נד:
מעשר בהמה פרק
תשיעי בכורות
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמר
אביי ראשיתם כו' רבא אמר בלא ראשיתם כו'. תימה
יתעשרו מזה על זה. בקר וצאן: אמר קרא העשירי. דסמך מעשר
ט א מיי' פ"א מהלכות
א) נ"א ה"נ ודגן משמע כו'
צ"ק, ב) [תמורה ה.], ג) נמי
מעשר הלכה ו ופ"ז
אבקר ועשירי סמך אצאן דהשתא כתיב מעשר אכל חד וחד: כבשים
דבפ"ק דתמורה (דף ה.) גבי הא דאמר אביי דכל ח)[מילתא]
מהלכות בכורות הלכה ד סמג
לא מצית אמרת ודגן משמע כל
ועזים נמי. לא ליעשרי כי היכי דלעיל כתיב חלב איצהר וחלב אתירוש
דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני פריך מתורם ממין על שאינו
עשין קלה טוש"ע י"ד סי'
דגן א' בשלמא כו' צ"ק,
ד) [לעיל נג:], ה) [שבת כז.
שלא [סעי' עא] וסעיף עב:
מינו דאמר רחמנא תן חלב לזה [וחלב לזה] ותנן דאם תרם איןתרומתו
ודגן ודרשינן דגן דגן מק"ו דתירוש ויצהר ד] וה"נ דרשינן ק"ו דחדש
י ב מיי' פ"ז מהלכות בכורות
ב"ק סז: שבועות כו.],
❖
תרומה ומשני אמר קרא ראשיתם
וישן: ומשני וצאן משמע כל צאן א':
ו) דהיקישא דמיעוטינהו
הלכה ב סמג עשין ריב:
לבקר, ז) בס"א: דמצרפת,
אלמא מוקי ליה אפי' לתירוש ויצהר
ראשיתם. סמוך לדגן הוי ראשיתם
י]
יתעשרו מזה על זה א"ל אמר קרא העשירי
1
ח) צ"ק, ט) צ"ק, י) נ"א ומוקי
לאשמועינן דלא מהני והכא מוקי
לומר תן ראשית לכל דגן ודגן בסדר
תן עשירי לזה ותן עשירי לזה אי הכי כבשים
צ"ק, כ) צ"ל שאין תורמין מזה
רבינו גרשום
ויקח קרח: בשלמא התם דרשינן וצאן
לה לחלק במיני דגן דאין תורמין
יא]
על זה תירוש ודגן דחד חלב
ועזים נמי וצאן משמע כל
צאן אחד הכא
א)
כתיב בהו כי תרם מהאי אהאי
מעשר בקר ומעשר צאן הכי
משמע כל צאן א'. דמייתרי לן קראי:
מזה על זה יב] ורבא אמר בלא
לא לקי כתב רחמנא וכו' צ"ק,
נמי לימא משמע כל דגן אחד אמר אביי
נמי דיתעשרו מזה על זה:
ראשיתם נמי לא מצית אמרת ט)[ודגן]
דאי ס"ד כבשים ועזים נמי. לא
ל) ולחלק צ"ק, מ) צ"ק, נ) צ"ל
הדר אמר קרא העשירי
❖
משמע ט) [כל] דגן אחד יג] י) דמוקי ראשיתם וכן אמר ר'
אילעא ראשיתם
בב"ק סז:, ס) [תענית ט.],
ב)
א] 2
כדכתיב תרי זימני מעשר
ליעשרו אהדדי לכתוב רחמנא וכל
מעשר דמי: אי הכי כבשים
רבא אמר בלא ראשיתם ג) נמי משמע כל
מעשר בהמה ואנא ידענא דמין על
בהדיא התם להכי דקאמר התם
ועזים נמי. נימא תן עשירי
דגן אחד לא מצית אמרת בשלמא התם
לזה ועשירי לזה ולא
תורה אור השלם
שאינו מינו לא דאתי מק"ו מחדש וישן:
ולרבא דאמר לא מהני אי לאו דאמר
יתעשרו זה על זה: הא כתיב
אמרינן וצאן משמע כל צאן אחד דאי סלקא
רחמנא ראשיתם הוה אמינא תירוש
וכי תימא אי כתב בהמה ה"א. חיה
1. וְכָל מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן
וצאן משמע כל צאן אחד:
ויצהר דכתיב בהו חלב חלב שאין
בכלל בהמה וליחייב חיה במעשר
הכא נמי לימא. כל חלב
כֹּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר תַּחַת הַשָּׁבֶט
דעתך כבשים ועזים נמי לכתוב וכל מעשר
תירוש ודגן כל משמע כדגן
הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה קֹּדֶשׁ לַיְיָ:
תורמין כ)תירוש ודגן דחד חלב כתיב
כדקי"ל בב"ק (דף נד:) חיה בכלל
בהמה וכי תימא אי כתיב כל מעשר בהמה
אחד ויתעשר חטה על
ויקרא כז לב
בהו מהאי אהאי כתב רחמנא
בהמה להרבעה משום הכי לא הוה
יד]
2. כֹּל חֵלֶב יִצְהָר וְכָל חֵלֶב
ה]
שעורה: ראשיתם. תן
הוי אמינא אפילו חיה תחת תחת מקדשים
3
ראשית לזה וראשית לזה
תִּירוֹשׁ וְדָגָן רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר
ראשית וי"ל דלאביי ודאי משמע
צריך למכתב בקר וצאן דאנא גמיר
שלא יתעשרו מזה על זה:
גמר ואתי בק"ו מחדש וישן בקר וצאן למה
יִתְּנוּ לַיְיָ לְךָ נְתַתִּים:
טו] דהאי ראשית לחלק במיני דגן
תחת תחת מקדשים כתיב הכא (ויקרא
דאי ס"ד כבשים ועזים נמי.
במדבר יח יב
לי בקר וצאן הוא דאין מתעשרין מזה על זה
3. שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי
לא יתעשרו זה על זה לכתוב
דמדסמך ליה קרא לודגן טז] ומוקי
כז) תחת השבט וכתיב התם (שם כב)
כל מעשר בהמה ולא לכתוב
יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים
אבל כבשים ועזים מתעשרין אבל הכא מי
נמי לומר דלא מהני דמשמע יז] דקרא
תחת אמו והתם חיה לא דכתיב שור
בקר וצאן: הוה אמינא
תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי
אפילו חיה. כי היכי
סגיא דלא כתיב דגן למעוטי שאר מינין
כשב ועז [שם] הלכך לכתוב בהמה ואתי
אכולהו מיני דכתיבי בקרא ל) לחלק
וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה
[דילפינן] חיה מבהמה
ויקרא כב כז
לַיְיָ:
בק"ו מחדש וישן דמין בשאינו מינו לא
בתירוש ויצהר לא איצטריך אלא לומר
מתקיף לה רב הונא בריה דרב נחמן אימא
4. עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל
ב]
(ילפינן) לענין הרבעה הכי
נמי יליף חיה למעשר. הא
דלא מהני וכי היכי דלא מהני בתירוש
ולהכי כתב בקר וצאן למימרא דבקר
תְּבוּאַת זְַרעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה
לערבו לבקר בצאן אמר ליה מר זוטרא
ליכא למימר משום (דמי)
שָׁנָה שָׁנָה: דברים יד כב
ויצהר לא מהני נמי במיני דגן ורבא
וצאן הוא דאין מתעשרין הא צאן וצאן
5. בְּעָרֵי הָהָר בְּעָרֵי
בריה דרב נחמן לרבא אית ליה נמי העשירי
דמעשר תחת תחת מקדשים
דקאמר הכא לא צריך משום דמק"ו
מתעשרין אלא הכא גבי דגן לא
גמר וחיה ליכא בקדשים.
