישלם קרן וחומש ואשם
❖
6. כֹּל חֵלֶב יִצְהָר וְכָל חֵלֶב
כה] ולעיל בפ' כל:
הא לאו הכי הוה אמינא חיילא קדושת
המוקדשין (דף לג.) אתי ק"ו ומפיק
דקרינא ביה בה' ובעמיתו דכתי' ומעלה
ל)
ב]
תִּירוֹשׁ וְדָגָן רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר
מעשר ג] עילויהו השתא קדושה חמורה
מהיקישא גבי פלוגתא דבית שמאי
מעל בה' וכחש בעמיתו ישלם ושלמים
יִתְּנוּ לַיְיָ לְךָ נְתַתִּים:
❖
במדבר יח יב
רבינו גרשום
יש בהן לה' ובעמיתומ): ה"נ. דליעשרו:
ובית הלל דשרו בית הלל אפי' לזרים
אקדושה קלה לא חיילא קדושה קלה
דאפשר כדרב יהודה דמטיל
יהיה קדש. עשירי יהיה קדש: קדושת
ושם (ד"ה וב"ה) פירשתי:
אקדושה קלה מיבעיא מאי היא דתנן
ד)
בו מום קודם שיצא לאויר
הגהות הב"ח
ומה
מעשר. מפרש לקמן (ד) ח] ויעבור
העולם ולא יאכל תם: התם
ג אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית
(א) גמ' מעל בה' וגו'
עלייהו בלא ימכר ולא יגאל: מקדושה
נמי גבי מעשר אפשר דשדי
אין משנין אותם מקדושה לקדושה אבל מקדישין אותו הקדש עילוי
לרבות: (ב) רש"י ד"ה
ביה מומא מעיקרא קודם
ד
לקדושה. שאין קדושת מזבח חלה על
ומשני כו' דמש"ה כלו
שיצא עשירי והוי בעל מום
ומחרימין אותו מהו דתימא התם דכל בהמה לאו לעולה קיימא אבל הכא
קדושת בדה"ב ואע"ג דקדושת מזבח
חיותא: (ג) ד"ה ואליבא
ולית ביה תקלה וליקדוש:
כו' לאשמעי' הס"ד ומה"ד
דכל בהמה למעשר קיימא אע"ג דאקדשה לא פקע איסורא דמעשר מינה
מי ידע הי נפק. דלישדי ביה
חמורה ולא קדושת בדק הבית על
לרבות וכו' בהמת שלמים
מומא מעיקרא וכי תימא
למאי נפקא מינה בלא (יגאל) ובלא (ימכר) קמ"ל: ונוהג בבקר
קדושת מזבח שיהא חייב ליתן דמיהן
וכפר ונשבע: (ד) ד"ה
ה)
ו)
ד] 4
כו': ושכיחי. בהו מומא
❖
קדושת כו' דיעבור:
בלקוחין ולא שכיחי תמין
הבית: אבל מקדישין. קדשי
לבדק
ובצאן ואין מתעשרין מזה על זה בכבשים ובעזים וכו': ויהיו חדש וישן
בלקוחין (כי) לצורך הקרבה
ט] לקדשי בדק הבית: הקדש
מזבח
מתעשרין מזה על זה מק"ו ומה כבשים ועזים שהם כלאים זה בזה מתעשרין
הלכך אסיר למישדא מומא
בעדריה ומשום הכי לא
מוסף רש"י
עילוי. טובת הנאה שיש לו מקדושת
מזה על זה חדש וישן שאינן כלאים זה בזה אינו דין שיתעשרו מזה על זה
קדיש מעשר האידנא: אין
מזבח
יכול ליתן לבדק הבית וזו היא
קודם שיצא לאויר
משנין אותו מקדושה
תלמוד לומר 5 עשר תעשר ז) בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר
העולם. דבכור אינו קדוש
טובת הנאה דיכול ליטול סלע
לקדושה. קדושה קלה
י]
בהמה ואחד מעשר דגן ומקיש ח) מעשר בהמה למעשר דגן מה מעשר
עד שיקדשנו רחם (לעיל
לחמורה כגון שלמים
מישראל אחר על מנת שיתננה לבן
לה.) ועדיין לא נתקדש
לעולה: אבל מקדישין
דגן מחדש על הישן לא אף מעשר בהמה מחדש על הישן לא אי הכי
בתו כהן שיקריבנה כדאמרן בפ'
דבכור ברחם תליא קדושתיה
יא]
הקדש עלוי ומחרימין אותו.
