מעשר בהמה פרק
תשיעי בכורות
נד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומה
תירוש ויצהר שאינם כלאים זה בזה כו'. מחדש וישן לא ז] מצינן למידן ק"ו כי האי גוונא ומה חדש וישן שאינם כלאים זה בזה ח] דהוי
א) חולין פב: קלו: קדושין לט.
ח א מיי' פ"ה מהל' כלאים
ברכות כב., ב) [פסחים ל:
הלכה ב טוש"ע י"ד סימן
מצי למימר מעשר של כבשים ועזים יוכיח שהן כלאים זה בזה ט] ומתעשרין זה על זה אף אני אביא תירוש ודגן דגן ודגן וא"ת השתא
❖
וש"נ], ג) צ"ק מ"ז, ד) צ"ק,
רצו סעיף א:
נמי דעביד ק"ו מתירוש ויצהר אכתי כבשים ועזים של מעשר בהמה יוכיח י"ל דלא שייך משום דלא מצינו במעשר בהמה דברים של שנה
ה) בהם צ"ק, ו) כרמך כלאים
מלמד שאינו צ"ק, ז) נ"א
אחת דאינם כלאים שלא יתעשרו מזה על זה כמו שמצינו במעשר דגן דאיכא תירוש ויצהר של שנה אחת ואינם כלאים ואינם מתעשרין אבל
י]
להחמיר עליו אפילו מין אחד
שיטה מקובצת
מק"ו דחדש וישן שייך למימר טפי
צ"ק, ח) צ"ק מ"ז, ט) כרם
צ"ק, י) צ"ל אלא, כ) והא
משום דמצינו נמי במעשר בהמה
א] ליה רב אבא בר ממל לרב
אשכחן תירוש ויצהר תירוש ודגן דגן ודגן
אשכחן תירוש ויצהר. דאין מעשרין
דפליגי צ"ק, ל) צ"ק, מ) שנפל
אמי אלא מעתה: ב] זה דהא
דחדש וישן שאינן כלאים ג)(זה על זה)
מזה על זה דהכי כתיב חלב לכל אחד:
מנין ק"ו ומה תירוש ויצהר שאינן כלאים
ב]
במי צ"ק, נ) נ"א מרבה זרע
כתב: ג] מייתי ליה להאי
ואין מתעשרין מזה על זה וכבשים
לוף העליון זרע כו' צ"ק,
קו"ח הס"ד: ד] ב' מיני דגן
תירוש ודגן. דלא כתיב בתרוייהו
זה בזה אין מתעשרין מזה על זה תירוש ודגן
ס) צ"ק, ע) צ"ק מ"ז, פ) [ועי'
ומין: ה] תיבות שני מינין
ועזים שהם כלאים זה בזה מתעשרין
אלא חד חלב מנלן דלא יתרום מדגן
תוס' ר"ה יב. ד"ה תנא ומה
דגן ודגן שהם כלאים זה בזה אינו דין שלא
נמחק: ו] דרבנן נינהו כלומר
❖
מזה על זה: דגן ודגן שהם כלאים
שציינתי שם],
על תירוש ומתירוש על דגן: דגן
חיובן למעשר אינן אלא
יתעשרו מזה על זה ולרבי יאשיה דאמר עד
א)
א
מדרבנן: ז] לא מצי למידן:
זה בזה כו'. כתוב בקונטרס דכלאי
ודגן. חיטין על שעורין ושעורין על
ח] בזה כו' דהא:
שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד היכי
זרעים של דגן ודגן דרבנן ודומה
חיטין: גפנים וזיתים אינן כלאים
ט] מתעשרין מזה על זה:
תורה אור השלם
מייתי לה מייתי לה הכי ומה תירוש ויצהר
י] אחת וגם אינם כלאים:
שטעות סופר הוא דכאן משמע שהוא
זה עם זה. דגן ודגן כלאי זרעים
1. וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן
יא] זרעים דאורייתא ומחייב
שאינן כלאים זה בזה אפי' על ידי דבר אחר
דאורייתא וכן מוכח בפ"ק דקדושין
מדרבנן. דגן ותירוש כלאי כרם
בתרי מיני וכן: יב] נמי
כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט
(דף לט.) וכן בפ' כל הבשר (חולין קטו.)
מחייב ומדלא נקט קמ"ל
הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַיְיָ:
אין מתעשרין מזה על זה תירוש ודגן דגן
מדאורייתא: ולר' יאשיה דאמר.