ו]
הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי הַנֶּגֶב
איכא דאמרי אמר רבא בלא עשירי נמי לא
ואכתי לכתוב כל מעשר
וּבְאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי
נפקא כדלעיל יח] ומן דגן ליכא
מיסתבר קרא למידרש דתירוש ודגן
בהמה ואתי בק"ו מחדש
יְרוּשָׁלִַם וּבְעָרֵי יְהוּדָה עֹד
מצית אמרת בקר וצאן מתעשרין מזה על זה
למידרש דמשמע מ) [כל] דגן אחד
הוא דאין מתעשרין הא דגן ודגן
וישן ומה חדש וישן שאין
תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן עַל יְדֵי
דאיתקש מעשר בהמה למעשר דגן מה
כלאים זה בזה אין מתעשר
מוֹנֶה אָמַר יְיָ:
כדקאמר הכא דאיצטריך לגופיה
מתעשרין דמי סגיא דלא כתב דגן
❖
מזה על זה כבשים ועזים
ירמיהו לג יג
מעשר דגן ממין על שאינו מינו לא אף
למעוטי שאר מינים והתם נפקא יט] לן
למעוטי שאר מינין דלא ליחייבו במעשר
א
שהן כלאים זה בזה אינו דין
שלא יתעשרו מזה על זה
מעשר בהמה ממין על שאינו מינו לא והא
מראשית כדאשכחן בכמה דוכתי
מדאורייתא: אימא לערבו לבקר וצאן.
בקר וצאן למה לי כו': האי
מוסף רש"י
(פסחים דף יח:) מילתא דאתיא בק"ו
כלומר מנא ליה לרבא דלהכי כתיב
רבא הוא דאמר שנה לשנה הקשתיו ולא
כבשים ועזים מתעשרים
ד)
4
לשנה הקשתיו. מעשר
מזה על זה דלהכי אתי וצאן
טרח וכתב לה קרא והשתא נמי ניחא
בקר וצאן דלא יתעשרו מזה על זה
לדבר אחר הדר ביה רבא מההיא ואיבעית
בהמה למעשר דגן, שלא
דכל משמע צאן אחד ולהכי
הא דמייתי הכא ראשית על דגן ודגן
אימא להכי פרטינהו קרא בהדיא
אימא ה) חדא מיניה רב פפא אמרה: מתני'
יתרום משל שנה שעברה שנולד
מייתר: אלא הכא מי סגיא
קודם אלול על שנולדו לאחר
והתם מייתי ליה רבא על דגן ותירוש
לערבינהו דליעשרו אהדדי דאי הוה
דלא כתב דגן למעוטי שאר
מעשר בהמה מצטרף כמלא רגל בהמה
אלול, ולא לדבר אחר. מין
מינין. דאין מחייבין במעשר
ב
❖
דודאי תרוייהו נפקי מק"ו בין תירוש
כתב בהמה הוה מייתינן מחדש וישן
במינו (לעיל נג:).
מן התורה ולאו מייתר הוא
רועה וכמה היא רגל בהמה רועה ט"ז מיל
ודגן בין דגן ודגן ומ"מ כתביה
דמין בשאינו מינו לא ולהכי אדכרינהו
למימר כל מעשר דגן אחד:
היו בין אלו לאלו ל"ב מיל אין מצטרפין היו
אימא ליערבן. בקר בצאן.
אתרוייהו כמו מילתא דאתיא בק"ו
בהדיא למימרא דליעשרינהו אהדדי.
האי בצאן דכתב לאו להכי
שיטה מקובצת
לו באמצע מביא ומעשרן באמצע ר"מ אומר
טרח וכתב לה קרא וא"ת ולרבא כיון
וקס"ד דרב הונא דמדרבא לית ליה
כתיב דמעשרין כבשים על
העזים אלא לערבן בקר
א] ראשיתם וכן אמר ר'
גמ'
דכתיב ראשיתם אכולהו חלב חלב
ראשיתם העשירי נמי לית ליה לרבא
הירדן מפסיק למעשר בהמה: מנא הני
בצאן דמעשרין מן הבקר על
אלעזר ראשיתם: ב] הונא
למה לי וי"ל משום דלא הוי מוקמינן
דלידרוש תן עשירי לזה ועשירי לזה
מילי אמר רבה בר שילא דאמר קרא עוד
הצאן ומן הצאן על הבקר:
בר נתן אימא ליערבו לבקר
5
לרבא נמי דמפיק וצאן לכל
וצאן אמר: ג] באמצע
ראשיתם אתירוש ויצהר כיון דאינם
הואיל ולא כתב מעשר בקר ומעשר
תעבורנה הצאן ע"י מונה וקים להו לרבנן
צאן משמע אית ליה נמי
חזיאן אות נ' נמחק:
כלאים זה בזה: ואתי בק"ו מחדש
צאן: ממין על שאינו מינו לא. וא"ת
העשירי תן עשירי לבקר
ד] ויצהר ה"נ דכתיב מעשר
דשיתסר מיל קא שלטא ביה עינא דרועה:
וישן. לא הוי מצי למימר דאתי
בכבשים ועזים נמי א"כ ריבויא דבקר
ועשירי לצאן: מצטרף
אבקר ועשירי אצאן ליתי
היו בין אלו לאלו שלשים ושנים מיל אין
כמלא רגל בהמת רועה.