דכתיב כל הבכור אשר
כיצד כדתנן בערכין בפרק
כבשים ועזים נמי לימא מקיש מעשר בהמה למעשר דגן מה מעשר דגן ממין
עד כמה (לעיל דף כז.). עילוי היינו
יולד, ולא הוי כמטיל מום
המקדיש מחרים אדם את
על שאינו מינו לא אף מעשר בהמה ממין על שאינו מינו לא רבי רחמנא
שמעלה בדמים אותו שיעור טובת
בקדשים (לעיל ג:). ומעלה
קדשיו בין קדשי קדשים בין
מעל בה'. וכחש בעמיתו
קדשים קלים אם נדר הן
הנאה ונותן לגזבר: ומחרימין אותן.
צאן אי הכי חדש וישן נמי הא כתיב עשר תעשר ומה ראית אמר רבא
וגו' בשבועת הפקדון כתיב
דאמר דחייב באחריותן נותן
יב] בקדשי מזבח מחרימין ויתן לכהן
(ב"ק יב:) דברים שיש בהם
את דמיהן לכהנים מפני
ט) אמר קרא שנה שנה לשנה הקשתיו ולא לדבר אחר תנן התם י)ה אין תורמין
לה' ולעמיתו (זבחים קיד.)
.
שהחרימם. ואם נדבה הן
כפי טובת הנאה שיש לו בהן אבל
ממין על שאינו מינו ואם תרם אין תרומתו תרומה מנא הני מילי אמר
לרבות קדשים קלים. הא
נותן את טובתה לכהנים.
חלק מזבח לא חיילא שום קדושה
יג]
דכתיב בה' לרבות קדשים
כיצד שור זה עולה. היינו
רבי אמי אמר רבי ינאי ואמרי לה א"ר אמי אמר רבי שמעון בן לקיש כל
6
קלים, שאם הפקיד בהמת
נדבה דלא אמר עלי אומדין
אחריתי: מהו דתימאיד] . היינו
שלמים אצל חבירו וכפר ונשבע
חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן אמרה תורה תן חלב לזה וחלב לזה
כמה אדם כהן שאינו
טעמא דלא חיילא קדושת מזבח
והודה משלם קרן וחומש
ממשמר זה שמשמש רוצה
אשכחן
אקדושת בדק הבית דכל בהמה לאו
ואשם, ואע"ג דבקדשי שמים
ליתן לבעלים בשור זה
אין נשבעין עליהן כדגרסינן
שימתין לו עד זמן משמרתו
לעולה קיימא שהרי רוב בהמות עומדות לאכילה הלכך כי אקדשה לבדק הבית שפיר אקדשה טו] וגמר וחיילא עלה קדושת בדק הבית דתו לא
בפרק הזהב (ב"מ נו.)
כדי שיעלהו עולה שיזכה
לשנייה לקדשי מזבח אבל לגבי מעשר דכל בהמה למעשר קיימא אע"ג דאקדשה לשלמים לא פקע תורת מעשר מינה: ולמאי נפקא מינה.