❖
דכי זרע חטה וחרצן ושעורה
ויקרא כז לב
דפריך כלאי זרעים ליתסרו דהא
דגן ותירוש אינן כלאים ודגן ודגן
ודגן שהן כלאים זה בזה על ידי דבר אחר
וחרצן נמי מחייב ש"מ:
תיעבתי לך הוא ואין חילוק בין כלאי
יג] וחרצן משום דבחד
אינן כלאים עד שיזרע שלשתן בבת
אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה ושני מינין
מודה: יד] הוא ויש ספרים
מוסף רש"י
הכרם לכלאי זרעים אלא שזה מותר
אחת במפולת יד: היכי מייתי לה.
ג]
שכתוב בהם שם: טו] אומר
בעלמא מנלן הני דרבנן נינהו ב) וכל דתקינו
באכילה וזה אסור אפי' בהנאה ואפי'
עד שיזרע חטה ושעורה
בק"ו: אפילו ע"י דבר אחר. שאם
אפילו מין אחד וכו' דר'
רבנן כעין דאורייתא תקינו מה דאורייתא
וחרצן. שלשתן, במפולת
יונתן כתיב: טז] לוקה כלומר
ר' יאשיה נמי אית ליה כלאי זרעים
זרע מין שלישי או חיטין או שעורים
יד. דהוו להו כלאי זרעים
דכי איכא כרם בהדי כלאי
שני מינין אינן מתעשרין מזה על זה
ומחייב אפי' בחטה ושעורה לחודייהו
אינן כלאים עד שיהא ב' ד] מינין דגן
וכלאי הכרם כאחת (ברכות
זרעים לוקה תרתי ואי:
כב.) שלשתן יחד, כדאמר
דרבנן נמי אמר ליה א] רבא בר רב
יז] תיבת כזה נמחק:
משום כלאי זרעים והא דקאמר הכא
ומין כרם: תירוש ודגן. שהן ה] ב' מינין
באותו ואת בנו (חולין פב:)
יח] הלכך ודאי כולם:
דלר' יאשיה תירוש ודגן דגן ודגן שהן
חנן לאביי אלא מעתה גבי מעשר בהמה
כלאים ע"י מין שלישי או דגן ודגן
הזורע כלאים לוקה ואוקימנא
יט] פטר אלא חרובי: כ] מילי
לאפוקי מדר' יאשיה (שם קלו:)
כלאים זה בזה ע"י דבר אחר משום
דמשום שבות ומשום רשות
שהן כלאים על ידי כרם אינו דין
דלא כתיב וכל מעשר בקר ומעשר צאן
1
וטעמיה דר' יאשיה לא ידענא
ומשום מצוה: כא] אדם והא
תירוש ודגן נקט ע"י דבר אחר דלא
כו': ושני מינין בעלמא. שאינו דגן
יתעשרו
מהיכא נפקא ליה דבעינן ב'
דפליגי: כב] כגון במשקה
מחייב משום כלאי הכרם אלא בג'
מיני זרעים וחרצן שלישי,
היוצא: כג] תיבת דאמר
כגון פולין ועדשים מנלן דלא
ומפולת יד נפקא ליה מלא
נמחק: כד] אלא איסור
מינין אבל משום כלאי זרעים יא] חייב בתרי וכן מוכח בסוף פ' אותו
יתעשרו מזה על זה: הני. כל שאר מינין דרבנן דמדאורייתא
ו]
תזרע כרמך כלאים, משמע
חמור: כה] דאורייתא יהיה
ואת בנו (שם פב:) דמייתי התם הזורע כלאים לוקה ומסקינן מילתא אגב
שזריעת הכרם עצמה תהיה
אינו חייב במעשר אלא דגן תירוש ויצהר וכל דתקון כעין
בו דין זה השנוי במשנה
❖
בכלאים (קדושין לט.).