צאן וצאן מקו"ח דחדש
בהיקישא דעשר תעשר דלעיל דהא
וצאן מאי אהני. ואם תאמר מה ראית
כלומר כל אותן בהמות של
וישן וה"נ: ה] (בהמה.
מצטרפין וכו': שלשים ושנים הוא דאין
אמר רבא לעיל לשנה הקשתיו ולא
מסתברא דמעוטינהו דהיקישא
ז] ו)
אדם אחד שרועות בשדה
(שסימניה) [למיני]): ו] לא
לדבר אחר: אימא לערובי בצאן.
אחד כשיעור שרגל בהמה
מיותר מיסתבר: ז] דמיעטא
מצטרפין הא בציר מהכי מצטרפין והא
לבקר וצאן אתא דלא ליעשרו אהדדי
הולכת ורועה ורועה אחד
דהיקשא: ח] מכאן וה' מכאן
דהא לא דמו כלל אהדדי וריבויא דבקר
קתני ט"ז מיל טפי לא משום דקא בעי
דכתבינהו בחד מעשר ולא כתב
יכול לשומרן מצטרפין
וה': ט] ואיתויי דמיא כמאן:
להתעשר ביחד דהוי עדר
י] ליה אביי אפילו: יא] מוקי
ומעשר צאן:
וצאן לרבויי כבשים ועזים דהא דמו
למיתנא סיפא היו לו באמצע מביא
אחד: ט"ז מיל. דקים להו
ליה לחלק: יב] ורבא דאמר
חדא
אהדדי לענין קרבן דהאומר הרי עלי
מיניה רב פפא אמרה.
לרבנן דטפי לא אזלא רגל
הכא בלא: יג] ומוקי ליה
ומעשרן באמצע וכמה אמר רב חמש מכאן
בהמה וכולן שעומדות בתוך
בהדיא להני ותיבת התם
מן הצאן יכול להביא בין כבש בין עז:
נ)בריש ב"ק (דף ד:) נמי קאמר
וחמש מכאן וחמש מאמצע דהני חמש
ט"ז מיל מצטרפות: היו לו
נמחק: יד] בהו תורמין:
הכי ועל רב פפא רגיל לומר כן
הדר ביה רבא מההיא. קמייתא
כ]
ב' עדרים ובין אלו לאלו
טו] משמע דאתא ראשית
חזיא להכא וחזיא להכא ושמואל אמר אפי'
ל"ב מיל אין מצטרפין: היה
שמלך אחר רבא כדאיתא (במועד
וסבירא ליה נמי דלמילי אחרנייתא
ס)
לחלק וכו' דגן מדסמך
חמש מכאן וה' מכאן ואחד באמצע ג] חזינן
לו עדר באמצע אלו ל"ב
ליה: טז] ומוקי ס"א ואתאי:
קטן) (דף כח:) ויש דברים כשהיה
נמי איתקש למעוטי בקר וצאן וכבשים
מביא ומעשרן כולן עד אותו
יז] דמשמע דקאי אכולהו:
לרועה כמאן דקאי הכא וקרינן ביה מונה
אומר דסבורים שהם בשם רבא:
ועזים דמתעשרי נפקא לן מריבוייא
עדר שבאמצע שהרי עכשיו
יח] כדלעיל ומיהו דגן:
אין בין עדר לעדר ט"ז מיל
יט] נפקא ליה מראשית:
אמר
מיתיבי
דבקר וצאן וכי פרכינן בריש שמעתין
אבל החיצונים אין יכול
כ] ועל רבא ועל רב פפא:
מתני'
[נג:] אי הכי חדש וישן נמי לאו פירכא היא דהא בחדש וישן כתיב בקרא בהדיא דאיתקוש דהא בקרא דהקישא כתיב שנה שנה:
מצטרף
להביא אלו לאלו שהרי יש
ביניהם יותר מט"ז מיל:
כמלא רגל בהמה רועה. כפי שיעור שהבהמה מתרחקת והולכת כשהיא רועה דהיינו ט"ז מילין. ל"א כפי מה שהבהמות רחוקות זו מזו
הירדן [מפסיק] אין
ויכולות להשתמר ברועה אחד והיינו ט"ז מילין כדמפרש בגמרא דהכי שלטא עינא דרועה ואם יש לו חמשה בהמות בכפר זה וחמשה
מצטרפין למעשר אחד: על
ידי מונה רועה. כלומר
בהמות בכפר אחר רחוק מזה ט"ז מילין מביאן לתוך דיר אחד ומעשרן ואם רחוקות יותר פטורות ובגמרא מפרש טעמא: שלשים
דההוא צאן דרועה אחד
ושתים מיל. פריך בגמרא מאי קאמר: היה לו באמצע. אותן האמצעיות מצרפות את הצדדין והאי דקתני מביא ומעשרן באמצע לא
יכול לשמור ולמנות הוי
עדר ומצטרף למעשר אחד
מביא ממש קאמר: הירדן מפסיק. שאם יש לו חמשה בהמות מכאן וחמשה מכאן וירדן באמצע אין מצטרפות ופטורות וטעמא מפרש
למנין דהיינו מעשר: וקים
בגמרא [נה.]: גמ' תעבורנה הצאן על ידי מונה. משמע אם יכולות להמנות ברועה א' מיקרו צאן ותעבורנה תחת השבט להתעשר ואי לא
להו כו'. ותעברנה כלשון כל
לא: והא קתני ט"ז מיל. הוא דמצטרפין טפי לא: וכמה. יהא לו בצדדין ובאמצע שיצטרפו: ה' מכאן וה' באמצע. מצטרפות ומביאן
אשר יעבור דכתיב גבי
ח]
מעשר: משום הכי קתני
לתוך דיר א' ומעשרן והחמש הנותרות בדיר מצטרפות לגורן אחר כשיולדו לו עוד טלאים. אבל אי הוי הנך דצד האחד קרובות לאמצעיות
שלשים ושתים משום דקא
בתוך ט"ז מיל ואותן שבצד שני רחוקות יותר מט"ז מיל אותן הרחוקות פטורות לגמרי ואינן צריכות להמתין עד שיולדו לו עוד טלאים
בעי למיתנא סיפא היו לו
באמצע אותן ל"ב אבל
להצטרף לגורן אחר: דהנך ה'. אמצעיות חזיין להכא ולהכא דכל צד דמצטרפת ז) להו איכא שיעור מעשר אבל אם יש מכאן ה' ומכאן ד'
בעדר אחד טפי מט"ז אין
ובאמצע ה' אין הד' מצטרפות ואין צריכות להמתין לגורן אחר: ה' מכאן וה' מכאן ואחת באמצע. אע"ג דהך חדא לא חזיא למנינא הואיל ורועה
מצטרפין: וכמה. בהמה
ליהוו באותן ל"ב מיל דכי
אורחיה למיזל התם ואיתויי ט] הויא כמאן דקאי התם וקרינא ביה מונה וכ"ש ד' מכאן וה' מכאן ואחת באמצע דהך חזיא לצירופא דמניינא:
הוו לו באמצע דמצטרף:
מכפר
אמר רב חמש מכאן וחמש
מכאן וחמש באמצע. דהני חמש חזיין לאיצטרופי להכא ולהכא דכי אזיל