טז]
בקדשים קלים נשבעין (ב"ק יב:
בעורו וההוא טובת הנאה
יתן לכהנים כשהחרימן. וכן
וכעי"ז תמורה ח. ושם שלמים
אי הוה חיילא קדושת מעשר אשלמים הא לא חמיר מעשר משלמים: למיקם עלה בלא ימכר ולא יגאל. דשלמים הוו בני פדיון קמשמע לן יהיה
אע"ג דאין
המקדיש את קדשיו הקדש
או בכור או מעשר)
קדש ולא שכבר קדש: מה מעשר דגן מחדש על הישן לא. דכתיב (דברים יד) היוצא השדה שנה שנה היוצא שנה אתה מעשר ולא משנה זו לשנה
נשבעין על ההקדשות והנשבע
עילוי שמעלה אותן בדמים
עליהם והודה אינו מביא אשם
לבדק הבית אם נדר הם נותן
שעברה ולא משנה שעברה לשנה הבאה: מה מעשר דגן ממין על שאינו מינו לא. כדאמרינן לקמן תן חלב לזה יז] ולזה: וצאן. דמשמע כל
של שבועת הפקדון, דוכחש
את דמיהן ואם נדבה נותן
למעשר דגן: לשנה הקשתיו. מעשר בהמה למעשר דגן שלא יתרום
צאן מין אחד חשוב לענין מעשר: הכתיב עשר תעשר. דאתקש
בעמיתו כתיב, הני איתרבו
את טובתה לגזבר: מהו
להו מבה', וכחש בעמיתו נמי
דתימא התם. הוא דאין
משל שנה שעברה שנולד קודם אלול על שנולדו לאחר אלול: ולא לדבר אחר. מין במינו: אין תורמין. במעשר דגן קמיירי: תן חלב לזה
קרינן בהו לפי שהן ממונו
משנין דכל בהמה לאו
וחלב לזה. היינו תרומה ומעשר כדכתיב (במדבר יח) בהרימכם את חלבו ממנו וקאמר רחמנא שיתן לכל אחד מעשרותיו בפני עצמו:
יח]
. שהן ממונו.
לעולה קיימין דלא חזיא
(קדושין נב:)
אשכחן שהן ממון בעלים דקרינא ביה
לעולה אלא זכר להכי לא
וכחש בעמיתו (זבחים קיד.
חיילא אשאר קדשים: אבל
תמורה ח.) וקרינן בהו בה' וכחש, בעמיתו וכחש (ב"ק יב:) כשאר גזל ממון שהרי ממונו הן, שהבשר והעור שלו ואין לגבוה בהן אלא
הכא. גבי מעשר דכל בהמה למעשר קיימין בין זכר בין נקבה: מאי נפקא מינה. אי קדושת מעשר חיילא אמוקדשין על שלמים
דמאי קדושה חמורה איכא במעשר דליתיה בקדשים קלים: איכא למיקם עליה בלא יגאל ולא ימכר. קדשים קלים אית להו פדיון אימורים ולכהן חזה ושוק, ובה' ובעמיתו קדריש, דהיינו שלמים, שהאימורים לה' והבשר לבעלים (רשב"ם ב"ב קכג: עי"ש). תן חלב לזה
וחלב לזה. דלהכי כתיב חלב חלב תרי זימני, חד בתירוש וחד ביצהר, לאשמועינן דיתן חלב לזה שיפריש בפני עצמו מן המובחר של זה,
ומעשר בהמה לית ליה: א) בחדש ובישן ואינן מתעשרין מזה על זה. באותן שנולדו לפני אלול ולאחר אלול אין מתעשרין מזה
כגון ממין על מינו, דהיינו יצהר על יצהר, וחלב לזה מתירוש על תירוש, ולא ממין על שאינו מינו כגון מיצהר על תירוש ומתירוש על יצהר
על זה החדש על הישן: שהיה בדין שכבשים ועזים לא יתעשרו מזה על זה מה אם החדש על הישן שאינו כלאים זה בזה הנולד
(תמורה ה.).
מהן אינו כלאים: ת"ל וצאן כל משמע כל צאן אחד כלומר כל דכתב כל מעשר בקר שדי ההוא כל אוצאן דליהוי משמע כל צאן
אחד וכבשים ועזים איקרו צאן דכתיב ואם מן הצאן קרבנו מן הכבשים או מן העזים: מה מעשר דגן מחדש אישן לא. כדאמרינן
בספרי והרמותם ממנו מן המובחר ולא ממין על שאינו מינו ולא מחדש אישן ותרומה איתקש למעשר דכתיב כן תרימו גם אתם מכל מעשרותיכם: אי הכי חדש וישן נמי. לירבי מוצאן: לשנה הקשתיו. מעשר בהמה למעשר דגן מה מעשר דגן אין מעשרין משנה זו
על זו אף מעשר בהמה נמי: ולא לדבר אחר. כלומר דמין על שאינו מינו מעשרין:
א) מד"ה בחדש ובישן עד ד"ה מה מעשר דגן שייך למתניתין.