והא דאמרינן בסוף הערל
אורחא קמ"ל דאיכא תרי גווני כלאים לאפוקי מדרבי יאשיה דאמר עד
דאורייתא תקון שלא יתעשרו ממין על שאינו מינו:
בההיא דעגול בעגולים אי
שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד קמ"ל דכי זרע חטה וחרצן
יתעשרו
הוי תרומה בזמן הזה
דאורייתא ואע"ג: כו] וגרגיר
רבינו גרשום
שעורה וחרצן נמי יב] חייב ש"מ דמודה ר' יאשיה בחטה ושעורה ועוד
נראה לפרש דקרי תרי גווני כלאים כלאי זרעים וכלאי כרם כגון חטה
או יכול שאני: כז] וחרובי
ושעורה חטה וחרצן יג] ובחד מודה ר' יאשיה דלקי ובחד פליג אבל חטה וחרצן שעורה וחרצן כולו חד גוונא הוא יד] ועוד יש ספרים שכתוב בהם
אשכחן תירוש ויצהר דגן
גדורה ת"ל: כח] לארץ
ויצהר. דכתיב חלב בזה
בהדיא חטה וחרצן או שעורה וחרצן ואפי' [לספרים] שכתוב שם ושעורה פירושו או כמו או שעורה וחרצן ולהכי לא מצי לאוקמי כלאים בבת
ותרומת חו"ל אוכל והולך
ד)
ה)
וחלב בזה לומר שאין
ואח"כ מפריש ר' אבא
אחת כגון חטה ושעורה וחרצן דלקי תרתי לאפוקי מדר' יאשיה דהא לר' יאשיה נמי לקי תרתי וכן מוכח נמי בירושלמי במס' כלאים פרק ח'
מעשרין מזה על זה תירוש
בשם: כט] עקביא בשם ר'
דקאמר התם כתיב לא תזרע כלאים כרמך אלמא שאינו חייב עד שיזרע ב' מינין בכרם דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר מין א' על דעתיה
ו)
טו]
ודגן דלא כתיב חלב אדגן
עקיבא: ל] בקר ומעשר צאן
מנין דאין מעשרין מזה על
יתעשרו כו' וא"ת הא איכא
דר' יונתן שדך לא תזרע כלאים לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים ז)להעביר עליו אפי' מין אחר על דעתיה דר' יאשיה כתיב שדך לא
זה: דאמר חטה ושעורה
למילף:
תזרע כלאים לאיזה דבר נאמר לא תזרע כרמך כלאים חבריא אמרי להתראה שאם התרו בו משום שדך לוקה משום כרמך לוקה ואי לא
טז]
וחרצן במפולת יד. ולא
במפולת שוורים דהשתא
מחייב ר' יאשיה בכלאי זרעים בלא כרם א"ה מאי קבעי כרמך ל"ל דלא משמע לפרש דבעי למה נאמר כרמך בלאו שני שהיה לו לומר בלאו
לא מצית למימר דתירוש
אחד דאין קושיא דר' יונתן בענין זה אלא לגמרי יז] ח) (כזה) בעי ח) (כמשמעו) ל"ל כרמך כלל הלכך יח] כולם ודאי מחייבי משום כלאי זרעים
ודגן ודגן ודגן הוי כלאים.
דעד דאיכא חטה ושעורה
בשני מינין אלא בכלאי ט)זרעים פליגי דר' יאשיה לא מחייב משום כרם עד דאיכא שני מיני בהדי חרצן כגון חטה ושעורה וחרצן ור' יונתן מחייב
וחרצן לא הוי כלאים היכי
אפי' במין א' בהדי חרצן ואין לתמוה לר' יאשיה מאי שנא דבכלאי זרעים מחייב בשני מינין ובכלאי כרם בעי ג' מינים דמשמע ליה זריעת
מייתו לה בק"ו: אפילו
ע"י דבר אחר אם יצרף
כלאים ב' מיני זרעים וחרצן לאו מין זרעים הוא הלכך איכא לפרושי קרא הכי לא תזרע בהדי כרמך כלאים דהיינו ב' מיני זרעים ומיהו ר'
עמהן עוד מין אחר חטין
יהודה ודאי משמע במס' כלאים (פ"א מ"ט) דלא מחייב נמי בכלאי זרעים עד שיזרע חטה ושעורה וכוסמין או ב' חטין ושעורה או ב' שעורים
או שעורין לא הוי כלאים
וחטה דבעי כלאי זרעים בהדי שדך ומיהו קרא דבהמתך לא תרביע כלאים לא אפשר לו לפרושי הכי: ושני מינין בעלמא דרבנן. משמע
אפילו הכי אין מעשרין
מזה על זה: ושאר מינין
דכל מינין דלא כתיבי בהאי קרא דרבנן והכא לא כתיב אלא דגן ותירוש ויצהר ובפ' כיצד מברכין (ברכות לו.) נמי אמר דמעשר צלף דרבנן
דעלמא כגון פולין ועדשין
וגבי ליטרא קציעות ביצה (דף ג:) נמי אמר דדבר שבמנין אפי' באלף לא בטיל בדרבנן ובפ"ק דראש השנה (דף טו:) מעשר סתם חרובין דרבנן
מנא לן דאין מעשרין מזה
על זה: אלא מעתה. כיון
אע"ג דבספרי לא פטר יט]י)לא חרובי שיטה וצלמונה ולא סתם חרובין וכל הנהו דרשות דספרי דמרבין אפי' קטנית ופירות האילן וירק לענין
דגמרת דאין מעשר ממין על
מעשר אסמכתא בעלמא נינהו וכי האי גוונא אשכחן כל מילי כ] דשבות ומשום מצוה בפ' משילין (ביצה לו:) דדריש בת"כ משבתון שבות ואסמכתא
שאינו מינו מדכתיב כל חלב
תרי זמני כלומר תן חלב
בעלמא היא וכהן שעלתה בידו תאנה של טבל בפ' אלו הן הלוקין (מכות יט:) דכהן שאכלה לוקה כו' היינו מכת מרדות והא דאמר בסוף הערל
לזה וחלב לזה: גבי מעשר
(יבמות פא.) דעיגול אינו עולה התם רבנן כעין דאוריי' תיקון והא דאמרי' בפ' הנודר מן הירק (נדרים נה.) דדגן משמע כל מילי דמידגן אפילו
בהמה דלא כתיב. תרי זימני
מעשר מעשר דלא כתיב
קטנית אומר ר"ת דהיינו בנדרים דהלך אחר לשון בני אדם כא] כ)ודפליגי ר"א ור' יהושע בפ' העור והרוטב (חולין קכ:) בדון מינה ומינה בדון
מינה ואוקי באתרה משכחת לה דפליגיבדאורייתא כגון כב] משקה היוצא מן הדגן כגון מלילות שריסקן וסחטן כדאמר בפ"ק דשבת (דף יט.) והא
דתנן במס' פרה (פי"א מ"ג) דבילה של תרומה שנפלה לתוך ל)[מי] חטאת כו' עד כג] דאמר האוכלה במיתה לאו דוקא אלא כד] חומר דרבנן כעין
איסור מיתה ונפקא מינה לאלקויי טפי משאר מלקיות או לקוברו בין רשעים גמורים אי נמי לסימנא בעלמא נקט דבילה מ)שאם נפל במי חטאת
דבר שתרומתו דאורייתא כה] ואע"ג דמה נפשך תרומת פירות דרבנן מכל מקום שייך לאחמורי טפי גזירה משום דגן תירוש ויצהר דאורייתא
ובירושלמי בריש (פרק) מסכת מעשרות משמע קצת דקרא דדרשינן מיניה חיוב מעשר בפירות וקטנית דרשא גמורה היא דאמר התם עשר
תעשר הייתי אומר כל הדברים חייבים במעשר כו' עד אין לי אלא תבואה קטנית מנין תלמוד לומר וכל מעשר הארץ לרבות שום ושחלים
וגרגיר כו] יכול שאני נ) מרבה אף העלין זרע כרשינין זרע לפת וצנונות ובצלים ושאר זרעוני גינה שאין נאכלין תלמוד לומר מזרע הארץ
לא כל ס) [זרע] הארץ ומפרי העץ לרבות כל פירות האילן או יכול שאני מרבה חרובי שיטה וצלמונה וחרובי כז] גירמה תלמוד לומר מפרי
העץ ולא כל פרי העץ ירקות מנין איסי בן עקביא אומר המעשרות לירקות מדבריהם משמע דירקות מדבריהם אבל קטנית ופירות
דאורייתא ויש לפרש דה"ק מדבריהם כלומר דאין להם אסמכתא מן הפסוק כמו שיש לקטנית ושאר פירות ובספרי נמי בפרשת עשר
תעשר לא מייתי שום קרא לירקות דאע"ג דקתני התם מנין לרבות ירקות למעשרות בשום ושחלים וגרגיר איירי כדקתני התם בהדיא
ובת"כ בפרשת אם בחקותי מביאה בקוצר ואינו מאריך שם כמו בספרי ושמא לא רצו להסמיך ירקות על שום פסוק לפי שיש ענינים
שנראה להם להקל בירקות יותר מבשאר דברים כי ההיא דקאמר בירושלמי במס' חלה פ' שתי נשים א"ר יוחנן רבותינו שבגולה היו מפרישין
תרומות ומעשרות עד שבאו הרובים ובטלום מאן אינון הרובים תורגמיניא ע) (אמרה) ר' זעירא ורב יהודה בשם שמואל אמר חלת חוצה
לארץ כח] אוכל והולך ואח"כ מפריש רבא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומת דגן ותירוש ויצהר ר' אבא בשם ר' שמואל לא חשו אלא לתרומה
אלא
גדולה אבל לירקות אפי' לתרומה גדולה לא חשו דתני איסי בן עקביא כט] מעשרות לירקות מדבריהם פ):
מעתה גבי מעשר בהמה
דלא כתיב מעשר בקר ל] [כו'] יתעשרו מזה על זה. וא"ת הא אתא למילף ק"ו מחדש וישן שאינן כלאים זה בזה ואין מתעשרין וי"ל
דאיכא למימר כבשים ועזים יוכיחו שהם כלאים ומתעשרין כדמרבינן לעיל מצאן כו' ומשני אמר קרא העשירי שבא לחלק וליתן עשירי
לזה ועשירי לזה ופריך כבשים ועזים נמי דבשלמא אי לאו העשירי לא ילפינן כבשים ועזים מקל וחומר דישן וחדש כיון דרבי רחמנא
צאן כדאמר אבל השתא דכתיב העשירי לחלק על
כל מין ומין דאתי
כמו
ראשיתם דבסמוך דגבי
דגן שבא ליתן ראשית לכל מין ומין:
אמר